שירשור פיק!! ואני..
- פותח הנושא J e i n
- פורסם בתאריך
ממש ממש אהבתי...סופסוףפיק חדש חדש../images/Emo70.gif
כתבתי אותו מרעיון אישי שתגלו בהמשך... פרק א': היה זה אחר הצהריים רגיל. קירארה נמנמה על העשב וסאנגו נשענה עליה, שיפו שכב על גבה ונחר נחירות קטנות ומצחיקות. בהתחלה קגומה צחקקה מהם אבל התחילה להתרגל. מירוקו נשען על עץ קרוב, מחזיק במטהו ומנמנם ואינויאשה על אותו עץ, תפס ענף גדול וניסה להיראות ער אבל נרדם. רגלו האחת הייתה על העץ בנוחיות והשניה הייתה רפויה במורד הענף, זזה לכל משב רוח קל. קגומה הייתה מרותקת לכל תזוזה שלו, וכשקירארה פיהקה פיהוק קטן שלא העיר אף אחד, אלה רק שיפו קפץ קצת על גבה, סאנגו התגלגלה, מירוקו עיוות את פניו ואינויאשה היה שקוע מידיי, קגומה התעשתה וכעסה על עצמה: "מה את כל כך מוקסמת ממנו?!" חשבה לעצמה והקול הפנימי שלה (פיצול אישיות
) אמר לה: "את אוהבת אותו! זה למה!" היא השתיקה אותו ונמנמה לה על העשב, מול השמש היוקדת באור יפה... השינה של כולם נקטעה כאשר הם שמעו צרחה מצמררת. קירארה קפצה, שיפו צנח בכאב על האדמה וסאנגו התרוממה בכאב ומיששה את ראשה, מירוקו קפץ וקיבל מכה מענף קרוב והשתטח על הרצפה, אינויאשה איבד שיווי משקל ונפל על בטנו של מירוקו... "רד ממני!" צעק מירוקו והזיז בכוח את אינויאשה, שקם מהר ואמר: "זה לא אשמתי!" ואז רחרח "זה שד?" קגומה שאלה ודרכה חץ, סאנגו דרכה את הבומרנג. הם ראו ילדה קטנה רצה בשביל, היא נראתה כבת 11 ולא פחות, והיא ברחה, פניה מזיעות ושטופות דמעות, ורגליה כמעט כשלו מתחתיה. אחריה עקבה אחת מהדבורים הארסיות של נאראקו, העוקץ היה שלוח לפנים והיא הגבירה מהירות. הילדה נתקלה במשהו או נפלה והתגלגלה לעמק שבו שהו החבורה, וכל העת היא צרחה וצרחה, עד ששיפו סגר על ידיו את אוזניו. כשהגיעה למורד הפסיקה לצרוח ורק התקפלה בכאב, והדבורה הארסית שלחה את עוקצה... החץ פגע בה והצמיד אותה לאדמה, והיא התפוגגה ונעלמה. הילדה הייתה עדין עם הפנים כבושות באדמה והיא רעדה, לופתת את הדשא הרך בכפות ידיה. קגומה התקרבה אליה בהיסוס, הילדה השמיעה התייפחות קלה, כאילו לא הבינה מה זה הדבר הזה שרדף אחריה. קגומה התיישבה על ברכיה והתכופפה לילדה הקטנה שהרימה אט אט את ראשה, כשראתה את פניה של קגומה נרתעה וקפצה לאחור. קגומה אמרה: "אל תפחדי, אני לא אפגע בך..." אבל אז ראתה שהיא מסתכלת לאחוריה וכאילו נשימתה נעתקה ממנה. קגומה הסתכלה לאחור וראתה שהיא מסתכלת על החבורה- בעיקר על אינויאשה, הוא הראה מבט עצבני ואמר לה בקול נוזף: "מה את רוצה ממני?! למה היא מסתכלת עליי?" שאל את קגומה והילדה קפצה לאחור והשפילה את מבטה כמתביישת. "אינויאשה..." התחילה קגומה והוא אמר: "בסדר סליחה, רק לא אוסווארי..." קגומה חייכה בשביעות רצון ואינויאשה רטן. סאנגו גם התקרבה לילדה וקירארה על כתפה, היא ישבה סמוך לקגומה באותה צורה וקירארה קפצה מכתפה של סאנגו והתחככה ברגליה של הילדה. הילדה חייכה חיוך קורן וליטפה את קירארה, היא גירדה מאחורי אוזנה ואת ליטפה את גבה. קירארה התמסרה לליטופיה והתכרבלה על יריכיה. הילדה הרימה את מבטה וחייכה לקגומה. "אינויאשה נאנח ואמר משהו למירוקו, מירוקו אמר: "נו דיי אינויאשה, זאת רק ילדה..." הילדה חזרה להביט באינויאשה במבט משתומם, וכשעיניהם נפגשו היא הסמיקה והשפילה את מבטה לקירארה. פתאום היא כנראה גילתה את צורתה המוזרה של קירארה ואמרה בלחש: "מ... מה זה?" רק סאנגו שמעה והיא ענתה לה: "זאת חיית המחמד שלי, קירארה... היא שועלה." הילדה ענתה: "אההה" והמשיכה ללטף אותה. ברכיבה כאבו והיא הרימה בזהירות את קירארה והניחה אותה על כתפה. קגומה בחנה את פניה של הנערה, זאת לא הייתה נערה כל כך יפה, היא הייתה בערך 140 ס"מ גובה, ראשה מלא תלתלים, תלתלים ענקיים שעטרו את כל ראשה, וגם נפח בהם לא היה חסר. היא בחנה את פניה וראתה שפיה מלא טבעות וחניכיים שמוטים, ושיניה קצת צהובות וקטנות מידיי, היא גם ראתה שכאשר היא מחייכת- הפה שלה מתרחב מאוד וזה מגיע עד עיניה, שמתכווצות כמו סינים. חיוכה הגיע עד לאוזניה- והיא הייתה מפוחדת. "איך קוראים לך?" שאלה אותה קגומה. הילדה נראתה מהוססת: "שמי..." התחילה לומר ונשמה עמוק "קוראים לי מויאגה, אבל שמי האמיתי הוא לורה..." כולם הסתכלו עליה בצורה מוזרה