סופן של החנויות הלא-וירטואליות הולך ומתקרב...

[Boston Guy]

עבדתי בעבודות כאלה פחות או יותר מגיל 16- אבל לא עבור טיול.

גם אני וגם אחי לפני ראינו וידענו את הלחץ הכלכלי שההורים שלנו חיו בו, וניסינו לעמוד (כלכלית) על הרגליים שלנו ולא לבקש מהם כסף ברגע שרק יכולנו.
את כל ה"מותרות" (אם זה שכר הדירה, רכב, בילויים וכיוצ"ב) - מימנתי מעבודה.

כמו שכתבת - יש לילדים שלי היום תחושת רווחה כלכלית שאני ממש לא גדלתי עליה. התביישתי ללכת להורים ולבקש כסף בשביל "שטויות" - לא רציתי לצער אותם כשיצטרכו להגיד לי "לא - כי אין לנו".

גם בתיכון וגם בזמן הלימודים באוניברסיטה עבדתי אחרי הלימודים ובחופשים - בהתקנה של עידכוני תכנה במונים של מוניות (אז התעריפים היו משתנים כל כמה שבועות והיה צריך ידנית לתכנת מחדש את המונה של כל מונית בישראל), בהתקנת מערכות אזעקה לרכב, תירגמתי המון סרטים בתחילת שנות ה 80 שבהן נגן הוידאו הפך לקומודיטי והיה מאוד פופולארי בישראל והתרחשה הפריחה של ספריות הוידאו בישראל, בתקופת האוניברסיטה עבדתי המון בלילות בעבודות POST PRODUCTION ושיכפול של סרטי וידאו...

יום אחרי השחרור מהצבא (קבע) התחלתי לעבוד בעבודה קבועה. ובמקביל חזרתי לספסל הלימודים באוניברסיטה כדי לנסות לפתח תחומים אחרים שהרגשתי שחסרים לי. באותה תקופה כבר היו כאלו שנסעו ל"טיול אחרי שיחרור" - אבל זה לא עמד אצלי על הפרק.

מה הילדים שלי יעשו? אחת הלכה לאוניברסיטה מייד אחרי תיכון. מה השני יעשה לא ברור לנו כרגע, למרות שהזמן די קרוב...

 

[vinney]

למה רק אחרי צבא?

עוד מהחטיבה הייתי עובד בעבודות כאלה.
&nbsp
לא בדיוק מתוך חוסר דאגה, יותר כי אם הייתי רוצה משהו הייתי צריך לקנות את זה בעצמי כי ההורים שלי לא בדיוק יכלו להרשות לעצמם.
&nbsp
הילדים האמריקאים די מפונקים. אני מודה שאין לי ילדים משלי, אני רק מסתכל מהצד, אבל אני חושב שאיזה שנה-שנתיים במסגרת כמו צה״ל לא היו מזיקים לבוגרים הטריים שאני מקבל לעבודה

 

[John the Savage]

לי לא היה אפילו יום אחד של חופש בין הצבא ללימודים

לפחות לא באופן רשמי. באופן לא רשמי סידרתי לעצמי רגילה ארוכה של כמה שבועות, אולי אפילו חודש (כבר לא זוכר בדיוק) לפני השחרור, אבל זה כל הזמן שהיה לי.

מכיוון שהתגייסתי בינואר, והצבא מאפשר לקבל עד 3 חודשים הקדמת שחרור לצורך לימודים, לא רציתי להמתין עוד שנה שלמה לשנת הלימודים הבאה. ורציתי גם כבר לסיים את השירות (שהיה מבחינתי "טוב שהיה ועוד יותר טוב שנגמר"). אז יצא שעם הקדמת השחרור, השתחררתי בדיוק כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים.

בדיעבד, אני קצת מצטער שעשיתי את זה. בהמשך, הרגשתי שקצת פיספסתי משהו כשלא עשיתי הפסקה וטיול אחרי צבא כמו כולם. בדיעבד, לא חושב שללמוד שנה מוקדם יותר או מאוחר יותר ממש שינה משהו בחיים שלי.

 

[נחמנית]

קלעת בדיוק לכוונתי

גם אני עשיתי הכל ברצף. כל התארים שלי היו עם מלגה מלאה++ עבדתי בתור מדריכה, מרצה, פרח וכו אבל זה לא היה לפרנסתי. לא היה טיול אחרי צבא ולא היה תקופה בעודי צעירה ונטולת ילדים של פרנסה שהיא לא קריירה. אני לא אומרת שהעבודות האלה לא דורשות משמעת, בגרות ואחריות. אבל מדובר בעבודה שלא גורמת לך לחשוב על הטווח הרחוק אלא על העכשיו. אני פחות מרגישה שחסר לי ה"טיול אחרי צבא" אבל אני כן מרגישה שנכנסתי למירוץ של החיים הבוגרים מוקדם מאוד (עתודאית לשעבר)

 

[mal1]

עבדתי במהלך הלימודים...

