דעתי על הספר
MJ
קודם כל, לא ברור לי בכלל למה הרבה אנשים מתאכזבים מהספר. לדעתי הוא מדהים, מסעיר, מטלטל, מזעזע ומעורר מחשבה לא פחות מקודמיו. כמה דברים: (כמעט) כל מקרי המוות בספר עשו לי רע. המוות של בוגס- אני ממש ראיתי את זה קורה, וכשזה קרה בכל זאת די סירבתי להאמין. קיוויתי שהוא לא מת אלא רק נפצע, ושהוא יהיה בסדר. המוות של פיניק, המוות של פרים, המוות של שאר האנשים שהיו עם קטניס בקפיטול, ובעצם כל מקרי המוות בספר חוץ מהמוות של סנואו. במקרה שלו- ממש ציפיתי לזה. לכן התעצבנתי כשקטניס החליטה שהיא יורה דווקא בקוין. (טוב, זו אחת הסיבות שהתעצבנתי מכך) אני מסויגת לגבי המוות של קוין. כלומר, ברור לי שלא קטניס היא זו שהייתה צריכה לרצוח אותה ועצבן אותי שהיא עשתה את זה, כפי שכבר אמרתי. אבל אם אכן קוין הייתה אחראית למוות של כ"כ הרבה ילדים, וביניהם פרים- אז הגיע לה. ובכל זאת, אי אפשר לשכוח שהיא זו שהובילה את מחוז 13 למה שהוא, יחד עם עוד אנשים, כמובן, אבל היא הייתה חלק משמעותי מאוד בכל זה. שלא לדבר על המרד. לכן אני לא יודעת עד כמה זה הגיע לה (בעיקר כשלא יודעים אם היא אכן אחראית למוות של הילדים). היה עדיף שהיא הייתה ממשיכה לחיות, אבל לא כנשיאה. עוד משהו שממש עצבן אותי- שיש סיכוי שמי שאחראי למוות של הילדים הם בכלל המורדים. מהרגע שסנואו אמר את זה לקטניס- קיוויתי שהיא הולכת לגלות שזה לא נכון. והיא לא גילתה, אבל מצד שני היא גם לא גילתה שזה נכון, אז יש תקווה.
לגבי הסוף. אני רואה שכולם פה ממש מתבאסים ממנו. למה? זה לא שאני מרוצה מהסוף- אבל אני גם לא הזדעזעתי ממנו והוא בטח לא הרס לי את הספר. קודם כל, קרה מה שרציתי- המורדים ניצחו. קטניס, פיטה וגייל חיים. עוד אנשים אחרים שרציתי שיהיו חיים. מה שבאמת מבאס- שהיו כאלה שרציתי שיחיו ושמתו (אבל כבר פירטתי על זה). עוד דבר שביאס אותי- ההתעלמות המוחלטת מהעתיד של גייל בסוף הספר. לא אכפת לי שקטניס בחרה את פיטה בסוף- לא היה אכפת לי גם אם היא הייתה בוחרת בגייל, אבל אי אפשר להתעלם ממנו ככה! השאלה הראשונה שהייתה לי בראש בסיום הספר הייתה- איפה גייל? למה קולינס לא סיפרה לנו מה קורה איתו? ואני לא מדברת על המשרה החשובה שהוא קיבל במחוז 2. אני מדברת על עתיד החברות שלו עם קטניס. התבאסתי מאוד ממה שעבר ביניהם במהלך הספר. רציתי שבסוף הם יחזרו להיות חברים טובים כמו פעם. חבל לי שזה לא נסגר ככה. שאנחנו בכלל לא יודעים מה קרה איתם בסוף. וזה הדבר העיקרי שעצבן אותי בסוף. הסוף לדעתי כן היה מאכזב, והייתי בהחלט מעדיפה שיהיה סוף אחר- אבל הוא לא היה נורא כ"כ, הוא לא זעזע אותי והוא גם לא הרס לי את הספר. עוד כמה דברים: למה היו כמה שהסכימו למשחקי הרעב האחרונים? הם היו שם בעצמם! איך הם היו מוכנים לדבר הזה? והכי התעצבנתי מכך שקטניס הסכימה. לא ברור בכלל. הקטע עם הטציות היה גאוני. מפחיד ומטורף, אבל גאוני. גרם ללב שלי לדפוק חזק. טוב, כמו בערך חצי ספר, אם לא יותר
יש עוד המון המון המון דברים שאני חושבת על הספר ועל דברים מסוימים בו, אבל אני לא מסוגלת להביע את זה במילים. זה ספר שקשה לתאר אותו. הוא, משחקי הרעב והתקלחות הם שלושת הספרים הכי הכי טובים שקראתי בחיים. מכל הבחינות. ואסיים את דבריי לפני שאפצח בקריאות אעאעאעאעאעאע געירטY$$^%TYHGHTGDF^56טעיעגעארטמימכעועכטכבמ איזה ספר מושלם אומייגאדד@#$%^!@#$!!!11 על המקלדת.
אבל רוב הסיכויים שאבות אבות אבותיו היו בריטים, כי רוב התושבים שהם לא הילידים של אוסטרליה הגיעו לשם בתור אי בית כלא של בריטניה... אל תשאלי אותי איך אני יודעת- אני בעצמי לא יודעת. יו לורי יכול להיות אחלא היימיטץ', הוא במקור בכלל שחקן קומי. והיימיטץ' אם כמה שהוא טראגי הוא גם קומי....+ הוא יכול לזייף מבטא אמריקאי מאוד טוב, דוגמה לכך זה בהאוס (הוא משחק שם את האוס עצמו)
אני הסכמתי איתך מקודם אז את לא צריכה להסביר לי שוב
