יא-בייבי! פרקים24-25

butbut

New member
../images/Emo126.gifחלק || ../images/Emo126.gif

לפתע שני אלו נראים לי ממש מתאימים:
McFly - Ignorance: http://youtube.com/watch?v=gUW1D01FVEQ&feature=related
McFly - 5 Colours in her Hair: http://youtube.com/watch?v=h8wcYrqIzhg ************************************************************************************************************************* היא שמעה את דני פולט צחוק ומספר לדאגי את החדשות. לאחר מכן הוא התקרב אל הפלאפון ושאל "איך הגיע אליך חתול?". "מהחלון" קראה טל, ופתחה חריץ בעיניה, והחלה לסקור את הדבר שישב עליה. היא הביטה על עיניו הכחולות שבוהות בה, ועל פרוותו הלבנה והשמנה. הוא היה נראה אצילי וגאה על זה שהוא התיישב על בן-אדם. "חתול שמן יושב עלי" היא צעקה לפתע, והחזירה את אצבעתה אל מקומה כאשר היישר אליה החתול את מבטו. "דאגי אומר שרק לך יכולים לקרות דברים כאלה" אמר דני בלגלוג בפלאפון. "תודה רבה" אמרה טל בציניות ופתחה את עיניה שנית. היא הרימה את מבטה אל עבר החתול, שהתחיל להתעניין בגופייה האדומה של טל, שהתבררה כזרוקה על יד ראשה. "לא, לא, לא" צייצה טל בשקט, וקימצה את גבותיה. "טל, אני חושב שדאגי הפסיק להקיא, אני צריך לפתוח לו את המים המקלחת, כדי שישתוף את הפנים כדי ש—" "דני, תודה על הפירוט!" קראה טל בציוץ. "אוה, כן. בבקשה" אמר דני ופרץ בצחוק. "אני אדבר איתך אחר כך" הוא אמר, והוסיף מיד "אם תרגישי טוב ואף חתול לא יישב עלייך". "בסדר בסדר" אמרה טל, ושמעה את השיחה מתנתקת. טל הישירה מבט אל עבר החתול, שהישיר מבט אל עבר הגופייה, שהתעופפה מעט משום הרוח שפרצה מבחוץ והעסיקה את החתול. "יצור טיפש, אתה בסך הכול יצור טיפש" לחשה טל לעברו, והביטה עליו במבט מתועב. החתול פלט יללה קטנה והישר את מבטו את הגופייה האדומה. "אל תדבר איתי" אמרה טל, והסיטה את מבטה ממנו אל החלון. היא ניפחה את ביטנה באוויר, והביטה על תגובתו של החתול. הוא נעמד על הבטן המנופח והוריד אותה כלפי מטה. טל הרגישה כאב צורם, שגרם לה להרים את ידה בכדי להעיף את החתול ממנה. "בבקשה תרד, אני לא רוצה לריב איתך" אמרה טל בשקט, והחלה לנער את ביטנה. לאחר שהחתול פלט עוד מספר יללות והחל ללקק את עצמו החליטה טל שאם הוא משחק אותה קשוח. גם היא יכולה להשתתף במשחק הזה, היא טובה בו. היא החליטה שהיא תתהפך, משכיבה על גבה, שתהיה על בטנה. ואולי כך ילך החתול. במהירות היא מתחה את ידייה אל הצדדים, והתהפכה. החתול קפץ ממנה והלאה, ונחת על גבה בחזרה. טל פלטה אנחה וקראה "אמא! חתול מכוער יושב עלי", והוריד את ראשה. אך מיד היא הרגישה את רגליו האחורית מתרוממות, הוא בהחלט התכונן לקפוץ, אבל השאלה היא על מה הוא מתכוון לקפוץ? "מיצי, חתולי, חמודי...לא על הראש שלי, ואל על שום איבר מגופי...