והיא הסמיקה. "אני יודעת שזה מוזר, אני מאנגליה..." "ומה את עושה כאן?" שאל אינויאשה והיא ענתה בהיסוס "הלכתי לאיבוד... הייתי ליד באר גדולה במקדש ורציתי לקפוץ פנימה והרגשתי כאילו אני עפה וזה היה ממש כיף! ואז נחתתי על אדמה מוצקת ועליתי למעלה ומצאתי את עצמי כאן..." בזמן שהיא דיברה כל העיניים הופנו לקגומה, מויאגה המשיכה לדבר: "ואז דבורה ענקית רדפה אחרי עם העוקץ השלוף שלה..." פה קולה השתנק "ואני לא יודעת מה לעשות..." היא נשמה עמוק ולחשה לעצמה שרק קגומה שמעה: "אל תבכי... אל תבכי לידם..." קגומה הבינה לליבה, אבל המרחק מפה לבאר היה עצום... "כמה ימים את פה?" אלה אותה "4 ימים..." אמרה "מצאתי עצי פרי וישנתי בכפרים ולא חסרים פה נחלים..." פה חייכה חיוך עקום, שעיוות את פניה. קגומה עטפה את ידה סביב כתפה והילדה הסמיקה קלות, קגומה אמרה לה: "אל תדאגי... אנחנו נשמור עלייך בינתיים ונחזיר אותך לעולם שלך..." הילדה הסתכלה עליה בביישנות. "סליחה?" אמרה מויאגה "לעולם שלי? על מה את מדברת?" אינויאשה נאנח וישב, כי ידע שקגומה תספר את כל הסיפור. ואכן היא התחילה. הילדה הייתה קשובה ובפה פעור. "ואלו" קגומה הציגה את החבורה "סאנגו, קירארה שכבר הכרת, שיפו הקטן הזה שם, אינויאשה ומירוקו ואני" וטפחה על חזה "אני קגומה..." גויאבה אמרה בנימוס: "נעים מאוד..." אינויאשה נאנח ואמר בטורניה: "נו קגומה, דיי עם כל הפוצי מוצי ותכיני משהו לאכול!" הוא לא שלט בפה שלו וקגומה נראתה כעוסה. "אינויאשה!" היא אמרה "אוסווארי!" מויאגה ראתה את השרשרת הסגולה שהייתה על אינויאשה זוהרת בצבע סגול, ואז אותו משתטח על האדמה. היא לא התאפקה ופרצה מצחוק, מירוקו חייך וסאנגו צחקקה. רק קגומה נראתה כעוסה אבל אחרי שראתה את מויאגה צוחקת הצטרפה לצחוק עם צחוק הפעמונים המתגלגל שלה. מויאגה התפלאה כמה נערה יכולה להיות נחמדה. "בת כמה את קגומה?" שאלה אותה מויאגה. "אני..." נשנקה קגומה "בת 15... ואת?" הילדה הסמיקה "אני בת 12..." אינויאשה הרים את פרצופו ואמר: "אוח זה כאב! שיפו דיי לצחוק ותעזור לי!" שיפו הקטן נאבק בצחוק שלו ונאבק גם בלהרים את אינויאשה. אחרי שכולם התיישבו לאכול עם המקלות קגומה ראתה שמויאגה מסתבכת איתן. סאנגו נחנקה מצחוק ומירוקו היה צריך לטפוח על גבה, שיפו נאבק לא לצחוק ואינויאשה רק רטן. "אני עוד לא הספקתי לשלוט בזה.." אמרה מויאגה בביישנות מה. "קגומה אמרה לה, כובשת את צחוקה: "זה בסדר.. בואי אני אלמד אותך..." ולימדה אותה. כל הזמן הזה שיפו הסתכל על פניה. "היא לא כל כך יפה..." חשבו כולם. רק קגומה חשבה לה בראש: "היא ילדה נחמדה מאוד... מעניין מה באמת מסתתר מאחורי הביישנות והסגירות שלה..." אחרי שמויאגה אכלה, פיהקה פיהוק קטן ודמעה קצת. "מה קרה?" שאלה קגומה ומויאגה ענתה בחיוך "אני מנסה לא לפהק ליד זרים... כי תחשבו שאני מוזרה אז עצרתי את הפיהוק ודמעתי..." אינויאשה השתעמם ועלה על העץ, מירוקו התכרבל על העשב, קירארה הפכה לגדולה ונשכבה גם. מויאגה נרתעה לאחור. "אל תפחדי..." אמרה סאנגו בחביבות "היא יכולה לגדול מתי שהיא רוצה..." שיפו נשכב עליה ומויאגה השעינה בזהירות את ראשה על חזה, אבל לא היה לה נוח. במקום זאת היא הלכה בערך 5 מטרים מהם ונשכבה על הגב, מתבוננת בכוכבים בעיניים נוצצות. סאנגו נשכבה על קירארה וקגומה שכבה, מתבוננת במויאגה. "מה כל כך מלהיב בכוכבים?" חשבה והסתכלה עליה כמה שעות. הילדה לא נרדמה- להיפך, היא נראתה עירנית מתמיד...
כתבתי אותו מרעיון אישי שתגלו בהמשך... פרק א': היה זה אחר הצהריים רגיל. קירארה נמנמה על העשב וסאנגו נשענה עליה, שיפו שכב על גבה ונחר נחירות קטנות ומצחיקות. בהתחלה קגומה צחקקה מהם אבל התחילה להתרגל. מירוקו נשען על עץ קרוב, מחזיק במטהו ומנמנם ואינויאשה על אותו עץ, תפס ענף גדול וניסה להיראות ער אבל נרדם. רגלו האחת הייתה על העץ בנוחיות והשניה הייתה רפויה במורד הענף, זזה לכל משב רוח קל. קגומה הייתה מרותקת לכל תזוזה שלו, וכשקירארה פיהקה פיהוק קטן שלא העיר אף אחד, אלה רק שיפו קפץ קצת על גבה, סאנגו התגלגלה, מירוקו עיוות את פניו ואינויאשה היה שקוע מידיי, קגומה התעשתה וכעסה על עצמה: "מה את כל כך מוקסמת ממנו?!" חשבה לעצמה והקול הפנימי שלה (פיצול אישיות
Sweet L o l i p o p
New member
נו.........?