כעוזרת בית (הכנסה טובה למרות שלא היו לי הרבה שאיפות בתחום (- ובשלב מאוחר יותר במחלקה באוניברסיטה וכמורה במשרה חלקית (שנה אחת - הספיק לי לכל החיים).
בתיכון עבדתי בכדי לממן מותרות למינהן בעיקר כבייביסיטר ושעורים פרטיים (למרות שכילדה לא הייתי מודעת ללחצים כלכליים כאלו או אחרים - ההורים שלי סירבו לרכוש דברים מסויימים ברמת העיקרון - ולכן ניתן לומר שעבדתי עבור מכנסי הליוויס שלי שאמא שלי הודיעה לי ש"על גופתה" (-. בתקופה בין הצבא והטיול לחול - עבדתי בחברה שפיתחה תוכניות לימוד ממוחשבות בגרפיקה ממוחשבת (היה משעשע אי שם לפני שנות דור).
הילדים שלי לא עשו גאפ ייר והלכו שניהם לקולג מיד אחרי התיכון. עם הצעיר דווקא רצינו שיעשה והוא בחר שלא. שניהם עבדו מעט במהלך התיכון - עבודות מזדמנות. שניהם עבדו (הצעיר עדיין עובד) במהלך הלימודים - הבכור - פחות. הצעיר יותר (בעיקר בשל הבדלים באופי בינהם).

 

[Midriff]

עבודה

עבדתי כבר כבת עשרה כמאמנת ספורט בו הייתי פעילה, ולפני הצבא תקופה ארוכה במלצרות - מה שמימן לי את רוב הטיול אחרי הצבא. ואח"כ בתור סטודנטית תמיד עבדתי אם זה במלצרות בהתחלה ואחכ במשרה חלקית בחברת הייטק.
המלצרות הייתה קריעת תחת אבל די נהניתי ואולי למדתי לנהל את התקשורת עם אנשים מכל הסוגים קצת יותר טוב (ולנפנף מציקנים בחיוך..). הטיול של אחרי הצבא היה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי בחיים הוא לימד אותי הרבה והיה חוויה מדהימה. בהחלט הייתי רוצה שילדי יבחרו לעשות משהו לפני תחילת הלימודים כי אין זמן אחר בחיים שאין לך שום מחוייבות אמיתית

 

[תמי יונועה]

זאת החלטה מאוד אישית

המשפט " מכיוון שהעולם משתנה והרווחה הכלכלית משתנה. אני רואה הרבה הורים כאן שולחים את הילדים ישירות לקולג' - הייתם רוצים שלילדים שלכם תהיה תקופה כזאת יותר חסרת אחריות בוגרת, שלב ביניים, או הייתם רוצים שיצאו ישירות לחיים?" זה לא כל כך שאלה של מה אנחנו (ההורים) רוצים, השאלה היא מה הילד רוצה. מתוך המשפחות שאני מכירה מהמחזור של הבת, הייתה משפחה אחת, שבה הילדה התקבלה לאוניברסיטה שאליה היא רצתה ללכת, אבל ההורים "הכריחו" אותה לקחת שנה חופש כי הם לא חשבו שהילדה בשלה ללימודים, והם לא רצו לשלם בעבור לימודים שהיא לא תמצה עד הסוף. היא תתחיל ללמוד בשנה הבאה ובנתיים עובדת. הבעיה עם סידור כזה (מעבר לעובדה שהם "הכריחו" אותה לגבי החלטה שלדעתי חייבת להיות שלה) מעבר לזה, היא מאוד בודדה כרגע כי רוב החברים בקולג', ורובם גרים מחוץ לבית, וגם אם הם בסביבה הם עסוקים בלימודים.

כתבתי את זה הרבה פעמים בעבר ואני חוזרת, מבחינתי הדבר הכי חשוב בתהליך הקבלה לאוניברסיטה זה לזכור כל הזמן שלא מדובר על החיים שלך אלא על החיים של מישהו אחר, ועם כל האהבה, דאגה, רצון להבטיח להם עתיד טוב... חייבים להגיע לקו הסיום עם ילד שמרוצה מהתוצאה (וגם אם הוא לא מרוצה אז מאוד לא כדאי שזה יהיה בגלל ההורים).

