למנהלים בעם
מר לוי היקר, אכן פולאקית היא, ומה??? ולא סתם פולאקעס. ווארשעווע פולאקעס. ולא עוד אלא שווארשעווע פולאקישע פרוסטאקעס, מר לוי. ובמה דיבר דז'יגאן (דיבר, מר לוי, דיבר) אם לא בפולאקית? וכשמספרים (מספרים, מר לוי) עד היום בדיחת אידיש טובה במה היא נשמעת הכי טוב אם לא בפולאקית. אני מכבד מאד את האידיש הכתובה של שניכם, אך כשאני "שומע" אותה בתוכי היא מתנגנת כ"כ אחרת מן האידיש המדוברת אשר אהבתי. תמיד היא נשמעת לי דומה לשפתן המתנשאת של דודות חסודות שהיו לי בילדותי, שהתחת שלהן היה כל כך מכווץ עד שהן התקשו לעפעף. ואתה מר סטאריק (אכן כשמך כן אתה ברוחך) אצלך זו אינה סוגיה של הבנה, כי אם של קבלה. אני בטוח שהבנת בעבר כותבי אידיש הרבה פחות תקניים משלי. המסר אותו משדרת צורה זו הוא שקשה עליך. הגסות, החיספוס, ההתרסה וההתנערות מעול. היריקה בפרצופו הזחוח ומדושן העונג של התקני והראוי (וכמו שאתה חש זאת לצערי - בפרצופך) את אלה אינך יכול לקבל. הישמר לך, סטאריק, פן יהפוך הפורום למקום עגום ומוזר כמו הלצותיך. ולשניכם, המתנשאים בעם, מיניין לכם ש"הם" לא מבינים? "הם" ש"זה מקרוב", באו אל האידיש, חלקם שמעו ודיברו אידיש עוד לפני שמי מכם נולד. אין לי דבר כנגד מי שירצה וילמד את האידיש הכתובה, אבל למה ההתנשאות הזאת? ההיגיון אותו הצגתם במקהלה, לפיו אם אתם לא מבינים אחרים וודאי לא יבינו, הוא נכון, אבל במהופך אחד לאחד. "הם" מבינים הרבה יותר מכם. אתם, האמונים על ה"תקני" ומקובעים בתבנית ה"ראוי", נאלצים למאמץ לא מוכר לכם כאשר אתם נתקלים ביוצא דופן. "הם", שברובם שמעו בעבר ואולי גם שומעים בהווה את השפה המדוברת, אך לא קרבו לשפה הכתובה, מורגלים במאמץ הנדרש להיפוך מן הנראה לנשמע, במאמץ להפיק את הפרוש הפונטי הנכון ממראה עיניהם. שלא לומר דבר על כך שחלק מ"הם" לפחות, עורג בדיוק לאותה פונטיקה פולאקית אשר אני מנסה בעוונותי להביא. עכשיו תתרגמו את זה יפה יפה לאידיש-יידיש-אידית תקנית. את זו המדוברת אפשר לשמוע היטב מבעד לעברית. ובשירת א מעידל א פיצלס חרישית ננוחם.
מר לוי היקר, אכן פולאקית היא, ומה??? ולא סתם פולאקעס. ווארשעווע פולאקעס. ולא עוד אלא שווארשעווע פולאקישע פרוסטאקעס, מר לוי. ובמה דיבר דז'יגאן (דיבר, מר לוי, דיבר) אם לא בפולאקית? וכשמספרים (מספרים, מר לוי) עד היום בדיחת אידיש טובה במה היא נשמעת הכי טוב אם לא בפולאקית. אני מכבד מאד את האידיש הכתובה של שניכם, אך כשאני "שומע" אותה בתוכי היא מתנגנת כ"כ אחרת מן האידיש המדוברת אשר אהבתי. תמיד היא נשמעת לי דומה לשפתן המתנשאת של דודות חסודות שהיו לי בילדותי, שהתחת שלהן היה כל כך מכווץ עד שהן התקשו לעפעף. ואתה מר סטאריק (אכן כשמך כן אתה ברוחך) אצלך זו אינה סוגיה של הבנה, כי אם של קבלה. אני בטוח שהבנת בעבר כותבי אידיש הרבה פחות תקניים משלי. המסר אותו משדרת צורה זו הוא שקשה עליך. הגסות, החיספוס, ההתרסה וההתנערות מעול. היריקה בפרצופו הזחוח ומדושן העונג של התקני והראוי (וכמו שאתה חש זאת לצערי - בפרצופך) את אלה אינך יכול לקבל. הישמר לך, סטאריק, פן יהפוך הפורום למקום עגום ומוזר כמו הלצותיך. ולשניכם, המתנשאים בעם, מיניין לכם ש"הם" לא מבינים? "הם" ש"זה מקרוב", באו אל האידיש, חלקם שמעו ודיברו אידיש עוד לפני שמי מכם נולד. אין לי דבר כנגד מי שירצה וילמד את האידיש הכתובה, אבל למה ההתנשאות הזאת? ההיגיון אותו הצגתם במקהלה, לפיו אם אתם לא מבינים אחרים וודאי לא יבינו, הוא נכון, אבל במהופך אחד לאחד. "הם" מבינים הרבה יותר מכם. אתם, האמונים על ה"תקני" ומקובעים בתבנית ה"ראוי", נאלצים למאמץ לא מוכר לכם כאשר אתם נתקלים ביוצא דופן. "הם", שברובם שמעו בעבר ואולי גם שומעים בהווה את השפה המדוברת, אך לא קרבו לשפה הכתובה, מורגלים במאמץ הנדרש להיפוך מן הנראה לנשמע, במאמץ להפיק את הפרוש הפונטי הנכון ממראה עיניהם. שלא לומר דבר על כך שחלק מ"הם" לפחות, עורג בדיוק לאותה פונטיקה פולאקית אשר אני מנסה בעוונותי להביא. עכשיו תתרגמו את זה יפה יפה לאידיש-יידיש-אידית תקנית. את זו המדוברת אפשר לשמוע היטב מבעד לעברית. ובשירת א מעידל א פיצלס חרישית ננוחם.