מה עם המשך?!?! רוצה המשך עכשיו! D: הפיק מדהים!
מה עם המשך?!?! רוצה המשך עכשיו! D: הפיק מדהים!
המשךךךךךךךךךך
חלק ב': קגומה התקרבה אל הילדה ונשכבה לידה, מחפשת בשמים משהו מיוחד, אבל חוץ מכוכבים היא לא ראתה כלום... היא הפנתה מבט אל מויאגה וראתה שהיא שלווה מאוד, ומסתכלת למעלה- מרותקת. קגומה שאלה בהיסוס: "מויאגה... על מה את מסתכלת?" מויאגה נראתה שלווה כמיקודם והפטירה: "על כלום." והמשיכה להתבונן. קגומה הייתה מבולבלת, על כלום? "מה זאת אומרת?" שאלה אותה. מויאגה נראתה יותר מידיי שלווה "אני גרתי באנגליה" התחילה להסביר "בלונדון, זאת עיר יפה מאוד, עם מלא דברים ותמיד יש משהו חדש, ובגלל זה לא אהבתי אותה..." קגומה הסתכלה עליה במבט שואל והיא המשיכה: "אני אהבתי את השקט, את הדממה, את הכפר... עברנו ליפן וחשבתי ששם יהיו כפרים, אבל עברנו לטוקיו, שם היא כמו אנגליה, רק עם דברים אחרים..." ופה היא נאנחה והפסיקה קצת. "אף פעם לא יצא לי להתבונן ככה בכוכבים" אמרה גויאבה ברכות "תמיד היה משהו שהפריע, אם עננים, אם חוסר גבעות, אם ההורים... בעיקר לא היו גבעות... מאז שאני כאן, אני פוחדת- אבל מאושרת, מאושרת מהחופש הזה, מהשמים האלה... אני אוהבת את הריקנות, אני אוהבת להיות לבד..." קגומה פתאום הבינה. ורגש רחמים הציף אותה. "היא דיברה אמת" חשבה "אבל היא בטח מתגעגעת להוריה..." "אני כל כך אוהבת את המקום הזה..." מויאגה קטעה את חוט מחשבתה. קגומה הסתכלה על הכוכבים, ונהנתה כמו מויאגה. הכל היה כל כך יפה... היא מצמצה לרגע וכבר ראתה את השמש זוהרת- הגיע הבוקר. היא לא הבינה והביטה לידה- המקום שגויאבה הייתה שם היה ריק. היא הסתכלה לצדדים וראתה על שפת הנחל אותה, ואת קירארה משחקות במים, משפריצות זו על זו. היא התקרבה אל הנחל, ולקחה מים בכפות ידיה, היא שטפה אותן ואת פניה, ואז שתתה קצת- מתענגת על המים הצלולים והטעימים. היא ישבה על הרגליים במים וראתה את גויאבה- צווחת מהתרגשות עם קירארה, ונופלת על ברכיה בתוך המים. היא השפילה את מבטה ורעדה, וקגומה ראתה במעמקי המים אדום כהה, וידעה שהיא נפצעה. "גויאבה!" צעקה וקפצה לצידה, היא התכופפה אליה וראתה דמעה אחת בודדה זולגת במורד לחיה, היא מלמלה: "זה כואב... זה כואב..." "קירארה!" פקדה קגומה "לכי להביא את סאנגו וכולם!" קירארה נהמה אליה ורצה לכיוון העץ הגדול שבעמק. בינתיים קגומה לקחה את זרועה של גויאבה ועטפה את כתפה בה, היא תמכה בה וגויאבה צלעה- שעונה על כתפה של קגומה- לעבר הדשא. היא החלה למלמל משהו בשפה לא מובנת והסתכלה על קגומה, היא מעולם לא שמעה שפה כזאת והתאפקה לא ללטוש בה עיניים. "אני לא מבינה..." קגומה אמרה בעדינות וגויאבה עיוותה את פניה בכאב. היא המשיכה לדבר מוזר ואז הסמיקה קלות ואמרה: "אהה שכחתי שאת לא מבינה אנגלית..." "אנגלית?" שאלה קגומה "מה זה?" גויאבה לטשה בה עיניים. "זאת שפת האם שלי." אמרה בלחש. הן שמעו רגליים טופפות על הדשא והסבו את מבטן, הן ראו את אינויאשה ועל התיק של קגומה, ועליו שיפו מתנפנף, נאבק להישאר על התיק. "תאט!" צרח שיפו "תאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" אינויאשה לא שמע כנראה בגלל הרוח ועצר בול לידיהם, שיפו עף ונחת על ידיה על גויאבה, והיא חייכה במתיקות וליטפה את ראשו. "דביבון נחמד..." (המממ לקוח מדבריה של סטסאוסקי) והוא השפיל את פניו ואמר בכעס מאופק: "שועל..." גויאבה צחקה ואמרה: "סליחה שועלון..." והוא נפנף בזנבו במרץ. אינויאשה הוריד לקגומה את התיק ונראה אדיש לגמרי- כמו תמיד. גויאבה לא יכלה לא ללטוש עיניים, בשיערו הלבן הארוך, שתמיד התנפנף ברוח הקלילה, בעיניו הזהובות והממיסות שתמיד הסמיקה למראיהם הישיר, האדיש והסגור ובחרבו היפיפייה טסאיגה שתמיד הקסימה אותה מחדש, שהייתה תלויה עליו. אינויאשה התחיל להתעצבן, קגומה הזהירה אותו והוא שתק והתיישב לידן. קגומה חבשה את הפצע- שכבר לא כאב. היא חיטאה אותו קודם ביוד, וגויאבה עצמה את עיניה בכאב והידקה את שפתיה כדי לא לבכות. אחר כך היא שמה על זה תחבושת וזה היה כבר יותר מרגיע... גויאבה נאנחה ופיהקה, אינויאשה נאנח בטורניה וקגומה פיהקה בעייפות מה. "הם נראים חמודים ביחד...." חשבה גויאבה כשהסתכלה על קגומה ואינויאשה אבל לא היה לה זמן לשוב יותר מידיי- היא ראתה את שיפו מזדחל על העשב שמאחורי אינויאשה והוא לא שמע אותו, גויאבה התאפקה