../images/Emo14.gifסלאש.
נקרא Totgeliebt, והוא על גיאורג וביל, נכתב עם חברה. אין לי מושג מה עושים עם כל עניין הפרטים אז נסתפק בזה
תהנו, מי שקורא, יש קטעים די בוטים.
וזה קצת ארוך, כל פרק.
פרק 1 ערב, אני שתמיד הייתי חופשי מצד ההורים שלי, שהתעסקו רק ברפואה ותמיד נתנו לי לעשות כל מה שרציתי..החלטתי ללכת להשתכר...אולי בגלל שהלהקה לא מצליחה,אולי בגלל שנמאס לי להיות בודד כל הזמן ואולי דווקא בגללי. אחרי ערב ארוך של שתייה בלי סוף, הייתי כבר שפוך, הכל כאב לי, וכמובן שמצאתי את מפלטי בבית התאומים קאוליץ. תמיד אהבתי לצחוק ולדבר איתם, אבל בעיקר עם טום, כי לביל, היה לי משהו אחר,משהו מיוחד. לא שביל ידע מזה ולא שאף אחד ידע. רק הסוד האפל שלי.או שמה הפנטזיה האבודה שלי? דפקתי בדלת, שיכור מתמיד. טום ישר פתח את הדלת ו... "גיאורג חבוב!!!! אתה נראה שתוי מהתחת! למה לא הזמנת אותי?" "כי בנינו אתה יודע איך הלילה היה נגמר." "איכס. אז מה בעצם מביא אותך לפה במצב הזה?" הוא אמר מגחך. התעלמתי ממה שהוא שאל, למעשה שכחתי, ברגע, כי רק דבר אחד עניין אותי. "ביל....בבית?" לא הפסקתי לזוז. הייתי לחוץ. "הוא לא כאן...מוזר מאוד הוא ילד ביתי כזה אתה יודע" טום צחק, "בכל מקרה תנסה ביער.. הדביל אוהב להסתכל בטלסקופ שלו." אז פסעתי לי באיטיות לעבר היער,היה חשוך אבל הראייה שלי עוד יותר...כל מבט אחורה שחור...אני אמור לשכב במיטה ולישון. מה אני עושה כאן?? מה עלה בדעתי כדי להגיע לכאן ו... "גיאורג!" פתאום שמעתי את הקול שאני תמיד מזהה..הקול של..."אני כאן! זה ביל!" ויצאתי לעברו..כמובן שכמו שתוי,מכונית מתנגשת לא התנגשה כמוני..ויש לי בליטה מעץ,לא נעים. "וואו מה קרה לך! אתה נראה מחוק" הוא שאל אותי. כנראה שהוא קלט שלא סתם באתי לפה אלא לעשות משהו. "אתה נראה רע..לך לישון...אבל כמובן שאתה יכול להשאר איתי..אני משגיח על הטלסקופ" בתור אחד שיודע שביל לא אהב אסטרונומיה,אלא אומנות הייתי חייב לשאול אותו. "אסטרונמיה? מה עם האומנות? נשפך עליה צבע?" ביל צחק את הצחוק המדהים שלו שתמיד עודד אותי. "אני מנסה לצייר את הכוכבים..והחלטתי לעקוב ככה" "לצייר בלילה? למה? לא רואים כלום ויש יתושים." "אבל גיאורג אתה לא מבין..אין פה אף אחד..הרחובות שוממים,האורות כבויים..ואני מרגיש כ"כ משוחרר..שכבר לא אכפת לי מה קרה בבית הספר..בגלל זה אני אוהב לצאת ולצייר." בתור אחד שידע שלביל לא טוב בבית ספר שכולם קוראים לו הומו ויורדים עליו, בעוד טום דווקא נהנה מהמצב,ידעתי שאני היחיד שמקשיב לו..ובכלל אני לא יודע מה הוא מרגיש..אבל אני יודע מה אני. "קרה משהו?" "לא..תגיד היית מאוהב?" ואז הוא שתק.לא היה לי הרבה מה לעשות...ואז התקרבתי אליו. "דיי" פתאום נפלט לו. "גיאורג אולי אתה רוצה את זה..