בבקשה" התחננה וטל והבינה שהיא נשמעת כמו מטומטמת רצינית. החתול פלט יללה מהירה, וחיכך את זנבו ברגליה. הוא כופף את גופו, מתח את ידיו, והרים את ישבנו כלפי מעלה. "בהחלט מתכונן לקפיצה" לחשה טל לעצמה. היא תחבה את ראשה בידיה, וחיכתה לגזר הדין של היצור השמן. החתול קיפץ ממנה במהירות עבר את ראשה, ונפל מן המיטה. "מגיע לך!" צרחה טל והחלה לצחוק כמו מטורפת. "ידעתי שיקרה לך משהו! נפלת!" היא המשיכה, וחייכה חיוך ניצחון. אך החתול פלט מספר יללות, ועלה בחזרה אל המיטה. הוא נעמד על גבה שנית, ופיהק ללא קול. "קשוח!" קראה טל לעברו, ונשכה את שפתה. היא החליטה לעשות את תרגיל ההתהפכות שוב, והפעם היא תתרומם, וכך לא יהיה לו היכן לנחות. היא מתחת את ידיה, והתגלגלה במהירות, והתהפכה על גבה. אך לא חישבה את ההיפוך הקודם שלה, ונפלה מן המיטה. טל פלטה צווחת כאב, וראתה את החתול יושב על המיטה ומוריד את ראשו אליה. "הוא צוחק עלי!" קראה טל, "החתול הזה צוחק עלי". היא נעמדה במהירות על ברכיה, והתרוממה בעזרת רגלי השידה על רגליה. וכאשר הייתה מספיק רחוקה ממנו, היא רצה מן החדר, ירדה במדרגות וחיפשה את הוריה. אך נראה היה שהזמן עבר במהירות, השעה הייתה כבר 8:30. זה אומר שהוריה עזבו כבר לפני חצי שעה. "אוי לא, אני לבד...ויש שק-פשפשים משוחרר בתוך הבית. אוי, אלוהים" פלטה טל בשקט, והחליטה להוציא את החתול מחדרה. הוא היה יכול לשבור לה כמה דברים, ולגרום לנזק בילתי הפיך עם טפריו החדים. טל הגיעה למסקנה שדאגי צודק, הכול קורה לה. בישראל לא היו לה חיים כול כך שמחים כמו שיש לה כאן. זה כאילו שכאן היא בתקופה שונה מזו שיש בישראל, כאילו שהעולם זז בכמה שנים קדימה. היא עלתה אל חדרה במהירות, וראתה את החתול יושב על מיטתה. הדבר הראושן שתקף את ראשה היה כול השיערות שלו שיהיו עכשיו על כיסוי המיטה שלה. "או,לא!" קראה טל, ונכנסה אל תוך חדרה בהפגנתיות. היא לקחה את השמיכה שלה, והחלה לנער ממנה את החתול. "רד משם! יצור טיפש!" היא צעקה, וחיכתה שהוא ירד. אז זה נעזר בציפורניו בכדי להיתלות על השמיכה. טל התעצבנה, ועזבה את השמיכה. היא לקחה את אחד מן הקולבים שהיו בארונה, וניסתה לקלף את החתול מן הסדין. החתול פלט יללה ומיד עזב את החדר, הוא יצא ממנו בריצה. ואילו טל צעקה ויצאה אחריו כמו אינדיאני הרודף אחרי טירפו. היא לא התכוונה לוותר לו, הוא היה זר בביתה, ופיזר את שיערותיו בכול רחבי חדרה. "תעוף מכאן כבר!" היא צעקה כאשר הוא החל לרוץ בכול הסלון. היא רצה אחריו אל הספה, וכמעט שתפסה אותו, אך הוא מיד ירד מתחתיה, וטל נתקעה במזרונים ונפלה עליה. החתול יצא מן הספה ורץ אל המטבח. "אוי לא" לחשה טל, והתרוממה בשנייה כששיערה עף מאחוריה. היא רצה מיד אל המטבח, והחליקה על הריצפה. משום שזאת הייתה חלקה מידי, ורגליה של טל היו רק עם גרביה בלבד. היא מצאה את עצמה על הריצפה, מתלוננת על כאב ומקללת חתול שמן. החתול נעמד על הכיריים, וגרם לטל לחשוב על האפשרות לזרוק עליו משהו. אם הוא יאכל משהו מן הדברים שהכינה אימה והניחה על עדן החלון בכדי שיתייבשו, היא תהיה בצרות. ולא סתם צרות. "קישטא!" היא זעקה, וזרקה לעברו מלח מן המלחיה שלקחה לידה. החתול קיפץ וירד בקלילות ובחן את הריצפה, ורץ משם אל הסלון שנית "לא,לא...לא טוב" זעקה טל, והניחה את המלחיה במקומה. היא רצה, וראתה את זנבו של החתול נעלם כהרף עין מן הסלון אל חדר האורחים הקטן. טל התעשטה, ורצה בעקבותיו, היא לקחה את אחת הכריות שהיו בספה המפוארת שהייתה בחדר. וכיוונה אותה אל עבר החתול, שעמד כפסל על יד החלון. למזלה החלון היה פתוח, וכאשר היא זרקה את הכרית, היא מיד סגרה את החלון ונפתרה מן המציק. "אלוהים ישמור ויציל אותנו מחתולים" היא פלטה בשקט ונשכבה על הסלון בתשישות.
יש המשך~~
 