במקרה שלנו, קיוויתי שהיא תקח שנת גאפ בישראל, לקחנו אותה להרצאה בנושא, אבל היא רצתה להתחיל ללמוד מיד, וזה מה שהיא עושה.

אגב, אני עבדתי בתקופת הלימודים ויצאתי לטיול במזרח אחרי האוניברסיטה... זאת הייתה חוויה נפלאה אבל אני שמחה שלבת שלי לא בוער לצאת לטייל ויותר חשוב לה להתחיל בלימודים ...

 

[placid1]

כשהייתי באוניברסיטה עבדתי כמגיהה ברשת שוקן להנאתי,

לא מתוך צורך כלכלי.
ההורים שלי לא עודדו כי באותה תקופה גרתי בתל אביב עם החבר שלי ונסעתי יום יום לעין כרם בקארפול והעבודה היתה בימי שלישי ורביעי בלילה, לפני סגירת הגליון כך שבימי חמישי הייתי נוסעת ללימודים אחרי שינה של שעתיים מארבע עד שש בבוקר. חוץ מזה הייתי עושה מידי פעם בייביסיטר בתיכון, אבל לא עבדתי לפרנסתי עד גיל 31. בן הזוג שלי, לעומתי, עבד בכל מיני דברים בחופשים מהתיכון, אחרי הצבא,ובאוניברסיטה. את הטיול שלו (שנה וחצי) אחרי הצבא הוא מימן כל כולו בעצמו ממשכורת קבע של שנה ועבודה באיזו חווה באוסטרליה, את הטיול שלי (3 חודשים) מימנו ההורים שלי, אבל מצד שני מעולם לא שילמו עלי שכ״ל באוניברסיטה (10 שנים) בגלל שהיו אנשי סגל .....
את הילדים שלנו אני מעודדת ליהנות מהחופש כל עוד ניתן, בן הזוג חושב שלא היה מזיק להם לעבוד קצת, אבל כיוון שאין צורך כלכלי יצא שהעמדה שלי ניצחה

שנינו בגישה שאין לאן למהר ולכן כשהבת הודיעה שהיא לוקחת שנה הפסקה מהאוניברסיטה ונוסעת לטייל לא היתה לנו בעיה עם זה. היא מימנה את רוב הטיול ממה שהרוויחה בעבודת קואופ באיזו חברת הייטק דרך האוניברסיטה וכיוון שהיא מאד צנועה בדרישותיה שמחנו לעזור לה והיה לה גם כסף מאיתנו. כרגע היא חזרה ללימודים ומתוך בחירה שלה היא נותנת שיעורים במתמטיקה, אבל עדיין חיה על חשבוננו. הבא בתור התחיל ללמוד השנה, מעולם לא עבד לפרנסה, אבל מתנדב בכל מיני דברים.

לשאלתך, אני לא רואה ערך בעבודה מזדמנת רק כדי להרגיש שעבדת או כדי ״לבנות״ אופי. אני רואה ערך גדול מאד בלדחות את היציאה לחיים הבוגרים, אם אין צורך כלכלי, וליהנות קצת מתקופה שבה אין מחויבויות.

 

[נחמנית]

מגיהה ברשת שוקן נשמע לי עבודה מגניבה

"אני רואה ערך גדול מאד בלדחות את היציאה לחיים הבוגרים, אם אין צורך כלכלי, וליהנות קצת מתקופה שבה אין מחויבויות. " - בדיוק מה שהתכוונתי. למרות שלפעמים כשאני מלמדת כאן סטודנטים לתואר ראשון מרגיש לי שהם עדיין קצת ילדים שמצפים שהכל יגיע אליהם מוכן

 

[John the Savage]

באסוציאציה חופשית לגמרי

מזכיר לי מישהי שסיפרה לי שעבדה תקופה מסויימת בהכנת כתוביות תרגום לסרטים. החברה שהיא עבדה איתה שילמה למתרגמים סכום קבוע לכל סרט שתירגמו, אז היא הגיעה למסקנה שהכי משתלם זה להכין כתוביות תרגום לסרטי פורנו ...