שלא לצחוק והקשיבה לשיחת אינויאשה וקגומה, אינויאשה אמר: "את בטוחה שאינך חשה בנוכחות רסיס אבן?" וקגומה הצדיקה את עצמה: "אני לא מרגישה! מי אמר?! אני מרגישה אותו כאילו הוא היה לידי וזה משגע אותי!" רגע, רסיס אבן היא אמרה? "איזה רסיס אבן?" שאלה גויאבה בזהירות. קגומה הוציאה משהו מתיקה: "זהו רסיס אבן 4 הנשמות, עליה סיפרתי לך." גויאבה החלה להיראות חסרת מנוחה וקגומה הסתכלה עליה במבט שואל ובאה לשאול משהו, אבל באותו הרגע שיפו זינק ממחבואו על שיער אינויאשה וצרח: "אינויאשה סאמהההההההההההההההההה" ואינויאשה קפץ על רגליו, שיערו נמשך לאחור כי שיפו עלה עליו, אבל ירד ממנו והתגלגל בצחוק על העשב, גויאבה לא יכלה להתאפק וצחקה גם, כמו שני משוגעים- שיפו וגויאבה התגלגלו על הדשא וקגומה ראתה את אינויאשה מאדים יותר ויותר וידעה מה יקרה. "שיפוווווווווווווווו" צעק אינויאשה "בוא ותחטוף ממני מה שמגיע לך..." שיפו צרח קצת והחל לברוח במהירות, מתנשף אבל עדיין צוחק, אינויאשה השיג אותו בקלות, ובאגרוף לראש מחץ אותו לאדמה כמה פעמים: "כמה פעמים אמרתי לך לא להבהיל אותי!" צרח אינויאשה בזעם וגויאבה לטשה בו מבט והחלה לפחד, קגומה רצתה להרגיע אותה ואמרה בקול: "אינויאשה!" הוא הפנה את מבטו בזעם ולא ידע מה היא הולכת לומר: "מה?!" נהם הוא. קגומה קרצה לגויאבה ואמרה: "אוסווארי!" גויאבה לא ידעה מה זה אוסווארי עדיין אבל ראתה שוב את השרשרת הסגולה זוהרת, ואת אינויאשה משתטח בכאב על האדמה. כולם פרצו בצחוק ושיפו כבר נחנק מצחוק, פניו אדומות ודומעות, וגויאבה הייתה צריכה לדפוק לו בעדינות על הגב שיירגע ולא ימות לה פה...... "מה זה אוסווארי?" שאלה גויאבה את מירוקו, אינויאשה, קגומה ושיפו הכינו אוכל וקירארה וסאנגו הלכו להתאמן עם הבומרנג של סאנגו, רק מירוקו וגויאבה ישבו על שפת הנחל, מדברים ביניהם. מירוקו גיחך ושאל: "קגומה אמרה לאינויאשה אוסווארי נכון?" גויאבה הנהנה בראשה והוא הסביר: "קאדה, אחותה של קיקיו (גויאבה ידעה מי זאת קיקיו) הכינה את השרשרת הזאת לאינויאשה, כך שאינויאשה צריך תמיד לציית- גם אם זה לא מוצא חן בעיניו עם קגומה אומרת לו אוסווארי..." וצחק לעצמו קצת. גויאבה הנהנה בראשה והסתכלה על המים, מבטה צלול ויפה.
חלק ב': קגומה התקרבה אל הילדה ונשכבה לידה, מחפשת בשמים משהו מיוחד, אבל חוץ מכוכבים היא לא ראתה כלום... היא הפנתה מבט אל מויאגה וראתה שהיא שלווה מאוד, ומסתכלת למעלה- מרותקת. קגומה שאלה בהיסוס: "מויאגה... על מה את מסתכלת?" מויאגה נראתה שלווה כמיקודם והפטירה: "על כלום." והמשיכה להתבונן. קגומה הייתה מבולבלת, על כלום? "מה זאת אומרת?" שאלה אותה. מויאגה נראתה יותר מידיי שלווה "אני גרתי באנגליה" התחילה להסביר "בלונדון, זאת עיר יפה מאוד, עם מלא דברים ותמיד יש משהו חדש, ובגלל זה לא אהבתי אותה..." קגומה הסתכלה עליה במבט שואל והיא המשיכה: "אני אהבתי את השקט, את הדממה, את הכפר... עברנו ליפן וחשבתי ששם יהיו כפרים, אבל עברנו לטוקיו, שם היא כמו אנגליה, רק עם דברים אחרים..." ופה היא נאנחה והפסיקה קצת. "אף פעם לא יצא לי להתבונן ככה בכוכבים" אמרה גויאבה ברכות "תמיד היה משהו שהפריע, אם עננים, אם חוסר גבעות, אם ההורים... בעיקר לא היו גבעות... מאז שאני כאן, אני פוחדת- אבל מאושרת, מאושרת מהחופש הזה, מהשמים האלה... אני אוהבת את הריקנות, אני אוהבת להיות לבד..." קגומה פתאום הבינה. ורגש רחמים הציף אותה. "היא דיברה אמת" חשבה "אבל היא בטח מתגעגעת להוריה..." "אני כל כך אוהבת את המקום הזה..." מויאגה קטעה את חוט מחשבתה. קגומה הסתכלה על הכוכבים, ונהנתה כמו מויאגה. הכל היה כל כך יפה... היא מצמצה לרגע וכבר ראתה את השמש זוהרת- הגיע הבוקר. היא לא הבינה והביטה לידה- המקום שגויאבה הייתה שם היה ריק. היא הסתכלה לצדדים וראתה על שפת הנחל אותה, ואת קירארה משחקות במים, משפריצות זו על זו. היא התקרבה אל הנחל, ולקחה מים בכפות ידיה, היא שטפה אותן ואת פניה, ואז שתתה קצת- מתענגת על המים הצלולים והטעימים. היא ישבה על הרגליים במים וראתה את גויאבה- צווחת מהתרגשות עם קירארה, ונופלת על ברכיה בתוך המים. היא השפילה את מבטה ורעדה, וקגומה ראתה במעמקי המים אדום כהה, וידעה שהיא נפצעה. "גויאבה!" צעקה וקפצה לצידה, היא התכופפה אליה וראתה דמעה אחת בודדה זולגת במורד לחיה, היא מלמלה: "זה כואב... זה