screamin pittas

New member
אבל הוא רק חתול><

טוב עכשיו גיליתי למה אני לא אוהבת את טל-היא מתעללת בחתולים!XD "אל תדבר איתי" אמרה טל, והסיטה את מבטה ממנו אל החלוןXD לילדה יש בעיות קשות><
 

butbut

New member
../images/Emo126.gifחלק |||[הזכרתי כבר שהשרת כאן זבל?]../images/Emo126.gif

לאחר מכן התרוממה, וחזרה אל חדרה, אל הפלאפון שלה, והביטה שלא התקשרו אליה, או שלחו לה הודעה. הצג הקטן היה ריק, למזלה, כנראה. היא הביטה אל עבר השעון, השעה הייתה כבר 9:00. "איך שהזמן רץ במהירות" היא פלטה בשקט, והחלה לסדר את חדרה. היא החליטה לנצל את היום הזה ולעשות את שאר העבודות ושיעורי הבית שהיו מוטלות עליה. ובעיקר לחפש את הפורום היקר שאליו כול כך התגעגעה. בכדי לראות האם מישהו שם לב שהיא אכן איננה. היא סיימה את העבודות שלה בחריצות בשעה 10:30 ושיפשפה את עיניה. לפתע הרעב תקף אותה. היא ירדה אל המטבח בכדי להכין לה משהו, וראתה את את החתול ישוב על אדן החלון ומילל. הוא תקע את עיניו הכחולות הענקיות בה. היא החלה להרגיש הרגשה מוזרה, כאילו קור חודר אל תוך המטבח מחריץ לא ברור. זה לא יכל לקרות לה, לא יכול להיות היא השתגעה. היא הייתה בחורה הגונה, הזויה מעט, אך הגונה עם זאת. היא ידעה מה נכון ומה לא נכון, ממה להיזהר וממה לא להיזהר. טל הייתה ילדה פיקחת, עם ראש על הכתפיים. ומה פתאום היא מתחילה להזות דברים? ובמיוחד לדמיין שחתולים וילדים עם עיניים כחולות רודפים אותה. "מה קורה לי?" היא שאלה בשקט ותפסה את ביטנה. למה בישראל זה לא קרה? היא לא חיה בהארי-פוטר, וברור ששר הטבעות רחוק מלהיות מציאותי. אז מה קורה לה?. השאלה שלה נותרה באוויר, טל החזיקה את ביטנה בכאב, והלכה אל עבר המדרגות שמובילות אל חדרה. היא בהחלט לא יכלה לסבול את העובדה שצצים לה מספר כאבים במקומות שונים. וסימנים כחולים מוזרים. היא הייתה חייבת לדבר עם מישהו, להראות אותם למשיהו.אבל השאלה היא למי? טל החליטה שיהא צריכה עוד זמן בכדי לחשוב על הדבר, אחרי הכל אולי זה הכול בראש שלה. בגלל האירועים שעברה היא בימים האחרונים. היא הייתה יותר מידי מבולבלת, וכנראה שזה השפיעה על המחשבתה. הא עלתה לחדרה, ושכבה על המיטה, מנסה לחזור על עבודה. אוכל, היא בהחלט לא רצתה כרגע. כול רצונה היה להיפתר מן הכאבים והסימנים שהציקו לה. לפתע צלצל הפלפאון שלה, בפעם השלישית ליום זה. "הלו?" היא ענתה. היא עצמה את עיניה ושיפשפה את מצחה בכאב. "טל?" נשמע קולו המתוק של ליאו. "כן?" ענה טל, וקברה את ראשה בידיה. הכאב גרם לה לסחרחורת קלה, היא הרגישה עייפה וחלשה. "תקשיבי, אני יודע שאת חולה. אבל היום יש לנו התנדבות בבית החולים, זה חלק מן התפקיד שלנו בהכרת הארץ, כביכול. את תוכלי לבוא? כי המנהל כאן מטריף אותי לגבי זה" הסביר לה ליאו באטיות. "אני..." אמרה טל והריגשה את ראשה מתפצח לשניים. "מה קרה? את בסדר?" הוא שאל בדאגה. טל עצמה את עיניה, ופתחה אותן שוב. היא הרגישה לפתע מעולה, כאילו שהכאבים הללו היו חד פעמיים בלבד. "לא, אני בסדר" היא לחשה אל תוך המכשיר. "אז לומר לו שאת באה?" שאל ליאו, ושמץ של דאגה נשמע בדיבורו. "כן, אבל...אני חושבת שאני לא יוכל להיות שם עד מאוחר...אחרי זה אני הולכת אל ג'ונס" היא אמרה בשקט. "במצב שלך?" שאל ליאו. טל חייכה לעצמה ואמרה "אם אני יכולה לבוא להתנדבות, אז למה שאני לא אוכל ללכת אל ג'ונס?". "אני לא יודע," אמר ליאו בשקט "אני סתם דואג לך". "אל תדאג, הכול בסדר" אמרה טל. "אוקי, אז...היום בארבע תיהי מוכנה" אמר לה ליאו, ונשמע ממהר מן העבר השני. "אין בעיה, אנחנו צריכים להגיע לבית חולים לבד? או שהם מארגנים הסעה?" שאלה טל במהירות. "הסעה" ענה ליאו ומיהר להוסיף "גם איימי ורון נרשמו לזה, הם החליטו שמשעמם להם להישאר לבד להיום. במיוחד כי רון חוזר הביתה ואיימי נשארת במעונות. אז רון אמר שהו—" "הלו? טל? אני אביא אותך אם את רוצה, השאילו לי את הרכב להיום" התפרץ לפתע רון באמצע דבריו של ליאו. "אין בעיה רון, אני אחכה לך" אמרה טל וצחקה. "טל, גם אני כאן" נשמע קולה של איימי. "כול העולם בפלאפון של ליאו?" שאלה טל, ופרצה בצחוק. "אכן כן" אמר רון. "טוב, אפשר לדבר איתה בבקשה?" שמעה טל את ליאו מנסה לחטוף את הפלאפון מידיו של רון. "טל!" הוא זעק בקול. "כן?" שאלה טל. "המורה בעקבותי, אני אדבר איתך אחר כך" אמר ליאו וניתק עוד לפני שטל הספיקה לענות לו. היא אמרה "ביי" לאוויר, וחייכה לעצמה. היא באמת אהבה את החברים שלה כאן, הם היו כול כך מגוונים. כול אחד הוא עולם אחר בפני עצמו, אף אחד לא דומה לאחר. ובכול זאת התגעגעה לחבריה מישראל, אם הם עוד זוכרים אותה. היא הניחה את הפלאפון על השידה, ונשכבה על המיטה. בוהה על הפוסטרים שהיו תלויים בתיקרה שלה. מסתכלת על פניו של דני שהיו נראות כול כך שונות במציאות מבתמונות ובסרטונים. ובפניהם של כול השאר, ונסתה לדמיין אותם מדברים. היא אהבה להיות איתם, לחבק אותם, לדעת שהם מכירים אותה. היא הייתה ברת-מזל, אין ספק בכך. והודתה בכך לאלוהים בכול זמן שיכלה, וביקשה שהמזל הזה לא יבוא כנגדה יום אחד. ויהרוס אותה כליל. ****** טל סיימה את כול מה שהיה מוטל עליה, ואפילו הספיקה לסדר את חדרה ואת ארונה. בשעה ארבע בדיוק הגיע רון אל ביתה, ודפק בדלתה. חוץ מן העובדה שהוא היה גר כמה מטרים ממנה, כך שההגעה שלו לא הייתה מאמץ מרובה. אחותה של טל, רוני, ניגשה אל הדלת וקראה בקול "טל, רון המוזר כאן". "אני לא מוזר" אמר רון, שכבר התרגל למילה המוזרה בעברית ששמע פעמים כה רבות. "כן אתה כן" אמרה רוני וחייכה לעברו.
יש המשך~~
 

screamin pittas

New member
די זה יפה!../images/Emo99.gif

"טל, רון המוזר כאן". "אני לא מוזר" אמר רון, שכבר התרגל למילה המוזרה בעברית ששמע פעמים כה רבות. "כן אתה כן" אמרה רוני וחייכה לעברו. XDDDDDD מעצבן אותי שהיא קוראת לדני ג'ונס
 

