אשת השבוע
- פותח הנושא אפרת12
- פורסם בתאריך
הכי אוהבת את תל אביב,
אבל לא יכולה להשוות לערים של אז, כי הייתי ילדה. את קיראון אני כמעט לא זוכרת. לגבעתיים שמורה לי פינה מאד חמה בלב והמעבר לרעננה היה לי די קשה. בגבעתיים הייתי מלכת הכתה (היו לזה גם צדדים איומים), ולרעננה הגעתי חדשה לגמרי, באמצע שנת לימודים- והייתי צריכה להאבק על מעמדי בראשית גיל ההתבגרות, לצערי וגם לשמחתי בגיל הזה בדיוק גם הפכתי מילדה מאד מאד יפה, למתבגרת כעורה (גבוהה מדי וממושקפת מדי). בקיצור - תקופה מעניינת. מאד אהבתי את התיכון, את הצבא, את המגורים לבד בת"א. אהבתי לעבוד כמלצרית. אהבתי להיות צעירה ומשוחררת. אם הייתי צריכה לשנות משהו, הייתי בוחרת להתחיל את הטיפול הפסיכולוגי שהתחלתי בגיל 24 כמה שנים קודם. היה חוסך לי כמה קשרים מבאסים עם טיפוסים שלא הייתי צריכה להתעכב עליהם.
אבל לא יכולה להשוות לערים של אז, כי הייתי ילדה. את קיראון אני כמעט לא זוכרת. לגבעתיים שמורה לי פינה מאד חמה בלב והמעבר לרעננה היה לי די קשה. בגבעתיים הייתי מלכת הכתה (היו לזה גם צדדים איומים), ולרעננה הגעתי חדשה לגמרי, באמצע שנת לימודים- והייתי צריכה להאבק על מעמדי בראשית גיל ההתבגרות, לצערי וגם לשמחתי בגיל הזה בדיוק גם הפכתי מילדה מאד מאד יפה, למתבגרת כעורה (גבוהה מדי וממושקפת מדי). בקיצור - תקופה מעניינת. מאד אהבתי את התיכון, את הצבא, את המגורים לבד בת"א. אהבתי לעבוד כמלצרית. אהבתי להיות צעירה ומשוחררת. אם הייתי צריכה לשנות משהו, הייתי בוחרת להתחיל את הטיפול הפסיכולוגי שהתחלתי בגיל 24 כמה שנים קודם. היה חוסך לי כמה קשרים מבאסים עם טיפוסים שלא הייתי צריכה להתעכב עליהם.
הי לוליק כיף שאת אשת השבוע!
אם זה לא אישי מדי-למה הכוונה "הריון ראשון"? האם את מרגישה שאת ממצא את עצמך או אם לקרא לזה בשם פלצני-שמצאת את הייעוד שלך בלגדל את הילדים (כבר הוספתי לך כמה לרשימה...)? האם את מרגישה שאת יכולה להיות שלמה בבית בלי לעבוד? ובהקשר הזה אין לך ימים שאת מתשגעת מלהיות בבית עם ילד (הכי מתוק שבעולם ובכל זאת)? אם תחליטי לפנות לתחום אחר מעיצוב על איזה כיוונים חשבת?
אם זה לא אישי מדי-למה הכוונה "הריון ראשון"? האם את מרגישה שאת ממצא את עצמך או אם לקרא לזה בשם פלצני-שמצאת את הייעוד שלך בלגדל את הילדים (כבר הוספתי לך כמה לרשימה...)? האם את מרגישה שאת יכולה להיות שלמה בבית בלי לעבוד? ובהקשר הזה אין לך ימים שאת מתשגעת מלהיות בבית עם ילד (הכי מתוק שבעולם ובכל זאת)? אם תחליטי לפנות לתחום אחר מעיצוב על איזה כיוונים חשבת?
אני יכולה להגיד מה הפנטזיה שלי -
אני מרגישה שלילד קטן להיות במסגרת עד 16:00 זה יותר מדי (אני יודעת שבשבילי כאדם בוגר זה יותר מדי). אני מאד אשתדל להיות זמינה מ-13:00 ומקווה שזה יתאפשר לפחות בחלק מהימים. מה מביא אותי לחשוב ככה? הזיכרונות שלי כילדה, ואינטואיציה..... אני לא חושבת שיש איזו אמת אחת.
