אם לא מתפקידנו, למה השיפוטיות כלפי ונסה?
הפוסט הקודם שלי שורשר אליך בשל ההתייחסות לאיתי ולונסה, אני מסכימה איתך ששיחה פרטית צריכה להישאר כזו, למרות שבפועל זה לא קורה בבית האח הגדול, וזה בסדר, גם מחוצה לו בחיים שלנו זה לא תמיד קורה. קורה. אנחנו גם לא פסיכולוגים של ונסה, ולא מתפקידנו לשפוט אותה על העובדה שהיא מתמרחת בשמן על ידי כל גבר מסוקס בוילה. זכותה. אף אחד לא שם אותנו גם לקבוע לונסה מה להרגיש או לשפוט אותה על דפוס התנהגות שלה. זכותה. זכותה לא לרצות את איתי. זכותה להעדיף עליו גבר אחר, אטקרקטיבי יותר. להעמיד אותה על הדחה רק על סמך זה, מזכיר לי את הסיבות שבגללן שי הועף, ולטעמי מאז עזיבתו התוכנית לא התרוממה וחזרה להיות מה שהיתה. במקביל, זכותו של איתי לנתק איתה מגע. להטיח בה האשמות, לצרוח עליה או לאיים עליה בתביעה. מנגד, מה שאיתי בוחר לעשות, זה להסתובב עם פרצוף דכאוני כל היום, לסחוט חיזוקים מכל דיירי הוילה ולהיתפס במצלמות הלייב כשהוא נפול ראש, מושפל ומובס, ואחרי זה עוד לשבת עם ונסה לשיחת יחסינו לאן. אני חותמת לך שאם מחר ונסה תזמין אותה למיטתה, הוא ירוץ בשמחה, וגם יבשל לה ארוחת מלכים. ככה הוא בוחר להתנהגף וזו בעיה שלו. בכעס לא צריך להיות מופנה (אם בכלל) כלפי ונסה.