לידה פעילה ואפידורל
- פותח הנושא אתי של ירדן
- פורסם בתאריך
נדמה לי, שמי שהכיוון שלה הוא
קיסרי אלקטיבי (בחירתי, הכוונה, להבדיל מיזום), מהר מאד לא תמצא את עצמה כאן, אלא אם כן היא טרול-אוהב-ויכוחים, ועם כאלה ממילא ההתמודדות היא התעלמות גורפת. אבל אם מישהי נכנסת, אפילו בטעות, ושואלת שאלה לא ממש מתאימה ל"רוח הפורום", אני לא רואה בזה בעיה. היא תקבל תשובות בהתאם להשקפת העולם האופיינית לפורום. אין לנו שליטה על מי שמגיע לכאן. אנחנו יכולים רק לבחור את אופן הכנסת האורחים (כל אחת בנפרד). אני מקווה שהרחבת ההגדרה של הפורום, לא תגרום לו לשנות מאופיו ומאיניטימיותו (המדומה, זה הרי קבל עם ופורום), וגם שהוא לא יהפוך לסוער מדי ומהיר מדי. רק קצת יותר נמרץ.
קיסרי אלקטיבי (בחירתי, הכוונה, להבדיל מיזום), מהר מאד לא תמצא את עצמה כאן, אלא אם כן היא טרול-אוהב-ויכוחים, ועם כאלה ממילא ההתמודדות היא התעלמות גורפת. אבל אם מישהי נכנסת, אפילו בטעות, ושואלת שאלה לא ממש מתאימה ל"רוח הפורום", אני לא רואה בזה בעיה. היא תקבל תשובות בהתאם להשקפת העולם האופיינית לפורום. אין לנו שליטה על מי שמגיע לכאן. אנחנו יכולים רק לבחור את אופן הכנסת האורחים (כל אחת בנפרד). אני מקווה שהרחבת ההגדרה של הפורום, לא תגרום לו לשנות מאופיו ומאיניטימיותו (המדומה, זה הרי קבל עם ופורום), וגם שהוא לא יהפוך לסוער מדי ומהיר מדי. רק קצת יותר נמרץ.
She Dolphin
New member
../images/Emo45.gif
אהבתי את השאלה האחרונה
מה באמת היא מחפשת? אפשר להחזיר לה את הכדור הזה. להגיד שלידה עם אפידורל לא נופלת בהגדרה של פעילה, ולשאול בכנות - מה את מחפשת? מה את רוצה לקבל כאן? תאמרי לנו כדי שנדע איך להגיב לשאלה שלך ואםבכלל יש לפורום הזה מה לתת לך. בהנחה שהיא לא טרול - זו גישה שיכולה לכוון יפה לדעתי.
מה באמת היא מחפשת? אפשר להחזיר לה את הכדור הזה. להגיד שלידה עם אפידורל לא נופלת בהגדרה של פעילה, ולשאול בכנות - מה את מחפשת? מה את רוצה לקבל כאן? תאמרי לנו כדי שנדע איך להגיב לשאלה שלך ואםבכלל יש לפורום הזה מה לתת לך. בהנחה שהיא לא טרול - זו גישה שיכולה לכוון יפה לדעתי.
השושן הצחור
New member
מותר לי להציג את הדברים מנקודת מבט
שונה? אני קוראת כאן הרבה ולא כול-כך פעילה. כסוכרתית מזה 25 שנה לידת בית אינה אופציה עבורי. ואולם אל אף שאני מוגדרת כהריון בסיכון גבוהה אנני חושבת שגם הזכות ללדת לידה פעילה צריכה להתלקח ממני. ילדתי שתי לידות אחת מאוד התערבותית וכואבת למרות חומרי האילחוש שכללה מן הסתם התערבות רופאית רבתית
. השניה מעצימה בלווי דולה (בבית חולים שאינו מוגדר כידידותי דווקא). למרות הזירוז והמוניטור שהיה צמוד אלי לאורך כל זמן הלידה אך נעשה בשכיבה אפילו לרגע עם כל התנאים והאפשריות לפני, אחרי ובמהלך הלידה
. אני חושבת שדווא פורום כזה יכול להציע את הפתרונות גם למי שאינה יכולה או רוצה ללדת בבית ועדיין ללדת בצורה טבעית וידידותית לה ולילוד שברחמה.
