שירשור פיק!! ואני..

[ווילו רוזנברג]

D: תודה!~

*מחבקת ומוחצת* ^O^

 

[Kiku]

כל הפיקים מדהימים!!!

מוכשרות! מי שכתבה את הפיק הראשון- גלי את מי קאגורה אוהבת!!! ושוב, פיקים מדהימים... תכתבו עוד!

 

[לי Li]

תודה ^___^

ואתם תגלו בהמשך (בהנחה שיהיה אחד כזה XD ואם לא יהיה, אז אני אגלה לכם כבר ^^")

 

[סיון בטירוף]

יפה אבל לפי מה שהבנתי אמא שלה

יודעת

 

[keshush]

הפיק הזה ממש מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!

נוגע בלב חודר לתוכו בשקט בשקט.... פיק מהמם מצפה להמשך אבל כמו שג'יין אמרה שימי אותו בשירשור פיקים חבל שהוא סתם יעלם בהמשך...

 

[מית צאן]

פשוט מדהים...

אין מילים חוץ מ... מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

 

[GalaxyAngel]

איזה מדהים!!

אבל.. אבל.. אני כל כך שונאת את קיקיו!! >< בכל מקרה זה פיק מהמםםםםם

 

[RaVeN IYI]

מדהים

לא יכולתי לבטא את הרגשות של קיקיו טוב יותר^-^ גם אם הייתי מנסה שנים. כל הכבודדד!!

 

[HANSAMA]

היה משעמם לי אז אמרתי בוא נכתוב פיק

חחח..

 

[De-Panther]

../images/Emo4.gif היה משעמם אז...../images/Emo166.gif../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif

אמרתי "בואו נשרשר" פעם הבאה בבקשה תשרשרי בעצמך את ההודעה שלך לשירשור המתאים כל הבוקר ישבתי על שירשור של פיקים לשירשור של זה...

 

[HANSAMA]

תיקון הפיק, לא לקורא הודעה למעלה

 

[מית צאן]

הוי זה כל כך יפההההההההההה

 

[Sweet L o l i p o p]

לא!!! אני לא מאמינה..

אני לא מאמינה שהשרשור עבר דף, מקפיצה בישבילו, פלוס: מעודדת את כל מי שלא סיים לכתוב את הפיק שלו שלא יהרוג אותנו במתח, נא להמשיך!!!!! 12345678910!!!!!!!!

 

[מלפפון ים 1]

אפשר בהודעות?

הוורד תוקע לי את המחשב כשאני פותחת אותו >.<

 

[ווילו רוזנברג]

הו.. הכתיבה מעולה ^^

ממש יפה. ממש אהבתי את הסוף!~ ^__^

 

[חתולימים]

אהבתי!../images/Emo113.gif

 

[Naraku SeXy]

זה פשוט יפה !

ועצוב !!! מדהים !! אין לי מילים לתאר איזה יופי !! ממש נהנתי לקרוא ! פיק ממש ממש טוב !!! תכתבי עוד !

 

[מית צאן]

אוקי, פרק י':

