נוריתוש המלכה
New member
איזה יפה את כותבת!אהבתי...המשך עכשיו!
שרשור פאנפיקים חדש
- פותח הנושא X Slider
- פורסם בתאריך
../images/Emo217.gif פרק 3+4
גוסטב פתח את הדלת בעדינות וגיאורג התפרץ פנימה בלחץ. "גוסטב! אנחנו נאחר להופעה!! קדימה!" הוא אמר מתנשף עם גיטרת הבס המשובצת שהתנדנדה על כתפו תוך התעלמות מוחלטת גוסטב, שנראה כמו איטי באותו הרגע השעטה גלימת פוך שכיסתה עד בטנו והשאירה את הבולבולון שלו חשוף לגמרי. "וואו.. גוסטב.. אני יודע שאתה נוהג לתופף בלי חולצה.. אבל בלי בגדים? עם המקל והתופים בחוץ?!" הוא אמר והצביע על איבר מינו החשוף של גוסטב. גוסטב לא ענה.. הוא רק בהה בגיאורג המום. "מה קורה אחי?" גיאורג שאל ותפח על שכמו של גוסטב. "אני.. אני לא יודע" אמר גוסטב בבלבול ושפשף את שיערו במקום להחזיק את השמיכה. השמיכה החליקה עד קרסוליו של גוסטב הבישן וכל גופו השרירי נחשף מול 2 גרופיות שבמקרה עברו במקום והתחילו לצרוח מאושר והתרגשות. גיאורג טרק את הדלת מאחוריו ונעל אותה. גוסטב התלבש במהירות ושנייה לפני שסגר את הדלת אחרי גיאורג ואחריו ריסס על עצמו מי קולון ותפס את המקלות שלו. כשנכנס עם גיאורג למעלית הביט במקלות שלו תוך כדי משחק. הם היו קצת שונים מבדרך כלל, כשקירב אותם לעיניו הבחין בסמל של טוקיו שהיה מוטבע עליהם בלורד שחור. צמרמורת עברה בגופו והוא שפשף את עורפו במבוכה. "גוסטב.. מה קורה??!" שאל גיאורג בטון אימהי. "אני לא יודע.. קרה משהו ממש מוזר.. התחלתי לצלם ו.. פתאום מצאתי את עצמי ככה.. עירום." היא סיפר והשפיל את מבטו. "מישהו שתה יותר מידי אתמול" אמר גיאורג וצחק. הוא טפח על שכמו של חברו בגבריות כאות גאווה. כשהם הגיעו למאחורי הקלעים ביל ישב על כיסא מתכת קטן ושר בשקט את reden. טום נכנס וישר את חולצתו שהתקמטה תחת משקל הגיטרה. הוא התיישב על המגבר שלו והתחיל לכוון את הגיטרה בסבלנות. גיאורג התיישב על הברכיים וכיוון את הבס שלו בהתאם לגיטרה של טום ומידי פעם הם הרימו את עיניהם אחד על השני. טום קרץ לו וגיאורג השיב בחיוך. גוסטב ישב ליד ביל והאזין לו. הוא סתם שיחק עם המקלות שלו ושיגע את ביל. אחרי כשעתיים שאגת המעריצות הייתה כבר בלתי נסבלת. הם התחילו את ההופעה כמו כל הופעה.. גוסטב עולה ראשון ועושה סולו תופים. אחריו גיאורג עולה עם הבס, אחריו טום ואז מנתר מאיזושהי פינה נידחת בבמה וכל המעריצות מתחילות להתעלף. ביל התחיל לשיר את ubers ende der welt . מידי פעם גיאורג וטום התקרבו וניגנו אחד ליד השני ונראו דיי מרוצים.. באמצע סולו גיטרה של טום, ביל התחיל לשחק עם הפירסינג שלו ולנסות להיזכר במה שקרה שם במקלחת.. הוא לא זכר הרבה.. הוא רק זכר שהוא נהנה מאוד.. הסולו של טום נגמר וביל המשיך לשיר