שונה? אני קוראת כאן הרבה ולא כול-כך פעילה. כסוכרתית מזה 25 שנה לידת בית אינה אופציה עבורי. ואולם אל אף שאני מוגדרת כהריון בסיכון גבוהה אנני חושבת שגם הזכות ללדת לידה פעילה צריכה להתלקח ממני. ילדתי שתי לידות אחת מאוד התערבותית וכואבת למרות חומרי האילחוש שכללה מן הסתם התערבות רופאית רבתית
השושן הצחור
New member
כמובן התכוונתי שמוניטור לא בשכיבה
פעיל זה לא על הגב בתנוחת הגוק המת. כמובן שטבעי זה ללא התערבות כלל אבל זה לא תמיד אפשרי.
פעיל זה לא על הגב בתנוחת הגוק המת. כמובן שטבעי זה ללא התערבות כלל אבל זה לא תמיד אפשרי.
אז יש לך הרבה מה לתרום מנסיונך כאן
כי הנה,את מספרת שהצלחת לעבור מוניטור בלי לשכב על הגב. יאללה עוד פרטים
איך הגיבה המיילדת לרעיון הזה/איך הצגת אותו,האם זה השפיע על "קריאת דופק העובר"(אחת הבעיות השכיחות היא שלצוות הרפואי מוניטור כזה נתפס כלא אמין),וכל מה שעוד נראה לך חשוב...
כי הנה,את מספרת שהצלחת לעבור מוניטור בלי לשכב על הגב. יאללה עוד פרטים
השושן הצחור
New member
האמת שזה היה די משעשע ../images/Emo6.gif
ניטרתי לי בהנאה על הכדור והחזקתי את המוניטור צמוד לבטן כדי שהוא לא יברח ומדי פעם הדולה חיזקה לי את הרצועה. באיזשהו שלב נמאס לי החלטתי שאף אחד במילא אינו מסתכל על התרשים שיוצא מהמכונה הזו והפסקתי להחזיק אותו. כעבור 20 דקות לערך הגיעו במרוצה שני רופאים - ככל הנראה המוניטורים משודרים לנקודה מרכזית בה כן מסתכלים עליהם. ראו שאני מקפצת לי צחקו ויצאו לאחר שהסבירו לי שיצרתי קצת לחץ במחלקה וככל הנראה הוזעק בגללי רופא מאוד בכיר. הם לא דרשו שאשכב או כל דבר אחר. היתה איזו מיילדת שנכנסה פעם אחת והיה לה מה להגיד בגלל זה, אבל היתה הלא נחמדה היחידה ואף אחד לא התיחס אליה. כל השאר לא היה שום בעיה עם הנושא להפך באיזה שהוא שלב הוחלט לפתוח את מי השפיר והדולה שאלה בהססנות אם מותר לי לשוב ולהיות על הכדור, הם בכלל התפלאו על השאלה שלה........ ילדתי בתל השומר שאינו נחשב ממש ידידותי ליולדת. הגעתי והודעתי שיש לי דולה, שעברתי לידה טראומטית ואני רוצה חוויה מתקנת. הם היו מאוד קשובים הכינו אותנו מראש לגבי כל התערבות רפואית והסבירו למה ומה החששות שלהם- האמת שאפילו סרבו לכמה מהתערבויות שהרופא שלי דרש או שבבתי חולים אחרים נראו להם הכרחיים. כמעט ולא הציקו לנו במהלך הצירים והלידה. נתנו לי להיות עם האפרוחה כמה שרצתי לאחר הלידה (בעלי הוא זה שלחץ שיקחו אותה לבדיקות). עזרו מאוד עם ההנקה (אבל כאן צריך לציין שהעזרה מתקבלת רק בתינוקיה עצמה ומחלקות ההשגחה על ילודים במיוחד. יולדת "רגילה" שלא תגיע ליועצת ההנקה ותבקש עזרה עלולה למצוא עצמה עם בקבוק תמ"ל שדחפה לה עובדת סיעוד).