אחרון והכי ארוך

תתכוננו

חלק י': קירארה הייתה מבוהלת, היא הסתכלה לצדדים בחשש וכשראתה את אינויאשה, הפכה לקטנה והחלה להתחכך ברגליו של אינויאשה. הוא הרגיש שהיא רועדת. הוא היה דיי מבולבל אבל מבחוץ נראה אדיש, והוא היה אסיר תודה לעצמו שיכל להיראות ככה גם אם רצה לבכות או לצרוח. הוא הרים את קירארה בידיו ושאל אותה: "איפה סאנגו ומירוקו?" והיא החלה לרעוד חזק יותר ולהסתכל לכיוון העצים, היער, ה... "נהר!" צעק שיפו וקגומה נראתה מבוהלת. היא עדיין לא יכלה לזוז, רק להתגלגל מפעם לפעם על הצד ולהשמיע אנקות כאב. פתאום היא החלה למלמל משהו. אינויאשה היה עסוק עם קירארה ורק שיפו קפץ לצידה. "מה אמרת קגומה?" שאל ואינויאשה הסתכל לעברם והניח את קירארה, שהצטנפה בפחד בפינת החדר. "אינויאשה..." אמרה במאמץ והתנשפה "מה קרה קגומה?" אינויאשה קפץ לצידה והתכופף, פניו היו מול פניה ונשימותיהם התערבבו, הוא לא התרגש, רק דאג. הפעם קגומה התרגשה והשתעלה. אינויאשה הרים בעדינות את ראשה, צווארה וכתפיה לישיבה, הוא יישב אותה, לקח את זרועה ועשה שהיא תהיה מוקפת מסביב לכתפו, היא נשענה על כתפו ואמרה: "תודה..." והוא אמר: "מה רצית לומר קודם?" הוא לא רצה להיראות יותר מידיי מודאג, למרות שלפי הפנים של שיפו הוא ידע שאחר כך הוא ילעג לו... "לך לחפש את מירוקו וסאנגו... אל תפקיר אותם, לך..." והשתעלה. הוא הביט אל קירארה וציווה: "קירארה! בואי לכאן!" הוא לא אמר את זה בתוקפנות אך קגומה ידעה שאם היא תסרב הוא ילך אליה וישים את הפנים שלו קרוב לפניה, כמו שהיא שונאת. קירארה קיפצה לצידו, עדיין בחשש. הוא שאל אותה, עדיין שקגומה שעונה על כתפו: "האם מצבם גרוע עד כדי כך?" וקגומה ראתה שהיא השפילה מבט, כאילו היא אומרת: "עד כדי כך זאת לא מילה..." אינויאשה נראה מודאג. הוא החל ללטף את שיערה הרך של קגומה בלי משים, מעביר את ציפורניו ואצבעותיו המחוספסות על שיערה של קגומה ומתיר את הקשרים בשיערה. היא הייתה עייפה מכדי להבחין למרות שהרגישה את זה ורק מאוחר יותר נזכרה. הוא שקע בהרהורים, קירארה ושיפו לא העזו לזוז, קגומה נשמה כמה נשימות יבשות כל פעם כי לא שתתה ואינויאשה ליטף את שיערה והיה שקוע בהרהורים. אחרי כ-3 דקות קגומה אמרה: "אינויאשה..." הוא הסתכל עליה בחוסר הבנה: "אני צמאה..." ומיד פניו נהיו כעוסים והסתכלו על שיפו, שהסמיק קלות והלך להביא קערת מים, הפעם עבר בהליכה... הוא הגיש לאינויאשה את הקערה ופניו של אינויאשה נהיו רכים כמיקודם, שקגומה הייתה שקועה בשינה ושיפו הבין שאם לא יעצבן אותו- הוא לא יחטיף לו היום. "אני אשבור שיא חדש..." חשב לעצמו בגיחוך אבל אז הסתכל איך אינויאשה מנסה להשקות את קגומה והיא דוחה אותו בעדינות באומרה: "אני יכולה לשתות לבד. היא שתתה הרבה בבת אחת, נשפכו קצת מים על בגדיה ובסוף היא השתעלה שיעול קט. קירארה נהמה קצת ואינויאשה אמר: "שיפו!" שיפו הסתכל עליו כמו חייל שמביט במפקד- וידע מה הולך לקרות. "אתה תשמור על קגומה ותיתן לה מים כשרק תרצה!" "האי!" אמר שיפו והצדיע. "קגומה!" אמרה אינויאשה בקול תקיף- כדי שלא תחשבו שדאג לה: "את תשבי כאן ולא תזוזי אם כן זה לשכיבה, שלא תעזי לקום במצבך!" והוא קירב את ידו אליה, והיא חשבה שהוא הולך לחבקה, אך הוא הוציא במהירות את החץ, וקגומה, שלא יכלה לצרוח בכאב רק התגלגלה בכאב ואינויאשה אמר בעדינות: "זה כדי שתהיי מופתעת, אל