 

[חייבתלהגיב]

גם אני עבדתי בתרגום כתוביות,

אבל אצלנו זה היה לטלוויזיה, אז היו סדרות, סרטים וכו'. לא יודעת אם היו אצלנו סרטי פורנו, אבל מה שכן - באופן כללי בסרטים יש הרבה פחות דיאלוג מבסדרות, והרבה יותר קל (אך משעמם) לתרגם אותם. מצד שני, למיטב זכרוני לפחות אצלנו התשלום היה בהתאם, ושילמו יותר לדקת סדרה מאשר לדקת סרט. אבל אכן לא ידוע לי על תשלום דיפרנציאלי לפי ז'אנרים. מה שכן, בעקרון חייבים לצפות בסרט כדי לתרגם אותו, אז אולי צריך להכניס גם עוגמת נפש לתשלום הראוי. (אגב, העורכות הלשוניות שעברו על התרגומים ל-א צפו בסרטים/סדרות אלא ערכו את הכתוב בלבד, במקרים שנראה להן שהיה צורך. וכך יוצא שלפעמים התרגום פשוט לא הגיוני, כי הן המירו מילה במילה אחרת שלא מתאימה, וכו'. אנחנו המתרגמים לא קיבלנו חזרה את הקובץ אחרי שהעורכות עבדו עליו).

 

[placid1]

אני רואה את זה אצל מתמחים שמאחוריהם כבר שמונה שנות

לימוד באוניברסיטה (בעיקר התנהגות חסרת אחריות ואנטייטלמנט).... אני חושבת שאנחנו מתחילים לקצור עכשיו את פירות ההורות חסרת הגבולות והאובר מגוננת וכמובן יש פה גם פער דורות וגם על הדור שלי ושלך אני בטוחה שאמרו כל מיני דברים. זו דרכו של עולם.....



וכן, היה מאד כייף לעבוד בעיתון. אהבתי כל רגע

 

[John the Savage]

ראיתי את זה גם בעצמי, כשלימדתי קורס באוניברסיטה

וגם מהסיפורים של אישתי לגבי קורסים שהיא מלמדת.

 

[danakama10]

היו לי עבודות קלילות וזמניות בזמן התיכון

העבודות האלו לא תרמו לי לצערי דבר (מלבד כסף...), אולי בגלל שלא ממש התמדתי בהם לתקופה ארוכה. אני חושבת שעבודה קבועה מאוד יכולה לתרום לתיכוניסטים - ללמוד להסתדר עם קולגות, בוסים ולקוחות, אחראיות, התמדה, הבנה קצת יותר רחבה על מחשבה עסקית, ועוד.
האם זה טוב בעיני לעשות תקופה אחרי התיכון שבה רק עובדים בעבודה ללא עתיד כדי "להינות מהחיים"? בעיני לא, אלא אם כן יש מטרה לעבודה הזו (נניח, חיסכון לטיול גדול). אם זה סתם כדי להיות ראש קטן לתקופה, אז בעיני זה בזבוז זמן ומוביל לשעמום וחוסר שביעות רצון.

 

[gidishemer]

עבדתי בתור פלסטינאי

עבדתי בתיקון כבישים ובניית מדרכות מבלטות. אני חושב שהייתי היהודי היחיד בתל אביב שעסק בזה. כל השאר היו מאזור עזה. היה קצת רגיש כי אלו היו הימים המוקדמים של האינתיפאדה הראשונה, אבל העבודה הזו לימדה אותי הרבה על החיים, גם לטוב וגם לרע.
עבדתי בזה בערך חצי שנה לפני שנסענו לטיול של אחרי צבא.

יותר מאוחר הצטרפתי לקיבוץ ועבדתי בלול.

 

[debby12]

כן - אבל זה היה מכורח הנסיבות

מכיון שבילדותי קפצתי כיתה (ע"ע "פעם היה לי מוח מתפקד"), אז התגייסתי רק בחודש מרץ - 9 חודשים אחרי סיום התיכון. הצבא לא הסכים לגייס אותי קודם. וככה, כדי לא להתחרפן, עבדתי קצת בספריה בין התיכון לצבא. לא מרגישה שזה תרם לי כלום. זו כן היתה תקופה בלי מחשבה רבה על העתיד אבל זה משהו שנכפה עלי, לא מבחירה. הייתי שמחה לו היו נותנים לי להתגייס בחודש נורמלי וכך "להרוויח" בעצם שנה בחיים.

מאותה הסיבה גם אחרי השחרור היה לי זמן - חלק גדול ממנו ביליתי עם המשפחה של אבא שלי בארה"ב (הורי התגרשו כשהייתי פיצית), ושם לא היה לי אישור עבודה אז לא עשיתי הרבה. למדתי כמה קורסים וזהו. וגם התאוששתי מהצבא - מקום ששנאתי במיוחד.