ניטרתי לי בהנאה על הכדור והחזקתי את המוניטור צמוד לבטן כדי שהוא לא יברח ומדי פעם הדולה חיזקה לי את הרצועה. באיזשהו שלב נמאס לי החלטתי שאף אחד במילא אינו מסתכל על התרשים שיוצא מהמכונה הזו והפסקתי להחזיק אותו. כעבור 20 דקות לערך הגיעו במרוצה שני רופאים - ככל הנראה המוניטורים משודרים לנקודה מרכזית בה כן מסתכלים עליהם. ראו שאני מקפצת לי צחקו ויצאו לאחר שהסבירו לי שיצרתי קצת לחץ במחלקה וככל הנראה הוזעק בגללי רופא מאוד בכיר. הם לא דרשו שאשכב או כל דבר אחר. היתה איזו מיילדת שנכנסה פעם אחת והיה לה מה להגיד בגלל זה, אבל היתה הלא נחמדה היחידה ואף אחד לא התיחס אליה. כל השאר לא היה שום בעיה עם הנושא להפך באיזה שהוא שלב הוחלט לפתוח את מי השפיר והדולה שאלה בהססנות אם מותר לי לשוב ולהיות על הכדור, הם בכלל התפלאו על השאלה שלה........ ילדתי בתל השומר שאינו נחשב ממש ידידותי ליולדת. הגעתי והודעתי שיש לי דולה, שעברתי לידה טראומטית ואני רוצה חוויה מתקנת. הם היו מאוד קשובים הכינו אותנו מראש לגבי כל התערבות רפואית והסבירו למה ומה החששות שלהם- האמת שאפילו סרבו לכמה מהתערבויות שהרופא שלי דרש או שבבתי חולים אחרים נראו להם הכרחיים. כמעט ולא הציקו לנו במהלך הצירים והלידה. נתנו לי להיות עם האפרוחה כמה שרצתי לאחר הלידה (בעלי הוא זה שלחץ שיקחו אותה לבדיקות). עזרו מאוד עם ההנקה (אבל כאן צריך לציין שהעזרה מתקבלת רק בתינוקיה עצמה ומחלקות ההשגחה על ילודים במיוחד. יולדת "רגילה" שלא תגיע ליועצת ההנקה ותבקש עזרה עלולה למצוא עצמה עם בקבוק תמ"ל שדחפה לה עובדת סיעוד).
הממממ
סליחה על העיכוב במענה - ישנתי...(אני בשעון זמן אחר). תראי, אם מישהי באה וכותבת איך היתה לה לידה איומה בבית חולים, ולקחו לה את התינוק לשעות בלי שום סיבה, ועשו לה X Y Z בלי ממש לשאול אותה מה דעתה על זה. ומציינת שהפעם היא תהיה לביאה ותילחם - אז הדבר הראשון שעולה לי בראש הוא: למה להילחם במקום שזו תהיה חוויה אינטימית ומדהימה שבה *את* מנהלת את העניינים? אין ספק שזה עולה לי בראש כי הכיוון שלי הוא שונה משלך. האמת? פשוט לא עלה בדעתי שמישהי יכולה להרגיש "נוח יותר" ללדת במוסד גדול, עם ריח של חומרי חיטוי, צוותים לובשי מדים שמתחלפים כמה שעות, פקידות בכניסה שחוקרות אותך שעות איפה נולדה סבתא שלך בזמן שאת כאובה, אנשים זרים שיוצאים ונכנסים כל הזמן ופרוטוקולים שקובעים את העניינים וקצבם. ההתרשמות שלי עד כה מרובן המכריע של הנשים היתה שהן מעדיפות ללדת בבית חולים כי הן מ-פ-ח-ד-ו-ת (שאני אצטט את ביבי? אוי ואבוי....). הן מרגישות שבית חולים הכרחי כדי להציל את חייהן וחיי העובר וכו', וגם לא מעוניינות לקחת אחריות על התהליך (רוצות ש"יילדו אותן" בפועל הסביל, מפחדות "ללדת"). לכן לא עלה בדעתי שיש מישהי שמרגישה נוח יותר בבית. לגישתי - ילדים הם אחד הדברים הכי אינטימיים שיש לנו בחיים. לא "עושים אותם" בבית חולים - לא בשלב הראשוני ולא ב"גראנד פינאלה" 9 חודשים אחרי - אלא אם כן כמובן יש סיבה רפואית שמצריכה את זה. כמובן שגישתך לגיטימית לחלוטין (היי, יש נשים ואפילו רבות יותר מיולדות בית שמרגישות הכי נוח "ללדת" בהרדמה מלאה בניתוח). פשוט היא לא עלתה על דעתי כי אף פעם לא ראיתי אותה בפורום הזה. ועכשיו סיקרנת אותי. את יכולה לשים את האצבע *למה* את מרגישה נוח יותר בבית חולים? ציינת את הקטע של "כאובה" - זה בגלל הנגישות למשככי כאבים מאסיביים? או שזה בא מעיסוק בתחום רפואי ולכן את מרגישה במוסדות רפואיים "בבית"? (את פרסונל? אם כן לדעתי זו חווית לידה לחלוטין שונה)
