עומרי,
ממש רציתי ללכת לישון אבל הייתי חייבת לכתוב את זה. אתה ילד כל כך מיוחד. החיוך הכובש שלך, החיבוקים האוהבים שלך, המבט העמוק שלך שמבין כל כך לפעמים. השמחה שלך, הצחוק שלך, כובש כל בן אדם שפוגש אותך. כמה שאני מתגעגעת לפעם. שהכל היה תמים, וכל כך מיוחד. כמה השתנה. אני בחיים לא אשכח את התקופה המדהימה שלנו ביחד. כמה שיחות ביחד, כמה חיבוקים, כמה בכי, כמה כאב, והכל בכל כך מעט זמן. אני מתגעגעת לשיחות שלנו, לפעמים שהרגשתי שאתה באמת רוצה להקשיב, ושבאמת דאגת. ושהיה איכפת לך המון.. אני מתגעגעת.. לזכר פעם...