../images/Emo14.gifרק כי רציתם.
פרק 2 D: הוא די משעמם ~ "טוב חבר'ה, אתם מוכנים?" שאלה אותנו אליס, המראיינת מRTL. "אני חושב שכולנו מוכנים" ביל אמר בעודו קופץ על הספה הגדולה במרכז האולפן, קורא לי לגוסטב ולטום לבוא. "שלום לכם חברי דביליש..." והראיון התחיל. "תגיד לי טום אתה נורמלי?! מה אתה מספר שמצאת אותי ישן מחובק עם גיאורג בלילה?! ועוד בראיון הראשון שלנו בתור דביליש!" "נו נפלט לי!! חוץ מזה מה אתה מתבייש זה לא שאתם זוג או משהו" זה לא שאנחנו זוג או משהו. אנחנו באמת לא. זה רק אני והרגשות שלי... אני חייב להוציא את זה מהראש שלי. "נו גיאורג למה אתה שותק?? ראית מה הוא אמר לה??" ביל היה ממש מעוצבן, ואני יכול להבין אותו. לא אותי כינו 'הומו' ונטפלו אליי בבית הספר. "נו מה גיאורג כבר יגיד או יעשה שישנה את מה שנאמר שם.. יישב עליי?" טום המתחכם, בחיים לא ישתנה. "אתה יודע, נתת לי רעיון" אמרתי בעודי מתנפל על טום ומתיישב עליו, עם כל 63 הק"ג בגופי, "תבקש סליחה פעם אחת שאתה טועה!!" "טוב!!!" טום אמר בקושי נושם, "אבל קודם תקום ממני, הוביט שמן!" עד שירדתי מטום ביל כבר לא היה שם, אז הלכתי לחדר ההלבשה לבדוק אם הוא שם. "גיאורג!!!!!!!!!" גוסטב צעק אחרי שפתחתי את הדלת. "אה אוי סליחה" ככה זה שלא מקשיבים לאמא שהיא אומרת שקודם כל צריך לדפוק בדלת. "אתה יודע במקרה איפה ביל?" צעקתי לו מאחורי הדלת, נבוך. "כן ראיתי אותו יוצא החוצה. ותגיד, לא לימדו אותך שדופקים קודם כל בדלת לפני שנכנסים?!" זה היה הזמן שלי לברוח משם החוצה. יצאתי החוצה לבדוק אם ביל שם. והוא באמת ישב בחוץ על המדרגות ושיחק בכפתור של הז'קט עור שלו. "היי ביל, הכל בסדר?" "כן" "לאן נעלמת לנו קודם?" "מה זה מש..." "היי ביל אליס קוראת לך." טום קטע אותו. תמיד יהיה לו את התזמון. ביל קם משם בלי להסתכל עליו בכלל, "בי..." "עזוב אותו גיאורג," טום אמר וסידר את הכובע שלו "ככה זה שהוא מתעצבן." "טוב אז חבר'ה אתם באים?" גוסטב קרא לנו והלך לכיוון האוטו. זה היה יום מתיש. את הראיון עשינו מוקדם בבוקר, ומהצהריים עד הערב עשינו חזרות על כמה שירים חדשים שעבדנו עליהם, ביניהם "Ich Bin Nicht Ich", ""Rette mich ועוד, אבל הכי חשוב לנו היה לחזור על Durch Den Monsun"", שאנחנו בונים עליו בתור הסינגל הראשון שלנו. "טוב אני מותש," טום נשכב על הספה בבית שלו ושל ביל, "ואני רעב". "שנזמין פיצה?" גוסטב הציע. "בטח!!" ביל אמר מאושר, הרי פיצה זה המאכל האהוב עליו. "ומה ישבור את מר ליסטינג מהשתיקה?" טום אמר וצחק. "אני בעד!! מגש לכל אחד?" אמרתי והראיתי לטום בשפת הסימנים 'אתה מת'. "אז מה חשבת, שאני אוכל איתך מגש אחד?" טום אמר בהתנשאות. וככה כל הערב ראינו טלוויזיה, ואכלנו המון פיצות, ואפילו ראינו את ה-DVD של רד הוט צ'ילי פפרז, הלהקה האהובה עליי, וטום לא הפסיק להעיר שהוא היה מעדיף את הריקודים של פרגי מבלאק אייד פיז במקום את הקפיצות המטורפות של אנתוני, הסולן. "אני אומר שהגיטריסט יותר סקסי מהבסיסט." "לא נכון גוסטב," בכל זאת הוא דיבר על פלי, הבסיסט של רד הוט צ'ילי פפרז שהוא ההשראה הכי גדולה שלי לבס, ומשום מה היה לי דחף לומר "הבסיסט יותר סקסי." "אוי שקט שניכם," טום החליט להתעורר אחרי החתיכת פיצה השישית שלו "תראו את המעריצה עם השיער הבלונדיני בצד שמאל, היא מה שנקרא סקסית" "ברור טום." ביל אמר וכולנו התחלנו לצחוק. כל הערב אני וביל היינו די רחוקים אחד מהשני, מה שהעיק עליי אח"כ. הוא היה שקט מתמיד, הוא, הנער שאין מישהו שיכול לדבר יותר ממנו. "טוב אז לילה טוב לכם, נתראה מחר בצילומים." טום אמר והלך למיטה שלו. גם גוסטב כבר הלך. "אז.. לילה טוב ביל" הסתכלתי עליו שוב לפני שהלכתי. "לילה טוב" הוא אמר וחייך את חיוכו הקטן, זה שכ"כ אהבתי, וסגר הדלת. למה אני כ"כ אוהב אותו?