סליחה על העיכוב במענה - ישנתי...(אני בשעון זמן אחר). תראי, אם מישהי באה וכותבת איך היתה לה לידה איומה בבית חולים, ולקחו לה את התינוק לשעות בלי שום סיבה, ועשו לה X Y Z בלי ממש לשאול אותה מה דעתה על זה. ומציינת שהפעם היא תהיה לביאה ותילחם - אז הדבר הראשון שעולה לי בראש הוא: למה להילחם במקום שזו תהיה חוויה אינטימית ומדהימה שבה *את* מנהלת את העניינים? אין ספק שזה עולה לי בראש כי הכיוון שלי הוא שונה משלך. האמת? פשוט לא עלה בדעתי שמישהי יכולה להרגיש "נוח יותר" ללדת במוסד גדול, עם ריח של חומרי חיטוי, צוותים לובשי מדים שמתחלפים כמה שעות, פקידות בכניסה שחוקרות אותך שעות איפה נולדה סבתא שלך בזמן שאת כאובה, אנשים זרים שיוצאים ונכנסים כל הזמן ופרוטוקולים שקובעים את העניינים וקצבם. ההתרשמות שלי עד כה מרובן המכריע של הנשים היתה שהן מעדיפות ללדת בבית חולים כי הן מ-פ-ח-ד-ו-ת (שאני אצטט את ביבי? אוי ואבוי....). הן מרגישות שבית חולים הכרחי כדי להציל את חייהן וחיי העובר וכו', וגם לא מעוניינות לקחת אחריות על התהליך (רוצות ש"יילדו אותן" בפועל הסביל, מפחדות "ללדת"). לכן לא עלה בדעתי שיש מישהי שמרגישה נוח יותר בבית. לגישתי - ילדים הם אחד הדברים הכי אינטימיים שיש לנו בחיים. לא "עושים אותם" בבית חולים - לא בשלב הראשוני ולא ב"גראנד פינאלה" 9 חודשים אחרי - אלא אם כן כמובן יש סיבה רפואית שמצריכה את זה. כמובן שגישתך לגיטימית לחלוטין (היי, יש נשים ואפילו רבות יותר מיולדות בית שמרגישות הכי נוח "ללדת" בהרדמה מלאה בניתוח). פשוט היא לא עלתה על דעתי כי אף פעם לא ראיתי אותה בפורום הזה. ועכשיו סיקרנת אותי. את יכולה לשים את האצבע *למה* את מרגישה נוח יותר בבית חולים? ציינת את הקטע של "כאובה" - זה בגלל הנגישות למשככי כאבים מאסיביים? או שזה בא מעיסוק בתחום רפואי ולכן את מרגישה במוסדות רפואיים "בבית"? (את פרסונל? אם כן לדעתי זו חווית לידה לחלוטין שונה)
את שואלת שאלה שאני מתלבטת בה המון
ממש בשבוע האחרון (ולא משום שאני בדרך ללידה. אולי משום שאני עושה עכשיו תצפיות בחדרי לידה). אני לא פרסונל. בכלל. אני בכלל עורכת דין, ולומדת גם הדרכת הכנה ללידה במרכז הישראלי לחינוך ללידה בשיתוף עם מכללת רידמן. ואני לא פוחדת מלידה, אני חושבת. הידע שלי בהחלט לא שולל לידת בית ואני מכירה ביתרונות שלה, ואני באמת לא חושבת שאני מפחדת. חלק מזה קשור לעובדה שאני לא מרגישה "בבית" בבית השכור שבו אני גרה היום, ולא נוח לי בו. גם את ,למיטב זכרוני, לא ילדת בבית, אלא במרכז לידה. אני פשוט לא פוחדת מבתי חולים. האינטראקציה שלי עם הצוות טובה ואני מרגישה בנוח. לא מלחיץ אותי להגיע לבתי חולים (חוץ מבמקרים מאד ספציפיים, שאינם קשורים ללידה). אני לא רוצה להשתמש במשככי כאבים. הנסיון שלי עם אפידורל היה מאד לא מוצלח, אבל יותר מזה, אני מאמינה ביכולת שלי. מבחינתי התיקון הוא לא ללדת במקום שונה, אלא ללמוד (והלכתי על כל הקופה מבחינת למודים), להכין את בנזוגי, ופשוט ללדת. מצטערת אם יש בלבול בהודעה, כתבתי אותה עם המון הפסקות באמצע.
