אז... למי יש כוח לקרוא 10,000 תווים?
למי שרוצה את הגרסה התמציתית ואין לו כוח לחפירה לפרטים הקטנים, הנה
הביקורת שלי באתר אנשי הספר
ועכשיו... לחפירה לפרטים הקטנים. בתקווה שהכל יעלה לראשי O_O
לא פעם אמרתי כאן שמה שגרם לי לאהוב כל כך את הסדרה הייתה הדמות של קטניס. העובדה שגם לא אהבתי את ספרי ההמשך היא הקלקול של הדמות שלה, כי היא הייתה אדירה בהתחלה, כל כך אדירה! כל כך אהבתי את זה שהיא האנטי גיבורה, שהיא לא הדמות הראשית עם תסביך הגיבור. שבאמת הדבר היחיד שאכפת לה ממנו הוא אך ורק היא והתחת של עצמה. היא כל כך סגורה בבועה שלה שהיא לא שמה לב לחצי מהדברים שהולכים סביבה.
סצינת הפתיחה שלה ושל פרים הייתה מושלמת, כי כמו שכבר אמרתי בשרשור ה"חוויה", סוף סוף נתנו לפרים קצת אישיות. סוף סוף קטניס באמת מגנה על הילדה שזקוקה להגנה, ולא על הילדה המושלמת והיפהפיה שהיא כל כך מעריכה. הדרך שבה היא שרה לה גרמה לי לחשוב שזה קסום. ואז קטניס פוגשת את גייל וכבר שם הרגשתי שמשהו קצת משתבש.
קטניס מתארת את עצמה כבחורה מאוד זועפת, עד שהיא רואה את גייל. ונכון, היו להם הרבה חיוכים ביחד, אבל לפתוח את הסצנה בקטניס מתמרמרת על גייל מאבד לחלוטין מהקסם של מערכת היחסים שלהם. מהעובדה שהיא כל כך רגועה לידו, מהשלווה היחידה שהיא מוצאת. מהעובדה שהיער הוא המקום שבו היא מרגישה הכי בבית, המקום שהוא הכי שלה. נורא ציפיתי לסצנה של שניהם יושבים לצל העץ, הזו עם התמונה המפורסמת, והיא פשוט לא הגיעה. הם ישבו באחו ואכלו קצת לחם ודיברו על האסיף, וגייל דיבר על בריחה, וקטניס אומרת שהיא לא רוצה ילדים, אבל היא לא מזדעזעת מהרעיון של גייל רוצה ילדים. היא לא מרגישה שהוא מבקש את זה ממנה. האנוכיות של קטניס מתפספסת כאן. אבל פה עוד סלחתי.
האסיף היה טוב. אחת הסצנות הטובות בסרט, בעיניי. אין לי הרבה תלונות עליה, חוץ מזה שהיה ממש חסר לי שקטניס תגיד "Not Him" כשהיא רואה את פיטה. בכלל, כל סיפור הלחמים שלהם התעוות לחלוטין. אני מצטערת, ג'ניפר לורנס, את ממש ממש לא נראית כמו ילדה רעבה. דווקא כאן לקחת שני ילדים קטנים, במיוחד ילדה רזונת בטירוף, שתראה רעבה, יכל היה להיות משכנע בצורה קסומה. אבל במקום זה בחרו להראות לנו את פיטה ואת קטניס, בלי לציין מה מו ומתי. רק תדעו שהוא האכיל אותה. לא רואים שהוא קיבל מכות בגלל זה. לא מבינים עד כמה קטניס הייתה רעבה ונואשת באותם רגעים.
הסצנה הכי טובה בספר בעיניי הייתה הסצנה שבה גייל וקטניס נפרדים. למה? כי הם היו גייל וקטניס. כל שורה שלהם, כל מבט. אם כל הסרט היה עשוי כמו הסצנה הזו הייתי מתחתנת עם הסרט ברקע, באמת. היה בזה משהו כל כך אמין. העובדה שקטניס אומרת בהתחלה "I’m Fine" אבל מצד שני היא מודה בפני גייל שהיא חושבת שהיא הולכת למות. והוא פשוט אומר לה "נתראה בקרוב". והיא נראית כל כך אבודה כשהיא סוגרת את הדלת, כל כך.
מכאן לרכבת. וודי הארלסון היה היימיץ' אדיר, אבל הוא לא היה ההיימיץ' של הספר. כל הפאנצ'ים, העובדה שהוא באמת לא רוצה להתעסק במיועדים ומאמין בקטניס רק כי הוא רואה את רוח הלחימה שלה, נורא הולכת לאיבוד כאן. בכלל, כל כך הרבה שורות מפתח הלכו לאיבוד. איפה "Too bad you can’t frost someone to death"?????!!!
אפי הייתה מעולה, באמת שאין לי מה לומר. הטיפשות שלה הייתה אפילו יותר חזקה מבספר, למרות שהיו חסרים לי גם הפאנצ'ים שלה.
עכשיו למערכת היחסים של פיטה וקטניס. הכל כאן היה משובש, הכל. החל מההיכרות הקפואה וכלה בהמשך. הרתיעה העזה של קטניס מפיטה כששניה אחרי זה היא החברה הכי טובה שלו... מה? בספר ההתחברות שלהם נעשית בצורה מצחיקה ושנונה, קטניס נורא לא סגורה על אם להתחבר אליו או לא. בכל פעם שאני קוראת את זה מחדש אני נהנית מהידידות ביניהם שאני באמת חושבת שהיא מקסימה, גם בספרים הבאים. אבל כאן זה סתם היה מוזר. "בואי נחזיק ידיים כדי לחרפן אותם" פוף חברים. רגע... מה? מחמיאים אחד לשני ואז פתאום קטניס כזה "למה הוא לא רוצה להתאמן איתי?!
