תהיות על מוות

[ellendili]

אוי סליחה!

אבל לא גילינו כלום

 

[N o R i K o]

אני יודעת, סתם נזהרת מראש XD

אם כן הייתן מגלות משהו ההודעה הייתה נראית ככה- "

מעליייייי#^!#$!@$!%!#$

" והייתי הולכת לבכות לחברה שלי שהייתה אומרת לי "לא נורא, תקראי בכל זאת."

 

[ellendili]

מבטיחה להקפיד להבא

 

[אייני]

כע, אין ספק שאין מקום להשוואהXD

פראצ'ט פי אלף יותר מוצלח מרולינג! ואם נלך על השוואה של מכשפים ספציפים, אז טיפני אייקין קורעת עם שתי ידיים מאחורי הגב את הארי פוטר ואת כל החברים שלו, נקודה

וכע, אני יודע, כבר כתבתי למטה - את משחקי הכס ניסיתי לקרוא פעמיים לפני איזה 6 שנים - ובשתיהן התייאשתי באמצעXD לא יודע למה, פשוט לא התחברתי לכבדות של הסיפורXDDDD ולגבי קטניס - זה בדיוק מה שתהיתי לעצמי לפני כמה זמן

כאילו, תכלס, באמת שאין לי מושג. זאת הסיבה שאמרתי שהיא לא דמות עגולה מספיק והיא פשטנית קצת יותר מדיי. כאילו, הרי על דמויות אפשר להתווכח תמיד. מישהו יחשוב שקטניס תירה בו, מישהו אחר יחשוב שלא, ואז יהיה דיון כייפי ומעניין. אבל הקטע הוא שאני במצב של "וואלה אין לי פשוט שמץ מה היא תעשה" - שזה לא ממש אמור להיות ככה אחרי שאתה מכיר דמות ראשית לאורך ספר שלםXD

 

[ellendili]

פראצ'ט וגיימן מעולים

אבל לא חושבת שאפשר להשוות אותם לטולקין ושות'. הם (ודומיהם כמו אדמס נגיד) כותבים על טהרת הנונסנס, השנינויות ומשחקי המילים המבריקים. אבל אין יותר מדי משמעות לעלילה. לא כ"כ משנה להם *מה* הם מספרים, יותר חשוב ה*איך*. וזה נאמר לחלוטין בהערצה כי אני מאוהבת בספרים שלהם לגמרי. זה פשוט סגנון כ"כ שונה מהפנטזיה הקלאסית שאני חושבת שאין כאן נקודות להשוואה בכלל. ולמען הסר ספק- אני מאוהבת גם בטולקין

. מי שכן כותב פנטזיה "מהסוג הישן" אבל שובר את כל המוסכמות האפשריות של הז'אנר, זה כמובן מרטין בשיר של אש וקרח שלו. קראת?? ולגבי קטניס (כי בכ"ז זה פורום משחקי הרעב, לא נעים...

)- אז כמו שאמרתי כאן בעבר- אני לא מסכימה עם ההגדרה הזאת "ספר נוער". משתמשים בה רק כדי לתרץ רגעים בהם הספר היה לא מוצלח. ואז אומרים "נו... מה אתם רוצים... זה לנוער..." אז לא. אני באמת חושבת שקולינס גוננה על הדמות שלה הרבה יותר מדי וזה שהספר "מיועד לנוער" זה לא תירוץ מתקבל. אם הנוער יכול להתמודד עם רצח, אלימות, רעב ודיכוי אז הוא יכול להתמודד גם עם קצת (קצת!!) שאלות מוסריות שלאו דווקא יש להן פתרון חד משמעי ופשוט. ואם הוא (הנוער) לא יכול- אז שילמד!. זה לא תירוץ לסופרים להנמיך את הרמה.

 

[N o R i K o]

ממש מסכימה לגבי קטניס

ולגבי הגדרת "ספר נוער"- לא אמרתי את זה כדי לכסות על קולינס. להפך, אמרתי את זה כדי להציג את העובדה שקולינס בסופו של דבר עשתה לחלוטין חצי-עבודה. אם המטרה הייתה להציג בפנינו שאלות מוסריות, עצוב לדעת שלאורך שלושה ספרים לא קיבלנו תשובה אחת חוץ מ"Life's gonna suck and then you're gonna die."

