כמה נקודות
ראשית, אנחנו חלוקים בעצם ההגדרה של כו-לם רוצים שלום. אני בהחלט חושבת שיש כאן כמה וכמה אנשים שמרגישים הכי טוב במלחמה. ככה חמים ונעים להם. שנית, לאביב גפן (שממש לא נמנע על האנשים שאני מחשיבה למשהו), אין את הכח שיש לרבנים, גם לא מול מעריציו הגדולים ביותר. שלישית, אין צביעות. כשהימין יראה נכונות לשלום ולא רק לכניעה פלשתינית מוחלטת שלא תקרה, אני מוכנה לקרוא את ההסכם, כפי שקראתי את הצעות ז'נבה ולשפוט מה דעתי. אני מתחייבת לכך. תפוס אותי במלה, כשתהיה תוכנית שלום ימנית. רביעית, אתה מציג את השמאל כרוצה להיכנע ואת הימין כרוצה שלום וביטחון כעובדה יבשה שאין בלתה. אבל זה לא כך. וזה בלי לספור את אלה שעדיין טוענים שאין פלשתינאים. וחמישית ואחרונה: לגבי הסלקטיביות: טול קיסם מבין עיניך לפני שתיטול קורה מבין עיני חברך.