אני מרגישה שלילד קטן להיות במסגרת עד 16:00 זה יותר מדי (אני יודעת שבשבילי כאדם בוגר זה יותר מדי). אני מאד אשתדל להיות זמינה מ-13:00 ומקווה שזה יתאפשר לפחות בחלק מהימים. מה מביא אותי לחשוב ככה? הזיכרונות שלי כילדה, ואינטואיציה..... אני לא חושבת שיש איזו אמת אחת.
גם לי זה מאד כייף.
לפני יותם הייתי בהריון שנגמר בהפלה בשלב מוקדם. מצד אחד, לא חושבת שהייעוד שלי זה אימהות. מהצד השני, אני גם לא צריכה לצאת ממש לעבוד כדי להרגיש שאני ממצה את עצמי. אני כנראה לא מגדירה את עצמי ככה. אני פשוט חיה (ואצטט את ליליה והגמדים מפורום חינוך לגיל הרך: אני מהאנשים שלא מגדירים את עצמם דרך ה-to be אלא דרך ה-being). טוב לי להיות אמא של יותם, טוב לי להיות מי שאני. יש ימים שאני ממש ממש משתגעת, אבל היו ימים כאלה גם בסטודיו ואז לא הייתי יכולה לעשות יותר מדי דברים בנידון. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. עד לפני כמה שנים ממש לא הרגשתי ככה, ולא הייתי יכולה לנחש שככה החיים שלי ייראו היום. אני זוכרת שבאחת הפגישות בטיפול הפסיכולוגי בכיתי אחרי הגשה לא מוצלחת. הפסיכולוגית שלי שאלה מה כל כך גרוע בזה, ומה כל כך נורא אם אני לא אהיה מעצבת. אני בתגובה ממש נכנסתי לפאניקה. מה זאת אומרת אני לא אהיה מעצבת? אז מה אני אהיה? מי אני אהיה? והנה......... כרגע אני חושבת על כל מיני כיוונים: עריכה, טיפול באמנות, ייעוץ חינוכי. מחכה להארה שתגיע (מנסיוני, בסוף זה מגיע)
לפני יותם הייתי בהריון שנגמר בהפלה בשלב מוקדם. מצד אחד, לא חושבת שהייעוד שלי זה אימהות. מהצד השני, אני גם לא צריכה לצאת ממש לעבוד כדי להרגיש שאני ממצה את עצמי. אני כנראה לא מגדירה את עצמי ככה. אני פשוט חיה (ואצטט את ליליה והגמדים מפורום חינוך לגיל הרך: אני מהאנשים שלא מגדירים את עצמם דרך ה-to be אלא דרך ה-being). טוב לי להיות אמא של יותם, טוב לי להיות מי שאני. יש ימים שאני ממש ממש משתגעת, אבל היו ימים כאלה גם בסטודיו ואז לא הייתי יכולה לעשות יותר מדי דברים בנידון. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. עד לפני כמה שנים ממש לא הרגשתי ככה, ולא הייתי יכולה לנחש שככה החיים שלי ייראו היום. אני זוכרת שבאחת הפגישות בטיפול הפסיכולוגי בכיתי אחרי הגשה לא מוצלחת. הפסיכולוגית שלי שאלה מה כל כך גרוע בזה, ומה כל כך נורא אם אני לא אהיה מעצבת. אני בתגובה ממש נכנסתי לפאניקה. מה זאת אומרת אני לא אהיה מעצבת? אז מה אני אהיה? מי אני אהיה? והנה......... כרגע אני חושבת על כל מיני כיוונים: עריכה, טיפול באמנות, ייעוץ חינוכי. מחכה להארה שתגיע (מנסיוני, בסוף זה מגיע)
Human being ולא Human doing (ארוך)