בהתלהבות. בתחילת Wo Sind Eure Hände ביל החליט שהוא מעלה מעריצה אקראית לבמה. הוא בחר אחת עם חולצה ורודה ומכנס לבן. ביל חשב לעצמו: דיי מכוערת אבל.. הפלייה מתקנת.. אתם יודעים.. את כל הכוסיות טום יזיין אחר כך אז צריך לתת קצת אושר לשמנות גם.. חח.. בכל מקרה.. אני נחמד.. הן מאושרות, אז למי איכפת?. בסוף השיר היא עמדה לרדת מהבמה. שומר הראש של ביל עזר לה לרדת אך שנייה לפני שידה השתחררה ממנו היא דפקה ריצה מטורפת לעבר ביל ואחזה לו בתחת. ביל ההמום ניסה לנתק אותה ממנו אך ללא הצלחה. בלית ברירה הוא המשיך לשיר הבא ואז, המעריצה קפצה עליו, שילבה את רגליה על מותניו ונישקה אותו. סוף פרק 3. המעריצה לא נרגעה. ביל לא נישק אותה חזרה אך היא לא ניתקה את פיה ממנו. היא ניסתה לגרום לו לפתוח את פיו והוא ניסה להדוף אותה אך ללא הצלחה. גיאורג הפסיק לנגן ומשך אותה בכוח. המעריצה רצה לקצה הבמה, קפצה בין כל המעריצים ונעלמה. ביל ההמום ביקש הפסקה, דיויד ההמום עוד יותר החליט שיש לחיים את ההופעה מיד. ביל ישב על המגבר של גיאורג וניגב את הזיעה שלו. לצידו היה בקבוק חצי ריק של ודקה. "כל הכבוד אחי! סוף סוף השגת מעריצה כמו שצריך הא?" אמר טום המשועשע. "כן הא?" אמר ביל כשהוא מנסה להתנער מהחוויה ומחליף את המבט הריקני בחיוך ילדותי. טום לקח את בקבוק הודקה ופתח אותו. "אתה רואה כמה טוב להיות אח שלי? בזכותי כולן רוצות אותך. זה כי אתה אח שלי" אמר טום בחיוך זדוני ולגם לגימה גדולה מהודקה. "ביל תראה.. אני מבין כמה שזה נח.." התחיל גוסטב לדבר ופרץ בצחוק "שזה נחמד מצידך לקחת את המעריצות המכוערות לבמה.. אבל במקרים כאלה זה לא מי יודע מה רעיון טוב אתה יודע.." הוא אמר כשהתגלגל מצחוק. הוא חטף מטום את הודקה והכניס אותה במקרר. כולם צחקו והתחילו לפרוק את הציוד של ההגברה (הערת עריכה: כן.. רציתי שטוקיו הוטל יפרקו ציוד הגברה, מה תעשו לי? חח). אחרי ההופעה הבנים התכנסו בחדר של גיאורג על בירות ופיצות. "אתם יודעים שטום שם צלליות סגולות?" אמר ביל והתגלגל מצחוק עד שנפל מהמיטה על התחת ובקבוק הבירה בין רגליו. גיאורג וגוסטב הסתכלו על ביל וטום והתחילו לצחוק. "הא כן? את ביל אנסה מעריצה!" אמר טום ושילב את ידיו בניסיון לא להתפוצץ מצחוק. "ראינו" אמרו גיאורג וגוסטב וכולם נקרעו מצחוק. "בואו נשחק אמת או חובה" הציע ביל והביט בהם בתחמניות. "בוא נוריד את המכנסיים בלובי" הציע טום וניסה לרסן את הצחוק מהול באלכוהול שהתפרץ ממנו באותו הרגע. "כואב לי התחת" גוסטב אמר ושפשף את סנטרו בתמיהה. "וואו.. אתם שיכורים לגמרי!" אמר ביל בצחוק של ילדה. "אולי אני פשוט אשכיב אתם לישון?" אמר גיאורג בחיוך. ביל קם ובהליכה מתנדנדת הלך לכיוון גיאורג והדביק לו נשיקה צרפתית מדהימה.
