סופן של החנויות הלא-וירטואליות הולך ומתקרב...

debby12

New member
מנהל
אני לא יודעת אם זו תעמולה

אבל, בכל מקרה, דווקא אני אישית מצאתי את זה מעניין לקרוא. למשל, אורי גלר שחזר אחרי 46 שנה (!). נראה לי טירוף הדעת - כמעט למדור "מוזר ומעניין" של מעריב לנוער.... איזה אסימון נפל לו אחרי כמעט יובל? ואיך זה שהוא לא נפל קודם?

וגם מאוד הפתיעה אותי הפרופסורית הבדואית. כל אחד רוצה עתיד טוב יותר לילדיו. ולאור המצב הנוכחי בארץ והמגמה/כיוון בהתחשב בזה שזו משפחת מיעוטים... לו הייתי היא, נראה שלי שב*חיים* לא הייתי חוזרת. אני מצדיעה לה (בחיי) על רמת האקטיביזם החברתי/פוליטי שגרמה לה לחזור למרות הכל.

לגבי יזהר כהן - הראיון איתו נערך שבועיים אחרי ש"חזר" - נראה לי קצת מעט זמן לסכם באופן כללי אני תמיד נהנית לשמוע סיפורים של אנשים/משפחות.

בזמנו, המדור החביב עלי במוסף סוף השבוע של הארץ היה המדור בעמוד האחרון שנקרא "משפחה". כל פעם זה תיאר משפחה שגרה ביחד ותמונה שלהם יחד עם החיות המשפחתיות אם יש. זה כלל שמות, גילאים, עיסוקים, תחביבים, סדר יום, מה הם אוכלים במהלך היום ואם ביחד ונדמה לי שגם משכורות או גובה המשכנתא - זה היה אחלה מדור
 

KallaGLP

New member
צריך למלא את העיתון במשהו?

עוד כתבה פופוליסטית, כמו רבות אחרות, לא רואה בזה משהו מיוחד. בכל מקרה, נכתב שם במפורש שרבים לא חוזרים וטוב להם, והנה 15 משפחות (ואו!) שכן חזרו. זה נשמע תיאור די מאוזן של המצב, במיוחד לאור העובדה שבפועל כמובן יש יותר משפחות שחוזרות.
אישית, לא מוזר לי שיש אנשים שרוצים לחזור כמו שלא מוזר שיש אנשים שלא רוצים לחזור - הרי הכל תלוי בנסיבות וברגשות אישיים של כל אחד.
דוגרי, אילו הייתי נאלצת להישאר בקליפורניה, שלא סבלתי, גם לי כנראה היה נשבר במוקדם ובמאוחר והייתי חוזרת. מהיום הראשון לא התחברתי ונשארתי רק מתוך תקווה לעוף משם, ובאמת עשינו מאמצים מעל ומעבר כדי לעבור. מוושינגטון יהיה הרבה יותר קשה לחזור - כל כך יפה פה וגם יותר זול, ואני גם כל כך אוהבת את הבית שקנינו פה - ממש שילוב מנצח. אך להגיד שאני לא מתגעגעת לארץ ולאנשים שהשארתי, וכשאני שומעת שמישהו חוזר זה נשמע לי מוזר או מופרך? לא יכולה.
 
כמו כל הז'אנר הזה, זה מכוון בעיקר כלפיי הישראלים שבישראל,

לשדר שלמרות הכל, אין אין אין כמו בארץ, והנה אפילו מי שחיו בחו" מסבירים שבשורה תחתונה עדיף בארץ כי [השלם את החסר, עדיף בקלישאה].
&nbsp
בקשר לפרופסורית הבדואית, שימי לב שהיא היתה על פולברייט. לא מפקפק במה שהיא אומרת שהיא חשה, אבל כנראה שהיא היתה חייבת לחזור לישראל על פי התנאים הנוקשים של פולברייט.
 

debby12

New member
מנהל
תודה! אכן, קראתי ברפרוף ולא שמתי לב

שהיה כתוב שהיא היתה על מלגת פולברייט. זה מסביר שבעצם לא היתה לה ברירה.
 

Midriff

New member
לטובת אלה שעוד לא אבל מתקרבות

תוכלו לעשות את הדיון לא במסרים (אם זה לא יותר מדי אישי)?
רק לגבי ההורמונים - הגישה של חמותי לנושא שזה כל כך משפר לה את איכות החיים שזה שווה לה הגברת סיכון (קטנה יחסית דרך אגב) - וממרומי גילה (84) היא אומרת שזו ההחלטה הכי טובה שהיא עשתה.
 

iris mom of two

New member
אז ככה

הדברים הטבעיים זה הוג ווש. גם אני ניסיתי, זה רק החמיר את הסימפטומים, ולפי מחקרים רפואיים זה לא מפתיע.
&nbsp
בקיצור להתרחק מblack cohosh.
&nbsp
טיפול הורמונאלי הוא דווקא יכול להיות יעיל ואמנם יש בו סכונים, אבל יש לו גם יתרונות רפואיים. כך שלא לפסול על הסף.
&nbsp
הכי חשוב למצוא רופא, או רופאה שמתמחים בנושא ויודעים לענות על השאלות הקשות.
 
תודה
אני אצלצל

אבל את צודקת, צריך ללכת לרופא שמתמחה בעיניין. הגנקולוג שלי הוא עדיין הרופא שיילד את הבן
 

Ani15

New member
תחזיקי מעמד

אחרי שנה ללא שינה זה עובר ותחזרי לישון כמו פעם (מינוס כמה תאים אפורים שנמוגו עם חוסר השינה).
אני לא סובלת מגלי חום (עדין?) אז אני לא שם, אבל קראתי ויש המון מידע על הורמונים כאלה ואחרים, וגם על תגובות שונות של נשים שונות לאותו טיפול, שמצביע על הצורך בהתאמה אישית. הייתי בהחלט קוראת ומתייעצת ולוקחת טיפול הורמונלי מינימלי מתוך בחירה נבונה במקומך. לגבי חלק מהטיפולים נמצאו ממצאים קצת כמו לגבי הביצים - קודם חשבו שזה מתת אל לאנושות, אח"כ חשבו שזה הנזק הכי גדול שאפשר, אח"כ מצאו שזה בעצם מגן מסרטן אחד אבל לפעמים מגביר אחר, והיום חושבים שהרוב אישי. ממש לא פוסלת טיפול כזה.
 
וואו עשית לי את היום
תודה

זאת אומרת שאם אני לא ישנה בערך חודשיים, אז תוך עשרה חודשים אני אחזור לישון? התחלתי טבלת יאוש ותליתי על הקיר


מה שאת אומרת מעניין... אני צריכה לראות רופא מומחה בתחום... חברה שלי, שהיא רופאה בתחום אחר, מאוד נגד ההורמונים, אבל זה שווה בדיקה יותר מעמיקה... מצד שני אם זה באמת עובר תוך שנה אז אולי אפשר לסחוב...

תודה
 
למעלה