הדיון הזה נוגע לי בנקודה כל כך רגישה. אני ממש מקנאה בך לוליק על המקום השליו הזה שבו את נמצאת בענין הזה. עד גיל 27 הייתי דתיה, היו לי חיים מאד צנועים מבחינת שאיפות ודרישות, ולא היו לי שאיפות של קריירה, רק שיהיה לי כסף לחיות ולשלם את החשבונות שלי. בגיל 27 הפסקתי להגדיר את עצמי כדתיה, וכעבור שנה פגשתי את בעלי. כל השנים קיבלתי מאנשים תגובות של "מה את 'רק'?" (מזכירה, אשת מכירות) ו"את לפני/אחרי לימודים?". וכל השנים גם לא הייתי שלמה עם עצמי בענין הזה כי באף אחד מהעיסוקים הנזכרים לא היה לי ממש מענין לאורך זמן. בגיל 31 עשיתי הסבה מקצועית למחשבים. הספקתי להיות מתכננת 3 שנים, ואז בגיל כמעט 35 פוטרתי מחברה גדולה בגל פיטורין. מאז אני לא מוצאת שקט לנפשי. מצד אחד אני יודעת שמאד קשה לעבוד בהיי טק, לעמוד בדרישות המטורפות של שעות עבודה ולגדל ילד. אך הבעיה היא שלא אני בחרתי לעזוב את זה, אלא זה נלקח ממני. הפיטורין תפסו אותי חודשיים אחרי הפסקת הריון בשבוע 20, כל מה שהיה לי בראש זה ילד. שוק המחשבים היה על הפנים, ולא הצלחתי למצא עבודה. שאלו אותי בראיונות "אם אני מתכננת ילדים", "כמה שנים אני נשואה", ומה לא? וכנראה שלא הצלחתי להקרין "אין לי בראש שום דבר אחר חוץ מלעבוד בשבילכם מהבוקר עד הערב". הסתובבתי חודשים עם מלחמה פנימית מה אני אמורה לעשות עכשיו? להתחיל עבודה חדשה ולהכנס מייד להריון? לחכות? אני כבר כמעט בת 35 (אז). בלגן אימים. בסוף נכנסתי להריון, 8 חודשים אחרי הפסקת ההריון הראשון, 6 חודשים אחרי הפיטורין. מאז אני בבית (שנתיים), יובל בת 10 חודשים. והיום אני מקבלת תגובות מאנשים "את לא עובדת?" כאילו אני עושה פשע נגד האנושות. מצד אחד ברור לי שאני הבן אדם שיכול לטפל ביובל הכי טוב. ומצד שני אני מתוסכלת אינטלקטואלית. אני לא בן אדם של חברות, כך שאני המון זמן לבד עם יובל. הימים שלי מאד ארוכים ולפעמים גם משעממים. אני מרגישה שפעם הייתי בן אדם שווה. היתה לי משרה טובה, הפעלתי את הראש לפרנסתי, והייתה לי משכורת טובה מאד שנתנה לי עצמאות ובטחון בעצמי. לא כך רציתי להגיע להורות. רציתי להרגיש בן אדם שלם, כדי לתת דוגמא טובה לילדים שלי. כשהייתי מתכננת הייתי מאד גאה בעצמי וגם אהבתי את זה, ומצאתי בזה ענין אינטלקטואלי רב. אבל היום התחום הזה "מחוץ לתחום" בשבילי. כבר שנתיים לא תכנתתי, אני כמעט בת 37, וגם ככה היו לי רק 3 שנות נסיון. ואת מי מעניינת משהי כזאת עם עם תינוקת? אני מרגישה שכל מה שיכולתי להיות מבחינה מקצועית בחיים האלה, נמצא כבר מאחורי. אני אוהבת את יובל, ואני גאה, ברת מזל ומאושרת להיות אמא שלה. וזו בכלל זכות גדולה להיות אמא. אבל אני לא מרגישה שזה מגדיר אותי. וכשאני מקבלת תגובות של "את לא עובדת" אני בכלל מרגישה כאילו אנשים חושבים שאני או דפוקה או מיליונרית, ואני לא אף אחד מהם. תוסיפו לזה את העובדה שהאיש רק מתקדם ומתקדם בעבודה, צובר נסיון ויוצר עוד ועוד קשרים, ולומד לתואר שני. אני מרגישה שהלכתי לי לאיבוד לגמרי. רשמנו את יובל לגן לספטמבר, היא תהיה כמעט בת שנה. אבל לי אין מושג מה יהיה איתי. תודה למי שקראה עד כאן.