butbut

New member
../images/Emo126.gifחלק |||| ../images/Emo126.gif

"כבר באה" צעקה טל מלמעלה, ומיהרה לסדר את תיקה. היא לקחה רק את הדברים אותם הייתה צריכה, משום שאחרי ההתנדבות היא הייתה צריכה ללכת אל דני. הוא שלח לה הודעה, והודיע לה שהוא ודאגי,שמרגיש טוב יותר, בדרך לפגישה עם ג'ורג'. הוא גם כתב לה שהוא יכול לאסוף אותה, אליו. אם היא רוצה. אבל טל לא רצתה להטריח אותו, היא סימסה לו שהיא תהיה בקרבת מקום ותוכל ללכת לשם אפילו ברגל. הוא כתב לה בהודעה השלישית שג'והנה רוצה לראות אותה, ושאם היא תוכל לבוא ישר אל האולפנים? טל סימסה לו שהיא תחזיר לו תשובה יותר מאוחר. אחרי הכול היא הייתה צריכה לברר מתי תסתיים ההתנדבות שלה. היא לא יכלה להתחשב רק בעצמה כול הזמן. היא לקחה את התיק שלה במהירות, דחפה לתוכו את הז'קט של דני, ומיהרה לכיוון המדרגות. אביה השאיר לה כסף למקרה שתצטרך על השולחן. "טל, את ידעת שרון יודע לשים את רגלו על ראשו?" שאלה אותה רוני כאשר שמעה אותה מתקרבת. טל התקגמה אליהם ושאלה "מה?". היא הביטה על רון שניסה בכול כוחו להוריד את רגלו מעורפו. הוא היה נראה מוזר, כאילו הגיע ענק משום מקום וכיווץ אותו. טל ידעה שזוהי רוני שהתגרתה בו עד שהוא נכנע והראה לה שהוא באמת מסוגל. ככה הם הבנים, לא נותנים לאף אחד לפגוע באגו שלהם. העיקר לנפח אותו ולהוכיח עד כמה שהם טיפשים. רובם לפחות. טל פרצה בצחוק ואמרה "זה הכי טוב שלך רוני, עד עכשיו. חוץ מהחתימה של דני. והריקוד שהכרחת את ג'יימס להראות לי". "כן, הריקוד היה גדול לא?" שאלה רוני בגאווה, והביטה אל עבר רון המסכן. רון השתחרר מעצמו, והיה נראה כמו חזיר יבלות שזה הרגע סיים קרב עם תרנגולת כועסת ביותר. שיערו הבלונדיני היה פרוע מאוד, כמו תמיד, אך עכשיו יותר מתמיד. עיניו הירוקות נראו צוחקות, ומכנסיו היו מרושלים עליו בצורה שבה אהב להתלבש. שפתיו הורדרדות היו פשוקות, ורק הוסיפו עוד אפקט למראה המצחיק. "כן, גרמת לג'יימס ליפול לבסוף אל תוך השיחים של הזוג פולנטר הזקנים. כמה צעקות הוא חטף בגללך" אמרה טל, וחייכה. "זה היה—" אמר רון, וסידר את שיערו. הוא התנשף בשקט, ונראה המום מעט. "מדהים, אני מרגיש שרירים חדשים,שמעולם לא הרגשתי. אולי בכול זאת לעשות מתיחות זה מועיל" הוא אמר במבטא כבד, וחייך חיוך מושלם שחשף את שיניו הצחורות. "כן, בטח" אישרה טל וקרצה לרוני. רוני פרצה בצחוק ושאלה "אתה באמת מוזר, איך זה שהיו לך שלוש עשרה חברות?". "רובן היו איתי רק לכמה ימים, זה לא שממש אהבתי אותן. ובכלל, כול הקט הזה של בנות—" טל קטעה את דבריו באמצע ופלטה "חבל ששאלת רוני, הוא מסוגל לספר לך את כול סיפור חיו עכשיו". רוני חייכה ברשעות וסגרה את הדלת בפניהם בתריקה. "טל, אני חייב לציין שיש לך אחות מטורפת" אמר רון, ונתן לשיערו לעוף ברוח הקרירה. "אני יודעת" אמרה טל, וצחקה. רון פתח לעצמו את הדלת ואמר "אני לא צריך להיות מלוקק כמו ליאו נכון? כאילו את יודעת שאני לא כזה שיבוא לפתוח לך את הדלת". טל שלחה אליו מבט צוחק, והניחה את תיקה על הריצפה. רון פלט אנחה ואמר "תפסיקי עם זה!...טוב רק הפעם". הוא התקדם לעברה, פתח לה את הדלת של המכונית וחיכה עד שתיכנס. טל פלטה צחוק ואמרה "אבל לא אמרתי כלום רונלד". "העיניים שלך אומרות לי, ודי לקורא לי רונלד" אמרה רון וחייך לעברה. טל אהבה להתגרות ברון, היה לו סוג של מבטא כמו של טום, זה היה נשמע מוזר, ועם כול זה ממכר. "טוב," היא אמרה וחגרה את חגורת הבטיחות סביבה ,"רונלד" היא פלטה בשקט. טל חיפשה במשך הנסיעה תחנה טובה ברדיו לשים, בכדי לשמוע משהו. היא מיהרה לחפש בדיסקים על פני הרדיו, משום שרדיו של רון קלט רק שידורים מוזרים. במהירות המילה "מקפליי" עברה על פניה. היא חזרה אל הדיסק הנבחר, ומיהרה לשים אותו. "מקפליי" אמר רון וצחק. "אכן" אמרה טל, והעבירה לשיר האהוב עליה. רון פלט צחוק ואמר "לא נמאס לך מהם? גם בחיים האמיתיים, וגם בהופעות, וגם בדיסקים?". "בכלל לא!" קראה טל, וצחקה. "צודקת, איך אפשר להשתעמם איתם? הם נראים כמו בחורים שהשיעמום הוא הדבר האחרון שמעסיק אותם" אמר רון. "צודק" אישרה טל, ונזכרה ביום בו ישנה אצליהם בחדר באכסניית-מלון. היא לא תשכח את הזמן שלה איתם לעולם, זה היה אחת מן החוויות הכי גדולות שלה בחייה, והיא אהבה את זה. ****** "כולם מתחלקים לקבוצות של רבעיות, וכול רבעייה הולכת למחלקה אחרת. אני לא רוצה לשמוע תלונות או מענות על המחלקה ששיבצנו אותכם בה" אמר המנהל בקול תוקפני למספר הרבה של הסטודטים שעמדו מולו. "אני לא רוצה שתפחידו, תתעסקו, תנסו דברים, תבריחו, או שתחטפו אחד מן הילדים שבמחלקות, אז בלי שטויות" הוא המשיך והצביע אל עבר רון עם עטו. "אני?" שאל רון מיד, "מה אני עשיתי כבר?". "לא פניתי אלייך רונלד, פניתי אל כולם" השיב המנהל, ושלח לעברו פרצוף מזהיר. "טוב" אמר רון ושילב את ידיו על חזהו. טל ואיימי עצרו את צחקוקיהן, בכדי שהמנהל לא יצטרך לכעוס גם עליהן. הן אהבו לראות את רון נענש. "רונלד, טל, איימי, וליאו בראוץ' בבקשה להגיע אחרי" קראה בשמם אחות שמנה במיוחד והוליכה אותם אל עבר המעלית. "אני בא" אמר רון בשקט וסימן לחבירון לבוא אחריו. טל הביטה אל כול הרופאים שהתרוצצו משם לכאן, ונזכרה בילדה בחלוק הלבן שרדפה אותה אתמול. היא הביטה אל עבר ידה, כאשר חבריה היו עסוקים בלצחוק על ישבנה של האחות. והיא הפשילה את שרוולה בכדי לבדוק את הסימנים הכחולים. הם עדיין היו שם, ושינו את צבעם מכחול לסגול. "מה קורה לי?" הבהבה השאלה בתוך ראשה, וגרמה לה לחוש בכאבים חוזרים ונשנים.
יש המשך~~
 