כואב..." "קירארה!" פקדה קגומה "לכי להביא את סאנגו וכולם!" קירארה נהמה אליה ורצה לכיוון העץ הגדול שבעמק. בינתיים קגומה לקחה את זרועה של גויאבה ועטפה את כתפה בה, היא תמכה בה וגויאבה צלעה- שעונה על כתפה של קגומה- לעבר הדשא. היא החלה למלמל משהו בשפה לא מובנת והסתכלה על קגומה, היא מעולם לא שמעה שפה כזאת והתאפקה לא ללטוש בה עיניים. "אני לא מבינה..." קגומה אמרה בעדינות וגויאבה עיוותה את פניה בכאב. היא המשיכה לדבר מוזר ואז הסמיקה קלות ואמרה: "אהה שכחתי שאת לא מבינה אנגלית..." "אנגלית?" שאלה קגומה "מה זה?" גויאבה לטשה בה עיניים. "זאת שפת האם שלי." אמרה בלחש. הן שמעו רגליים טופפות על הדשא והסבו את מבטן, הן ראו את אינויאשה ועל התיק של קגומה, ועליו שיפו מתנפנף, נאבק להישאר על התיק. "תאט!" צרח שיפו "תאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" אינויאשה לא שמע כנראה בגלל הרוח ועצר בול לידיהם, שיפו עף ונחת על ידיה על גויאבה, והיא חייכה במתיקות וליטפה את ראשו. "דביבון נחמד..." (המממ לקוח מדבריה של סטסאוסקי) והוא השפיל את פניו ואמר בכעס מאופק: "שועל..." גויאבה צחקה ואמרה: "סליחה שועלון..." והוא נפנף בזנבו במרץ. אינויאשה הוריד לקגומה את התיק ונראה אדיש לגמרי- כמו תמיד. גויאבה לא יכלה לא ללטוש עיניים, בשיערו הלבן הארוך, שתמיד התנפנף ברוח הקלילה, בעיניו הזהובות והממיסות שתמיד הסמיקה למראיהם הישיר, האדיש והסגור ובחרבו היפיפייה טסאיגה שתמיד הקסימה אותה מחדש, שהייתה תלויה עליו. אינויאשה התחיל להתעצבן, קגומה הזהירה אותו והוא שתק והתיישב לידן. קגומה חבשה את הפצע- שכבר לא כאב. היא חיטאה אותו קודם ביוד, וגויאבה עצמה את עיניה בכאב והידקה את שפתיה כדי לא לבכות. אחר כך היא שמה על זה תחבושת וזה היה כבר יותר מרגיע... גויאבה נאנחה ופיהקה, אינויאשה נאנח בטורניה וקגומה פיהקה בעייפות מה. "הם נראים חמודים ביחד...." חשבה גויאבה כשהסתכלה על קגומה ואינויאשה אבל לא היה לה זמן לשוב יותר מידיי- היא ראתה את שיפו מזדחל על העשב שמאחורי אינויאשה והוא לא שמע אותו, גויאבה התאפקה שלא לצחוק והקשיבה לשיחת אינויאשה וקגומה, אינויאשה אמר: "את בטוחה שאינך חשה בנוכחות רסיס אבן?" וקגומה הצדיקה את עצמה: "אני לא מרגישה! מי אמר?! אני מרגישה אותו כאילו הוא היה לידי וזה משגע אותי!" רגע, רסיס אבן היא אמרה? "איזה רסיס אבן?" שאלה גויאבה בזהירות. קגומה הוציאה משהו מתיקה: "זהו רסיס אבן 4 הנשמות, עליה סיפרתי לך." גויאבה החלה להיראות חסרת מנוחה וקגומה הסתכלה עליה במבט שואל ובאה לשאול משהו, אבל באותו הרגע שיפו זינק ממחבואו על שיער אינויאשה וצרח: "אינויאשה סאמהההההההההההההההההה" ואינויאשה קפץ על רגליו, שיערו נמשך לאחור כי שיפו עלה עליו, אבל ירד ממנו והתגלגל בצחוק על העשב, גויאבה לא יכלה להתאפק וצחקה גם, כמו שני משוגעים- שיפו וגויאבה התגלגלו על הדשא וקגומה ראתה את אינויאשה מאדים יותר ויותר וידעה מה יקרה. "שיפוווווווווווווווו" צעק אינויאשה "בוא ותחטוף ממני מה שמגיע לך..." שיפו צרח קצת והחל לברוח במהירות, מתנשף אבל עדיין צוחק, אינויאשה השיג אותו בקלות, ובאגרוף לראש מחץ אותו לאדמה כמה פעמים: "כמה פעמים אמרתי לך לא להבהיל אותי!" צרח אינויאשה בזעם וגויאבה לטשה בו מבט והחלה לפחד, קגומה רצתה להרגיע אותה ואמרה בקול: "אינויאשה!" הוא הפנה את מבטו בזעם ולא ידע מה היא הולכת לומר: "מה?!" נהם הוא. קגומה קרצה לגויאבה ואמרה: "אוסווארי!" גויאבה לא ידעה מה זה אוסווארי עדיין אבל ראתה שוב את השרשרת הסגולה זוהרת, ואת אינויאשה משתטח בכאב על האדמה. כולם פרצו בצחוק ושיפו כבר נחנק מצחוק, פניו אדומות ודומעות, וגויאבה הייתה צריכה לדפוק לו בעדינות על הגב שיירגע ולא ימות לה פה...... "מה זה אוסווארי?" שאלה גויאבה את מירוקו, אינויאשה, קגומה ושיפו הכינו אוכל וקירארה וסאנגו הלכו להתאמן עם הבומרנג של סאנגו, רק מירוקו וגויאבה ישבו על שפת הנחל, מדברים ביניהם. מירוקו גיחך ושאל: "קגומה אמרה לאינויאשה אוסווארי נכון?" גויאבה הנהנה בראשה והוא הסביר: "קאדה, אחותה של קיקיו (גויאבה ידעה מי זאת קיקיו) הכינה את השרשרת הזאת לאינויאשה, כך שאינויאשה צריך תמיד לציית- גם אם זה לא מוצא חן בעיניו עם קגומה אומרת לו אוסווארי..." וצחק לעצמו קצת. גויאבה הנהנה בראשה והסתכלה על המים, מבטה צלול ויפה.
