../images/Emo126.gifחלק
[6!!!] ../images/Emo126.gif
אוקי-ממש ממש ממש מומלץXDD Darin- Step Up Remix:
http://www.youtube.com/watch?v=W6-3jECVNRY LOL ************************************************************************************************************** "אוי לא" אמר רון וכיווץ את מיצחו שקט!" זעקה טל והוסיפה "בוא אחרי" אמרה טל במהירות ומשכה את ידיו אליה. הם התכופפו שניהם, חטפו את תיקו של רון והחלו לרוץ מן המחלקה שבה ישב רון, אל המחלקה הסמוכה. הם הביטו אלע בר פקעת השיער האפורה שזזה במהירות לעברם. אך את שאר הגוף למזלם הם לא ראו. רון פלט ציוץ של פחד ואמר "היא תאכל אותי,היא תמיד בסופו של דבר צועקת עלי. הזקנה ה—" "שתוק רון!" אמרה טל בלחישה, ומשכה את ידיו אחריה. כולם פחדו מן הספרנית, היא לא אהבה למצוא אנשים שמשוטטים בסיפרייה מחוץ לשעות שהיה מותר להם להיות שם. הם שמעו את צעדיה מתגברים, ומיהרו אל עבר מחלק המדעים שוב. רון לא ממש עזר למצב המלחיץ, הוא פלט ציוצים ונראה כמו עכברוש מפוחד. "די רון" אמרה טל בשקט ומשכה אותו אליה. "אם לא תשתוק עכשיו שנינו נהיה בצרות. תסתכל על השעון שלי? לפני חצי שעה נסגרה הסיפרייה לבוקר, זאת אורמת שהיא תיפתח בעוד כמה שעות לאחר הצהריים. איזה יום היום?" אמרה טל במהירות והביטה אל תוך עיניו הירוקות. הוא בלע את רוקו ואמר "כבר 10 וחצי, והיום יום ראשון". "אתה מבין? אנחנו כבר חצי שעה אחרי הזמן כאן, אני לא יודעת איך אני הספקתי להיכנס לכאן, כנראה שהספרנית לא שמה לב אלי" הרהרה טל בשקט. "טל, זה מטורף. איך נצא?" שאל רון במהירות ונראה אדום מעט. "דבר ראשון, בוא נעוף מכאן, אני חושבת שהיא מתקרבת" אמרה טל במהירות, והצביעה אל עבר המדפים התחתונים. "אני שומעת אותך! תעצור במקומך איפה שאתה!" צעקה הספרנית על דמות שלא יכל הלראות, אלא רק לשמוע. טל סתמה את פיו של רון, והפילה אותו על הריצפה. "עכשיו אנחנו זוחלים?" הוא לחש לה בשאלה. "כן, התנסית בזה פעם?" שאלה טל בלחישה חזרה והצביעה אל עבר המדפים שהצביעה עליהם מקודם. רון כיווץ את פניו ואמר באדישות "לא ממש". טל חייכה חיוך צדדי ואמרה בשקט "טוב, תמיד יש פעם ראשונה ?". הם המשיכה אל המאחוריה המדפים, מיד נעמדו. טל ציוותה על רון בצורה אילמת לראות האם הספרנית עודנה רודפת אחריהם. וכשסימן לה רון שהיא אינה, הם המשיכו משם אל החלק החשוך יותר של הסיפריה. "למה אין כאן מנורות?" שאלה טל במהירות ומשכה את רון אחריה בידו. "השריפה לפני שנתיים שהייתה בחלק הזה, כנראה בגלל זה. עדיין לא שיפצו כאן את הכול" אמר רון בהבנה. טל משכה אותו למאחורי כמה מדפים ואמרה "מאין אתה יודע?". הם המשיכו ללכת באיטויות אל עבר החלונות הגדולים, היה נראה על המקום כי באמת עבר בו שריפה או מלחמה, או משהו כדומה. "סתם התעניינות מוקדמת" אמר רון במבטא בריטי מודגש במיוחד. טל סובבה את פניה אליו ואמרה "אני חושבת שברחנו ממנה, בהחלט ברחנו". "היי אתם,שניכם!" קראה לפתע הגמדה השעירה מקצה המסדרון. רון פלט מספר גידופים ופלט את עיניו בבהלה. טל משכה את צווארון חולצתו אורמה "בלי פאניקה רון, תתעשט!". היא