אני חושבת שממה שסופר כאן
אני מתחילה לאט לאט להבין את הסיפור. היה זוג שהקפיא ביחד עוברים ולאחר מכן התגרש (ולא משנה מה הייתה הסיבה - אנשים מתגרשים, גם אנשים הכי טובים). ואז האישה, שרצתה ילדים ולא הייתה לה דרך אחרת להביא אותם (וזה כמובן כואב ומצער מאוד בפני עצמו) החליטה שהיא רוצה להשתמש בעוברים המוקפאים, אלא שבעלה לשעבר לא היה מוכן והיא תבעה אותו בבית משפט. אני חושבת שזכותו של כל אדם לסרב להביא ילד לעולם. גם אני בשוםן פנים לא הייתי מוכנה להביא לעולם ילד שאין לי רצון, כוונה ו/או יכולת לגדל, ולא משנה עד כמה זה היה כואב לצד השני. אני חושבת שזו זכותו הבסיסית של כל אדם להחליט אם הוא מוכן להביא ילדים לעולם. למיטב הבנתי, כך החליט גם בית המשפט ואני מברכת על ההחלטה הזו. ואז הגברת התחתנה ואימצה (בסדר זה או הפוך, לא משנה), והגשימה את חלומה בדרך אחרת, שזה כשלעצמו משמח מאוד. אבל אז היא החליטה לא רק לספר את סיפורה המאוד אישי בתקשורת (בפעם הראשונה, השנייה, או המאה - לא משנה), אלא גם לחשוף את ילדיה (וחדשוב לזכור שהיא למעשה חשפה וגררה לתוך הסיפור את בעלה לשעבר, שבכלל לא בטוח שרצה זאת, ובכך הפרה גם את זכותו לפרטיות בעניין כל כך אישי). עכשיו ילדיה גם יודעים שהיא אימצה אותם רק לאחר שנואשה מלהביא ילדים בצורה אחרת, והם גם יודעים שכל העולם ואשתו יודעים זאת. הילדים כיום אינם בגיל שהם מסוגלים להבין את מלוא המורכבות והמשמעויות של הסיפור הזה. אולי גם כשיגדלו הם יהיו בסדר איתו. הלוואי שכך. ואולי לא. אולי הידיעה שהם היו המוצא האחרון, ושזה הודגש בפני הציבור כולו, יפגע בהם.
כאמור, לא צפיתי בתכנית (והאמת - כל מה שקראתי בשרשור עד כה גורם לי לשמוח על כך), אך אם בסך הכל הבנתי נכון את השתלשלות העניינים, התכנית הזאת לא רק שהייתה מיותרת, אלא גם מזיקה בפוטנציה.