../images/Emo126.gifחלק 12../images/Emo126.gif
טל הרימה את ידה, נגעה בשיערו הרך ואמרה "אל תעשה שטות, אני מתחננת אלייך". "מבטיח" אמר דני בשקט. היא חייכה אליו, ולאחר מכן סגרה את פיה שוב. טל הרימה את ידה אל עורפו שנית, ושמה את ידה השנייה בתוך ידו. דני אחז בסנטרה בעזרת קצות אצבעותיו והתקרב אליה. ליבה של טל וקרבה התהפכו ללא שליטה. טל הביטה אליו, נשמה אותו, והסניפה כול טיפת תחושה שיכלה היא להרגיש. דני נגע עם קצה אפו באפה, מה שגרם לטל ללטף את לחיו. לפתע הוא נשק לה נשיקה על השפתיים, נשיקה רגיל וקצרה בלבד. שפתיהם התהדקו לשנייה, ובשנייה השנייה כבר התרחקו. טל הרגשה שהיא מתחיה להסמיק בכול אורך כופה. דני התנתק ממנה, כמו שהבטיח, ולא המשיך או עשה אף שטות שהיא. טל עדיין עצמה את עיניה ,היא אחזה בידו ואמרה "דני, מה קורה כאן?". "מה קרה?" שאל דני. טל פתחה את עיניה ואמרה "מעולם לא הרגשתי ככה ,גם כשהיה לי חבר, והיה לי לא רק אחד. אבל מה קורה לי עכשיו?". "כואב לך?" שאל דני בשקט. "כן" אמרה טל בשקט. היא נגעה בפניו ואמרה "זה אתה". "אני?" שאל דני. "כן!" זעקה טל "זה אתה". "מה עשיתי?" שאל דני בשקט. "נישקת אותי, טוב פחות או יותר...נגעת בלב שלי, בגוף שלי...זה אתה" אמרה טל בשקט. "אני נשבע לך שאנחנו הזוג הכי מוזר שקיים בעולם" אמר דני בשקט. "דני, אתה שלי..." אמרה טל בקט מבלי להתייחס להערותיו. "מה?" שאל דני בבלבול. "אתה שלי" אמרה טל בשקט. "את...רגע...מה קורה כאן? מה לעזאזל קורה כאן?" שאל דני בשקט. "אני לא יודעת" אמרה טל בשקט. "את אוהבת אותי טל?" שאל דני בשקט. "אני לא יודעת" השיבה טל בשקט. היא חיברה את ידה עם ידו בקלילות, הביטה לעברו ואמרה בשקט "קרה לך פעם...שרצית משהו, אבל לא ידעת אם מותר לך לקחת אותו?". "כן" אמר דני בשקט "זה קורה תמיד, זו את". "אותו הדבר גם לגבי" אמרה טל בשקט. היום הזה, הוא היום הכי טוב בחיי…אני לא מאמין שאמרתי לך שאני אוהב אותך. בכול הזמן הזה פחדתי מפני…כלום" אמר דני בשקט. "דני, אני חושבת שהבנתי משהו, אני באמת מרגישה כאבים, ובאמת מרגישה דפיקות בלב, חזקות מאוד" אמרה טל בשקט. "אתה חשוב לי" היא המשיכה "אתה הסיבה שבגללה אני שורדת כאן דני ג'ונס. הבעיה האי שקשה לי להבין שאתה שלי". "תביני כבר! אני לא אוהב אף אחת מלבדך. אני לא יודע מה קרה לי, השתניתי, נהפכתי לדני שלא יכולתי למצוא בעצמי אם לא הייתי איתך" אישר דני. "אני אוהבת.." אמרה לפתע טל והביטה בפניו "את ההרגשה כשאתה מנשק אותי". "את אוהבת?" שאל דני בשקט. "אני אוהבת את זה" אמרה טל בשקט. דני ליטף את פניה ואמר "בלבלתי אותך, בלבלתי אותך מאוד". "נכון" אמרה טל בשקט. "ההרגשה הייתה פשוט עילאית, מי היה מאמין שאני אומר את זה? הייתי פעם אחד כזה שעושה מנשיקה "שלום"...הייתי מזלזל בכול, אבל עכשיו, הנשיקה היא הדבר הכי גורלי" אמר דני בהרהור רגעי. "אני יכולה..." אמרה טל בשקט. "יכולה מה טל שלי, יכולה מה?" שאל דני בשקט. "אני יכולה... לעשות את זה עצמי?" שאלה טל בשקט. "כן" אמר דני בשקט. טל חייכה אליו בשקט והביטה עליו בזמן שהוא התמתח. הוא הביט אליה, נשען על הגדר ואמר "את לא מבינה פשוט...כמה זמן חיכיתי לשמוע אותך מבינה את הדברים שאמרתי היום". "אני יודעת" אמרה טל בשקט. היא התקרבה אליו, חייכה, ושמה את ידה בידו. ידיו חיפשו אחר ידיה, היא הרגישה אותן עוברות את כול הדרך עד לאצבעותיה. היא שילבה את אצבעותיה באצבעותיו, ולחצה עליהן בחוזקה. דני הרים את עיניו מן הידיים, אל פניה של טל. טל הביטה על אור הירח שהשתקף בעיניו הכחולות, ושפתיו הורדרדות. הדחף לנשיקה השתולל בתוכה, והיא לא רצתה להילחם בדחף הזה. "אתה אוהב אותי באמת דני? אהבה ללא בגידות או צרות? שאלה טל וחיככה את פניה בפניו. "אני אוהב אותך טל, תפנימי" השיב דני בשקט.
יש המשך~~>