 

[ellendili]

 

[מורי לנצח]

מסכימה עם זה לגמרי

 

[אייני]

מסכים לחלוטין עם כל מה שאמרת

ההשוואה שלי הייתה יותר בקטע של להראות שכיום אני יותר נהנה מלראות סופר שובר את חוקי הזאנר מאשר שומר עליהם, ואין סופרים ששברו יותר חוקים בפנטזיה מאשר הם. נכון שהם עושים את זה יותר בשביל ה"איך" מאשר בשביל ה"מה" - בדיוק כמו שאמרת, ככה שזה לא היה הדוגמא הכי טובה, אבל יותר ניסיתי להעביר את הנקודה שליXDDDDD ושלא תביני לא נכון - אני *עדיין* אוהב את טולקין ואת כל שאר הסופרים של הפנטזיה הקלאסית. אני פשוט היום מעדיף את פראצ'ט וגיימן בהרבהXD (גם בעיקר כי היום יותר קשה לי להתחיל ספר פנטזיה כבד כי זה ממש להכניס את עצמך לעולם). ושיר של אש ושל קרח... זה סיפור עצוב. פעמיים ניסיתי לקרוא את הספר הראשון בתקופת התיכון ופעמיים נשברתי באמצע ולא היה לי כוח להמשיךXDDDDDD לא יודע למה, לא התחברתי בכלל לספרים האלהXD ותראי, אל תביני לא נכון - "ספר נוער" זה לא תירוץ לספר לא מוצלח, אבל זה כן יכול להיות תירוץ לספר קצת פשטני - בגלל שעד כמה שראיתי (לא עשיתי מחקר בנושא ככה שיש מצב כמובן שאני טועה לגמרי, אני מדבר יותר מהרגשה) - ספרי נוער נוטים הרבה פעמים להיות יותר פשטניים מספרים למבוגרים. כאילו, תכלס, אני יכול להגיד לך בוודאות שיש ספרי נוער שקראתי בעבר, וממש אהבתי, ואחרי שנים נתקלתי בהם - והם היו יחסית ממש ממש חלשים - בדיוק בגלל הקטע הזה של פשטנות. סלבטורה הוא אולי הדוגמא המושלמת לזה. בתור נער פשוט מתתי על הספרים שלו. היום אני פחות מתחבר, כי הוא נורא נורא פשטני, אבל אני עדיין קורא אותם כשיוצא חדש בגלל "חסד נעורים"XDDDDD

 

[אייני]

אה, וכן

הייתי רק חייב להוסיף שלא קשה להבין שמישהי שהכינוי שלה הוא "אלנדיל" והחתימה שלה היא הציטוט של השיר שנכתב על הפסען מאוהבת בטולקין

ככה שבאמת לא ממש היה ספק להסירXDDDDDDD

 

[ellendili]

סבבה, רק רציתי לוודא

על כבודו של טולקין אני מוכנה להילחם עד זוב שבבים מהמקלדת! או משהו...

 

[אייני]

רק עד זוב שבבים מהמקלדת?!

ארגורן היה מתבייש בך! (מה שמצחיק אגב זה שלפני כמה שנים טובות גם החתימה שלי הייתה עם השיר של הפסען - רק בעברית

)

 

[ellendili]

אחד השירים היפים שנכתבו

ואני מצטערת אבל "פסען" זה תרגום נוראי! זה נשמע כמו איזה זן של נחש ארסי או משהו

 

[אייני]

למה?! הפסען זה סבבה!

ודווקא השיר הזה הוא אחד הדברים שהצליחו להישאר יפה גם בעברית לדעתי!

 

[ellendili]

התרגום של השיר באמת יפה.

התכוונתי רק לשם... תשווה- Strider- השם נושם אצילות ואומץ ומסעות מפרכים. ו-פסען... לא יודעת לי זה לא נשמע... אם כבר אז "הפוסע" או בלי להסתבך "הצועד" או איזה משחק מילים עם פסע-מסע... טוב אני לא מתורגמנית! יש אנשים שמשלמים להם כסף בשביל זה!

סתם זה נשמע לי לא טוב באוזן...

 

[אייני]

אם אני זוכר נכון

בתרגום הישן תרגמו את זה ל"צעדן" או משהו כזה, אם זה נשמע לך יותר טובXDDDDDDDD

 

[terrapin]

מעדיפה את הצעדן

אני זוכרת את השיר בעל פה בעברית, אולי הגיע הזמן ללמוד אותו גם באנגלית!

 

[אייני]

לא יודע, הפסען נשמע לי יותר מוצלח!

וגם אני מכיר אותו בעברית בע"פXDDDDDDDD נפתח מועדון!

