כשהולכים לאוניברסיטה בגיל 18, מיד
לאחר סיום 12 שנים בבית ספר, קשה מאד, וגם לא באמת צריך, לדעת ולהחליט מה תעשה בשארית חייך המקצועיים.
מהבחינה הזאת, פסק הזמן שהשירות הצבאי (בהנחה שנגמר בשלום) מספק הוא יתרון גדול. אני רואה סביבי, כולל אצלי בבית, נערים ונערות שיודעים מה הם אוהבים ללמוד או במה הם טובים, אבל אין להם מושג מה ללמוד ועל מה להתביית. לדעתי, שנה שנתיים של הפסקה בין התיכון לאוניברסיטה או במהלך האוניברסיטה היא דבר מבורך ומומלץ לרובם.
כשאני הייתי באוניברסיטה, כחלק מהכתה היתה קבוצה גדולה של עתודאים לרפואה ורפואת שיניים שבשלבים שונים של 6 שנות הלימוד התחילו לפקוח עיניים ולהבין שאולי עשו טעות כשבגיל 18 חתמו על 11 השנים הבאות (שש שנות לימוד פלוס חמש שנות שירות צבאי). לא יודעת אם המחזור שלי היה מיוחד או שזה נפוץ, אבל אחוז גבוה נשר בכל מיני שלבים ובכל מיני סידורים עם הצבא.
הלקח שלי מכך הוא קודם כל להזהר בהבעת דיעה בנוגע למסלול הלימודים והקריירה של צאצאי כי מי שיצטרך לחיות עם התוצאות זה הם ולא אני, ובנוסף לוודא שברור להם שאין לנו בעיה שיקחו הפסקה, יטיילו, יעבדו, יתנדבו ושאם במקרה הם מגלים שמה שחשבו ללמוד לא באמת מעניין או מתאים להם, שלא מאוחר לשנות.