תדאגי, אם הייתי עושה את זה חלש היית כבר מתה בכאב..." וחייך חיוך עקום. היא הנהנה ואמרה בלחש מיוסר: "האי..." ואינויאשה התרומם: "קירארה!" והיא בבת אחת הפכה להיות גדולה "את באה איתי!" הוא קפץ על גבה ושניהם דהרו לתוך היער. שיפו צעק אחריהם:" אל תאכזבו את סאנגו ומירוקו!" קונגוקו היה המום מההתקפה הפתאומית של סאנגו, אבל כשראה שהיא והנזיר בתוך הבועה והזאבה ברחה הוא חייך לעצמו. "הצלחתי..." אמר לעצמו בחיוך של ניצחון "הבוס יהיה גאה..." פתאום הוא ראה משהו מוזר קורה לבועה והסתכל לתוכה, כי גם הייתה לו ראיה כמו רנטגן. הוא ראה בתוך הבועה את הנזיר מחבק את סאנגו, היא נשענת על חזו והוא על ראשה, מדבר אליה. הוא לא קינא אלה חייך ואמר לעצמו: "אוי, הם מנחמים זה את זה לפני... מה לעזאזל קורה כאן???” הוא אמר זאת כי הבועה החלה להינמס, קודם כל מלמעלה ואז לאט לאט למטה, ולהפוך לנוזל אחר, ורוד. קונגוקו לא הבין, ולפני שקלט הנוזל דהר אליו, כמו המבטים של הזוג שהיה בתוך הבועה, והנוזל ליפף את עצמו סביבו. קונגוקו נאנק וצרח בכאב, והם ראו את אינויאשה וקירארה מזנקים מהעצים, ונעצרים בבעתה. הנוזל נעלם אט אט וקונגוקו נשם נשימות קצובות ועיניו יצאו מחוריהן. מירוקו חיבק את סאנגו שנשענה עליו ומלמלה: "אני כל כך רעה, כל כך אגואיסטית..." והוא ליטף את ראשה, עצם את עינו ואמר: "זה לא נכון, כל הדאגה הזאת לי ולכולם מראה שאת לא אגואיסטית..." ברגע שאמר זאת היא הרימה את מבטה לפניו ואמרה בלחש: "אתה כל כך טוב מירוקו... יותר מידיי טוב בשביל מישהי כמוני..." והמשיכה להתייפח והוא המשיך להרגיע אותה. מתישהו היא הסתכלה עליו במבט כל כך ישיר ואמרה בקול רם, כאילו היא חייבת לומר את הדבר הזה ויהי מה: "אני אוהבת אותך מירוקו..." הוא פקח את עיניו והסתכל על עיניה, והיה רגיל למראיהן הנפוחות, והתרגש, האם באמת שמע אותה אומרת את זה? היא כאילו קראה את מחשבותיו ואמרה שוב, הפעם יותר חלש: "אני אוהבת אותך נזיר..." הם הסתכלו זה בזה שעה ארוכה עד שמירוקו אימץ את סאנגו אל חזו ונשם עמוק, כאילו הוקל לו, היא כבשה את פניה בחזו וידיה היו מתחת לחולצתו בחיבוק אוהב, היא לא חיבקה ככה אף אחד, אולי חוץ מאחיה קוהאקו... פתאום הם ראו דרך עפעפיהם הסגורות אור שמש ודגדוגה הנעים של החום. הם הסתכלו למעלה וראו חור ענקי בתקרה, כאילו הקרן המושיעה הגיעה, החומר הסגול המשיך לנזול בלי הפסקה, אבל הפעם מסביבם, והחור הלך וגדל, הלך וגדל... הם נעמדו, עדיין חבוקים. הם ראו את החומר משתנה מסגול לכחול, ואז לאדום, ואז לורוד כהה. לא ורוד מזעזע כל של הברביות והפאקצות, ורוד כהה, עם משמעות נסתרת. הם ראו שהורוד נוזל לכיוון ההפוך והפנו את מבטיהם. סאנגו קיבלה בחילה למראה קונגוקו- אבל מיד ראתה שהוא מבוהל והבינה- הוא פוחד מהחומר הורוד. היא נצמדה חזק למירוקו והחומר געש לעברו. הם ראו את אינויאשה וקירארה קופצים מהשיחים וסאנגו ניתקה מהחיבוק וצעקה באושר: "קירארה! אינויאשה!" קירארה רצה בטירוף לסאנגו ואינויאשה כמט והחליק, אך שמר על שיווי משקלו. הוא קפץ מעל קירארה והניח לה ולסאנגו להתחבק, קירארה גרגרה באושר ועצמה את עיניה וסאנגו בכתה על פרוותה. אינויאשה הלך למירוקו וחייך חצי חיוך: "מה קורה נזיר?" שאל "ניצלנו.." אמר לו באושר. הם שמעו צעקה וכולם הפנו את מבטם לקונגוקו. קירארה סמרה ונהמה עד שסאנגו השתיקה אותה בחום.

