נכון, צה"ל זה חלק מרכזי מאד בהוויה הישראלית
אני מודע לזה, וגם אני באיזשהו מקום חלק מההוייה הזאת, אבל ערביי 48 הם לא חלק מההוייה הזאת! אני יודע שבשבילך לראות חייל במדים מעלה על פניך חיוך, אולי מזכיר לך רגעים יפים מהשרות, מזכיר לך סולידריות וחברות ואחריות, והגנה על המולדת ועוד. אני מכיר את זה יפה, גם אני גדלתי על זה, גם לי היו שני קצינים בדרג די בכיר במשפחה, וגם בי עוד נשארו חלקים כאלה. אבל אנחנו חייבים להיות מסוגלים לראות את המציאות גם מהעיניים של האחר. והעיניים של אחד מערביי 48 רואות את המראה הזה בצורה שונה לגמרי. זה תלוי איפה הוא גר/ה, כמה חיילים הוא רואה מחוץ למסך הטלויזיה שמשדר את המ שקורה בשטחים, וזה תלוי גם בהיסטוריה והמשפחתית של כל אחד: האם נהרג סבא שלו מחייל לבוש מדים כאלה, האם חיילים כאלה העלו את הדודים שלו למשאיות בלוד או ברמלה, האם החיילים האלה עמדו עם נשק כדי למנוע התנגדות כשבאו להפקיע מהם את האדמות... אני ואתה גדעון לא בדיוק עם אחד עִם מוחה וג'וניור. אנחנו אזרחים באותה מדינה, ואנחנו יודעים לדבר זה עם זה, אנחנו לפעמים עובדים ביחד, אוכלים ביחד, מבלים ביחד ויכולים להיות אחלה חברים, אבל לפני 60 שנה החיילים שלנו נהגו בהם כמו שהחיילים שלנו נוהגים היום בדודים ובאחים שלהם במחנות הפליטים ובעזה (וזה לא משנה אם זה מוצדק בעיניך או לא). יש להם עולם קונוטציות אחר לגמרי על חיילי צה"ל, ואין טעם להתכחש לזה.