screamin pittas

New member
XD

"רון השתחרר מעצמו, והיה נראה כמו חזיר יבלות שזה הרגע סיים קרב עם תרנגולת כועסת ביותר. שיערו הבלונדיני היה פרוע מאוד, כמו תמיד, אך עכשיו יותר מתמיד. עיניו הירוקות נראו צוחקות, ומכנסיו היו מרושלים עליו בצורה שבה אהב להתלבש. שפתיו הורדרדות היו פשוקות, ורק הוסיפו עוד אפקט למראה המצחיק."אני אוהבת את התיאורים שלך
"הזוג פולנטר הזקנים"
זה מזכיר לי פוינטר>< "העיניים שלך אומרות לי, ודי לקורא לי רונלד" אמרה רון וחייך לעברה. "טוב," היא אמרה וחגרה את חגורת הבטיחות סביבה ,"רונלד" היא פלטה בשקט."
גם אני עושה את זה לאח שליXD [רק שלא קוראים לו רון><] אני לא רוצה שתפחידו, תתעסקו, תנסו דברים, תבריחו, או שתחטפו אחד מן הילדים שבמחלקות, אז בלי שטויות"
XDD
מדהים!
 

butbut

New member
../images/Emo126.gifחלק ||||| ../images/Emo126.gif

3 שירים שכול שך משתבצים טוב עם ה2 חלקים הבאים, כול שיר הוא יותר חזק מהשני:]
LinkinPark - Numb:[למי שמחבבת צעקות בקטנה] http://www.youtube.com/watch?v=_5Oi4R-jSoA&feature=related
t.A.T.u - All The Things She Said :[זה סתם להכניס לאווירה-זה מומלץ!] http://www.youtube.com/watch?v=muJaDZA-_Bk
Bullet For My Valentine-All These Things I Hate:[אלו ממש צרחות,אני לא בטוחה שכולן יתחברו לזה כאן:]] http://www.youtube.com/watch?v=UBDAeO7_XTc
נשימה עמוקה..
*********************************************************************************************************************** הם יצאו מן המעלית במהירות, טל לא הצליחה לקרוא את המילים שהיו רשומות, או לשמוע את המרכזנית המוקלטת של המעלית. בכדי לדעת באיזו קומה הם. היא רק הלכה אחרי גבה של איימי, והקשיבה לדיבורו של ליאו על דבר מה. היא הביטה אל עבר הקיר הלבן והחלק של המסדרון בו צעדו הם. טל נגעה בו מעט, והרגישה את אותו המרקם שהרגישה היא באותו הזמן שהייתה כאן, בהזיותיה. לפתע החלו לרוץ סביבם רופאים מכול עבר, האחות אמרה להם להידבק אל הקיר ולפנות מקום. כך היה בדיוק בחלומה של טל. היא הביטה אל עבר ליאו בחשש ששאל אותה מבמהירות "את מקשיבה לי טל?". "בוודאי" ענתה טל בשקט. "שלחו אותנו למחלקה של חולי הסרטן" הוא לחש לה, והביט על הבעת פניה. "מה אתה אומר?" היא ענתה לו, והביטה אל עבר האחות שהתקדמה יחד עם רון ואיימי אל תוך לובי לא בחדרים שונים. "אתה הבחורצ'יק שלא סתם את הפה שלו לשנייה," אמרה האחות בקול גברי שטילטל את לסתה. "תלך אל חדר מספר 665, יחד עם הילדה המצומקת השנייה" היא אמרה והפנתה את ידיה הבשרנית אל עבר החדר. "מצומקת?" שאלה איימי את רון, ברגע ששניהם התקרבו אל החדר בפחד. איימי הסתובבה בכדי לנופף לטל וליאו לשלום, וכאשר שניהם נעלמו מן העין, הביטה טל אל עבר האחות כבדת המשקל שעמדה בינה לבין ליאו. "אני יכולה להיות איתו?" שאלה טל בשקט, ופחדה מן התגובה של האחות. "לא, אין לנו די סטודנטים היום, ולכן אתם תפרדו" השיבה האחות, והרימה את גבעת גבתה כלפי מעלה. טל יכלה להישבע שאם הייתה היא יכולה לגדל את גבותיה במשך חמישים שנה מבלי לגעת בהם בכלל, הן לא היו גודלות לגודל כזה של דבר. "הבנתי" אמר ליאו. הוא התקרב אל טל נתן לה חיבוק ואמר "נפגש כאן עוד שעה". טל חיבקה אותו בחזרה ואמרה בעידוד "לפחות לא נתקענו עם דני או סנדי בקבוצות", וחייכה. האחות הצביעה אל עבר חדר 667, וכיוונה את ליאו לתוכו. לאחר מכן היא העבירה את מבטה על גופה הצנום של טל, וסימנה לה להיכנס אל חדר מספר 666. טל פתחה את עיניה בחוזקה, ממש כמו בהזיותיה, ובחלום. חדר מספר 