MJ
טוב, אז אני חדשה והרגע סיימתי את השלישי מיד אחרי הקריאה הראשונה שלי של שני הראשונים. הייתי צריכה לקרוא את החלק השלישי 3 פעמים כדי לקלוט מה בכלל קרה שם. אני מחפשת דברים טובים להגיד על הספר הזה ואני לא מוצאת. אני מבינה בקלות גם את הסיבה לזה. הרי סוזן קולינס כותבת נפלא. יש קצב לקריאה וקשה להתנתק מהספרים שלה. אני בעצמי התחלתי אותו רק הבוקר וסיימתי אותו עוד לפני ארוחת צהריים. הבעיה העיקרית פה היא התוכן. וזה ברור מאליו שקל לשנוא את התוכן. בתור אחת שממש אוהבת גייל\קטניס זה דווקא היה אחד הדברים שהפריעו לי הרבה פחות. המוות של פיניק הרגיש בעיניי חסר משמעות וכדי "להרוג אותו וזהו" וכל הקטע של קטניס "מדחיקה את הרגשות האנושיים שלה לאחר כך" היה עלוב בעיניי. גם המוות של פרים היה כואב, אבל בניגוד למוות של פיניק אני לא חושבת שהוא היה מיותר. הייתה לזה הרבה משמעות בעיניי, ועם כל כמה שזה מעציב כשהיא הורגת דמות תמימה כזאת שאהבתי, זה לא היה נורא. עוד דבר שממש הפריע לי לאורך כל 3 הספרים זאת קטניס. זה לא שאני לא אוהבת אותה, אבל אני מרגישה כאילו קולינס עושה לה הנחות לאורך כל הספר. את כל הבחירות הקשות באמת היא לא צריכה לעשות. היו דברים שהיה ברור מאליו שהיא תעשה (כמו להרוג את קוין בסוף) ולדעתי היו מאוד ברקע, אבל כשהיא באמת הייתה צריכה לעשות משהו, לעלות על משהו, להבין משהו, להחליט משהו? איכשהו מישהו תמיד בא ועשה את זה בשבילה. (וגם הפריע לי נורא זה שהיו מיליארד הזדמנויות בפרקים האחרונים של השלישי להרוג אותה, לדעתי זה היה יכול להיות הכי מתאים לסוף של הספר הזה בהתחשב ברצח המונים שהתרחש שם גם ככה ודווקא בחרו לסיים את זה בהאפי אנד מוזר כזה. ממש רציתי שסנואו יהרוג אותה בגן ורדים או שיגיעו לחדר שלה אחרי המשפט קצת מאוחר מדי או שהיא תרצה לברוח ליער ותמות או וואטאבר. מבאס) אם הייתי צריכה לבחור דמות שאני אוהבת במיוחד אני מניחה שהייתי בוחרת בגייל או בפיניק. מאוד מאוד אהבתי את שתיהן לאורך כל הסדרה וחד משמעית הן בלטו לי יותר מכולן. הדמות השנואה עליי, בעיקר בספר השלישי היא פיטה, שהתחיל לדעתי מ"הוא לא גייל" ובמהלך הספר הראשון וקצת מהשני הוא השתפר בהרבה ואז נהיה דמות לא אמינה שעושה החלטות מטומטמות וגורמת לאנשים אחרים לעשות החלטות עוד יותר מטומטמות. הסוף שלו עם קטניס מוזר מאוד בעיניי, ואני חושבת שאם הייתי צריכה לבחור סוף לסדרה זאת הייתה האופציה האחרונה שהייתי בוחרת בה, ולא רק בגלל שאני "טים גייל". זהו, זה מה שיש לי להגיד עכשיו, בפרץ אנרגיה הלא מובן שיש לי עכשיו כשאני חושבת שאני מבינה מה הלך שם, בסוף. זה אכזב אותי נורא, כנראה בגלל שבקריאה ראשונה קראתי את כל הסדרה בשבוע, ואת הראשון והשלישי כל אחד ביום שבת אחד מההתחלה ועד הסוף, ולא היה לי זמן לעכל מה בכלל קרה שם כי ברגע שסיימתי אחד רצתי לקרוא את הבא אחריו. אני הכי מאוכזבת מקולינס, שיש לה כישרון כתיבה שלא קראתי כמותו כבר הרבה מאוד זמן, שהצליחה לרתק אותי לספר כזה ולגמור הכל בבום אחד גדול. הסוף של הספר השלישי מהווה מבחינתי את הרס הפוטנציאל שהיה לסדרה הזאת.