הדיון הזה נוגע לי בנקודה כל כך רגישה. אני ממש מקנאה בך לוליק על המקום השליו הזה שבו את נמצאת בענין הזה. עד גיל 27 הייתי דתיה, היו לי חיים מאד צנועים מבחינת שאיפות ודרישות, ולא היו לי שאיפות של קריירה, רק שיהיה לי כסף לחיות ולשלם את החשבונות שלי. בגיל 27 הפסקתי להגדיר את עצמי כדתיה, וכעבור שנה פגשתי את בעלי. כל השנים קיבלתי מאנשים תגובות של "מה את 'רק'?" (מזכירה, אשת מכירות) ו"את לפני/אחרי לימודים?". וכל השנים גם לא הייתי שלמה עם עצמי בענין הזה כי באף אחד מהעיסוקים הנזכרים לא היה לי ממש מענין לאורך זמן. בגיל 31 עשיתי הסבה מקצועית למחשבים. הספקתי להיות מתכננת 3 שנים, ואז בגיל כמעט 35 פוטרתי מחברה גדולה בגל פיטורין. מאז אני לא מוצאת שקט לנפשי. מצד אחד אני יודעת שמאד קשה לעבוד בהיי טק, לעמוד בדרישות המטורפות של שעות עבודה ולגדל ילד. אך הבעיה היא שלא אני בחרתי לעזוב את זה, אלא זה נלקח ממני. הפיטורין תפסו אותי חודשיים אחרי הפסקת הריון בשבוע 20, כל מה שהיה לי בראש זה ילד. שוק המחשבים היה על הפנים, ולא הצלחתי למצא עבודה. שאלו אותי בראיונות "אם אני מתכננת ילדים", "כמה שנים אני נשואה", ומה לא? וכנראה שלא הצלחתי להקרין "אין לי בראש שום דבר אחר חוץ מלעבוד בשבילכם מהבוקר עד הערב". הסתובבתי חודשים עם מלחמה פנימית מה אני אמורה לעשות עכשיו? להתחיל עבודה חדשה ולהכנס מייד להריון? לחכות? אני כבר כמעט בת 35 (אז). בלגן אימים. בסוף נכנסתי להריון, 8 חודשים אחרי הפסקת ההריון הראשון, 6 חודשים אחרי הפיטורין. מאז אני בבית (שנתיים), יובל בת 10 חודשים. והיום אני מקבלת תגובות מאנשים "את לא עובדת?" כאילו אני עושה פשע נגד האנושות. מצד אחד ברור לי שאני הבן אדם שיכול לטפל ביובל הכי טוב. ומצד שני אני מתוסכלת אינטלקטואלית. אני לא בן אדם של חברות, כך שאני המון זמן לבד עם יובל. הימים שלי מאד ארוכים ולפעמים גם משעממים. אני מרגישה שפעם הייתי בן אדם שווה. היתה לי משרה טובה, הפעלתי את הראש לפרנסתי, והייתה לי משכורת טובה מאד שנתנה לי עצמאות ובטחון בעצמי. לא כך רציתי להגיע להורות. רציתי להרגיש בן אדם שלם, כדי לתת דוגמא טובה לילדים שלי. כשהייתי מתכננת הייתי מאד גאה בעצמי וגם אהבתי את זה, ומצאתי בזה ענין אינטלקטואלי רב. אבל היום התחום הזה "מחוץ לתחום" בשבילי. כבר שנתיים לא תכנתתי, אני כמעט בת 37, וגם ככה היו לי רק 3 שנות נסיון. ואת מי מעניינת משהי כזאת עם עם תינוקת? אני מרגישה שכל מה שיכולתי להיות מבחינה מקצועית בחיים האלה, נמצא כבר מאחורי. אני אוהבת את יובל, ואני גאה, ברת מזל ומאושרת להיות אמא שלה. וזו בכלל זכות גדולה להיות אמא. אבל אני לא מרגישה שזה מגדיר אותי. וכשאני מקבלת תגובות של "את לא עובדת" אני בכלל מרגישה כאילו אנשים חושבים שאני או דפוקה או מיליונרית, ואני לא אף אחד מהם. תוסיפו לזה את העובדה שהאיש רק מתקדם ומתקדם בעבודה, צובר נסיון ויוצר עוד ועוד קשרים, ולומד לתואר שני. אני מרגישה שהלכתי לי לאיבוד לגמרי. רשמנו את יובל לגן לספטמבר, היא תהיה כמעט בת שנה. אבל לי אין מושג מה יהיה איתי. תודה למי שקראה עד כאן.