ממש בשבוע האחרון (ולא משום שאני בדרך ללידה. אולי משום שאני עושה עכשיו תצפיות בחדרי לידה). אני לא פרסונל. בכלל. אני בכלל עורכת דין, ולומדת גם הדרכת הכנה ללידה במרכז הישראלי לחינוך ללידה בשיתוף עם מכללת רידמן. ואני לא פוחדת מלידה, אני חושבת. הידע שלי בהחלט לא שולל לידת בית ואני מכירה ביתרונות שלה, ואני באמת לא חושבת שאני מפחדת. חלק מזה קשור לעובדה שאני לא מרגישה "בבית" בבית השכור שבו אני גרה היום, ולא נוח לי בו. גם את ,למיטב זכרוני, לא ילדת בבית, אלא במרכז לידה. אני פשוט לא פוחדת מבתי חולים. האינטראקציה שלי עם הצוות טובה ואני מרגישה בנוח. לא מלחיץ אותי להגיע לבתי חולים (חוץ מבמקרים מאד ספציפיים, שאינם קשורים ללידה). אני לא רוצה להשתמש במשככי כאבים. הנסיון שלי עם אפידורל היה מאד לא מוצלח, אבל יותר מזה, אני מאמינה ביכולת שלי. מבחינתי התיקון הוא לא ללדת במקום שונה, אלא ללמוד (והלכתי על כל הקופה מבחינת למודים), להכין את בנזוגי, ופשוט ללדת. מצטערת אם יש בלבול בהודעה, כתבתי אותה עם המון הפסקות באמצע.
נראה לי אם ככה שזה באמת
מכיון שאת לא מרגישה "בבית" במקום שבו את גרה כרגע - כי הרי יש לך ידע, אין לך פחד, את מאמינה ביכולת שלך ללדת ולא בא לך על אפידורל. אז בעצם אין סיבה להכניס בטן בריאה לבית חולים... ואולי זה גם חלק מאופי קונפורמיסטי של "כך עושות כולן"? (אני חלילה לא ביקורתית. אבל לבחור בקוצנזוס זה תמיד ברירת מחדל של אנשים - לא?). נכון, גם אני ילדתי בצימר לידה ולא בבית (קצת קשה לי לקרוא לזה מרכז כי זה היה רק אני המיילדת והדולה - זה לא שזו איזו אופרציה). והיו לי שתי סיבות - האחת היא שלא הרגשתי "בבית" במקום שגרנו בו (האמבטיה היתה מגעילה וכאלה). והשני הוא שלא היה לנו סידור לבילבי שהיתה בת שנה ו-9 חודשים ומאוד שונאת-פוחדת מזרים. כך שהאופציה העדיפה היתה להשאיר אותה בבית שלה עם המטפלת שהיא מכירה. עבורי, אם האלטרנטיבה היחידה לבית היתה בית חולים הייתי מעדיפה ללדת בבית כמובן (עם האמבטיה המגעילה ועם בילבי ברקע דוחפת לי פלסטלינה לאוזן....), או אפילו ללדת באוטו העיקר לא להיכנס שוב למקום מזעזע שבו מסתכלים על הפרוטוקול ולא על הבן אדם. זה לא שאני "פוחדת" מבית חולים. זה יותר שאני שונאת להרגיש כמו בורג במכונה או כמו איזה מספר בלי שם בשרשרת חיול (הרבה דברים בבית חולים מזכירים לי את הצבא. המון. והצבא היה מקום מאוד שנוא עלי). אם אני כבר תקועה שם אני לא משתתקת מפחד. להיפך. זה מוציא ממני לביאה שנלחמת על זכויותיה. אלא מה? זה לא ממש מה שבא לי לעשות כשאני יולדת. מתי התל"מ שלך? גם בלידה הראשונה באת עם המון ידע? את מתכוונת להסתיר את הידע שלך מהצוות הרפואי? (ואם לא - את מוכנה להערות שזה יגרור מהם?)
