חיפשתי ולא מצאתי בהודעות שלך
בס"ד ניתנת הספר לאלא שראו את הניסים שהיו כביכול. נא להציג שוב. ותראה להלן שצריך להיות בדת ניסים בכמות ובעוצמה יותר ממה שכתוב בתורה. אחרת ברור שמי שאפשר לאותו אדם לעשות ניסים הוא נותן התורה. ועל כך הוא אמר מראש. אנחנו מאמינים בתורה בגלל שכתוב בה שהרבה אנשים קיבלו אותה, והנתינה הייתה באותות ומופתים שראו מקבלי התורה. בעוד הדתות מספרות לנו על איזה רופא אליל/ישו/בודהה ששמע את הבורא באיזה מערה - היהדות נותנת לנו עדות של מיליונים אשר נכחו במאורע ושמיעת השם הגדול והנורא. ובאותו ספר כתוב שהוא ניתן לאנשים שראו את הנסים הללו. זה מה שלא מצאנו בשום דת אחרת, ולזה אין תקדים בהיסטוריה האנושית. פירמידה הנה מבנה יציב ביותר אולם אם נהפוך אותה והיא תעמוד על קדקודה, היא תהיה מבנה חסר יציבות ממש כמו מגדל קלפים. הנמשל: היהדות טוענת שכל העם ראה את התגלות הבורא ובאותו מעמד קיבל את התורה ומשם הדת התפשטה ע"י העם עצמו כלומר התגלות ותפוצה רחבת בסיס כמו בפירמידה. לעומת זאת בנצרות, באיסלאם ובשאר הדתות מדובר על פירמידה הפוכה, כלומר אדם אחד או קבוצה קטנה שטוענים להתגלות האלוקים לאיש מסוים ומשם התפשטה דתם בתפוצה הולכת ומתרחבת (לרוב בכוח הזרוע), כך שאפילו אם אמנם מייסדי הדתות היו קיימים, מי ערב שהם לא דמיינו או בדו מליבם התגלות?! לעולם לא ניתן להוכיח זאת חד משמעית וכבר אמרה התורה: בעיניך ראית, העבר לבניך: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך: יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב." (דברים ג): "וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים ויוציאך ה' אלוקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן ציוה ה' אלוקיך לעשות את יום השבת." (דברים, ב). לא את אבותנו כרת ה´ את הברית הזאת, כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים, פנים בפנים דיבר ה´ אליכם בהר מתוך האש.* כאן יש דבר מעניין ביותר: פנים בפנים, משמע שהייתה להם הרגשה שעומדים בפני ה´, ויש עוד כמה פסוקים חשובים ביותר. את הדברים האלה דיבר ה´ אל כל קהלכם, בהר מתוך האש, הענן והערפל, קול גדול ולא יסף. ויכתבם על שני לוחות הברית ויתנם אלי. ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וההר בוער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו ה´ אלוקינו את כבודו ואת גודלו אם כן מבואר כאן בפשטות שמשה חוזר על תגובת העם לגילוי האלוקי ובתגובה מבואר שזכו לראות את כבודו ואת גודלו. "ואת קולו שמענו מתוך האש" - היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי...