קי"ה - יש פסיכולוג/ית חתולים בקהל?
צ'מעו סיפור:
יש לנו חתול וחתולה, מאז נובמבר (עת נפרדנו מהחתול נשמה שלנו שהחדשים לא שווים את קצה שפמו בינתיים, אבל זה עניין לשרשור נפרד).
מאחר שהם גם יוצאים החוצה (יש להם דלת חתולים קטנה כזו) יש להם נטייה לצוד. כדי להפריע במאמציהם שמנו עליהן קולר עם פעמונים. הם איבדו את הקולרים פעמים רבות [כל פעם שזה נתפס במשהו זה נפתח - כדי למנוע חנק/תליה של החתול/ה]. אז עברנו למין רסן (HARNESS). ואכן מאז שיעורי ההצלחה שלהם ירדו משמעותית
במשך כמה שבועות היה נדמה לנו שהחתולה מחזיקה את יד ימין קצת מוזר/גבוה. בדקנו לה את הכפה לראות אם פצועה או יש בה קוץ או משהו - כלום. הסתכלנו גם עליה בכלל - לא ראינו שום דבר מוזר.
בסוף..... הסתבר שהרסן או שהיה מותקן עם סיבוב או שהיה הדוק מדי או שניהם (האופר והילדות שמו אותו עליה). הוא גרם לה לשפשוף/פצע מזעזע מתחתיו - הילדות ראו רק כשהרסן האדים מדם
נעבור לפרק ב': הילדות הכניסו אותה למנשא חתולים (טראומה גדולה בשבילה, לקח 45 דקות של מאבק, מדובר בחתולה מהזן החששני/פחדני). אצל הוטרינרית אובחן אכן פצע איום ומזוהם (זה נראה כמו בשר נא...
), אבל ללא צורך בתפרים. קיבלנו אנטיביוטיקה, צווארון גדול כדי להפריע לה ללקק והוראה לעשות קומפרסים חמים.
פרק ג': שבנו הביתה, הצלחנו להכניס בה שתי מנות אנטיביוטיקה (בלילה ובבוקר שלמחרת). אבל הצווארון הכניס אותה לטירוף/אמוק קיצוני. היא התחילה לרוץ בבית כמשוגעת, ובסוף.... הצליחה לצאת החוצה דרך הדלת חתולים שלה. לא ברור לנו איך כי הצווארון בבירור לא עובר בו. אולי היא הלכה אחורה - אין לי מושג.
פרק ד': ומאז.... היא לא חזרה הביתה - בערך. היציאה הדרמטית מהבית היתה ביום שלישי שעבר. מאז אנחנו רואים אותה כל לילה, היא חוששת להתקרב אלינו. היא נכנסה הביתה פעמיים - כל פעם למשך 2 דקות בערך ואז ברחה. אנחנו מצליחים לתת לה קצת אוכל - לא הרבה. כך גם נתנו לה עוד פעם אחת אנטיביוטיקה. פעם אחת היא נתנה לי ללטף אותה - בבירור היא ירדה במשקל. לא נראה לי שמישהו אחר מאכיל אותה. את הצווארון מצאה אחת השכנות בגינה שלה זה מכבר והביאה לנו. כך שהיא בלי הצווארון.
נראה שהפצע מחלים - היא לא נראית במצב גופני גוסס. היא אפילו מתגלגלת בהנאה על המדרכה - רק לא קרוב מדי אלינו
אבל מה? זהו? החתולה הזו לא תהיה יותר בבית שלנו? החתול השני מנסה לשחק איתה - הם היו בעבר די "מאוהבים" ואפילו נהגו ללקק זו את זה בראש במשך שעות (תוך שהם מחזיקים את הראש עם הכפה כדי למנוע מהמטופל/ת לזוז). אבל עכשיו נראה שהיא לא שמה אליו.
אשמח לשמוע סיפורים מנסיונכם, הצעות לשיפור המצב ושאר תובנות מה שבטוח - חתולה נקבה בחיים לא תהיה לי יותר. זו כבר הפעם השניה שיש לנו חוויה גרועה. החתולה הקודמת כזכור עזבה אותנו ועברה לגור אצל השכנים. מעולם לא היה לי חתול זכר שבחר לעזוב אותנו.
ד.
נ.ב. עוד במידע רקע: יש אצלנו פועלים בגינה במסגרת איזה פרויקט שיפור גינה גדול - אז זה יכול להיות חלק מהנאחס שלה. אבל הפועלים הם רק בגינה - לא בתוך הבית...
