../images/Emo207.gifפה זה לא גן חיות!פה זה לשכת גיוס!../images/Emo36.gif
הבטחתי חפירה? קיבלתם! אבל לא כול החפירה-כי אז זה היה לוקח הרבה חלקים-אז שמתי את הקיצור שלה-מי שרוצה לקרוא את המלא-זה בבלוג שלי
מחר. זהו זה. קמתי ב-6 עשיתי רגליים
, הורדתי שיערות בבית השחי
, סידרתי גבות ניקיתי מאחורי האוזניים
, עכשיו אני מוכנה!. לצו-ראשון, מי היה מאמין?אני?
[תנו לי רגע-אעאע...זהו]. לבשתי בגדים, ומתחת למכנס בוקסר קצרצר
, בשביל הבדיקות הרפואיות. הקדשתי מחשבה האם ללכת עם חזייה חומה, או כחולה? הרי זאת בסך הכול בדיקה שגרתית, שאני חצי-ערומה מול רופא. כן, נשמע הגיוני, ורגיל למדי
. אבא קרא לי מן המטבח שאני אבוא כבר לשתות תה
, אבל במקום זה אני השקעתי עוד דקת טיפוח עצמי
. מרחתי איילנר על העין, וחיפשתי את משקפי השמש שלי. לאחר שהייתי בטוחה כי אני לובשת ג'ינסים מספיק צמודים
, וחולצה עם מחשוף[בעע
], עמדתי מול המראה ואמרתי לעצמי "את לא הולכת ככה
". מיד החלפתי את החולצה, החלפתי את המכנס, ושיניתי את התסרוקת בשיער.
אבא החליט לעשות קריאה-אחרונה-לפני-היציאה-אל-עבר-האוטו
. צעקתי לו שאני "כבר מסיימת", והוא האמין.
~לאחר 15 דקות~
"יש לך בעיה כלשהיא? בעיה שבגללה את תקועה בחדר כבר שלוש שעות?" שאל אבא בשמץ של רגזנות.
~באוטו~
לאחר שיצאנו סוף-סוף מן הפקק [אני ואבא], קרה משהו לאוטו
. "או, בדיוק מה שהיה חסר לנו" אמר אבא בציניות, ויצא מן האוטו. ובינתיים עשיתי בוק של תמונות, והתחלתי לשיר Met This Girl של מקפליי.
אחרי שהמשכנו בדרך הגענו למסקנה שהמנוע עומד להישרף
, פשוט כול 10 דקות עצרנו. כבר התחלתי לחשוב שלא נגיע לעולם
. עד שהגענו כבר התחלתי להרגיש כמו צימוק, הישבן שלי נרדם, זה בהחלט לא נעים כשהישבן נרדם. ההרגשה היא כאילו שמישהו ניסר לך את אחד הפלחים שלו, וזה לא נעים
- תאמינו לי. כשהגעתי נפרדתי מאבא לשלום, צועדת אל עבר החופשיות שלי.
מקום-שהכניסה להורים אסורה. מוצא חן בעיני!
~בלשכת גיוס~
צעדתי לי, מנענעת את התיק מצד אל צד, לא מסתכלת על כול הבנים שתקעו בי מבטים. למעשה, הרגשתי כמו איזו מפורסמת. התעלמתי מן המבטים, והעפתי את השיער שלי לאחור
. נכנסתי אל הבניין כאשר מזכירה עצבנית במיוחד[
חיילת] מביטה עלי במבטים תמהים ואומרת כמעט בלחש מספר מילים ממולמלים. "מה?" שאלתי אותה, והבנתי כי זה היה צעד שגוי. היא פתחה את עיניה ואמרה "קומה למעלה..דגדלשחגלדח...אה, דגכגדכגדכדגכ..דגכדגכדגכ!!!!!.גכגדכ....אגהה...געדגכגדכגדכ!!!"
. "אוקי,תודה" אמרתי לה בשקט ולקחתי את הכרטיס שהיא הביאה לי.
~חדר המתנות~
נכנסתי שוב אל מקום מלא בבני נוער, הגעתי למסקנה שאני די בולטת בשטח, אנשים לא הפסיקו להסתכל עלי. אז החלטתי לשחק אותה אל שמה על כולם. ופשוט צעדתי לי, עד שנתקלתי באיזה אחד-וזה היה הטעות של החיים שלי!
"שלום לך " הוא אמר בשקט ונופף בוילונות שהיו אמורות להיות הגבות שלו. החלטתי להיות נחמדה ואמרה "כן, היי". הוא צחק ואמר-כשהוא –סוקר-את-כול-כולי-בעיניו: "מה את עושה כאן?"
. [איזו שאלה מטומטמת! כאילו מה נראה לך שאני עושה כאן? שופינג?] "צו-ראשון" אמרתי בשקט, והפלאפון שלי צלצל-למזלי.
=
~בחדר אימות נתונים~
"אימות נתונים"-המקום בו כול הסודות שלך מתגלים על עצמך. כול השאלות הכי מציקות נשאלות שם, וזה עניין שלא חד על אחד. כלומר אתה מול משהיא שכותבת-אלוהים-יודע-מה
במחשב שלה במהירות. היא שואלת שאלות, ואתה עונה.
~מרפאה-בדיקות כלליות~
המזכירה הבלונדינית,בכלל!לא!הייתה!נחמדה!. הרופא לעומתה היה נחמד מאוד. רוב השיחה שלנו הלכה ככה: "צהבת, חצבת, כלבת—" "לא"
"כאבי גב, כאבי ראש, כאבי בטן, כאבי מחזור, כאבי ידיים, כאבי רגליי—" "לא"
"פחד מדברים, ראיה מטושטשת, רגישות לעקיצות, לכדורים, אוכל—" "לא"
[אתה רוצה אולי להקריא לי את כול רשימת המחלות שקיימות בעולם?
]
יש המשך~~