Lonly badger
New member
תגובה מהלב
אנחנו רואים אבל לא רואים. אנחנו שומעים אבל לא שומעים. שהם מתקיפים אותנו אנחנו לא נחשוב אף פעם על מה גורם להם לעשות את זה מבחינה קיומית(עזבי את הפסיכולוגיה). ברגע שנעשה את זה נרגיש פגיעים יותר. אבל אני אומר , רגע אחד, הרגש שלי הוא החיים שלי ואם אין לי זמן להתמודד עם המציאות כפי שהיא שאני לבד בבית , פעם אחת בשבוע. במקום להסתכל על הטלויזיה או לשקוע בעבודה ובמטרות שהצבתי לעצמי - אני משלה את עצמי. כי אפילו אם אני הולך להתגמש עבור הקיום שלי, אני רוצה לדעת שלא היה שום דבר אחר שלא יכולתי לעשות. אבל אפילו לחשוב , להפתח , להשאר ערום לכמה שניות זה קשה עבורנו. כי זה.. לא נוח. אני לא אתייחס למצב הפוליטי בתגובה זו, אבל אני רוצה לדבר על פחד. בבקשה תקראי רק את זה כי זה החלק שמתייחס לשאלה הסופית שלך. אני רוצה להפריד בין פחד לבין ההרגשת התכווצות שאנחנו מרגישים שקורה לנו משהו לא נוח , כואב, או מאיים. פחד הוא זכרון - תמונה , משהו סטטי - שמתקיים בצורת מחשבה. הוא נובע מזכרון העבר של הדבר הלא נוח שקרה לי. בזמן שהוא קרה לא ידעתי מה זה , כל מה שהרגשתי היה הכאב והחוסר נוחות או האיום שמולי. קרה לך פעם שתוך כדי פעולה הכל נראה בסדר, אבל שהמשכת לדרכך צצה לה האנליטיקה או מסקנה שהמוח עשה לגבי , בן אדם או מקרה? אותו דבר המוח מגיב לגבי הפחד. הפחד לא קיים בזמן שהדבר עצמו - הפעולה או תהליך האקטיבי של האיום או החוסר נוחות או הכאב מתרחשים. לאחר שהדבר קורה המוח מתייג אותו כמשהו שיש להמנע ממנו בכל מחיר. מכאן - שכל פעם שיצוץ הדבר המוח ידע שזה הדבר שהוא תייג כנורא ואיום. אבל מה קורה? ברגע שהדבר נעלם - ואולי אפילו לא יחזור עוד אף פעם - המחשבה, הקונספט, התיוג, הזכרון ממשיך להתקיים , והוא מרגיש אמיתי ביותר. אמיתי לגמרי. הוא מרגיש כואב ולא נוח - המחשבה משתקפת באינטיליגנציה של הגוף כרגשות. הבעיה היא שאנחנו נעשה הכל חוץ מלהתעמת עם הרגש או המחשבה על הפחד - אנחנו יודעים שהוא קיים אינטלקטואלית , כלומר אפקט מראה מספר 2 - תיוג מספר 2, קראנו להרגשה הזו בשם פחד. ועכשיו פחד זה לא דבר טוב , אז מתעלמים. ככה מלמדים אותנו תתעלמו מילד שמפריע והוא יפסיק כי הוא לא יקבל תשומת לב. וזה עובד. אבל הכאב שנובע מפחד ימשיך להתקיים כל עוד הוא לא נהפך למודע. הבעיה היחידה היא שמודעות איננה ידיעה לוגית - אינטלקטואלית , אלא ידיעה של הכרה , תשומת לב, מעבר לתיוג - ואז קבלה, לא וויתור, לא להגיד כן או לא. ברגע שהדבר הזה מתבצע - המון אנרגיה שלילית משתחררת(אולי את יודעת את כל זה אני לא בטוח, את עוסקת בריפוי , הילרית?) אבל התודעה והאנרגיה שהיו כלואים עד עכשיו בתוך מסגרת , תבנית - שהוא הפחד, התיוג. משתחררים. את לא תשכחי שלנגוע באש זה לא חכם או אינטיליגנטי את פשוט תפסיקי לפחד מזה. הכאב שמלווה אותך יפסיק להתקיים. בעיה נוספת היא שאף אחד לא מודה שהוא מפחד, כי הפחד בעקרון שמתעלמים ממנו מרגיש כלחץ , אי נוחות, כאב , משקל שמתבטא בגוף - זה מנסיון אישי. ולכל אחד יש אותו. כל הקטע של ENLIGHTENMENT הוא הקלה של "משקל", ולא הארה של אור, אבל ברגע שיש הקלה את יותר חופשיה, חופש אמיתי ויש יותר אנרגיה ויכולת לאינטיליגנציה לזרום ואז את BRILLIANT - בוהקת =] מרוב אינטיליגנציה רגישות - שזהו היופי האמיתי. וכל מה שמתבטא בצורה תודעתית משפיע על איך שהפנים והגוף נראים . וזה גם יותר בריא(שוב סליחה אם כתבתי דברים שאת יודעת).