משכה אותו אחריה אל עבר החלק הסופי של הסיפרייה, רון התחיל לרוץ עוד יותר מהר, "כנראה שחש במשהו" חשבה טל לעצמה. היא הביטה אליו ושאלה בשקט "קרא משהו?". "היא זורקת עלי דברים" אמר רון והראה לה קליפת בננה שהייתה על גבו. טל פלטה צחוק ואמרה "מהר, לשמאל". אך רון פנה לימין ונתקל באחד המדפים. הוא הפיל מספר ספריםם והביט למעל, אך טל משכה אותו אומרה "אין זמן להיבט על ספרים, בוא". ליבה הלם בתוכה כמו על תופים אינדיאנים, היא הרגישה לשנייה שהיא בתוך סרט. היא ורון בורחים מן אינדיאנית המטורפת, בתוך ג'ונגל או יער עבות. היא מיהרה אל עבר הקצה הדרומי של הסיפרייה וראתה דלת. "רון, יש לנו רק עוד קצת, עד שנגיע לא הדלת" היא אמר אל עבר רון. רון הביט אל עבר הדלת ואמר "עכשיו תורי למשוך אותך, זה לא פייר שאת מגלמת את תפקיד הגיבורה". "טוב, ילד קטן" סיננה טל בשקט מבין שיניה ונתנה לו לעקוף אותה. הוא התקדם ראשון אל עבר הדלת, אך זאת הייתי נעולה. "אוי לא!" זעקה טל. רון מיהר לסתום את פיה ושאל "החלפנו תפקידים או מה?". "זה היה חד פעמי, ברשותך" אמרה טל בגאווה והביטה ימינה ושמלאה. וכשלא ראתה את הגמדה הרצחנית באופק היא התקדמה אחרי רון אל עבר חלקת המדע שבו היו מקודם מספר פעמים. "אני אתפוס אותכם! גנבים! פושעים!" זעקה הספרנית קטנת הקומה, והמשיכה לזרוק חלקי בננה מעל. היא לא ראתה אותם, ובכול זאת המשיכה לפזר חתיכות אוכל. "מה עובר עליה?" שאלה טל בשקט. "היא מטורפת תמידית" אמר רון במהרות, והצביע אלע בר דלת הכניסה שנראתה באופק. "הנה אתם!" צעקה הספרנית שראתה רק את גבם רק לכיון הדלת. "בבקשה אל תעצור עכשיו" אמרה טל במהירות לרון כאשר ראתה שהוא מתכוון לעצור בו במקום. "אוקי" אמר רון ורץ לפניה. הוא עקף אותה, פתח בשבילה את הדלת, ושניהם מיהרו לכיוון היציאה מן הבניין הגדול. הם הגיעו אל הדשא ולא פסקו מלרוץ, לבסוף כאשר עמדו על יד בניין המעונות של הבנים הם עצרו על יד הפסל שניצב באמצע והביטו אחד אל השני. "אני חייבת לומר," אמרה טל בהתנשפות מופרזת "שהספרנית הזאת מטורפת לגמרי". "לחלוטין!" הסכים רון, ומיהר לפרעו את שיערו לאחור. "נראה לך שהיא ראתה אותנו?" הוא שאל אל טל, והשתעל מספר שיעולים כבדים. "לא, היא ראתה רק את הגב שלנו בכול פעם" אמרה טל במהירות, והשתעלה גם כן. "אז, מה עשית שם בעצם?" שאל מיד רון, והתיישב בכבדות לרגלי הפסל. טל התיישבה על ידו ואמרה "חיפשתי את איימי". "היא אמרה שהיא יושבת היום במדשאות, היא מציירת את בניין הסיפרייה" השיב רון במהירות, ושם את ידו על חזהו. "אני חושב שהלב שלי לא יחזור למקומו גם בעוד כמה שעות" הוא רטן, ופלט אוויר מראותיו. "אוה, אז ליאו אמר לי שהיא בסיפרייה. יש לך מזל שהוא טעה ובאתי להעיר אותך" אמרה טל וחייכה חיוך מתוק. "אני יודע, תודה על זה" אמר רון ובלע את רוקו בכבדות. "טוב, אני מוכרחה ללכת עכשיו, אני יחפש את איימי בדשאות" אמר טל והתרוממה ממקומה. "אולי היא בחדר שלה, היא מבלה בו את רוב זמנה" העיר רון מזווית פיו והתרומם גם כן. "יש לכם שיעור בשעה 3 לא? שיעור אדריכלות...משהו כזה לא?" שאלה טל, והביטה אל עבר רון.
יש המשך~~