מכיון שאת לא מרגישה "בבית" במקום שבו את גרה כרגע - כי הרי יש לך ידע, אין לך פחד, את מאמינה ביכולת שלך ללדת ולא בא לך על אפידורל. אז בעצם אין סיבה להכניס בטן בריאה לבית חולים... ואולי זה גם חלק מאופי קונפורמיסטי של "כך עושות כולן"? (אני חלילה לא ביקורתית. אבל לבחור בקוצנזוס זה תמיד ברירת מחדל של אנשים - לא?). נכון, גם אני ילדתי בצימר לידה ולא בבית (קצת קשה לי לקרוא לזה מרכז כי זה היה רק אני המיילדת והדולה - זה לא שזו איזו אופרציה). והיו לי שתי סיבות - האחת היא שלא הרגשתי "בבית" במקום שגרנו בו (האמבטיה היתה מגעילה וכאלה). והשני הוא שלא היה לנו סידור לבילבי שהיתה בת שנה ו-9 חודשים ומאוד שונאת-פוחדת מזרים. כך שהאופציה העדיפה היתה להשאיר אותה בבית שלה עם המטפלת שהיא מכירה. עבורי, אם האלטרנטיבה היחידה לבית היתה בית חולים הייתי מעדיפה ללדת בבית כמובן (עם האמבטיה המגעילה ועם בילבי ברקע דוחפת לי פלסטלינה לאוזן....), או אפילו ללדת באוטו העיקר לא להיכנס שוב למקום מזעזע שבו מסתכלים על הפרוטוקול ולא על הבן אדם. זה לא שאני "פוחדת" מבית חולים. זה יותר שאני שונאת להרגיש כמו בורג במכונה או כמו איזה מספר בלי שם בשרשרת חיול (הרבה דברים בבית חולים מזכירים לי את הצבא. המון. והצבא היה מקום מאוד שנוא עלי). אם אני כבר תקועה שם אני לא משתתקת מפחד. להיפך. זה מוציא ממני לביאה שנלחמת על זכויותיה. אלא מה? זה לא ממש מה שבא לי לעשות כשאני יולדת. מתי התל"מ שלך? גם בלידה הראשונה באת עם המון ידע? את מתכוונת להסתיר את הידע שלך מהצוות הרפואי? (ואם לא - את מוכנה להערות שזה יגרור מהם?)
עוד אין לי תל"מ (אני חושבת)
בפעם הקודמת באתי עם ידע, אבל הוא לא היה מוטמע ולא היה מעמיק כמו שיש לי היום (בכל זאת, אני לומדת כ-250 שעות על לידה). אין לי שום כוונה להסתיר את הידע שלי או את ההכשרה שלי מהצוות בחדר לידה, כמו שלא הסתרתי את היותי עורכת דין, כמו שאני לא מסתירה מרופא הנשים שלי, שהוא סופר קונבנציונלי אבל מסוגל לכבד אותי ואת דעותי. הערות? כתבתי פעם בפורומנקה בהקשר אחר, שיש לי בטחון גדול דווקא בתחומים האלה, של הריון, לידה והנקה, בכך שאני צודקת וכל השאר טועים. זה קצת מתנשא, אבל זה מאד עוזר לי לסנן באופן יעיל וללא מאמץ ביקורת מלגלגת. אני בעיקר מרחמת עליהם שהם "עוד לא ראו את האור". (נא לקרוא בנימה קלה של הומור עצמי). וגם, ראיתי בלידה שלי, שמעתי מחברות וממיילדות וראיתי בתצפית], שזה טוב להראות את הידע ושזה טוב להראות את הרצון בלידה פיזיולוגית (שונאת את המונח "לידה טבעית"). מיילדת שלגמרי בראש קונבנציונלי לא רוצה יולדת עם רעיונות מטורפים לגבי לידה ללא שיכוך כאבים והחלפת תנוחות, וברוב המקרים היא תדאג מיד שאותה יולדת תקבל את המיילדת שאוהבת לזרוק מזרונים מהמיטה ולילד על הרצפה על שש (ויש כאלה כמעט בכל בית יולדות). ולגבי הללדת בבית יולדות (שיניתי טרמינולוגיה) ולא בבית, יכול להיות גם שזה כי ככה אני מכירה. הדולפינה, כרגיל, קלעה היטב לדעתי ותחושותי.
