אבל איפה זה אומר
לא לכבד את האנשים ודיעותיהם (או אמונותיהם) והעובדה שהם מאמינים בהן? בעיניי זה לכבד בלי לקרוא להם א ב ג, בלי לכנות אותם א ב ג? אנשים מתרעמים על "דתיים"(שיש המוני זרמים של אמונה ודרך להאמין, זה לא סיווג אחד, בדיוק כשם ש"חילוניים""לסביות""מורוקאים""חנונים" הם לא זן אחד מסוג אחד) שלא מקשיבים, שכופים ומה עם מה שהולך כאן? מה לא מכבד? מי נעול להקשיב? ממתי להקשיב, להיות פתוח לקבל נהיה "אתם מתחרדים"? או שאנשים מפוחדים להיות דתיים פתאום או שאני לא יודעת מה, אבל נדמה לי שהרוב המוחץ כאן חילוני+ ועדיין כאן ההכללות, כאן האטימות, כאן השנאה. וכאן הכפייה "לצאת מהאמונה, אמונה זה רע, אמונה ודתי זה לא נכון". למה? זה כמו שתשכנעו מישהי שדרך החיים שלה לא נכונה. למה? זה שאתם לא חיים ככה לא הופך את הדרך שלה ללא נכונה, לא טובה או פחות מפותחת משלכם. או אותה, לצורך הענין. הסגירות והאטימות שבכם ודרך ניהול הדיון(דרך החשיבה) שלכם- כן הופכת אתכם לכאלה...