דברי הרמב"ם על הצדוקים
"והיה לחכם הזה שני תלמידים שם האחד צדוק ושם השני בייתוס, וכאשר שמעוהו שאמר דבר זה יצאו מלפניו ואמר האחד לשני כי הרב כבר באר בפירוש שאין שם לא גמול ולא עונש. ואין שם תקוה כלל, לפי שלא הבינו מטרתו עליו השלום. ונדברו זה עם זה וכפרו בתורה, ונתקבצו לזה כת ולה כת, שחכמים קוראים אותם צדוקים ובייתוסים, ... ודימה כל אחד מהם בעיני סיעתו שהוא מאמין בתורה שבכתב וחולק על הקבלה...כל זה כדי לפרוק מעליהם כל החיובים המקובלים והגזרות והתקנות, כיוון שאינם יכולים לדחות את כל הכתוב המקובל, וגם כדי שתיפתח לפניהם הדרך לפירוש, לפי שאם הפירוש מסור כבר לרצונו הרי הוא מקל במה שירצה ומחמיר במה שירצה בהתאם למטרתו....והם אשר החלו לפקפק בקבלה ולפרש את המקראות כפי מה שנראה לכל אחד מבלי שיהיו כפופים לחכם כלל, הפך אמרו יתעלה על פי התורה אשר יורוך לא תסור וכו'"(פירוש הרמב"ם לאבות, פרק ראשון).