לא בטוחה שהבנתי את הכוונה.
עבדתי בהמון עבודות זמניות אחרי הצבא ובמהלך הלימודים לתואר ראשון: טיפול בקשישים, שמירות, שיעורים פרטיים, מכירות ועוד כל מיני. אבל לא הייתי קוראת לזה קליל או נטול מחויבות, כי זו עבודה קשה והרבה פחות נעימה ומעניינת מאשר העבודה במקצוע, והיא גם נחוצה מבחינה כלכלית. זה תרם מהבחינה שלמדתי לא להיות מפונקת ולעשות כל מיני עבודות, גם מלוכלכות וקשות פיזית, אך בהחלט לא נהניתי מזה ולא הייתי מוכנה לעבוד כך כל חיי, כל עוד זה תלוי בי. גם מבחינה כלכלית עבודות כאלה הרבה פחות משתלמות מעבודות מקצועיות.
אישית, אני תמיד עבדתי במקביל ללימודים. אפילו כשהייתה לי מלגת נשיא שכיסתה לי את לימודי הדוקטורט וגם הכניסה לבנק משכורת חודשית קבועה, המשכתי לעבוד במקביל בעבודות נוספות. זו בהחלט הייתה תקופה קשה ועמוסה מאוד, אם כי מרתקת ומתגמלת. אומנם בשלב הזה כבר עבדתי במקצוע שלי, כולל עבודה באוניברסיטה שבה למדתי ועוזרת מחקר של המנחה שלי וראש החוג, אז לפחות לא הייתי צריכה לעשות יותר עבודות שחורות, אך אף פעם לא הייתה לי תקופה ללא מחויבות ועבודה, וגם לא חשקתי בכזאת. לא הייתי מרגישה טוב עם עצמי אילו לא הייתי תורמת למאמץ הכנסת הכסף הביתה, ובמיוחד כשכבר היינו עם 4 ילדים. גם בעלי למד לתואר שני במקביל לזה שעבד במשרה מלאה פלוס.
לגבי הילדים שלי - ראשית, זה תלוי בהם, אך אני מעדיפה את המצב שבו לומדים במקביל ללימודים, כמו שהם, אגב, עושים כבר עכשיו וכמו שאני עשיתי בזמנו. אני לא צריכה שצריך לבחור, אופטימלי בעיניי זה לשלב.