אנחנו רואים אבל לא רואים. אנחנו שומעים אבל לא שומעים. שהם מתקיפים אותנו אנחנו לא נחשוב אף פעם על מה גורם להם לעשות את זה מבחינה קיומית(עזבי את הפסיכולוגיה). ברגע שנעשה את זה נרגיש פגיעים יותר. אבל אני אומר , רגע אחד, הרגש שלי הוא החיים שלי ואם אין לי זמן להתמודד עם המציאות כפי שהיא שאני לבד בבית , פעם אחת בשבוע. במקום להסתכל על הטלויזיה או לשקוע בעבודה ובמטרות שהצבתי לעצמי - אני משלה את עצמי. כי אפילו אם אני הולך להתגמש עבור הקיום שלי, אני רוצה לדעת שלא היה שום דבר אחר שלא יכולתי לעשות. אבל אפילו לחשוב , להפתח , להשאר ערום לכמה שניות זה קשה עבורנו. כי זה.. לא נוח. אני לא אתייחס למצב הפוליטי בתגובה זו, אבל אני רוצה לדבר על פחד. בבקשה תקראי רק את זה כי זה החלק שמתייחס לשאלה הסופית שלך. אני רוצה להפריד בין פחד לבין ההרגשת התכווצות שאנחנו מרגישים שקורה לנו משהו לא נוח , כואב, או מאיים. פחד הוא זכרון - תמונה , משהו סטטי - שמתקיים בצורת מחשבה. הוא נובע מזכרון העבר של הדבר הלא נוח שקרה לי. בזמן שהוא קרה לא ידעתי מה זה , כל מה שהרגשתי היה הכאב והחוסר נוחות או האיום שמולי. קרה לך פעם שתוך כדי פעולה הכל נראה בסדר, אבל שהמשכת לדרכך צצה לה האנליטיקה או מסקנה שהמוח עשה לגבי , בן אדם או מקרה? אותו דבר המוח מגיב לגבי הפחד. הפחד לא קיים בזמן שהדבר עצמו - הפעולה או תהליך האקטיבי של האיום או החוסר נוחות או הכאב מתרחשים. לאחר שהדבר קורה המוח מתייג אותו כמשהו שיש להמנע ממנו בכל מחיר. מכאן - שכל פעם שיצוץ הדבר המוח ידע שזה הדבר שהוא תייג כנורא ואיום. אבל מה קורה? ברגע שהדבר נעלם - ואולי אפילו לא יחזור עוד אף פעם - המחשבה, הקונספט, התיוג, הזכרון ממשיך להתקיים , והוא מרגיש אמיתי ביותר. אמיתי לגמרי. הוא מרגיש כואב ולא נוח - המחשבה משתקפת באינטיליגנציה של הגוף כרגשות. הבעיה היא שאנחנו נעשה הכל חוץ מלהתעמת עם הרגש או המחשבה על הפחד - אנחנו יודעים שהוא קיים אינטלקטואלית , כלומר אפקט מראה מספר 2 - תיוג מספר 2, קראנו להרגשה הזו בשם פחד. ועכשיו פחד זה לא דבר טוב , אז מתעלמים. ככה מלמדים אותנו תתעלמו מילד שמפריע והוא יפסיק כי הוא לא יקבל תשומת לב. וזה עובד. אבל הכאב שנובע מפחד ימשיך להתקיים כל עוד הוא לא נהפך למודע. הבעיה היחידה היא שמודעות איננה ידיעה לוגית - אינטלקטואלית , אלא ידיעה של הכרה , תשומת לב, מעבר לתיוג - ואז קבלה, לא וויתור, לא להגיד כן או לא. ברגע שהדבר הזה מתבצע - המון אנרגיה שלילית משתחררת(אולי את יודעת את כל זה אני לא בטוח, את עוסקת בריפוי , הילרית?) אבל התודעה והאנרגיה שהיו כלואים עד עכשיו בתוך מסגרת , תבנית - שהוא הפחד, התיוג. משתחררים. את לא תשכחי שלנגוע באש זה לא חכם או אינטיליגנטי את פשוט תפסיקי לפחד מזה. הכאב שמלווה אותך יפסיק להתקיים. בעיה נוספת היא שאף אחד לא מודה שהוא מפחד, כי הפחד בעקרון שמתעלמים ממנו מרגיש כלחץ , אי נוחות, כאב , משקל שמתבטא בגוף - זה מנסיון אישי. ולכל אחד יש אותו. כל הקטע של ENLIGHTENMENT הוא הקלה של "משקל", ולא הארה של אור, אבל ברגע שיש הקלה את יותר חופשיה, חופש אמיתי ויש יותר אנרגיה ויכולת לאינטיליגנציה לזרום ואז את BRILLIANT - בוהקת =] מרוב אינטיליגנציה רגישות - שזהו היופי האמיתי. וכל מה שמתבטא בצורה תודעתית משפיע על איך שהפנים והגוף נראים . וזה גם יותר בריא(שוב סליחה אם כתבתי דברים שאת יודעת).