בפעם הקודמת באתי עם ידע, אבל הוא לא היה מוטמע ולא היה מעמיק כמו שיש לי היום (בכל זאת, אני לומדת כ-250 שעות על לידה). אין לי שום כוונה להסתיר את הידע שלי או את ההכשרה שלי מהצוות בחדר לידה, כמו שלא הסתרתי את היותי עורכת דין, כמו שאני לא מסתירה מרופא הנשים שלי, שהוא סופר קונבנציונלי אבל מסוגל לכבד אותי ואת דעותי. הערות? כתבתי פעם בפורומנקה בהקשר אחר, שיש לי בטחון גדול דווקא בתחומים האלה, של הריון, לידה והנקה, בכך שאני צודקת וכל השאר טועים. זה קצת מתנשא, אבל זה מאד עוזר לי לסנן באופן יעיל וללא מאמץ ביקורת מלגלגת. אני בעיקר מרחמת עליהם שהם "עוד לא ראו את האור". (נא לקרוא בנימה קלה של הומור עצמי). וגם, ראיתי בלידה שלי, שמעתי מחברות וממיילדות וראיתי בתצפית], שזה טוב להראות את הידע ושזה טוב להראות את הרצון בלידה פיזיולוגית (שונאת את המונח "לידה טבעית"). מיילדת שלגמרי בראש קונבנציונלי לא רוצה יולדת עם רעיונות מטורפים לגבי לידה ללא שיכוך כאבים והחלפת תנוחות, וברוב המקרים היא תדאג מיד שאותה יולדת תקבל את המיילדת שאוהבת לזרוק מזרונים מהמיטה ולילד על הרצפה על שש (ויש כאלה כמעט בכל בית יולדות). ולגבי הללדת בבית יולדות (שיניתי טרמינולוגיה) ולא בבית, יכול להיות גם שזה כי ככה אני מכירה. הדולפינה, כרגיל, קלעה היטב לדעתי ותחושותי.
She Dolphin
New member
אני מזדהה עם חלק מההסבר שלך
"למה כן בבית יולדות?" אני לא פוחדת מלידות ולא פוחדת מבתי חולים (ובטח שלא מבתי יולדות - כך אני מעדיפה לקרוא למחלקות בבתי חולים שבהן יולדים). גם אני מרגישה בנוח בדיאלוג שלי עם אנשי צות רפואי (גם אם אני נדרשת להיות אסרטיבית). בעוונותי אני לא מרגישה צורך בדולה, כי בן זוגי הוא דולה מצטיין בעצמו
אני אוהבת ללדת כשסביבי יולדות אותו זמן נשים אחרות. אני מרגישה מועצמת ונרגשת מלשמוע את הצעקות שלהן ואת בכי התינוקות הקטנטנים שנולדים סביבי
. גם אני מאמינה מאוד ביכולת שלי ללדת, ולעשות זאת ללא שיכוך כאבים. אני חושבת ומרגישה שבבית, בעיקר כשהילדים האחרים נמצאים, או שצריך לדאוג להם להיות איפהשהו לא הייתי מצליחה להגיע לשחרור שאני חווה לקראת עצם הלידה עצמה. אני חושבת ששינוי הפאזה בשבילי הוא מאוד חשוב ללידבה. ההתנתקות מה"חיים שלי" לצורך הבאת החיים החדשים. לעומתי - בן זוגי היה מת ללידה ביתית
מי יודע, אוליע בלידה הרביעית (אם תהיה
).
"למה כן בבית יולדות?" אני לא פוחדת מלידות ולא פוחדת מבתי חולים (ובטח שלא מבתי יולדות - כך אני מעדיפה לקרוא למחלקות בבתי חולים שבהן יולדים). גם אני מרגישה בנוח בדיאלוג שלי עם אנשי צות רפואי (גם אם אני נדרשת להיות אסרטיבית). בעוונותי אני לא מרגישה צורך בדולה, כי בן זוגי הוא דולה מצטיין בעצמו
לא בטוחה שזה פחד
כמו שזה נתפס כאופציה היחידה, באורח מגוחך כדבר "טבעי". ראיתי את זה כשהיה לי קשה לשנות את האמירות של יונתן מ"אמא תלך לבי"ח והרוםא יוציא את התינוקת" ל"אמא תלך לבית היולדות ללדת את התינוקת". כבר מגילו הפעוט הוא קלט מהסביבה שרופא מוציא את התינוק. זה נורא כמה שמטביעים בנו את זה. וצריך רצון, ידע, כוח ומאמץ כדי לשנות את הגישה. אחרי הלידה של יונתן גיליתי שגם אותי "דפקו" והיה שלב מאוד עצוב (גם בעלי אומר שהוא הרגיש כך) שפתאום איבדתי אמון בעצמי. חשבתי שהמיילדת משקרת לי ומעודדת סתם, לרגע המיילדת מהלידה "ההיא" כאילו ריחפה סביב המיטה עם המילים האיומות שלה "הדבר היחיד שלא בסדר כאן זו את". מזל שלירון החזירה אותי למקום הנכון. ואת תחושת הניצחון של "אני יודעת ללדת" אף אחד לא יקח ממני יותר לעולם. אני מתחילה לחשוב שזו תחושה כ"כ עוצמתית ומופלאה, שיש לעולם הרפואי-הגברי סיבות טובות לנסות לשלול אותה מאיתנו.