אבל אני לא" וזה שבר אותי ,זה לא שציפיתי למשהו אחר פשוט זה כ"כ כאב באותו הרגע. "אני ידעתי שהייתי צריך לעצור את זה" פרצתי בבכי כמו איזה תינוק,כן גיאורג הגדול והקשוח מתנהג כמו תינוק שפוך. "למה אתה בוכה?" "עזוב.." "אתה יכול לספר לי" לספר לך? אתה רוצה שאני אספר לך? איך אני יכול,ואם אני אהרוס את החברות בנינו? ומה עם הלהקה? אני לא אספר לו. "באמת ביל..זה לא נחוץ...פשוט קיבלתי מכה מהעץ..שכחת?" "אוי נכון..אבל שמתי לך תחבושת..אתה לא צריך עוד?" "לא,אני בסדר.." "בוא תסתכל איתי על הכוכבים" לא יכולתי לא להסכים הייתי גם ככה מובך. אז ישבנו לנו..והזמן עבר והמחוגים זזו ובלי ששמנו לב נרדמנו. בבוקר כשהתעוררתי ראיתי שהוא שם עלי ראש וחיבק אותי,הרגשתי כ"כ טוב רציתי לעשות את אותו הדבר אבל לא העזתי. החלטתי פשוט לשכב על הדשא ולהסתכל על השמיים. "יופי שוב אמא שולחת אותי לקחת את האדיוט הזה..נמאס לי" שמעתי את קולו של טום והיה מאוחר מידי בכדי.. "וואו תראו את זה ביל וגיאורג מתכרבלים להם ביחד...ביל עכשיו יש לי הוכחה שאתה הומו" אני,שהייתי לחוץ מלהסתכל על טום הפנתי את הראש לביל,ששכב עלי,הוא אפילו לא שם לב..עד שטום... "מה אתה עושה? אתה אדיוט????" צעקתי על טום שחבט לביל על הראש עם תפוח..טום תמיד היה אלים גם כלפי התאום שלו. "הגיע הזמן שלו לקום! נמאס לי שאני תמיד חייב ללכת לאסוף אותו מהטיולי שדה שלו!" בינתיים הרגשתי שמשהו זז עלי..זה ביל שהתעורר וראה תפוחים. "תפוחים? אני לא מרגיש טוב" ופוף. הוא נפל על האדמה שוב. "אני מקווה שאתה מרוצה!" דאגתי לביל כאילו הוא בעלי,קיטשי. "טוב לא התכוונתי" ואז ראיתי שהוא התקרב אליו ו.. "ביל נו קדימה תתעורר.. נו אני רעב! ביל נו! אוף נמאס לי ממך! רגע! כל הפנים שלך אדומות!" מיד עזבתי הכל ורצתי אליו. "ביל!!!!!!!!" ואז הוא התעורר..בקושי. אחר כך לקחנו אותו הביתה וישר סימונה רצה אלינו בבהלה, "ביל!!!!!! מה עשיתם לו?!" התחלתי להסביר הכל ופתאום טום עצר אותי. "הוא התגלש במגלשה ונפצע." כ"כ כעסתי! אתה פוגע בו ועוד מכחיש? בחיי הייתי נותן לטום בעיטה באותו הרגע. "מה?? גיאורג לא היית איתו??" "למעשה.." "למעשה כלום" טום הסתכל עלי בחיוך הבטוח שלו..הייתי מוכן להרוג אותו. "אולי תפסיק לעצור אותי?" העזתי להתמודד מול טום..בפעם הראשונה. "תשתוק" "לא אני לא אשתוק! הרי אתה עשית את זה!" "מה?!" פרצה סימונה בכעס,"מסתבר שטום החליט שאין לו עצבים לחכות לביל." "תמשיך" "ואז הוא חבט בו..עם תפוח" "אתה נורמלי?! אתה יודע שאחיך אלרגי אליהם! אתה מנסה להרוג אותו? בפירוש אסור לו להתקרב אליהם! שזה יהיה על מצפונך אם יקרה לו משהו!!!!! אני מאוד כועסת טום!" "אבל אמא..זה היה סתם" "כלום סתם..תגיד לגיאורג שלום." "תודה רבה שהרסת לי את החיים!" טום נהיה כ"כ עצבני..אבל אני המשכתי בשלי. "אתה הבאת את זה על עצמך" "אני לא רוצה לראות לא אותך ולא את הלהקה! התפרקנו! ואל תעז להתקרב לפה יותר כי בחיי אני אאלץ להוציא את הסכין שלי! להתראות" וככה סולקתי מבית קאוליץ..לנצח. כעבור כמה זמן הלכתי לגוסטב..שהיה עסוק במיוחד במערכת התופים החדשה שלו. המשך בהודעה הבאה.