דברים פרק ה' פסוק ג'. ויהי ככלות משה, לכתוב את-דברי התורה-הזאת--על-ספר: עד, תומם. כה ויצו משה את-הלויים, נושאי ארון ברית-ה' לאמור. כו לקוח, את ספר התורה הזה, ושמתם אותו, מצד ארון ברית-ה' אלוקיכם; והיה-שם בך, לעד. http://haemet.net/haemet.net_non_ssl/Amitut/Sinai/B1.HTM http://truesearch.org/4.htm עשרת המכות מתחלקות לשלוש קבוצות: דצ"ך - דם, צפרדע, כנים; עד"ש - ערוב, דבר, שחין; באח"ב - ברד, ארבה, חושך, בכורות. מכות אלו מהוות הוכחה לעליונותו של ה' על הבריאה כולה, כלומר, שהוא יכול לעשות בה כרצונו. עם העומד על גדת ים סוף, לקראתו מתקרבים כל סוס פרעה ורכבו הבאים להורגו, ואין מוצא להינצל. בייאושו פונה העם אל אלוקיו, והנה - אחר קריאה זו משתנים סדרי הטבע לחלוטין: הים נבקע ומימיו נערמים כשתי חומות מוצקות, קרקעיתו מתיבשת ונוצקת תוך שניות לכביש, עליו מדשדשים כל המוני העם עד לגדה השניה. ולפתע - בתזמון מדויק ומפליא - ברגע בו עלתה מן הים הרגל היהודית האחרונה בעוד הצבא המצרי נמצא בלב הים בעקבותם, חוזר הטבע לנוהגו הקבוע, חומות המים נופלות, הים זורם בכיוון הטבעי, ואי שם בקרקעיתו צולל צבא סדיר אדיר, על כל ציודו. העם נודד ארבעים שנה במדבר. כיצד משקים מליונים במקום צחיח זה לאורך שנים כה רבות- העם מבקש מים ולפתע מופיעה לידו באר, המתגלגלת עמו לאורך כל הדרך, ארבעים שנה. לפני כן הם הגיעו למעין טבעי במדבר שמימיו היו מרים, ולא יכלו לשתותם. הם פונים לה' ומקבלים הוראה: קחו פיסת עץ זו, השליכו למעין - וימתקו המים. כך היו פני הדברים גם באשר למזונם. מדי בוקר מופיעה על הארץ, בכל מקום חדש בו מתמקם העם בחנייתו בנדודיו, שכבת טל, מעליה שכבת המזון המיוחד - "מן" - ומעליה עוד שכבת טל. ה"כריך" הזה מחזיק מעמד רק זמן קצר, ובזרוח השמש נמס האוכל ונעלם. מדי בוקר העם יוצא לאסוף מן, ולמרבית הפלא כמות המזון הנצברת אינה תלויה במאמצים שכל אחד השקיע, לפי כוחו, באיסוף המן כי אם במספר הנפשות במשפחה. לכל אחד יש "עומר לגולגולת מספר נפשותיכם... ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר" (שמות ט"ז 17-18.) למרות הבטחתו של משה שנס זה יתמיד, ושעל כן אין צורך להותיר אוכל למחר, יש אנשים שקשה להם לסמוך על כך, הם משאירים קצת למחר - והאוכל מתליע ומתקלקל. ביום שישי מודיע ה': לאסוף גם עבור מחר - יום השבת - בו לא יופיע המן. הפעם האוכל מחזיק מעמד שתי יממות, ולא מתליע בשבת. בשבוע הראשון היו שחשבו שאם המן הפסיק, ודאי כבר לא יתחדש, והותירו אוכל ליום א'. ביום א' בבוקר - האוכל התליע. וכך חוזר חלילה ארבעים שנה. עמוד ענן סוכך עליהם יומיום, לאורך כל היום, ונודד עמהם כשהוא מצל מפני החמה ומגן מפני הגשמים. עם רדת החשיכה תופס את מקומו עמוד האש המאיר בלילה, וחוזר חלילה. בגדיהם לא זו בלבד שאינם מתבלים במשך ארבעים שנה, כי אם גדלים עמהם. אם נניח שהחליפו ביניהם בגדים, ושבתנאי הלחות במדבר האריגים לא מתבלים, מה נאמר על נעליים שצועדים עמהן בחולות ארבעים שנה ואינם מתבלות, ועל רגליים שאינן מתיבלות- הרשימה ארוכה ומפורטת בחומש. http://www.netaim.co.il/katavot/begova/pbegova152.asp http://www.arachim.co.il/Articles/Article.asp?ArticleID=948&CategoryID=54 http://www.herzog.ac.il/main/alatar/3cohen.html http://www.mechon-mamre.org/i/t/k/k0209.htm