 

[ellendili]

מממ...

אני חושבת שאחלוק על דעתך

קודם כל- תגדיר פשטני... מבחינתי, ספר פשטני הוא אחד שיש בו רק רמה אחת (טוב אולי שתיים) של עומק. יש התרחשות, יש דמויות מאופיינות בצורה די מובהקת ובד"כ יהיה גם איזשהו מסר. זה יכול להיות ספר בסדר. אבל הוא לא יהיה יצירת אומנות. דבר שני אני לא יכולה להגיב על הדוגמא שלך כי לא קראתי אף ספר שלו (ואני נבוכה להגיד שכנראה גם לא שמעתי עליו עד לרגע זה...). אבל אני כן יודעת (וכמובן שגם אצלי זו הרגשה בלבד שלא מבוססת על שום מסמך מדעי) שספרי ילדים/ נוער שהם באמת באמת טובים ואיכותיים, נשארים כאלה גם היום (ואני בת 27). אם דיברנו קודם על דיומא אז הוא דוגמא מצויינת לזה. ז'ול וורן, קונאן דויל ועוד הרבה. ואם מדברים על ספרי ילדים מופתיים אז כבר הזכרתי כאן כמה שנשארים מעולים גם כשאתה בן 50- הנסיך הקטן, פיטר פן, אליס וכו'. ולכן- אני לא מסכימה עם זה שספרי נוער הם בהגדרה יותר פשטניים- רק הבינוניים ומטה שבהם. ואלה לא שווים קריאה לא בגיל 12 ולא בגיל 20. טוב, בסדר אולי הגזמתי קצת- הם שווים קריאה. אבל הם לא יישארו וילכו ויגדלו יחד עם הקורא. הם סתמיים. אפשר לקרוא אותם למען ההנאה הרגעית. לא יותר מזה. אה... על מה דיברנו...? אה כן.. קטניס- אז בגלל כל מה שאמרתי למעלה, אני לא מסכימה עם זה שמשחקי הרעב הוא פשטני. כן, יש בו הרבה חסרונות, כן קולינס צריכה לעבוד על יצירת דמויות יותר עגולות ועלילה יותר הדוקה ואמינה. אבל עדיין. יש בו הרבה מעבר לסתם עוד סיפור אהבה ילדותי או סתם עוד סיפור הרפתקאות. ואני בטוחה שמי שקורא את הספר הזה בגיל 13 מבין ממנו דברים שונים לחלוטין ממי שקורא אותו בגיל 23. וזה לדעתי מה שהופך "ספר נוער" לספר טוב. אתה יורד לסוף דעתי או שחפרתי פה לשווא?

 

[אייני]

האמת שאני ואת חושבים בדיוק אותו דבר

פשוט אומרים את זה במילים שונות קצתXDDDD כאילו, תראי - הספרים הבינוניים שדיברת עליהם - זה בדיוק מה שאני מדבר עליו כשאני אומר שלספרי נוער יש נטייה להיות שטחיים. בתכלס, כמו שידוע לך מן הסתם, יש ספרים בינוניים בכל גיל, גם ילדים, גם נוער וגם מבוגרים. הקטע הוא שאצל בני נוער (וגם אצל ילדים) - יש נקודת מבט שונה בד"כ. יש להם פרמטרים קצת מוקצנים לפעמים, או פרמטרים שלא קיימים בכלל אצל מבוגרים. לכן - הרבה פעמים בני נוער אוהבים דווקא את הספרים הבינוניים האלה. בגלל זה, בספרות נוער - הרבה פעמים הסופר פשוט מכוון אל הפרמטרים המוקצנים או הלא קיימים - כי זה קל יחסית לכוון לשם. ככה שבספרות הנוער - יש זאנר דיי גדול של "ספרים שנכתבים ישירות אל הפרמטרים האלה" - שהם ספרים בינוניים - אבל סביר להניח שבני נוער יאהבו אותם - לפחות בשלב הזהXD ולגבי משחקי הרעב... האמת שקשה לי ממש לקבוע. אולי בספרים הבאים זה משתפר, אבל עד כה הספר מבחינתי נראה יותר כסרט מאשר ספר, ולכן ההכרזה שלי על הפשטנות שלו. (כאילו, היו ממש קטעים שממש הרגישו לי שהסופרת מתכננת להוציא את הספר כסרט

). כרגע אני יותר מדיי נוטר לסופרת טינה בגלל הקטע עם הדילמות, אולי כשיעבור לי אצליח לראות יותר את העומק שלו