לא נכון, זה בדיוק הפוך.
אם אתה תובע מישהו על הוצאת דיבה - אתה לא צריך להוכיח שמה שהוא אמר לא נכון, אתה רק צריך להוכיח שהוא אמר את זה. אחר-כך הוא יכול להתגונן בהגנת "אמת דיברתי" ולטעון שמה שהוא אמר זה נכון - אבל אז הוא זה שצריך להוכיח את זה. לדוגמא: אם ידיעות אחרונות יפרסם עכשיו כותרת ראשית עיתון: "דליה איציק עבדה כזונה מגיל 20 עד גיל 25". אז כמובן שדליה איציק תתבע אותו תביעת דיבה בכמה מליונים טובים. והיא לא תצטרך להוכיח שהיא לא עבדה כזונה (דבר שהוא בלתי ניתן להוכחה, אתה לא יכול להוכיח שמשהו לא קרה לפני 30 שנה, אתה כן יכול להוכיח שהוא כן קרה) - כל מה שהיא תצטרך להביא לבית המשפט זה עותק של העיתון שמוכיח שידיעות אחרונות אכן פרסמו כזו כותרת. אחר-כך תהיה לידיעות הזדמנות לנסות להוכיח בבית משפט שהיא אכן היתה זונה (למשל, להביא וידאו שמוכיח את זה, מודעות שלה בעיתון מלפני 30 שבהן היא מפרסמת את עצמה כזונה, לקוחות לשעבר שיבואו להעיד וכו') - ואם הוא לא יצליח להוכיח את זה - הוא ייאלץ לפצות אותה בהרבה מאוד כסף!! וזה בלי שהיא תצטרך להוכיח שהיא מעולם לא היתה זונה - היא רק תצטרך להוכיח שהעיתון כתב את זה עליה.