../images/Emo207.gif אממ לא היה לי איפה לשים..
אממ כתבתי פיק לפני כמה זמן.. ובקושי קראו חח ואני רוצה לשים את הפרק' השני בקרוב אז חבל.. ייקח רק כמה דקות מזמנכם פרק 1: הרעש המחריד שנשמע כמו התנגשות חזיתית, לא יכל שלא להישמע למרחקים ולקרוע את דממת הלילה. הרוח הקרירה והאווירה הקודרת איי שם בגרמניה הרחוקה גרמה לשומעים להחוויר אפילו עוד יותר. אדי האלכוהול שעוד נשארו מהבילויי האחרון גרמו לאנשים לא לעשת מעשה. המסחרית הגדולה והמפוארת שנוסעיה הם טוקיו הוטל בכבודם ובעצמם עצרה בחריקה צורמת אוזניים. גם חברי הלהקה לא יכלו להישאר אדישים, מבט מבוהל עלה על פניהם. "מה זה היה?!" שאל גיאורג "זה נשמע כמו תאונת דרכים" אמר ביל שמבט קפוא עלה על פניו. " מוזר.. בשעה כזו מאוחרת הכבישים דיי ריקים". אמר גוסטב " טוב בואו נבדוק מה קרה. אני עוד שניה ארדם כאן, אחרי ההופעה המפרכת הזו.." קיטר טום גיאורג פתח את דלת המסחרית וביל ירד בריצה למקום הפגיעה. מה שביל ראה היה אחד המראות הכי מחרידים שראה.הוא ראה נערה מוטלת על הכביש. ' הנהג הפוגע בטח ברח כל עוד נפשו בו..' חשב. הוא ניגש לנערה היא הייתה פצועה ומחוסרת הכרה. ביל שלף את הפלאפון הנייד וחייג למוקד החירום. "שלום, אני צריך אמבולנס דחוף לרחוב מיכטשן מס' 20, בבקשה תבואו מהר" אמר במהירות וניתק את השיחה אפילו בלי לחכות לתשובה. גוסטב שבזמנו עבר קורס לעזרה ראשונה והחייאה, ניגש לנערה ובדק עם יש לה דופק. " הדופק שלה חלש.. אני חושב שהמצב שלה קשה מאוד.." אמר בהיסוס. לאחר מספר דקות מורטות עצבים, האמבולנס הגיע למקום. הפרמדיקים ירדו במהירות מהאמבולנס והכינו את הנערה לנסיעה הקשה לבית החולים הקרוב. " מי ייסע איתה לבית החולים?" שאל אחד מהפרמדיקים. הארבעה לא ידעו מה לענות לו, הם ידעו שמחר מחכה להם יום ארוך, ראיונות, מפגשים ובערב, עוד הופעה. " אני אלך" ירה ביל לאוויר והעלה אפילו עוד יותר את המתח. הוא עלה על האמבולנס אפילו בלי להעיב מבטח בחבריו. *********** הם הגיעו לבית החולים, הרופאים לא חסו על ביל, הם שאלו אותו כ"כ הרבה שאלות.. שאלות שיכולות להוציא בן-אדם מדעתו. "האם אתה מכיר אותה? האם ראית מה קרה? היא הייתה מחוסרת הכרה כבר שראית אותה?" אלו היו רק חלק קטן מהשאלות. " אני לא יודע.. " אמר בתסכול והתיישב על הכיסא הקרוב. הוא היה צריך להתעשת, הוא החזיק את ראשו בידיו, ולא הבין בכלל איך הוא נכנס לעניין. מספר דקות אחר כך, כשהרים את ראשו הוא ראה את אחד הרופאים מתכונן לדבר אליו. "שלום אדוני" אמר הרופא. " ברצוני להגיד לך קודם כל שאם היית מצלצל שניה אחת מאוחר יותר, הנערה יכלה לא להיות כבר איתנו, עשית מעשה אציל במיוחד. ועכשיו, למצבה הרפואי. ובכן, היא סובלת מפגיעות ראש חמורות שהובילו לדימום פנימי חזק". "ומה אתם מתכוונים לעשות?" שאל ביל. " היא נכנסה עכשיו לחדר הניתוח, שבו ינסו לעצור את הדימום לפני שהוא יצור נזק בלתי הפיך. בכל מקרה, אני מבין שאין לך היכרות קודמת איתה, אתה יכול ללכת הבייתה אנחנו מודים לך מאוד" אמר הרופא ברשמיות. " אני לא אלך, אני אשאר כאן עד שמישהו שהיא מכירה יגיע, אף אחד לא משנה מי לא צריך להיות לבד במצב כזה". "כרצונך אדוני" אמר הרופא והלך. ביל נשאר שם קפוא על מקומו, רואה איך הרופא הולך ונעלם מאחורי דלתות ברזל כבדות. ***************** ביל פקח את עיניו