666, מספרו של השטן. היא מיהרה לשאול אותה כמה ילדים יש בחדר, והאחות ענתה במהירות "ילדה אחת, היא לא חברותית במיוחד, ולכן היא נמצאת כאן לבדה". "אוקי" אמרה טל בשקט, ונכנסה אחריה. כאבי הראש שלה רק התגברו כאשר עברה היא במשקוף החדר, היא הביטה אל עבר החדר הלבן, וחסר שמחת החיים והצבע שנגלה לנגד עיניה. מספר אנשים בחלוקים לבנים יצאו ממנו במהירות, והורו הוראות לאחות. האחות משכה את טל בכתפה אל עבר המיטה שהייתה מוקפת בוילון לבן. מאחרויו, יכלה טל לראות דמות שחורה. האחרות מיהרה להסיט אל הווילון, ולנגד עיניה של טל התגלתה ילדה. ממש כמו בחלומה והזיותיה. היא הייתה ללא שיער, בחלוק לבן של בית החולים. עיניה הגדולות היו כחולות ועמוקות. הן חדרו אל כל פרט ופרט בטל, וגרמו לה להצטמרר. שפתיה היו אדומות כורד, ולחייה ורדרדות, עורה היה לבן כשלג, וגופה צנום. האחות הביאה לטל שרפרף קטן ולחשה לה "לא כדאי שתתקרבי יותר מידי, היא לא נחמדה לזרים במיוחד". טל הנהנה עם ראשה, והתיישבה על השרפרף. היא לא יכלה להסיט את עיניה מן הילדה המזורה, שתקעה בה את מבטיה הכחולים. כאילו ניסתה היא לחורר את גופה של טל בעזרת עיניה בלבד. טל לא אמרה דבר, היא רק המשיכה להביט בנערה, ורק לבסוף הגיע אל עיניה הגדולות. היו מאחוריהן מליוני סיפורים, אפלים ושמחים כאחד. טל יכלה לחוש שהילדה מסתכלת על שיערה, ומיהרה לאסוף אותו הגומיה. "לא," אמרה הילדה לפתע, כאילו החליטה לשבור את שתיקתה בן רגע. קולה היה מתוק ורך, צליליה היו אומנם חלשים ורפים, ובכול זאת, יכלה טל לדעת שאין זה משום שהיא לא נחמדה. אלא משום שהיא עברה כמה דברים שגרמו לה לשתוק. "מה לא?" שאלה טל בשקט. "אל תאספי את שיערך," אמרה הילדה, והביטה בה בעיניה הגדולות "תשחררי אותו בבקשה, אני רוצה לראות אותו". טל שיחררה מיד את שיערה, ונתנה לו להתפזר על כתפיה. הילדה המשיכה להביט בה במבט מזור, וסגרה את שפתיה. צורת פניה היו רכים נעימים לעין, צבע עורה רק הבליט את עיניה היפות. עצמות לחיה נראו פכוסות, ופה היה קטן וסולד. "את אותה הילדה," אמרה טל בשקט "אותה הילדה שאני כבר הייתי בטוחה שראיתי". "אני מה?" שאלה הילדה בשקט, ושמה את ידיה מעל ביטנה. הסמיכה שלה הייתה בצבע האדמה, בצבע מת שגרם לטל לתהות מדוע אלו הם הצבעים היחידים של בית החולים. "זה ישמע לך מוזר--" אמרה טל בשקט והניחה את תיקה על יד רגליה. "שום דבר לא ישמע לי מוזר בחיים האלו" השיבה הילדה בשקט. טל חייכה מעט, וכשראתה שאין היא מחייכת בחזרה היא המשיכה לומר "אני חלמתי עלייך, אתמול". "כנראה שזה היה סיוט אם כך" השיבה הילדה בציניות, והתאמצה בכדי לחייך. נראה היה עליה כי גם זה נקרא מאמץ בשבילה, משום שהחיוך ירד מפניה מיד, כאילו לא היה הוא שם אף פעם. טל חייכה אליה בחזרה ואמרה "זה היה". "אז את הסטודנטית החדשה שהדביקו לי?" שאלה הילדה בשקט. "אני בסך הכול בת שבע עשרה, את לא צריכה לתפוס ממני מבוגרת" אמרה טל בשקט. היא הופתעה מעצמה על שהצליחה לומר משפט שלם, בליווי של בלנג, מבלי להתבלבל במילים, ולא לחשוב פעמיים על הפירוש. "אני בת חמש עשרה" ענתה הילדה בשקט. "אוי, לא עשיתי איתך היכרות כמו שאמרו לנו" אמרה טל בשקט, וחייכה אליה בלבביות. "לא צריך, אני גם ככה לא מתכוונת לנסות להכיר כאן אנשים. אין לי צורך בזה" השיבה הילדה. "אני מבינה," אמרה טל מבלי להתפעל מן חוצפתה של הילדה. "אפשר לשאול לשמך לפחות?" היא שאלה בשקט.
יש המשך~~
 

screamin pittas

New member
אני מניחה שאת לא מניחה אלא יודעת../images/Emo6.gif

אבל אני מבינה את שרלוט-גם אני הייתי מתנהגת כמוהה אם הייתי עוברת את זה..
 

