סופן של החנויות הלא-וירטואליות הולך ומתקרב...

[debby12]

אבל לדעתי זכוכית של פיירקס עוברת איזה תהליך

חיסום מיוחד. גם אני לא הייתי שמה סיר "רגיל" עם מכסה זכוכית בתנור. אגב, יש לפיירקס גם כלים בהם הכלי עצמו הוא פורצלני לבן ורק המכסה מזכוכית. עכשיו עלה בי געגוע לסבתא שלי ושלל כלי הפיירקס שלה

 

[10utb]

תודה על האמפתיה אבל עבורי אותן אמות המוסר מתאימות לשניהם

מבחינתי לא הורגים חיות כדי לאכול אותן וחיי חתול או כלב שווים לחיי אדם בקדושתם.

ישנה מחלקות חברתית לגבי מתן הזכות לאדם למות בכבוד מרצונו החופשי אבל לא נראה לי שיש יותר מידי ויכוח לגבי זה שצריך להרדים חיות מחמד בשלב כלשה. אותם אנשים מהסביבה שלי אמרו לחברי הטוב שסבל מסרטן אלים במוח ולאשתו שטיפלה בו עד יומו האחרון, שאסור לו לקרב את מותו כדי למות ללא ייסורים לו ולאשתו, עכשיו אומרים שאסור לתת לחיית מחמד לסבול וצריך להרדים אותה. שוב, ההבדל המהותי הוא שהחיה ללא אמרה לנו האם היא רוצה למות, עד כמה היא סובלת, והאם היא מעדיפה את הסבל על פני מוות.

יש להניח שבהנתן הלוך הרוח הליברלי-דמוקרטי בפורום/קומונה, רוב תושביו מצדדים בהמתת חסד לבני אדם, כך שאין כאן צביעות. אבל יש מספיק אנשים שחשובים אחרת, וזה מפתיע אותי למה קידוש חיי החיה וכיבוד רצונה (יען, אם לא ידוע לי שהיא רוצה למות לא הורגים את החיה) זה הופך אותי לאדם לא מוסרי!

 

[תמי יונועה]

שאלה כבדה

קודם כל אני משתתפת בצערך על הנגיעה האישית בעיניין...

עד כמה שאני מבינה את הנושא, כבר היום, אדם יכול להחליט לסיים את חייו בכבוד, אבל אסור לאדם להחליט לסיים חיים של מישהו אחר (למשל קרוב משפחה) כשלבעל חיית מחמד מותר ואפילו מומלץ לסיים את החיים של בעל החיים בשביל למנוע ממנו סבל.

מותר לאדם לדרוש מקרוביו להמנע מלטפל בו טיפול מציל חיים, ואם זה המצב אז אסור לבצע בו החייאה וחיבור למכשיר הנשמה כנגד רצונו.
בנוסף אירגון דיגניטאס (לטינית: Dignitas, 'כבוד') הוא ארגון שווייצרי ללא כוונות רווח שמטרתו סיוע להפסקת החיים של אנשים הסובלים ממחלות חשוכות מרפא גופניות או נפשיות.

השאלה האתית בעיניין סיום חייו של אחר, נובעת מ 4 סיבות עיקריות:
1. משאבים מוגבלים, חלוקה צודקת של המשאבים, ושיקולי קדימויות (האם יבחרו לסיים חיים כי הטיפול הרופאי יקר מידי?)
2. טעויות בהערכת תוחלת החיים ו/או איכות החיים
3. המדרון החלקלק
4. השאלה הדתית.

דעתי האישית בעיניין, זה שאני מפחדת לחיות בעולם שבו לאדם יהיה זכות להחליט על מותו של אדם אחר, ברור לי שיש מצבים שבהם זה הדבר הנכון לעשות אבל 3 הסוגיות הראשונות מתוך ה4 שהעלתי מאוד מדאיגות אותי ולכן אני חושבת שאני מעדיפה להשאיר את המצב שקיים היום לגבי בני אדם... לגבי המתת חסד בחיות? אין לי בעיה עם המתת חסד של חיות חולות כשבאמת זה נעשה מתוך רצון לחסוך בסבלן, אבל יש לי בעיה אמיתית בהרדמה של חיות בריאות בגלל חוסר בבתים מאמצים. וכאן בדיוק נכנס לשיקול המידרון החלקלק לגבי בני אדם... גם אצל החיות הוא כבר קיים, ולא הייתי רוצה לראות שהורגים ילדים בבתי יתומים, למשל, מחוסר משפחות מאמצות, או נכים בגלל עלות הטיפול בהם... זה יכול להגיע לדברים איומים ואני לא "סומכת" על טבע האדם והעובדה שלאנשים יש בהכרח כוונות טובות, בדרך כלל ההפך הוא הנכון.