סוף חלק ב':
מירוקו לא ידע מה לעשות, זאת הייתה ילדה בדיוק בגיל המתאים- גיל 12, אבל היא לא הייתה יפה במיוחד. פתאום היא נראתה יפה והוא שאל אותה במבט יפה וצלול: "גויאבה, יש לי שאלה אישית קצת..." היא הסתכלה עליו והסמיקה קלות למבטו הישיר- זאת הייתה אות עבורו להמשיך. "התסכימי ללדת לי ילד?" שאל אותה והסתכל עליה במבט מתחנן, שמבקש משהו. לזה היא לא ציפתה- היא הייתה המומה יותר מהמומה. היא הסתכלה עליו לראות אם הוא לא צוחק, וכשראתה את פניו הרציניות קמה במהירות ורצתה לברוח- הרחק הרחק מכל החבורה המוזרה הזאת, אבל מירוקו תפס אותה והיא שחררה את ידה ממנו והתגלגלה על הדשא לנהר. היא צרחה ואינויאשה, קגומה ושיפו רצו לראות מה קורא. הם ראו את גויאבה מתגלגלת לכיוון הנהר. מירוקו ניסה להשיג אותה אך לא היה לו סיכוי. "גויאבה!" צעקה קגומה ואינויאשה טס- בטורנית מה לעבר המים. הוא פספס אותה מילימטרים והיא נפלה למים. שיפו על כתפה של קגומה רצו למטה וכולם הסתכלו על המים. גויאבה הרימה את ראשה ונשמה עמוקות- וכשראתה את כל הפרצופים המודאגים פחדה, אבל כשראתה את המבט המשועשע של אינויאשה זה הצחיק אותה- היא לא ראתה אותו אף פעם עם חצי חיוך מלגלג כזה והתחילה לצחוק. כולם צחקו חוץ מאינויאשה שרטן וחזר למחנה. גויאבה השפריצה על מירוקו, שהשפריץ על קגומה, שהשפריצה על גויאבה שהשפריצה על שיפו, והייתה מלחמת מים עליזה. סאנגו ישבה מהשיחים והלכה לשם במבט הנוזף שלה למירוקו, והוא הסמיק למראה. גויאבה בלי משים השפריצה עליה ועל קירארה וקירארה הצטרפה וסאנגו ירקה את המים והייתה מופתעת אבל גם הצטרפה לאחר כמה שניות. כולם צווחו, צעקו וצחקו ביחד ורק קירארה- שלא יכלה לדבר יבבה באושר. גויאבה מתישהו ברחה מההשפרצות הקטלניות של סאנגו עם הבומרנג שלה ועלתה קצת על הגבעה לנוח. פתאום היא ראתה משהו אחר ממשפחה וחברים- מין שילוב מוזר של שניהם- שלא הכירה. היא ראתה את שיפו משפריץ לפניה של קגומה, והיא עוצמת את עיניה בהפתעה ושמחה, מנגבת את עיניה ופותחת אותן, היא מחייכת באושר ומשפריצה עליו ואז מדגדגת אותו והוא כמעט נופל וטובע מצחוק. קירארה קיפצה בין כולם, מירוקו וסאנגו משפריצים זה על זה, מתישהו מירוקו מזנק על סאנגו ושניהם נופלים למים- צוחקים ומאושרים. "רק אינויאשה חסר..." חשבה גויאבה והסתכלה למחנה. היא ראתה את אינויאשה יושב ומביט בה. היא נפנפה אליו וצעקה: "אינויאשה! בוא!" והוא רק הביט בה בבוז ועלה על ענף של עץ ונמנם. היא קצת נעלבה אבל חזרה למחשבותיה. "הם נראים כמו משפחה מאושרת..." חשבה "אבל, לא משפחה רגילה. לא משפחה של אבא, אמא, ילדים ואולי כלב- אלה משפחה מגובשת של חברים שלא ייפרדו אלה רק אם המוות יפריד ביניהם..." באותו הזמן קגומה הרימה את שיפו אל כתפיה, מירוקו קם מסאנגו, מתנשף ועזר לה לקום, וקירארה תפסה את מקומה על כתפה של סאנגו וליקקה את לחיה. סאנגו עצמה עין אחת להרגשת הלשון המפוספסת וקגומה נפנפה לגויאבה, היא החזירה נפנוף. היא ירדה אליהם וכולם התייבשו בשמש. אחרי כמה דקות ששיפו נח על בטנה של גויאבה כולם הלכו למחנה- חוץ מגויאבה. "היא סך הכל בסדר..." אמרה סאנגו לקגומה והיא הנהנה וצעקה: "גויאבה! אנחנו הולכים לאכול!" "בסדר!" צעקה היא ורצה אליהם. קגומה קיבלה אותו בחיבוק כתף וסאנגו חיבקה אותה בכתף השניה. שיפו היה על כתף אחת שלה וקירארה הייתה על ראשה. מירוקו הלך מאחוריהם ופיהק. אינויאשה חייך בליבו למחזה הזה. "מעניין למה היא בכלל לא דואגת לעצמה ולמשפחתה..." חשב בליבו. אבל לא היה לו זמן לחשוב מידיי כי הם הגיעו, קירארה קפצה מראשה ושיפו מכתפה והיא ניתקה מהזרועות המחבקים ורצה להתיישב ליד אינויאשה, היא נעצה בו מבט יפה, צלול ונוצץ. "מה יש לאכול?" שאלה, מתלהבת. הוא ענה לה בחום- לא כדרכיו "יש מרק ירקות יפניים..." היא קפצה ומחאה כף וכולם ישבו לאכול בנחת, בעוד השמש זורחת מעליהם...... גויאבה הסתכלה על כולם מתענגים על האוכל הטעים, מירוקו שיבח את הבנות ואמר: "וואי בנות... יצא היום מעולה!" קגומה חייכה בשמחה וסאנגו הסמיקה קלות. אינויאשה רק אכל באדישות ובנימוס, שיפו אכל את האוכל בידיים ומהר, כאילו לא אכל שבועות, וכל פרצופו התלכלך. גויאבה צחקה ולקחה מפית קטנה וניקתה את פניו, שהסמיקו קלות אך זרחו מאושר. קירארה אכלה את מנתה הצנועה והמשביעה ופיהקה בעייפות. היא הסתובבה סביב עצמה כמה פעמים ואז נשכבה על הדשא הרך, נרדמת. עכשיו זה נראה לגויאבה ממש כמו משפחה...
