הממ, בלי להעליב
אבל אני חושב שלא הבנת מה שכתבתי שם... אני אנסה להסביר שוב. אם קטניס הייתה מתמודדת עם דילמות ויוצאת מהן טהורה - אז כע - היית צודקת בכל מילה. למשל, אם היה מצב בו קטניס הייתה יכולה להרוג את ת'רש/רו/ ביריית חץ, והיו רואים אותה מתחבטת, ואז אומרת "לא, אני לא אעשה דבר כזה!" - אז מה שהיית אומרת היה נכון בכל מילה. אבל זאת לא הייתה הנקודה בכלל. הנקודה הייתה - שקטניס אפילו לא הייתה צריכה לחשוב על זה! ועל זה אני מתעצבן... כאילו, נראה לך הגיוני - שמישהו משתתף במשחקי הרעב, והוא אפילו לא צריך להתמודד עם שום דילמה מוסרית - זעירה ככל שתהיה?! כאילו - זה כבר מצב ממש ממש מוגזם. זה משחקי הרעב! שם את צריכה להרוג את כל מי שנמצא איתך! איך ייתכן שמישהו היה במשחקי הרעב - ואפילו פעם אחת הוא לא היה צריך *לחשוב*! - רק *לחשוב!!!* על דילמה מוסרית אחת ויחידה, קטנטונת ככל שתהיה? ויותר מכך - השיא הוא שלא רק שקטניס לא נתקלת בדילמה המוסרית הקטנה ביותר של להרוג בעלי ברית/ידידים (שזה עוד איכשהו, רק איכשהו -מילא) - השיא הוא שאפילו הדילמה המוסרית של להרוג מישהו זר אין לה!! (שוב - שימי לב, זה לא שהייתה לה דילמה כזאת, והיא התמודדה והחליטה שהיא מוסרית. זה שבכלל אין כזאת! נראה לך הגיוני שבמשחקי הרעב אין אפילו פעם אחת דילמה של להרוג מישהו זר?). כלומר, אין מצב בו, למשל, קטניס עומדת על עץ, ומישהו עובר למטה בלי לשים לב אליה, וקטניס יכולה לשאול את עצמה "וואלה, אני יכולה לירות בו חץ. אבל האם זה מוסרי? מצד אחד - הוא לא עשה לי כלום. מצד שני - הוא בטוח יעשה!". שימי לב - אין מצב כזה בכלל. שזה כבר שיא השיאים - זה המצב הכי הכי בסיסי ש*חייב* להיות ל*כולם* בתחרות כמו משחקי הרעב... הנה - את אמרת למשל בהודעה שלך ש"קולינס רוצה להעביר את המסר שקטניס לא תהרוג בנאדם שלא יהווה איום ממשי לחיה", כמו בדוגמא שנתתי. אבל קולינס בכלל לא העבירה מסר כזה. לקטניס לא הייתה אפילו *הזדמנות* להרוג אדם כזה! קטניס לא נכנסה אפילו פעם אחת לדילמה של האם להרוג אדם כזה! אם היא הייתה נכנסת לדילמה ומחליטה "לא אהרוג! אני מוסרית!" - אז היית צודקת בכל מילה. אבל פשוט אין דילמה כזאת בכלל אפילו פעם אחת בספר. ככה שלמען האמת - קולינס - לא רק שהיא לא העבירה שום מסר לגבי המוסריות של קטניס - היא פשוט *התחמקה* מלהעביר כל מסר אפשרי עליה... כל פעם שלקטניס הייתה *הזדמנות* להרוג מישהו - זה היה רק כי אותו אחד איים על החיים שלה בזה הרגע. הסופרת לא נתנה לה אפילו פעם אחת ויחידה *הזדמנות* להרוג מישהו שלא מאיים על החיים שלה בזה הרגע. ואם אין הזדמנויות כאלה - ברור שאין דילמות בנושא בכלל. כאילו, זה מה שהרתיח אותי כבר, זה שהסופרת כל הזמן מסדרת לה מצבים נורא נורא קלים מבחינה מוסרית. קטניס לא הייתה צריכה אפילו פעם אחת להתחבט בשאלה מוסרית *יחידה* מכיוון שהסופרת פשוט מונעת ממנה כל דילמה אפשרית. ותכלס - הדילמות המוסריות האלה זה הדבר הכי מעניין בספר לדעתי, וחבל שאין אפילו רמז להן. כאילו, אני אישית ממש סקרן לדעת מה היה קורה, כי מצד אחד קטניס נראתה כמו מישהי שכן תלך רחוק כדי להשיג את המטרה שלה. מצד שני - כמה רחוק? האם היא הייתה הורגת מישהו שלא שם לב אליה, כמו בדוגמא שלי? האם היא הייתה הורגת מישהו כמו ת'רש? האם היא הייתה הורגת את רו? או אולי, היא לא הייתה הורגת את רו אלא פשוט אם רו הייתה נפצעת קשה היא לא הייתה מסייעת לה? זה משהו שממש ממש מסקרן אותי - אבל קטניס אפילו לא נקלעה למצב בו היא תצטרך רק *לחשוב* על דילמה כלשהי, אפילו על הכי הכי קטנה מבין כל אלה שציינתי, שכמו שאמרתי - זה ממש מוגזם במצב כמו משחקי הרעב...
ואה!! ושכחתי לגמרי!! איך את לא מכירה את סלבטורה????????? טוב הוא לא מפורסם, אבל עדיין!!!!!! בעיקרון, הסיבה המרכזית, גם כיום, שאני יחסית מעריך אותו, היא טרילוגיית האלף האפל. הקטע המשעשע הוא שהטרילוגיה לא כ"כ טובה בגלל סגנון הכתיבה או המקוריות של העלילה או משהו. הסיבה שהטרילוגיה כ"כ טובה היא הרעיון המבריק של איך בנויה חברה של אלפים אפלים. כאילו, הטרילוגיה הזאת סובבת סביב אלף אפל בשם דריזט שנולד בעיר של אלפים אפלים מרושעים (וכמה מפתיע, דריזט נולד עם מצפון והוא מגלה שהוא לא אוהב את הדרכים המרושעות של בני גזעו). הקטע הוא שהתיאור של העיר (שזו עיר תת קרקעית אגב, כי האלפים האפלים שונאים את אור השמש) - והתיאור של כל החברה של האלפים האפלים - איך היא בנויה ואיך היא מתפקדת - הרעיון פשוט היה ממש טוב לדעתי.