 

[10utb]

דיגניטאס הוא היוצא מן הכלל

רוב המדינות וכנראה רוב תושביהן מתנגדים להמתת חסד של בני אדם שמתייסרים קשות ממחלה שתהרוג אותם ממילא. כן יש הבדל מהותי בעיני בין הזכות להפסקת או אי מתן טיפול (לרבות החיאה) לבין המתה אקטיבית כפי שנחשב למוסרי בהקשר של בעלי חיים. כיוון שנשמע שממילא את תומכת בהמתת חסד של בני אדם בעיני זה מגלה עקביות של המוסר, בעוד אותי מקומם מצב של צביעות בו אנשים חסדים על החתול או הכלב הגוססים ורוצים להחיש את המוות הטבעי של החיה, אבל כשמישהו (כמו חבר טוב שלי שהזכרתי בפוסט אחר) סובל מגידול ממאיר במוח החברה לוחצת עליו ועל משפחתו להמשיך לסבול ולמות שלא בכבוד.
&nbsp
כמו כן, אנחנו בהחלט מסכימים עליו הוא לגבי טבע האדם והמדרון החלקלק ואין ביננו מחלוקת לגבי הטיעונים לכאן ולכאן, אותי רק מתסכל כשאנשים אחרים (לא את) שיש להם אמות מוסר בלתי עקביות.
&nbsp

 

[placid1]

אמות מוסר לא עקביות אני די בטוחה

שאתה יכול למצוא אצל כל אחד, בהקשרים מסוימים, וזה לא מפתיע (ואותי. אפילו לא מאכזב) כי זה טבעי. כמו שברוב המקרים אנחנו לא אוביקטיבים, גם כשנדמה לנו שאנחנו כן....

במקרה של המתת חסד, מאותה סיבה שמקובל לאכול בעלי חיים, לקנות בעלי חיים, למסור בעלי חיים, דברים שאינם נחשבים מוסריים לגבי בנני אדם, מותר גם להרוג אותם כשהטיפול בהם יקר מדי או מתיש מדי לבעליהם. זה שיש בעלי חיים ש״מרויחים״ מכך וסבלם מתקצר זה רק בונוס... רוב הדברים שמותר לעשות לבעלי חיים מאותה סיבה שאפשר לקצר את חייהם הם לא דברים שמותר ורצוי לעשות לבני אדם.

אני למשל אוכלת בעלי חיים, אבל בחיים לא אקנה כלב או חתול מברידר ויש כאלה שיעשו הפוך. אני גם לא אחווה את דעתי לגבי מה מישהו אחר צריך לעשות במקרה של מחלה סופנית, אני חושבת שאני יודעת מה אני ארצה לעשות, אבל מנסיון של קרובים לי ראיתי שכוונות לחוד ומעשים לחוד ברגע האמת. אז אני מבינה גם את אלה שרוצים לחיות עד הנשימה האחרונה, גם אם מדובר בסבל, ואני גם מבינה את מי שמחליט שהספיק לו.
אגב גידול ממאיר במוח, לבן הזוג שלי יש קרוב משפחה שאובחן עם גידול ממאיר במח לפני יותר מעשר שנים. במשך השנים ראינו את ההדרדרות בתפקודים הפיזיים שלו, הוא כבר הרבה שנים בכסא גלגלים, יש לו מטפל, הספדנו אותו כ״כ הרבה פעמים, אבל הוא עדיין חי ולמזלו יש לו אמצעים כלכליים שמשפרים את מצבו. בפעם האחרונה שראיתי אותו כשביקרנו בארץ הוא נראה content ונהנה מהארוע המשפחתי. מאז שהוא חלה שני ילדיו התחתנו, נולד לו נכד, הוא רוצה לחיות, למרות שלא קל לו ומאדם עצמאי ופרודוקטיבי הוא הפך לצל של עצמו. מישהו אחר היה חושב שהחיים האלה לא ראויים.

 

[debby12]

קודם כל

אני לא יודעת אם הנק' הכואבת בחייך כרגע נוגעת לבעל חיים חולה מאוד או אדם קרוב שחולה.

בנובמבר האחרון איבדנו את חתולנו האהוב מאוד מאוד לסרטן קיבה אלים. הוא היה בן 7

. וככה יצא לי לצערי להיחשף קצת לנושא

אני דווקא לא הרגשתי לחץ סביבתי או "חובה" להמית אותו. אחרי חודשים לא מעטים בהם הוא הקיא דם וקצף בתדירות גוברת והולכת, הגעתי סוף סוף לוטרינר "פנימאי" שאבחן אותו כסובל מסרטן מפושט, שהתחיל בקיבה אבל התנחל גם במיתרי הקול בשלב ההוא.