מירוקו לא ידע מה לעשות, זאת הייתה ילדה בדיוק בגיל המתאים- גיל 12, אבל היא לא הייתה יפה במיוחד. פתאום היא נראתה יפה והוא שאל אותה במבט יפה וצלול: "גויאבה, יש לי שאלה אישית קצת..." היא הסתכלה עליו והסמיקה קלות למבטו הישיר- זאת הייתה אות עבורו להמשיך. "התסכימי ללדת לי ילד?" שאל אותה והסתכל עליה במבט מתחנן, שמבקש משהו. לזה היא לא ציפתה- היא הייתה המומה יותר מהמומה. היא הסתכלה עליו לראות אם הוא לא צוחק, וכשראתה את פניו הרציניות קמה במהירות ורצתה לברוח- הרחק הרחק מכל החבורה המוזרה הזאת, אבל מירוקו תפס אותה והיא שחררה את ידה ממנו והתגלגלה על הדשא לנהר. היא צרחה ואינויאשה, קגומה ושיפו רצו לראות מה קורא. הם ראו את גויאבה מתגלגלת לכיוון הנהר. מירוקו ניסה להשיג אותה אך לא היה לו סיכוי. "גויאבה!" צעקה קגומה ואינויאשה טס- בטורנית מה לעבר המים. הוא פספס אותה מילימטרים והיא נפלה למים. שיפו על כתפה של קגומה רצו למטה וכולם הסתכלו על המים. גויאבה הרימה את ראשה ונשמה עמוקות- וכשראתה את כל הפרצופים המודאגים פחדה, אבל כשראתה את המבט המשועשע של אינויאשה זה הצחיק אותה- היא לא ראתה אותו אף פעם עם חצי חיוך מלגלג כזה והתחילה לצחוק. כולם צחקו חוץ מאינויאשה שרטן וחזר למחנה. גויאבה השפריצה על מירוקו, שהשפריץ על קגומה, שהשפריצה על גויאבה שהשפריצה על שיפו, והייתה מלחמת מים עליזה. סאנגו ישבה מהשיחים והלכה לשם במבט הנוזף שלה למירוקו, והוא הסמיק למראה. גויאבה בלי משים השפריצה עליה ועל קירארה וקירארה הצטרפה וסאנגו ירקה את המים והייתה מופתעת אבל גם הצטרפה לאחר כמה שניות. כולם צווחו, צעקו וצחקו ביחד ורק קירארה- שלא יכלה לדבר יבבה באושר. גויאבה מתישהו ברחה מההשפרצות הקטלניות של סאנגו עם הבומרנג שלה ועלתה קצת על הגבעה לנוח. פתאום היא ראתה משהו אחר ממשפחה וחברים- מין שילוב מוזר של שניהם- שלא הכירה. היא ראתה את שיפו משפריץ לפניה של קגומה, והיא עוצמת את עיניה בהפתעה ושמחה, מנגבת את עיניה ופותחת אותן, היא מחייכת באושר ומשפריצה עליו ואז מדגדגת אותו והוא כמעט נופל וטובע מצחוק. קירארה קיפצה בין כולם, מירוקו וסאנגו משפריצים זה על זה, מתישהו מירוקו מזנק על סאנגו ושניהם נופלים למים- צוחקים ומאושרים. "רק אינויאשה חסר..." חשבה גויאבה והסתכלה למחנה. היא ראתה את אינויאשה יושב ומביט בה. היא נפנפה אליו וצעקה: "אינויאשה! בוא!" והוא רק הביט בה בבוז ועלה על ענף של עץ ונמנם. היא קצת נעלבה אבל חזרה למחשבותיה. "הם נראים כמו משפחה מאושרת..." חשבה "אבל, לא משפחה רגילה. לא משפחה של אבא, אמא, ילדים ואולי כלב- אלה משפחה מגובשת של חברים שלא ייפרדו אלה רק אם המוות יפריד ביניהם..." באותו הזמן קגומה הרימה את שיפו אל כתפיה, מירוקו קם מסאנגו, מתנשף ועזר לה לקום, וקירארה תפסה את מקומה על כתפה של סאנגו וליקקה את לחיה. סאנגו עצמה עין אחת להרגשת הלשון המפוספסת וקגומה נפנפה לגויאבה, היא החזירה נפנוף. היא ירדה אליהם וכולם התייבשו בשמש. אחרי כמה דקות ששיפו נח על בטנה של גויאבה כולם הלכו למחנה- חוץ מגויאבה. "היא סך הכל בסדר..." אמרה סאנגו לקגומה והיא הנהנה וצעקה: "גויאבה! אנחנו הולכים לאכול!" "בסדר!" צעקה היא ורצה אליהם. קגומה קיבלה אותו בחיבוק כתף וסאנגו חיבקה אותה בכתף השניה. שיפו היה על כתף אחת שלה וקירארה הייתה על ראשה. מירוקו הלך מאחוריהם ופיהק. אינויאשה חייך בליבו למחזה הזה. "מעניין למה היא בכלל לא דואגת לעצמה ולמשפחתה..." חשב בליבו. אבל לא היה לו זמן לחשוב מידיי כי הם הגיעו, קירארה קפצה מראשה ושיפו מכתפה והיא ניתקה מהזרועות המחבקים ורצה להתיישב ליד אינויאשה, היא נעצה בו מבט יפה, צלול ונוצץ. "מה יש לאכול?" שאלה, מתלהבת. הוא ענה לה בחום- לא כדרכיו "יש מרק ירקות יפניים..." היא קפצה ומחאה כף וכולם ישבו לאכול בנחת, בעוד השמש זורחת מעליהם...... גויאבה הסתכלה על כולם מתענגים על האוכל הטעים, מירוקו שיבח את הבנות ואמר: "וואי בנות... יצא היום מעולה!" קגומה חייכה בשמחה וסאנגו הסמיקה קלות. אינויאשה רק אכל באדישות ובנימוס, שיפו אכל את האוכל בידיים ומהר, כאילו לא אכל שבועות, וכל פרצופו התלכלך. גויאבה צחקה ולקחה מפית קטנה וניקתה את פניו, שהסמיקו קלות אך זרחו מאושר. קירארה אכלה את מנתה הצנועה והמשביעה ופיהקה בעייפות. היא הסתובבה סביב עצמה כמה פעמים ואז נשכבה על הדשא הרך, נרדמת. עכשיו זה נראה לגויאבה ממש כמו משפחה...