לגבי הילדות שלי - זה תלוי יותר בהן. מה שהן ירצו לעשות, איך שהן ירגישו - קשה לי לדמיין אותן בנות 18 אבל בסוף זה מגיע כנראה... אני אף פעם לא הרגשתי שדבר כזה חסר לי.

 

[BigMatilda]

אני בעד התנסויות בעולם האמיתי כמה שאפשר

היתה לי כמעט שנה רווח בין התיכון לצבא (צעירה בשנתון) ובה עבדתי כפקידה (היה משעמם טיכו אז קראתי ספרים על גיאולוגיה, אבל הרווחתי כסף נאה), מדריכה בחברה הגנת הטבע (היה כיף אבל הבהיר לי שמקומי לא ב-nonprofit), ונסעתי לבד לאפריקה לחודש. לא הייתי מחליפה את השנה הזו בשום דבר (בטח לא בעוד שנה בגן חובה!)
&nbsp
אחרי הצבא עבדתי כמה חודשים בפול-דרייב בכל מיני עבודות (אז התוודעתי למשל לכל מיני חברות ממשלתיות עלומות. היה מעניין) וברגע שהיה לי מספיק כסף נסעתי לטיול. עוד לפני הטיול נרשמתי והתקבלתי ללימודים אז לא היה שלב של ״לחפש את עצמי״. התקופה של העבודות עזרה לי מאד לקבל קצת פרופורציות על איך חלק ניכר מהסביבה שלנו חי, מתקיים בדחק, עובד בעבודות משעממות, עם בוסים טמבלים... אחלה מוטיבציה להשקיע בלימודים.
&nbsp
אם את מלבטת האם להמליץ לדור הצעיר על שנת רווח, אני באופן כללי בעד. תלוי בבן אדם הספציפי אם לעשות אותה בין התיכון לקולג׳ או בין הקולג׳ למה שאחריו (עבודה ,של גדולים,, גראד סקול. אצטרה).
ד״א הסטודנטים הכי מוצלחים שהיו לי עד כה בפרוייקטים של תואר ראשון היו כאלה שחזרו ללימודים אחרי הפסקות של עבודה / שירות צבאי, ולפיכך היו יותר בוגרים ומתפקדים (ולכן למשל מכתבי המלצה שאתן להם אם יבקשו יהיו הרבה יותר משמעותיים).
&nbsp

 

[Fellowship]

בסיטואציה כזו - כן.

בהנתן ההנחה שלא ניתן להוכיח זאת ושמשמעות התמשכות הבדיקה היא סיכול המינוי, אז התשובה שלי היא כן.

אם ניתן לבצע חקירה מהירה שלא תפגע בתהליך המינוי, אני בעד,
אחרת - מדוע לא התלוננו לפני שנה? לפני התפקיד הקודם? בכל נקודת זמן אחרת שאינה כה קריטית?
לא חייבים ללכת אחורה עד שנות השמונים.

 

[vinney]

כמו שאמרתי לאייל בשרשור הקודם - כמעט אף פעם לא ניתן להוכיח.

חקירה אפשר לבצע, רק שהרפובליקנים מסרבים לכך בתוקף. אבל מה החקירה תביא? אין שום ראיות במקרה כזה. האנשים האחרים שהיו בסביבה אולי יעידו ואולי לא, אולי יעידו שI do not recall, כי אחרי הכל - אם השוטר מס' 1 שוכח מה קרה תוך כמה חודשים, חבריו של המועמד ישמחו מאוד לשכוח מה קרה אחרי שנים.
&nbsp
אני לא הייתי בסביבה בזמן המינוי שלו לתפקיד הקודם, אבל זה לא היה לפני שנה - זה היה אם אני זוכר נכון ב2003. גם אז, אגב, המינוי עבר בהצבעת רפובליקנים בלבד, וגם אז הוא התעכב תקופה מאוד ארוכה. שלוש שנים, ליתר דיוק. ובניגוד למינויים לעליון - מינויים לשופטים לא זוכים לכזאת תשומת לב, ולא מדווחים בעיתונות ובטלויזיה. לא מן הנמנע שהן לא שמעו את שמו אז. עכשיו - שמעו.
&nbsp
האם לדעתך מינוי לשופט עליון (אחד מ9, ערכאה סופית) דורש פחות התייחדות ממינוי לשופט פדראלי (אחד ממאות שופטים, עם ערכאות מעל)?

 

[Fellowship]

אז אם אתה מסכים שלא ניתן לבדוק

מה אתה מציע בעצם?
שניתן יהיה לסכל כל מינוי על ידי תלונה בגין מעשה שלא ניתן לבדוק לאור העובדה שחלפו עשרות שנים?