"
לני היה סינה ממש טוב, אבל היה חסר לי הסינה ש... בעצם מורד. קטניס אומרת "12 הם כורי פחם!" "לא, אני רוצה אש!" וזה היה כזה... מפוספס קצת. היה חסר לי גם שקטניס נורא תשבח אותו בראיון. ואת כל צוות ההכנה הקפיטולי המגניב שלה. לגבי הראיון שלה – קטניס הייתה מצחיקה בגלל השוקיזם המבולבל שלה, אבל לא מצחיקה כמו שהיא אמורה להיות. הסיבובים נראו כמו סתם כאב ראש, לא כאילו היא באה להשוויץ בשמלה שלה, שהייתה מגניבה ודווקא ממש אהבתי אותה.
הראיון של פיטה היה נהדר, באמת שככה דמיינתי את זה. פשוט מתתי מצחוק! ואז הגיעה ההתוודות המביכה. כל הקהל ב-"אווווו", וקטניס חוטפת קריזה מעצבנת, לא האחת שהרגישה לי הגיונית בספר. המבט ההמום שלה על המסכים ממש חסר לי. כל כך ציפיתי שהיא תפיל אותו על הכד והוא יתמלא חתכים.
שניה אחר כך היא סולחת לו והם עולים לגג, ושוב קטניס משתבשת. הרי קטניס לא אוהבת את הגישה הפלצנית של פיטה. זה מה שהופך אותה למי שהיא, הבחורה הזעופה והמעצבנת! בספר היא אשכרה חושבת שהוא סתם מתנשא עליה! ופה היא כזה "הו, איזו מחשבה קסומה, חבל שאני לא יכולה לחשוב ככה כי יש את פרים.
"
אה כן? יש את פרים? אז איפה היא?
הרגשתי את קטניס כשבסוויטה שלה בקפיטול היא בחרה בנוף של היער. הרגשתי את קטניס שהתחננה לגייל "בבקשה אל תתן להן לרעוב". אבל כאן זה נגמר. נכון שזה לא קל להכניס כאן את מה שהיא חושבת. אבל כל כך רציתי לראות את קטניס מניחה את הראש לרגע ואת פרים ואמא שלה צופות בה. מתחננות לחייה. כל כך רציתי לראות אותה עוצמת עיניים וחולמת על היום שבו היא הביאה לפרים את ליידי. או הרגעים שלה ושל גייל ביער. כל מה שהפך את קטניס של הספרים לקטניס שהיא – אמא שלה, פרים, גייל, כל האנוכיות שלה שסובבת סביבם –פשוט הולכת פה לאיבוד! וזה קריטי, כל כך קריטי. כי קטניס נשענת על גייל בגלל הידיעה שהוא תמיד יהיה שם עבור המשפחה שלה, בדיוק כמו שהוא שם עבורה. כי קטניס מעריכה את פיטה כי בלי הלחמים שלו היא הייתה מאבדת תקווה, והיאוש שלה היה משליך על פרים ואמא שלה, הבודדות. אבל קטניס של הסרט נזכרת בהן בדיוק ברגע אחד של הזיות, וגם כאן במקום להיזכר דווקא בהערכה שלה כלפי אמא שלה, במקום להבין שהיא בעצם מתגעגעת אליה, לחום שלה, כמו שקרה בספר, היא צועקת על אמא שלה. ופרים פשוט מסכנה. ואבא שלה פשוט מתפוצץ. איפה העובדה שאבא שלה לימד אותה לשיר, לצוד, לשרוד? איפה העובדה שהיא חוברת לרו כי היא מזכירה לה את פרים?
והכי חשוב... איפה העובדה שהיא חוברת לפיטה אך ורק כי היא לא מסוגלת לחשוב על העוול שיגרם לה אם היא תחזור ל-12 בלעדיו?
בכלל, בסרט גייל כל כך נדחק לפרינדזון שממש כעסתי! לא רק שקטניס לא חשבה עליו בכלל, הוא נראה כל כך פורבר אלון כשהוא הביט בה ובפיטה מתנשקים. זה היה סתם אכזרי כלפיו, למה להראות לנו את זה? מה, הוא צופה במשחקים רק כשהם מתנשקים? באמת שיכולתי להבין לבד שהיימיץ' חשב על קטניס כשהוא הביא לה את מתנות הספונסרים. היא הייתה אומרת "תודה היימיץ'" והכל היה מתחבר. במקום כל הטריידים שלו היו צריכים להראות לי, שוב... את האנשים שלקטניס אכפת מהם! את אמא שלה! את פרים! את גייל! גאד, כל כך כעסתי. כל כך. באמצע הסרט פשוט הבנתי שזה לא הולך לבוא ונאנחתי באוף. אני לא זוכרת באיזו נקודה אמרתי לעצמי "אז הסרט היה מאכזב, לפחות נהניתי מהחוויה וזה", אבל זו הייתה הנקודה שבה הבנתי ש... ליוצרים לא ממש אכפת מקטניס. ואז עליתי על זה.
(טם טם טם, מתח... )
