אני אפתח עוד מיני-שרשור-פלצת פה...
בדיוק היום בבוקר אני קורא באיזה כתבה בעיתון שבמשפטו של חיים רמון בבג"צ, משפט שבו ישבו שלושה שופטים: אשר גרוניס, עדנה ארבל ואיילה פרוקצ'יה, התקבלו שלוש גזרי-דין, כל אחד משלושתם כתב דעה שאם לא מנוגדת לחלוטין לדעת השניים האחרים (שהרי בכל זאת החלטה כלשהי התקבלה בנושא) הרי שלא עלתה איתם בקנה אחד. לכאורה שלושת השופטים, שתי שופטות ושופט אם להיות דייקנים, כולם מעולים וחכמים בחוק הישראלי על פרטי פרטיו ובורי בוריו... לא בכדי הם נהיו שופטי בג"צ הרי, לא?! (תבין לבד מה דעתי על לפחות שליש מההרכב). לפיכך, ואם החוק היבש קובע בפירוש מה שהחוק היבש קובע, הייתה מצפה שפסק-הדין יהיה פה-אחד, גם אם המתנגדים ייכתבו שלמען הפורטוקול בלבד(!) הם מרגישים חוסר נוחות למלא את לשון החוק ככתבה ולשונה ושומא יש צורך להחליפה... על ידי הכנסת, כמובן. (עוד ביקורת מרומזת שלי, למי שלא שם לב). עצם העובדה שבהרכבים מרובי-שופטים יש מה שנקרא דעת מיעוט ודעת רוב מראה ששופטים נוטים לפרש את החוק, המילה הכתובה, לפי נטיית ליבם. זה אנושי, זה מקובל ולי דווקא אין בעיה עם זה (ואני מדבר בתור מישהו, אגב, ששופטת עם פרשנות מתירנית מדי לטעמי מנעה ממנו פיצוים שחשבתי שמגיעים לי, לפני שנתיים בערך), אבל זה קיים. שופטים הם בני-אדם, לא רובוטים. בגלל זה גם כל כך מרתיח אותי החשיפה התקשורתית שפתחה את כל השרשור הזה... עכשיו, לא משנה מה יחליטו השופטים שישבו בדין מישהו כבר ימצא על מה להתרעם עליהם וכן... אני מאד, מאד מאד, מאמין שהרצון שלהם לצאת כמה שיותר טוב בתקשורת (מפי שכאמור, לצאת נקיים לגמרי הם לא) בהחלט ישפיע על הפרשנות שלהם לחוקים הכתובים וכתוצאה מכך על הפסיקות שלהם. ממש לא(!) מקרה של sad but true, מקובל, אבל קיים.