את זוכרת את עקיבא ?
לפי מה שסיפרת על עצמך, את ודאי מכירה את רועה הצאן, שבגיל 40 החליט - כנגד כל הסיכויים - על הסבה מקצועית, ותראי לאן הוא הגיע... בניגוד לכל מה שמנסים לשדר לנו, העולם לא מורכב רק מצעירות רזות ומצליחות בנות 20. גם לנשים בנות 40 יש מקום של כבוד, ויש אפשרות להתחלה שנייה - זה בדיוק השלב בחיים להחלטות כאלה. אולי זה הזמן שלך לשבת ולחשוב "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה". עכשיו את בשלה יותר, יציבה יותר - בית, משפחה, ועדיין יש לך יכולת להשקיע בשינוי כיוון וליהנות מהפירות עוד הרבה שנים. את לא "רק", את "גם וגם וגם". את אמא של ילדונת מתוקה, אשה של גבר מצליח, עשית כבר כמה וכמה דברים גדולים בחייך האישיים, ועכשיו את מחפשת תחום נוסף להצליח בו. כל העתיד עוד פתוח בפנייך, עברת בקושי שליש מהחיים - אל תוותרי על כל שאר השנים הטובות שמחכות לך !!!
לפי מה שסיפרת על עצמך, את ודאי מכירה את רועה הצאן, שבגיל 40 החליט - כנגד כל הסיכויים - על הסבה מקצועית, ותראי לאן הוא הגיע... בניגוד לכל מה שמנסים לשדר לנו, העולם לא מורכב רק מצעירות רזות ומצליחות בנות 20. גם לנשים בנות 40 יש מקום של כבוד, ויש אפשרות להתחלה שנייה - זה בדיוק השלב בחיים להחלטות כאלה. אולי זה הזמן שלך לשבת ולחשוב "מה תרצי להיות כשתהיי גדולה". עכשיו את בשלה יותר, יציבה יותר - בית, משפחה, ועדיין יש לך יכולת להשקיע בשינוי כיוון וליהנות מהפירות עוד הרבה שנים. את לא "רק", את "גם וגם וגם". את אמא של ילדונת מתוקה, אשה של גבר מצליח, עשית כבר כמה וכמה דברים גדולים בחייך האישיים, ועכשיו את מחפשת תחום נוסף להצליח בו. כל העתיד עוד פתוח בפנייך, עברת בקושי שליש מהחיים - אל תוותרי על כל שאר השנים הטובות שמחכות לך !!!
1איתן ולהב שלנו
New member
../images/Emo24.gifומסכימה עם sipi
אה, שאלות עמוקות, כאילו? ../images/Emo6.gif
מקווה שהוא יהפוך לאדם סובלני, שיוויוני ואוהב אדם. הכי אוהבת מלא דברים - לשבת על הדשא בבריכה עם עיתונים כשיריב ויותם במים, לצאת עם כמה חברות, להיות לבד לגמרי בבית, לפתוח לאמא שלי את הדלת בדיוק ברגע שנגמרה לי הסבלנות לדקלם שוב את "פרח לי יפה ורוד"..... מחוץ לבית הכי אוהבת סושי, בבית הכי אוהבת פסטה או סלט מושקע. לא אוכלת עגבניות טריות ואבוקדו (פעם הרשימה היתה ארוכה בהרבה, אבל מתבגרים).
מקווה שהוא יהפוך לאדם סובלני, שיוויוני ואוהב אדם. הכי אוהבת מלא דברים - לשבת על הדשא בבריכה עם עיתונים כשיריב ויותם במים, לצאת עם כמה חברות, להיות לבד לגמרי בבית, לפתוח לאמא שלי את הדלת בדיוק ברגע שנגמרה לי הסבלנות לדקלם שוב את "פרח לי יפה ורוד"..... מחוץ לבית הכי אוהבת סושי, בבית הכי אוהבת פסטה או סלט מושקע. לא אוכלת עגבניות טריות ואבוקדו (פעם הרשימה היתה ארוכה בהרבה, אבל מתבגרים).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.