butbut

New member
חח את ממש צודקת../images/Emo9.gif

בדיוק-צריך להיכנס אל תוך ראשו של האדם כדי להבין אותו=]
 

butbut

New member
../images/Emo126.gifחלק |||||| [חלק 6!]../images/Emo126.gif

"אני מבינה," אמרה טל מבלי להתפעל מן חוצפתה של הילדה. "אפשר לשאול לשמך לפחות?" היא שאלה בשקט. "כן," ענתה הילדה "שמי הוא שרלוט". היא סובבה את פניה אל עבר החלון היחיד שהיה בחדר, והביטה בו במבט ממושך. טל הרימה את עיניה אל החלון, והביטה על תריסיו המוגפים. היא פתחה את פיה ואמרה "אני טל, טל אביב". "יופי לך," השיבה הילדה ולא הוסיפה עוד מילה אחת. טל הבינה את המצב, הילדה הזאת החליטה ללכת איתה ראש בראש. טל במילא לא רצתה מלכתכילה לשבת בחדר הזה, ולהגיע אל בית החולים. היא העדיפה לבלות את זמנה בבית, או עם חבריה. במקום זה היא פוגשת את הילדה שרדפה את מחשבותיה, ומגלה שהיא חסרת נימוס. "תיראי, אני לא באתי לכאן מרצוני, הכריחו אותי" אמרה טל בשקט. וגרמה לראשה של הילדה להסתובב אליה. "לא בעייתי" אמרה שרלוט בשקט תקעה מבט מאשים בראשה של טל. "גם לא בעייתי" ענתה לה טל. היא העדיפה להחזיר לה, בכדי להראות לשרלוט שהיא לא מן האנשים שמפליגים על כול דבר. "את חושבת שכייף לי להיות תקועה בחדר המזורגג הזה כול היום?" שאלה שרלוט בקול, והשתעלה מיד. "איך את מדברת," אמרה מיד טל, ומיהרה להושיט לה את כוס המים שהייתה על השידה. שרלוט התרוממה מעט, וחשפה את ראשה הקירח בפני טל. היא הביטה עליה בעינים עצובות, ולגמה מן הכוס המהירות. טל נשכה את שפתה, כאשר ראתה אותה מתקשה לבלוע את רוב המים שהיו בכוס. "את צריכה קש? משהו?" היא שאלה במהירות, ושכחה מן היריבות שלהן. "לא, תודה" אמרה שרלוט, ומיד הורידה את אחת המדבקות שהיו דבוקות אל צווארה. היא חיברה את עצמה צינור אחר אל מדבקה אחרת אומרה בקול חנוק "אני מקבלת מים מן המתקן". "אני מבינה" אמרה טל בשקט, ונראתה נסערת. לפתע היא נזכרה שעדיין לא בדקה את השעות שלה לגבי היום, בכדי להחזיר לדני תשובה. היא התכוננה להוציא את הפלאפון מתיקה ,אך שרלוט מיהרה לומר לה "תכניסי אותו מיד". טל הכניסה אותו בבהלה ושאלה "למה?". שרלוט הצביעה עם אצבעה אל עבר המכשירים ואמרה "זה עושה לי קרינה, אם את לא רוצה שאני ימות, תסלקי את הדבר הזה". "הבנתי" אמרה טל בשקט, והוציאה את יומנה. שרלוט הציצה אל טל מזווית עיניה ואמרה בציניות "מצאת לעצמך זמן טוב לעשות שיעורי בית". "זה לא שיעורי בית" השיבה טל בשקט. היא פתחה את היומן בעמוד שבו הדביקה מספר תמנוות קטנות שלה עם חברי מקפליי, ומיהרה לסגור אותו. שרלוט שלחה את אצבעה אל עבר היומן ושאלה "אלו היו מקפליי לפני שנייה. בתוך היומן שלך?". "כן" ענתה טל בשקט. "אני יכולה לראות?" היא שאלה, ופתחה את עיניה. טל הבינה כי אולי זהו הגשר שיגשר בין השתיים. היא פתחה את היומן באותו העמוד והגישה אותו לשרלוט. הנערה תפסה את היומן בקצה אצבעותיה, ואמרה בשקט "דני ג'ונס כזה חתיך. מתי פגשת אותו?". טל לא התכוונה לספר לה כי היא מכירה אותם, היא החליפה את הבעת פניה ואמרה "כשרק הגעתי לכאן, הלכתי אל אחת ההופעות שלהם. ובמקרה פגשתי אותם". שרלוט הנהנה עם ראשה אמרה בעצב "הלוואי שזו הייתי אני, אני מעריצה אותם הרבה זמן, ומעולם לא הלכתי להופעות שלהם, ולא ראיתי אותם במציאות". "למה?" שאלה טל בשקט, ונטלה מידיה הדקיקות את היומן. שרלוט נשמה אוורי למלאו ראותיה, ועצמה את עיניה בכאב. היא חיזקה את אחד הצינורות שהיו מחוברים במחט אל ידיה ואמרה בשקט "באותו היום שהייתי צריכה ללכת להופעה שלהם, היה לי התקף. וגילו שיש לי לוקמיה, אני מתכוונת...סרטן". טל הביטה אל פניה בעצב ואמרה "אני...". אך שרלוט סובבה את פניה ממנה אל החלון ואמרה בשקט "אני לא צריכה שתשבי כאן רק כי את מרחמת עלי. אני לא רוצה אנשים שירחמו עלי, יש לי מספיק רחמים מן ההורים שלי". "אם הייתי מרחמת עלייך, הייתי מתוכחת איתך כמו מקודם?" שאלה טל בשקט, והביטה אל פניה הנאות של הילדה. וחשבה בתוך ליבה שאין צדק בחיים. "את צודקת, ובכול זאת. אני מרגישה שאת לא רוצה בחברתי, אז תלכי" אמרה היא בשקט ונשמה בכבדות. טל שמה את תיקה על הריצפה, תחבה לתוכו את יומנה, שילבה את ידיה על חזה ואמרה "אני ל א זזה מכאן, עד שהזמן שלי ייגמר, מצטערת". שרלוט נראתה מופתעת, היא סובבה את פניה אל עבר טל ואמרה בשקט "אם את לא מרחמת עלי, אז למה את כאן?". "אני אמרתי לך," אמרה טל בשקט "חלמתי עלייך אתמול בלילה, אני יודעת שזה נשמע מטומטם. אבל זה המצב". שרלוט הביטה עליה במבט בוחן מספר רגעים ולבסוף אמרה "אני מאמינה לך". טל הרימה את מבטה מן החלון אל שרלוט, ואמרה בהפתעה "באמת?". "כן," ענתה היא בשקט והידקה את ידיה סביב צווארה "גם אני חלמתי עלייך" היא אמרה בשקט. "זה לא הגיוני," פלטה טל ונראתה מופתעת עוד יותר. איך זה יכול להיות שהן חלמו אחת כל השנייה, אם אין בניהן קשר בכלל. "אני ידעתי שתבואי, ושתילבשי את מה שאת לובשת עכשיו" אמרה שרלוט בלחישה, בכדי לא לאמץ את קולה. "גם אני, כלפייך זאת אורמת" ענתה טל, ושמה את מרפקיה על מיטתה של שרלוט. שתי הבנות הפנו את מבטן אחת מן השנייה, ולבסוף הביטו אחת בשנייה, ופלטו צחוק עצבני. "את משוגעת" אמרה לה שרלוט. "גם את משוגעת" השיבה לה טל וחייכה. שרלוט הצביעה על הכובע שהיה על השידה על ידה ואמרה בשקט "את יכולה בבקשה להביא לי אותו?". טל הביטה אל כובע הגרב ואמרה "בטח". היא הוצאיה אותו, וראתה את תמונותיה של ילדה הנראית כמו שרלוט, ואת חברותיה, בבריכה. היא הגישה לה את הכובע, והביטה בה במן שזאת חבשה אותו על ראשה הקירח. "לפעמים אני מרגשיה נבוכה שאנשים עם שיער מדברים איתי," היא אמרה בשקט, והביטה על שיערה של טל. "במיוחד אנשים עם שיער כמו שלך" אמרה שרלוט בשקט. "השיער שלי סתם גלי, אין לו צורה מוגדרת אפילו" ענהת לה טל והביטה על שיערה החום. שרלוט פלטה צחקוק מהיר, והביטה על טל בשמחה. "השיער שלך יפה טל, הוא בעל צורה ממש רכה. כאילו סודר כמה שעות אצל הספר" היא השיבה בשקט. טל מעולם לא שמה לב לכך, האי ידעה ששיערה הוא סתם כמו תוספת לראשה, ולא הבחינה במשהו מיוחד בו. אך דבריה של שרלוט נגעו לליבה, היא דיברה כמו ילדה שבאה מכוכב אחר, וביקרה כול דבר בצורה המשמעותית ביותר שלו. "תודה" אמרה טל בשקט, והביטה אל עבר התמונות. הן תפסו את עיניה, וגרמו לה לאבד את ריכוזה לכמה שניות.
יש המשך~~
 