 

[מית צאן]

סוף פרק י' וסוף הסיפור:

החומר הורוד נעלם ואז סאנגו הבינה- זה היה האהבה שלה למירוקו- היא זאת שהצילה אותם ממוות! היא ניתקה מקירארה ורצה למירוקו: "מירוקו!" צעקה הוא הפנה מבט אליה וחייך, היא חייכה חיוך קורן וצעקה שוב, חזק יותר: "אני אוהבת אותך מירוקו!" וקפצה עליו בחיבוק. קונגוקו החל להיחנק ולמלמל: "לא סאנגו... אל תעשי זאת..." מירוקו היה יותר מידיי מופתע וכך גם קירארה, אבל אינויאשה הבין ושלף את טסאיגה. הוא רץ בצעקה לקונגוקו המתפתל ושיסע אותו עם חרבו. כל חלקיקיו עפו לכל הכיוונים על חומר סגול, אבל מיד החומר הסגול חלחל מתחת לאדמה ולא פגע באיש. אינויאשה חייך לעצמו וקירארה זינקה אליו באושר. מירוקו וסאנגו היו עדיין חבוקים. מירוקו החל לחבק את סאנגו גם ואז ששניהם עצמו את עיניהם בהתענגות. אינויאשה קפץ על קירארה ואמר לה בשקט לחזר לבקתה. היא דהרה בלי קול על האדמה והשאירה את הזוג האוהב לבד... כשאינויאשה וקירארה חזרו לבקתה שיפו לא התאפק וצעק: "אינויאשה! איפה הם?!" גם קגומה, שישבה עתה בנוחיות שאלה אותו בקול בטוח: "כן, אינויאשה, איפה הם?" והוא סיפר להם הכל. קגומה חייכה וליטפה בעדינות את הפצע שלה באומרה: "זה היה ברור שזה יקרה, הם נועדו זה לזה..." והיא ואינויאשה חשבו בראשם על שניהם ומבטיהם נפגשו. הם הסמיקו קלות והשפילו את מבטם. שיפו נראה מאושר וקפץ על קירארה והם קפצו באושר בבקתה, כשעיניי אינויאשה וקגומה שוב נפגשו, הם שוב הסמיקו אבל הפעם אינויאשה הלך לשבת לצידה של קגומה. הוא השפיל את מבטו ואמר בקול בטוח: "דאגתי לך נורא... נראית נורא ואיום ככה עם החץ..." והיא לא הייתה מופתעת. היא אמרה בחום: "כמו שאני הייתי דואגת לך.." ושוב מבטיהם נפגשו. פתאום אינויאשה משך את קגומה אל חיקו וחיבק אותה ברעד. הפעם היא הייתה המומה אבל החזירה לו חיבוק. "נורא דאגתי..." אמר ושיפו וקירארה נעצו מבט. לא היה לאינויאשה איכפת. סאנגו ומירוקו ניתקו זה מזה ומירוקו הרים את סנטרה של סאנגו כלפי מעלה ואמר באהבה: "גם אני אוהב אותך סאנגו, ואת כל כך יפה, גם כשאת בוכה..." היא חייכה חיוך קורן וראתה את מירוקו עוצם את עיניו וחשבה: "עכשיו זה יקרה, היום! היא עצמה את עיניה והתקרבה אל מירוקו והוא אליה, הוא עטף את גבה בידו.... סאנגו ומירוקו חזרו הביתה, שניהם זורחים מאהבה ועל מירוקו היה סימן אדום גדול... "זה בצורה של..." חשבה קגומה שנשענה על אינויאשה כי ניסתה ללכת "זה כמו יד..." היא עזבה את אינויאשה וכשלה לעבר סאנגו, סאנגו חיבקה אותה ושתיהן התייפחו זו לזו. שיפו קפץ מכתף אחת לשניה וקירארה קפצה על הכתף הפנויה של סאנגו. אינויאשה התקרב למירוקו וחייך. "מה קורה נזיר?!" אמר וראה את הסימן האדום ולא הבין. סאנגו לחשה את זה לקגומה: "אז הוא כמעט נישק אותי" לחשה "וממש התרגשתי אבל אז הרגשתי את הליטוף הרגיל..." קגומה צחקקה "רגע!" אמרה סאנגו "זה לא הכל! אז העפתי לו כאפה הגונה והוא צחק ואני צחקתי ואז בלי שוב הודעה מוקדמת רצתי אליו ו..." "ואז היא התנפלה עליי בחיבוק ולפני שהבנתי מה קורה היא נישקה אותי, ככה על הפה הפעור שלי מצחוק, והפעם לא ליטפתי לה, אלה רק את הגב, וזאת הייתה הנשיקה הכי..." "הכי נעימה שהרגשתי..." מירוקו סיפר לאינויאשה אותו הדבר, קגומה הסתכלה על מירוקו וצחקקה ואינויאשה הביט על סאנגו וחייך. סאנגו ומירוקו הביטו זה בזה והתחילו לצחוק, הצחוק דיבק את כל הבקתה והיא רעדה מצחוק. רק אינויאשה נשאר שליו בחצי חיוך. "סוף טוב הכל טוב!" קפץ שיפו והם שמעו יבבה מבחוץ. הם הפנו מבט ושפי נכנס רועד פנימה. קירארה נהמה וסאנגו קפצה בצווחה ורק אינויאשה אמר: "הוא טוב! אל תדאגו..." הוא הרגיע את קירארה והסביר לה וסאנגו נרגעה. קירארה התקרבה אליו והם התחככו זה בזה, כמו חיבוק והצמיד אף אל אף בנשיקת שועלים. אחר כך הוא קפץ על מירוקו והתחכך בפניו. "תראה!" צחקה סאנגו "עכשיו לשנינו יש שועלים מאוהבים ואנחנו בעצמנו מאוהבים..." "כמו שאמרתי!" התעקש שיפו "סוף טוב הכל טוב! והפעם שיפו צדק...

 

[shirosh25]

מהמם!!