צפיתי בסרט בודאות יותר מפעם אחת. כנראה פעמיים או שלוש, אבל לא בעשור האחרון, מה שהפך את האנימציה לשונה ממה שזכרתי. כל כך התרגלנו לאנימציה ממחושבת אבל אני מאוד אוהבת את האנימציה המקורית שהיא פשוט קסומה. כמובן יש הרבה דברים בסרט שאני לא זוכרת למרות שאני מכירה אותו טוב.
פתיחת הסרט היא כנראה הדברים המושלמים שנעשו אי פעם. זאת ההגדרה לפתיחה אפית. מלאת יופי, עוצמה ורגש בלי לומר מילה אחת.
כמה משפטי מחץ מעולים.
הצחיק אותי שמופאסה מסביר לסימבה שהם אוכלים אנטילופות אבל בעצם לא מסביר איך זה נעשה. האם האנטילופות מציעות את עצמן למאכל..?
אף פעם לא בדקתי מי השחקנים. ידעתי רק על חלק שמאוד קלים לזיהוי. למשל ג'יימס ארל ג'ונס הגדול שאפשר לזהות מקילומטרים, ג'רמי איירונס שכנ"ל והוא אדיר, וופי גולדברג שגם היא מאוד קלה, בעיקר לילדי שנות ה 80-90 וניית'ן ליין שמתישהו גיליתי. בקיצור, הכרתי הרבה אבל משום מה ממש הופתעתי לגלות שזאזו הוא רואן אטקינסון. וגם מי שהיה בנסון מבועות! וגם לא ידעתי שמת'יו ברודריק מדבב את סימבה.
אדי הצבוע קורע מצחוק.
פתאום חשבתי לעצמי שדיסני היו מאוד אמיצים בסרטי העבר שלהם. תמיד היתה שם טרגדיה אמיתית ונוראית ולסרטי ילדים זה משהו די חתרני.
והעובדה שסימבה לא מבין לגמרי את המשמעות של המוות היא נכונה לכל ילד וזאת דרך להסביר את זה לילדים (כמובן, בלי החלק של סקאר המרושע שמפיל עליו את האחריות).
המוזיקה נפלאה נפלאה נפלאה. אני מכירה אותה כמובן בע"פ כי חרשתי על הדיסק. אני פחות מודעת לזה בסרטים החדשים יותר אבל עד שנות ה 90 בכל הסרטים של דיסני המוזיקה היתה מרכיב מאוד משמעותי בתיאור של הסיפור. גם כמוזיקה בפני עצמה שתמיד תמיד התכתבה עם ארץ המוצא של הסרט. פה המוזיקה כל כך מושפעת מהמקצבים האפריקאים וזאת חגיגה מוזיקלית מרהיבה.
שכחתי את ריקוד הידיים של טימון כשהם הולכים על על גזע העץ בהאקונה מטטה.
גם קטע שפתאום קלטתי שמבטאים את טימון במלרע (ti
mon).
סקאר כזה מרושע אבל האמת שאי אפשר לשנוא אותו באמת... כאילו, הוא רשע שאוהבים.
רפיקי אדיר.
איזה סרט!!! פשוט מדהים. עשר מתוך עשר