באיטיות, הוא לא ידע כמה זמן עבר מאז שהוא דיבר עם רופא, ראייתו הייתה מטושטשת כאשר הוא שם לב שאחת האחיות מתקרבת אליו. " שלום ביל, הכבוד הוא לי לדבר איתך" אמרה האחות ברכות. " היא עברה את הניתוח בהצלחה אך עדיין מצבה לא יציב. אם רצונך בכך, אתה תוכל לגשת לראות אותה כשההרדמה תפוג והיא תתעורר" המשיכה ואמרה. לפני שיכל להגיב לדבריה, הוא ראה באופק זרם של צלמים ועיתונאים נעים במהירות לכיוונו. ביל לא היה במיטבו, הוא היה עייף והוא שיער שבוודאי זה ניתן לראיה. שיערו איבד מזוהרו התמידי ומראה מותש היה פניו. של מה שהוא רצה עכשיו זה להחזיר את הזמן לאחור. לפני טוקיו הוטל, הערצה וההופעות. כל מה שהיה לו בראש היה מצבה האנוש של הנערה. כמובן שהעיתונאים לא התחשבו במצבו של ביל, ומיהרו להציף אותו בשאלות. "האם אתה מכיר את הפצועה?" ירה אחד מהם לאוויר "המשטרה טוענת שמדובר בתאונת פגע וברח, האם היית עד למקרה?" המשיכו עוד כמה. ביל חיכה זמן קצר שהרוחות ירגעו שהוא יוכל באמת להוציא מילה מפיו, לאחר מספר דקות של דומייה הוא אמר: " אני לא מכיר את הפצועה, הלהקה ואני היינו בדרכנו חזרה לבית המלון מההופעה שלנו אתמול, שמענו את הפגיעה וצלצלנו להזמין אמבולנס. הסיבה שאני עדיין כאן היא שאין פה אף אחד שהיא מכירה ואף אחד לא צריך להיות במצב הזה לבדו המחויבויות יכולות לחכות" למרבה הפלא, העיתונאים לא הגיבו לדבריו של ביל, אפילו היה ניתן להבחין בניצוץ של הבנה בעיניהם. הוא לא חיכה שזה ישתנה, הוא התרחק מהמקום בסערה. הוא פגש שוב את האחות שניגשה אליו קודם לכן, ושאל אותה היכן הנערה שוהה עכשיו. הוא מצא את המקום יחסית במהירות, הוא התיישב ליד חזרה וחיכה. ביל, שהוא אינו אדם סבלני במיוחד, קם כל מספר דקות לראות אותה. אבל הוא כל פעם ראה שאין שינויי, היא עדיין הייתה שם לבנה כסיד, ומחוברת למכשירים רבים. לאחר מספר דקות הוא פתח את דלת החדר כדי לנסות שוב, זה היה תזמון טוב כי היא בדיוק פתחה את עינייה. ללא היסוס ובמלי לבקש רשות מאחד הרופאים, ביל נכנס לחדר וסגר עכשיו את הדלת. "איפה אני" אמרה הנערה בלחש. "שלום, אני ביל את בבית החולים עכשיו. את היית מעורבת בתאונת פגע וברח, אבל אז מצאתי אותך וצילצלתי להזמין אמבולנס שייקח אותך לכאן, עכשיו את בסדר, את יצאת מכלל סכנה." אמר ביל בהתרגשות. "ובכן ביל" אמרה בשקט "זה אומר שאתה הוא זה שאחראי לזה שאני כאן ושהצילו אותי בזמן?" "כן.. אני חושב" אמר ביל בהיסוס "אתה.. אתה הרסת הכל!!!!!" היא צעקה ופרצה בבכי קורע לב
משהו רע שקרה השבוע: ביל חולה
שיר השבוע של טוקיו הוטל: schrei grizzly remix מי שלא שמע לשמוע מיד! זה רמיקס מדהים! שיר השבוע בכללי: vanilla sky - umbrella משהו מצחיק שקרה השבוע: זה ארוך וחופר אז אני אספר בקצרה: [ד"א פעם ראשונה שאני זוכרת מה הצחיק אותי! XD] ישבנו כמה חברים על הספסל בבית ספר כי הביאו אותנו לבית ספר ולא לימדו! [דפיקות של מורים] ולכולם היו פתאום מה זה יציאות..כמו זאתי שאני הולכת לרשום בציטוט!
בילוי השבוע: וואיי הייתי בהרבה מקומות השבוע! ציטוט השבוע: "אם תשחק כדורגל, תוריד חולצה?" חברה שלי אמרה לאחד שישב איתנו שניהיה אדום למוות!
תמונת השבוע:
התחדשות השבוע: פוסטר של טוקיו הוטל!!! וגם סיכות שלהם! מכנסיים חולצות וסווצ'רים, אני מוכנה לחורף! XD ו- תוכניות לשבוע הבא : להמשיך לשרוץ על המחשב!