GalaxyAngel
New member
מדהים!!!
איזה יפה!!!!!!! ;___; זה כזה עצוב ומושלם
איזה יפה!!!!!!! ;___; זה כזה עצוב ומושלם
גברת אינויאשה
New member
יפה כל כך ♥
Naraku SeXy
New member
יאה !! זה פאקינג מדהים !!
ממש אהבתי !
ממש אהבתי !
אלונית 2006
New member
פיקצר שלי!
פאנדום: אינויאשה (לייק דה!) שם: בגללי דווקא כשהוא היה בטוח שזה נגמר, שהפרק הזה בחייו נחתם לנצח, דווקא אז היא הופיעה. כמו רוח רפאים מהעבר, היא חזרה לשבת על ליבו, אשמתך, היא אמרה, אשמתך. יוקו, הלוואי שלא הייתי יודע מה קרה לך, ולקינהי, בגללי. את, חברתי הטובה, זו שהייתה לידי.אפילו שילדי המנזר האחרים דחו אותי מהם. את, היית היחידה שהסכמת לשחק איתי, למרות שהייתי שונה.את שהקשבת לכול הסודות הכמוסים שלי. בגללי, גורלך היה גרוע ממוות. עוד כשהיינו קטנים, וקינהי הייתה רק חניכה מתחילה, בת 16, אחראית להניו זאטוט, כשהיא הלכה לאיומניה הממושכים, את היית שם להפיג את הבדידות, להקשיב, לצחוק. כוחך האמיתי היה בהקשבה, עצה טוב ומילה חמה, חברה אמיתית. אני, שעד אותו יום מיוחד, בו קינהי הביאה אותך כדי לשחק איתי בזמן שהיא מתאמנת, כבר אז ידעת שניהיה חברים, ואני שואל, למה? והתשובה צורבת בגרוני. בגללי. בגלל שסירבתי לקשיב. לקינהי, ואפילו לך. כבר חשבתי שאת מתת בזמן שהייתי תקוע על העץ, כבר חשבתי שחיית את חייך, ורק עכשיו, נודע לי מה קרה לך. אני מצטער, ואיני יכול לעשות דבר. את שוכבת שם, חיה, ללא נשמה. בגללי, שלא הקשבתי לך. העיינים שלך, שתמיד צחקו וזהרו, ריקות. ואני רואה את יוקי הקטנה, הנשמה שלך, השארית שנשארה ממך, צוחקת במרומים. גוף ריק, ונשמתך, יוקי, זה כל מה שנשאר ממך. בגללי. אני הלכתי מכאן. ואת, ניסית לעצור אותו, למנוע ממנו לפגוע בי, ונכשלת, הוא תפס אותך בכשיפ הנורא של "שובר הנשמה". קרע את נפשך מגופך, הוא. בגללי. בגללי, נאראקו קרע את נשמתך מגופך, יוקו, אני מצטער. אך איני יכול לעשות דבר. יוקי. חברתי הטובה. יוקי=החברה הכי טובה של אינויאשה כשהו היה קטן, לאחר שניצל.
פאנדום: אינויאשה (לייק דה!) שם: בגללי דווקא כשהוא היה בטוח שזה נגמר, שהפרק הזה בחייו נחתם לנצח, דווקא אז היא הופיעה. כמו רוח רפאים מהעבר, היא חזרה לשבת על ליבו, אשמתך, היא אמרה, אשמתך. יוקו, הלוואי שלא הייתי יודע מה קרה לך, ולקינהי, בגללי. את, חברתי הטובה, זו שהייתה לידי.אפילו שילדי המנזר האחרים דחו אותי מהם. את, היית היחידה שהסכמת לשחק איתי, למרות שהייתי שונה.את שהקשבת לכול הסודות הכמוסים שלי. בגללי, גורלך היה גרוע ממוות. עוד כשהיינו קטנים, וקינהי הייתה רק חניכה מתחילה, בת 16, אחראית להניו זאטוט, כשהיא הלכה לאיומניה הממושכים, את היית שם להפיג את הבדידות, להקשיב, לצחוק. כוחך האמיתי היה בהקשבה, עצה טוב ומילה חמה, חברה אמיתית. אני, שעד אותו יום מיוחד, בו קינהי הביאה אותך כדי לשחק איתי בזמן שהיא מתאמנת, כבר אז ידעת שניהיה חברים, ואני שואל, למה? והתשובה צורבת בגרוני. בגללי. בגלל שסירבתי לקשיב. לקינהי, ואפילו לך. כבר חשבתי שאת מתת בזמן שהייתי תקוע על העץ, כבר חשבתי שחיית את חייך, ורק עכשיו, נודע לי מה קרה לך. אני מצטער, ואיני יכול לעשות דבר. את שוכבת שם, חיה, ללא נשמה. בגללי, שלא הקשבתי לך. העיינים שלך, שתמיד צחקו וזהרו, ריקות. ואני רואה את יוקי הקטנה, הנשמה שלך, השארית שנשארה ממך, צוחקת במרומים. גוף ריק, ונשמתך, יוקי, זה כל מה שנשאר ממך. בגללי. אני הלכתי מכאן. ואת, ניסית לעצור אותו, למנוע ממנו לפגוע בי, ונכשלת, הוא תפס אותך בכשיפ הנורא של "שובר הנשמה". קרע את נפשך מגופך, הוא. בגללי. בגללי, נאראקו קרע את נשמתך מגופך, יוקו, אני מצטער. אך איני יכול לעשות דבר. יוקי. חברתי הטובה. יוקי=החברה הכי טובה של אינויאשה כשהו היה קטן, לאחר שניצל.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.