בעודו מגיש לי בזריזות מנוסה את קופסת הטישו, ניהלתי איתו שיחה בנושא. הוא אמר שבממוצע בשלב האחרון הם בד"כ חיים בערך חודש אחר כך. הוא ציין שרוב האנשים בוחרים בהמתת חסד, אבל שאין שום לחץ או חובה לעשות כלום.

שאלתי לגבי כימותרפיה, והוא אמר שאם היא "מצליחה" הרמיסיה נמשכת חודש וחצי, והעלויות הן אדירות.

ביקשתי תרופות לשפר את הסבל שלו וקיבלתי סטרואידים ותרופה נגד צרבת.

ואז הלכתי הביתה. והחתול האומלל המשיך להקיא קצף ודם כל הזמן, ולא אכל כלום. לא הצלחנו להכניס בו את הסטרואידים או התרופה כי הוא סירב לאכול. כל מה שהוא עשה זה להקיא כל הזמן את מעט המים ששתה.

בשלב הזה הוא נראה כמו שלד עם פרווה וריחמנו עליו. התחבקנו איתו בבית איזה שבוע - בערך 23 שעות ביום (בכורתי אפילו הבריזה מבית ספר יום שלם כדי להישאר איתו במיטה ולהיפרד). לנו הרגיש שהמתת חסד שתגאל אותו מייסוריו היתה הדבר הנכון. והתחבקנו איתו כל הזמן עד שהרדימו אותו והוא כבר לא היה בהכרה [זה שלב אחד לפני זריקת המוות]

השכנה המתוקה שלנו ממול שאוהבת מאוד חיות אמרה לי אז שהיא היתה מאוד רוצה בסוף ימיה לעבור להיות תחת טיפולה של וטרינרית המוכרת לנו שתינו - גם כי היא נחמדה, וגם כי ככה אם תהיה חולה במשהו סופני והוטרינרית תמליץ על טיפול, אז השכנה תוכל לשאול אותה: "תגידי, זה שווה את הסבל או המעט זמן שזה יקנה לי? אפשר פשוט זריקת יוטנזיה ולגמור עם זה?"

שכנה אחרת סיפרה לי על כלבתה המסורטנת בת השנה אותה לא הרדימה שמתה לה מול העיניים במה שהרגיש לה כסבל קשה.

אין לי תשובות. סתם הצפת לי את העצב הגדול הזה.

 

[תמי יונועה]

נושא די מדכא

היה לנו סיפור די דומה לסיפור שלך עם הכלבה שלנו, היא הייתה לברדורית בת 12 והשאלה הייתה אם לטפל בכימו או להניח לה. בגלל שנושא העלויות האדירות הוא בכל זאת קיים, למרות שאת רוצה להניח אותו בצד ברגעים כאלה, החלטנו עם הכלב שבא אחריה לעשות לו ביטוח בריאות. כשאני אגיע שוב לעמוד מול הוטרינר, מקווה שלא פחות מבעוד 14 שנים... אז לפחות הנושא הכספי לא יהווה שיקול. הביטוח עולה לנו בערך את מה שהיינו מוציאים על טיפול וטרינרי בכל מקרה, וכבר ניצלנו אותו והרווחנו ממנו כשהיו צרות עם הכלב השובב שאוכל לפעמים שטויות... בקיצור מומלץ.

 

[10utb]

סליחה על הצפת העצב

אשרי החתול שזכה למשפחה כה אוהבת, דואגת, ומחבקת.

 

[Midriff]

ברמה מסויימת עושים את זה גם בבתי חולים

כשהסרטן של אבא שלי התפשט לו למח ואחרי שהוא כמעט לחלוטין איבד את ההכרה והמצב הלך והדרדר והיה ברור שזה הסוף וזה רק עניין של זמן, הצוות התחיל להגביר את כמויות המורפין שנתנו לו, לא יודעת (ולא ממש חשוב) אם בסוף מה שהרג אותו היה הסרטן או המורפין.
זה מתקשר לדיון הכולל, כי מצד אחד הייתי מקצרת אפילו את השבוע וחצי הארורים האלה כשהגוף כבר לא ממש הכיל את האדם שהוא היה ורצינו שזה יגמר בשבילו. מצד שני לא חושבת שאני הייתי יכולה להגיד לרופאים זהו, תרדימו אותו למוות.

 

[10utb]

זהו, זה נגמר.