ענבז

New member
וואו איזה פרק מדהים :)

בבקשה שטל תביא את מקפליי לפגוש את שרלוט... ואגב השם של המטפלת המופרעת שהייתה לנו הוא "שרלוט" אז אין לי אסוציאציות טובות לשם הזה...XDDD אחד הפרקים המוצלחים :)
 

screamin pittas

New member
עכשיו אני עוד יותר לא אוהבת את טל../images/Emo69.gif

איך היא יכולה לא לספר לילדה המסכנה הזאת שהיא מכירה את מקפליי? כואב לה לחלוק אותם עם אחרים?>< בכל אופן את כותבת ממש ממש יפה!
 

butbut

New member
../images/Emo26.gifמפתאום-זה בכלל לא הקטע הזה.

ההסבר להתנהגות שלה זה שהיא בעצם לא רצתה לומר לשרלוט שהיא מכירה את מפקליי- כי אסור שאנשים ידעו שטל מכירה אותם. היא לא רוצה להסתבך עם עיתונים ופפארצי. כי הכתבה הזאת שאמרו שהיא מעריצה שמטורפת על דאגי ...שיבשה לה את החיים. :]
 

screamin pittas

New member
כן אבל זה לא ששרלוט תספר למישהו..

שרלוט גם ככה לא ממש מדברת עם אף אחד>< והכתבה פורסמה אז הנזק כבר נגרם.. אבל לא לספר לשרלוט זה שפל
הילדה המסכנה לא רוצה לחיות עוד, כל מי שהיא הכירה נטש אותה והיא חולת סרטן
המעט שטל יכולה לעשות זה להביא אליה את מקפליי..
 

butbut

New member
חחח חכי את ממהרת לשפוט את טל...

אחרי הכול היא רק פגשה אותה בפעם הראשונה...והן עדיין לא הכירו מספיק בשבל שטל תוכל למסוך על שרלוט ותר מידי. אבל היא הבטיחה לה שהיא תחזור, אז זה כבר אורמ שהפגישה הזאת שינתה משהו אצל טל.
 

screamin pittas

New member
נכון..עכשיו כשאני חושבת על זה..

גם אם אני הייתי במקום טל לא בטוח שהייתי מספרת לה ישר על ההתחלה..במיוחד לא אחרי שהיא מתייחסת אליה ככה><
 

butbut

New member
בדיוק!../images/Emo45.gif קלעת בולXDD

שרלוט חושבת שהיא יכולה להתייחס אל אנשים איך שהיא רוצה. ופתאום באה טל- והיא עונה לשרלוט כמו ששרלוט עונה לטל ומתייחסת אליה באותו האופן כדי להראות לה עד כמה שהיא פוגעת באנשים כשהיא מתייחסת אליהם כמו אל זבל. :]
 
למעלה