איך אמרה קודם פלגיה?
אם אתה כותב כך אתה כנראה ממש לא מכיר אותי... צר לי מאד שזו התמונה שעולה מדברי, הנכון הוא ההפך הגמור, לא יודעת אם המסקנות המוטעות האלה נובעות מניסוחים מקולקלים שלי, או מדעות מוקדמות שלך. אז ככה, אעשה את זה כהרגלי לאט וארוך, בתקווה שכך זה יהיה ברור. 1. אני באה מתחום הפולקלור. אני דוגלת בגישה, בה דוגל באופן כללי הרבה מחקר הפולקלור העכשווי, לפיה אין דבר כזה להתנשא על אמונה של עם אחר, או של אדם אחר, אין אמונה שהיא יותר נכונה או פחות נכונה. אחת הסטודנטיות שלי, למשל, הסבירה לי פעם שקיימים שדים בינינו, ואביה יודע כיצד להוציא אותם מהגוף. אני אם חלילה אחלה לא אפנה לאותו מוציא שדים, ועדיין לא אמרתי לה, וגם לא רציתי לומר, שהיא, או אביה טועים ושאין דבר כזה שדים. אם היא מאמינה בשדים אז עבורה אין שדים ואם אני לא מאמינה אז עבורי אין. אני כל כך פוסטמודרניסטית בחלק מהתפיסות שלי, עד שהמקום לנכון ולא נכון אצלי מאד מעומעם. לכן אני חוזרת שוב שוב למחשבה שנכון לי יותר לומר על עצמי שאני אגנוסטית ולא שאני אתאיסטית. 2. משום כך זה כמעט ומרגיז אותי שאתה רואה בהגדרה "טקס חניכה קולקטיבי" הגדרה מעליבה. סליחה? זה מה שכולנו עוברים כל הזמן. טקסי חניכה פרטיים בשלבים רבים בחיינו (השלבים הלימנלים כפי שהם מוגדרים באנתרופולוגיה). כיתה א היא טקסט חניכה לתקופה הטרום-בגרותית, בר המצווה הוא טקס חניכה לתקופת הבגרות, קיום יחסי מין בפעם הראשונה, נישואין, הולדת ילד, פרסום המאמר הראשון, כל אלו טקסי חניכה. אני לא מבינה, טקס חניכה זה מושג גס? זה אומר עלי משהו רע. וכן, מדינת ישראל עברה לא מעט טקסי חניכה קולקטיביים, בראשית ימיה, ואם תשאל אותי היא עדיין לא סיימה להתחנך, והיא בשלב לא מאד מאוחר של גיל ההתבגרות שלה... לגבי ההיסטוריה של ארה"ב או צרפת, ממש ממש צר לי, אבל אני לא מבינה בזה מספיק. אגב לעניין מושג "מנהיג העדה", זה אחד הדברים המקוממים בשפה העכשווית, זה לא רק מנהיג העדה, זה גם ההפרדה בין "עדה" (אתיופים) ל"קהילה" (אשכנזים, גאים וכדומה), וההפרדה בין "תרבות" ל"מנטליות". לי קופץ מזה הפיוז. אני לא רואה סיבה להבדיל בין שבטים אינדיאנים ל"בני הקהילה האקדמית בתל אביב בשנת 2005". אלה גם אלה הם קבוצות זיקה בעלות תרבות עממית משלהם, טקסי חניכה משלהם, אמונות קאנוניות ואמונות עממיות משלהם (ולא: אמונות טפלות/תפלות!!!). בקיצור, השימוש בלי בביטוי "טקס חניכה קולקטיבי" יוצא מנקודת הנחה שמדובר במושג שמדבר על כל קבוצה אנושית, בכל מקום ובכל תקופה. ואם בעיניך זה מתנשא ונאור, זה רק בגלל שאתה מכיר את המושג בהקשרים אחרים. ובכלל, אני רק השתמשתי בזה אגב אורחא, לא התעכבתי על הדברים. יתכן מאד שקריאה נוספת של סיפור יציאת מצרים (בימים הקרובים אקרא את מאמרו של לוינשטום בנושא, ואז נוכל להתמקד בזה אפילו יותר) תוביל אותי לחזור בי. אני רק רציתי לתת דוגמא וזה מה שעלה לי לראש. אם קראת אצלי סאב טקסט כזה, חבל מאד. אני פשוט לא מדברת במונחים של פרימיטיבי או לא פרימיטיבי. אני בכלל לא בטוחה שהנאורות והמודרניזציה הם הדבר הכי טוב שקרה לאנושות (אני גם לא בטוחה שההפך הוא נכון). אמונה באלוהים, אמונה בשדים, אמונה בישוע המשיח, אמונה בבודהה, אמונה בדארווין. הכל טוב ויפה. כמה פעמים אני צריכה לחזור כאן על המשפט "איש - ובכוונה אני מסרסת את המקורות - באמונתו יחיה"? אני באמת מאמיהנ בזה. ההתעקשות לי לחזור למיתולוגיה היוונית נובעת מזה שזה טקסט שכולם היו קוראים כטקסט ספרותי, ומזלזלים לחלוטין באמונות הדתיות שבו. אני רק רוצה להראות שהכל אפשרי. אני מצדי לא מזלזלת בכלום, וקוראת הכל בין היתר כטקסט ספרותי. אין לי שום עניין להגחיך כלום. ורק כדי להבהיר יש לי המון ביקורת על הדת היהודים כמו שהיא נראית היום ועל מה שהיא עושה לאנשים ומה שבכלל אמונה באל אחד ובאמת אבסולטית אחת עושה לאנשים, אבל זה כבר באמת דיון אחר. אני לא בספק. אני לא חושבת שהפנג שווי זה אוסף הבלים מוחלט, לא הרפואה האטלרנטיבית ולא המיתולוגיה היוונית. כל ההסתכלות הזו כאילו אמונה של מישהו אחר, רק כיוון שהיא לא שלי היא בהכרח הבל מקוממת אותי. אני מקווה שעכשיו אתה מבין שאני לא מתנשאת על כלום בנושא הזה, ושאם ראית זאת בין השורות אצלי זה עניין סובייקטיבי שלך. אשמח אם תפנה אותי לאמירות ספציפיות שאדע איך להתנסח יפה להבא.