 

[תמי יונועה]

משתתפת בצערכם

 

[taltalam]

עברנו בדיוק לפני שנה סיפור דומה עם החתול שלנו.
היה לי מאוד קשה להיות ״אלוהים״ ולהחליט עבורו וגם קשה להפרד ממנו.
ביום האחרון לחייו, כשכבר לא נותרה ברירה הרדמנו אותו. הבכי והצער מלווים אותי עד היום.
עברתי עם אנשים מאוד קרובים איתי מחלות סופניות שהותירו אותם צלם אדם ותמיד זה עורר בי את השאלה, אם יכולתי להחליט עבורם מה הייתי עושה?
אני חושבת שיש פה כל כך הרבה רבדים, אין שחור ולבן. הידיעה שהמוות הוא סופי הופכת את ההחלטה לכמעט בלתי אפשרית.

 

[debby12]

משתתפת בצערך. תתכונן לעצב שילווה אותך הרבה זמן, ותמיד לגעגוע מסוים כשתחשוב על המנוח/ה. כאלה הם - חסרים עד מאוד בלכתם [פייר, הרבה פעמים חסרים יותר מכל מיני בני משפחה רחוקים ש"מגרילים"].

אני בטוחה שקיבלת את ההחלטה הנכונה, ושבעל/ת הפרווה המנוח/ה שלך זכו להרבה אהבה ולטיפול הולם.

 

[10utb]

תודה לכולם

לשמחתי, ההחלטה שלא להכנע למסע ייסורי המצפון של הסביבה היתה החלטה נכונה מאד, אחרת היינו אוכלי רגשות אשם עד סוף ימינו. אין פתרון אחד שמתאים לכולם, אבל במקרה שלנו, האינטואיציה היתה נכונה.
&nbsp
הוא בילה את ימיו האחרונים לידנו ללא ההפסקה, עם ליטופים ותשומת לב, והמשיך לגרגר גם כשכבר לא יכל להרים את הראש או לשים את היד עלינו בתנועת ה"אל תפסיק" הקבועה שלו (הוא היה כלב בגוף של חתול. כלב באופי, בהתנהגות, בסוג הקשר שנרקם ביננו. חתול רק בהופעתו החיצונית, בזה שהיה לו ארגז חול וגרגורים...).
&nbsp
הוא נפטר בשנתו, כמה שבועות אחרי יום הולדתו ה20, באופן הרגוע ביותר שאפשר היה לבקש. הלוואי על כולנו...
&nbsp
&nbsp

 

[ilanvag]

 

[nogala1]

אנחנו הגענו הנה ב - 4 ביולי לפני 14 שנה ...

אז בטח נציין זאת איכשהוא . אבל בעיקרון , לחברים טובים יש בית אגם עם בריכה ואנחנו מוזמנים ל"על האש" (הם ישראלים - אז לא ברביקיו

)
.

 

[metm98]

מתכננים סוף שבוע רגוע באמצע השבוע ...

הפרופסורית תגיע בעוד שעה קלה ובערב נלך לצפות בזיקוקים במעוז הצווארים הסמוקים - היכל הפטריוטים.
ומחר יהיה "על האש" צנוע עם מעט בשר והרבה פירות. זה מעורר מחשבות פגניות על שורשים אבולוציונים -מהניאנדרטלים, דרך הציידים הלקטים, כוהני בית המקדש, והעידן החדש של שחיטת הכבשים האוריינטלית והברביקיו המערבי. האם הטקס הזה כבר טבוע בנו גנטית?

 

[tair1986]

פעם ראשונה שלי בארה"ב ב4 ליולי..

אז עברנו לארה"ב לפני כחודש בלחץ, וזה יהיה יום העצמאות הראשון שלי פה, אשתי אמריקאית..
נחגוג עם הצד הרדנקי של אשתי בבית של אבא שלה, יש בריכה גדולה אז אמור להיות סבבה עם הגל חום הזה.
אמורים להיות הרבה אנשים שאת המבטא של חציים אני לא מבין..
יהיה הרבה בשר, בשר, ועוד בשר, ועוף ל"צמחונים"..

 

[metm98]

עכשיו, כשאתה אחרי,

האם זה נכון שהדרך הכי טובה לחגוג את הרביעי היא בחברת סמוקי הצוואר?

 

[בוקובזה שטראסה]

ה-4 הכי זכור היה

לפני 4 שנים, כשבבוקר יצאנו לגינה ואשתי גם בחרה להיעקץ על ידי צרעה וגם לגלות אחריי 20 דקות שהיא רגישה לעקיצות. את הזיקוקים באותו לילה ראיתי מחלון הבית חולים. הבן הגדול שלי בינתיים שעשע וטיפל באחיו הקטן. שנה מאוחר יותר הארוע החצי-טראומטי היה הבסיס לחיבור שהוא כתב לאוניברסיטאות (עיין ערך לימונדה מלימונים).

בדרך כלל אנחנו מבלים את החג בטיול קיאקים על אגם לא רחוק מאיתנו, אבל השנה הבן הגדול באינטרנשיפ בעיר הגדולה אז ניסע לבלות איתו שם.