פיילי ודוקינס משל היו ולא נבראו.
הנה ההגדרות והטענות:
הגדרות:
שען = { גורם תבוני }
שעןX = { שען או תהליך אבולוציוני של התפתחות הדרגתית מתוך שכפולים, מוטציות, ברירה טבעית }
אובייקט פונקציונלי = { אובייקט המבצע פונקציה ידועה וברורה, כגון עין רואה, אוזן שומעת, שעון מורה שעה, מטוס מטיס נוסעים }
אובייקט פונקציונלי מורכב = { אובייקט פונקציונלי שהסתברות סידור רכיביו באופן המאפשר את פונקציונליותו, באקראי גמור, שואפת לאפס, כמו למשל הסתברות יצירת מטוס ג'מבו מערבוב חלקי מתכת ופלסטיק }
אובייקט מכוון תכלית = { אובייקט פונקציונלי מורכב שניתן להבין את הקשר בין סידור רכיביו לתכלית (הפונקציה) המופקת }
ואת שתי הטענות לעיל ניתן לסכם לטענה אחת:
אם ניתן לך אובייקט מכוון תכלית, תוכל לזהות שהוא נוצר ע"י שעןX.
צפיתי בסרטון מאחז העיניים שהבאת, ואם אלו הן האנלוגיות של המאה ה 21, שמשוות בועות שמן נעות ומתפצלות לחיים, אז אני מעדיף את המאה ה 18.
כל הדוגמאות שם הם מון-בלאנים מובהקים, כלומר אינם אובייקטים מכווני תכלית.
הם אינם "נעים בכוחות עצמם" יותר מהסוכרזית שמתרוצצת בקפה שלי (ולפעמים אפילו מתחלקת).
הם אינם "מנצלים חומרי גלם"
הם אינם "חשים את סביבתם ומגיבים בהתאם" והשימוש במילה "חשים" לגביהם היא עלבון לאינטלגנציה.
והם אינם מתחלקים יותר מבועת שמן שמתחלקת או גל שמתנפץ.
כל ה"תכליות" שאתה מיחס להן הן בדיעבד, כמו כל תופעה דוממת שמעורבת בה קינטיקה כלשהי.
והם אינם "אובייקט פונקציונלי מורכב" - הם פשוטים מידי והסתברות יצירתם באקראי שואפת ל 1.
כן, אני יודע שאתה מאמין שהם יכולים לרכוש מורכבות בהדרגה, אבל זה לא משנה את זה שהם מון-בלאנים מובהקים ואינם פוגמים בהגדרותיי.
הטענה היא: אם ניתן לך אובייקט מכוון תכלית, תוכל לזהות שהוא נוצר ע"י שעןX.
אובייקט מכוון תכלית - רכיביו מותאמים ומכוונים לתכליתו.
בשעון - הקפיץ מכוון להניע גלגל שיניים, שמכוון להניע גלגל אחר... שמכוון להניע מחוגים, שמכוונים ללוח ספרות, שמכוון להראות השעה.
בעין - גנים מכוונים לקידוד חלבוני העדשה וגנים אחרים מבקרים עליהם שיופעלו רק בעין ולא באיבר אחר, וגנים אחרים מבקרים על דיפרנציאצית העין בעובר, וגנים אחרים מקודדים את הרודופסין שמבנהו משתנה כשקולט פוטון מהעדשה ויוצר סיגנאל, וגנים אחרים מעצבים את תאי הגנגליון שמקבלים את הסיגנאל ומעבירים אותו לסופר-מעבדים שמעבירים אותו למרכז הראיה במוח שיוצר את חווית הראיה.
אלו הם אובייקטים מכווני תכלית בלי ספק, ואותם אזהה כיצירי שעןX, מבלי להתבלבל כלל.
התכלית קובעת את הרכיבים, והעתיד (השעון והעין השלמים) קובע את העבר (בניין כל רכיב לפני חיבורו למכלול)
יש רק סוג תהליכים אחד המוכר לכולנו שבו העתיד מעצב את העבר - תהליכים תבוניים. המעצב התבוני רואה בתחילת מחשבתו את המוצר המוגמר בעתיד, ולכיוונו הוא מעצב את הרכיבים. ולכן בשעןX אני מציב שען, כלומר גורם תבוני.