כמו שזה נתפס כאופציה היחידה, באורח מגוחך כדבר "טבעי". ראיתי את זה כשהיה לי קשה לשנות את האמירות של יונתן מ"אמא תלך לבי"ח והרוםא יוציא את התינוקת" ל"אמא תלך לבית היולדות ללדת את התינוקת". כבר מגילו הפעוט הוא קלט מהסביבה שרופא מוציא את התינוק. זה נורא כמה שמטביעים בנו את זה. וצריך רצון, ידע, כוח ומאמץ כדי לשנות את הגישה. אחרי הלידה של יונתן גיליתי שגם אותי "דפקו" והיה שלב מאוד עצוב (גם בעלי אומר שהוא הרגיש כך) שפתאום איבדתי אמון בעצמי. חשבתי שהמיילדת משקרת לי ומעודדת סתם, לרגע המיילדת מהלידה "ההיא" כאילו ריחפה סביב המיטה עם המילים האיומות שלה "הדבר היחיד שלא בסדר כאן זו את". מזל שלירון החזירה אותי למקום הנכון. ואת תחושת הניצחון של "אני יודעת ללדת" אף אחד לא יקח ממני יותר לעולם. אני מתחילה לחשוב שזו תחושה כ"כ עוצמתית ומופלאה, שיש לעולם הרפואי-הגברי סיבות טובות לנסות לשלול אותה מאיתנו.
כיף לראותותך במחוזותינו ../images/Emo25.gif
כמו שכתבו לך ה"לידה הפעילה" שאת חושבת עליה שונה מהמושג "לידה פעילה" בפורום הזה. זה נכון שיש בבית חולים אחד בארץ אפידורל שלא משתק לגמרי. בהנחה שיצליח לך ותפלי על צוות שיתן לך כזה - זה עדיין לא אומר לידה פעילה מכיון שהאפידורל עדיין נושא איתו את סיכוניו ולכן הצוות יכפה ניטור יחסית רציף. ככה זה אפידורל, כמו כל דבר בחיים... no free lunches - יש מחיר. אגב, גם אני קיבלתי אפידורל בלידה הראשונה שלי כך שאין לי איזו אג'נדה נגדו. לי אישית זה מתאים רק אם "אין ברירה" ולא כמשהו שהייתי מתכננת מראש לקחת.
כמו שכתבו לך ה"לידה הפעילה" שאת חושבת עליה שונה מהמושג "לידה פעילה" בפורום הזה. זה נכון שיש בבית חולים אחד בארץ אפידורל שלא משתק לגמרי. בהנחה שיצליח לך ותפלי על צוות שיתן לך כזה - זה עדיין לא אומר לידה פעילה מכיון שהאפידורל עדיין נושא איתו את סיכוניו ולכן הצוות יכפה ניטור יחסית רציף. ככה זה אפידורל, כמו כל דבר בחיים... no free lunches - יש מחיר. אגב, גם אני קיבלתי אפידורל בלידה הראשונה שלי כך שאין לי איזו אג'נדה נגדו. לי אישית זה מתאים רק אם "אין ברירה" ולא כמשהו שהייתי מתכננת מראש לקחת.
אתי של ירדן
New member
../images/Emo25.gif בחזרה. והבעיה שלי שאין לי
מושג מה זאת לידה פעילה וזה מה שאני מנסה (- כנראה קצת בצורה שפוגעת פה בחוקים של הפורום) לברר...
מושג מה זאת לידה פעילה וזה מה שאני מנסה (- כנראה קצת בצורה שפוגעת פה בחוקים של הפורום) לברר...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.