גוסטב פתח את הדלת בעדינות וגיאורג התפרץ פנימה בלחץ. "גוסטב! אנחנו נאחר להופעה!! קדימה!" הוא אמר מתנשף עם גיטרת הבס המשובצת שהתנדנדה על כתפו תוך התעלמות מוחלטת גוסטב, שנראה כמו איטי באותו הרגע השעטה גלימת פוך שכיסתה עד בטנו והשאירה את הבולבולון שלו חשוף לגמרי. "וואו.. גוסטב.. אני יודע שאתה נוהג לתופף בלי חולצה.. אבל בלי בגדים? עם המקל והתופים בחוץ?!" הוא אמר והצביע על איבר מינו החשוף של גוסטב. גוסטב לא ענה.. הוא רק בהה בגיאורג המום. "מה קורה אחי?" גיאורג שאל ותפח על שכמו של גוסטב. "אני.. אני לא יודע" אמר גוסטב בבלבול ושפשף את שיערו במקום להחזיק את השמיכה. השמיכה החליקה עד קרסוליו של גוסטב הבישן וכל גופו השרירי נחשף מול 2 גרופיות שבמקרה עברו במקום והתחילו לצרוח מאושר והתרגשות. גיאורג טרק את הדלת מאחוריו ונעל אותה. גוסטב התלבש במהירות ושנייה לפני שסגר את הדלת אחרי גיאורג ואחריו ריסס על עצמו מי קולון ותפס את המקלות שלו. כשנכנס עם גיאורג למעלית הביט במקלות שלו תוך כדי משחק. הם היו קצת שונים מבדרך כלל, כשקירב אותם לעיניו הבחין בסמל של טוקיו שהיה מוטבע עליהם בלורד שחור. צמרמורת עברה בגופו והוא שפשף את עורפו במבוכה. "גוסטב.. מה קורה??!" שאל גיאורג בטון אימהי. "אני לא יודע.. קרה משהו ממש מוזר.. התחלתי לצלם ו.. פתאום מצאתי את עצמי ככה.. עירום." היא סיפר והשפיל את מבטו. "מישהו שתה יותר מידי אתמול" אמר גיאורג וצחק. הוא טפח על שכמו של חברו בגבריות כאות גאווה. כשהם הגיעו למאחורי הקלעים ביל ישב על כיסא מתכת קטן ושר בשקט את reden. טום נכנס וישר את חולצתו שהתקמטה תחת משקל הגיטרה. הוא התיישב על המגבר שלו והתחיל לכוון את הגיטרה בסבלנות. גיאורג התיישב על הברכיים וכיוון את הבס שלו בהתאם לגיטרה של טום ומידי פעם הם הרימו את עיניהם אחד על השני. טום קרץ לו וגיאורג השיב בחיוך. גוסטב ישב ליד ביל והאזין לו. הוא סתם שיחק עם המקלות שלו ושיגע את ביל. אחרי כשעתיים שאגת המעריצות הייתה כבר בלתי נסבלת. הם התחילו את ההופעה כמו כל הופעה.. גוסטב עולה ראשון ועושה סולו תופים. אחריו גיאורג עולה עם הבס, אחריו טום ואז מנתר מאיזושהי פינה נידחת בבמה וכל המעריצות מתחילות להתעלף. ביל התחיל לשיר את ubers ende der welt . מידי פעם גיאורג וטום התקרבו וניגנו אחד ליד השני ונראו דיי מרוצים.. באמצע סולו גיטרה של טום, ביל התחיל לשחק עם הפירסינג שלו ולנסות להיזכר במה שקרה שם במקלחת.. הוא לא זכר הרבה.. הוא רק זכר שהוא נהנה מאוד.. הסולו של טום נגמר וביל המשיך לשיר בהתלהבות. בתחילת Wo Sind Eure Hände ביל החליט שהוא מעלה מעריצה אקראית לבמה. הוא בחר אחת עם חולצה ורודה ומכנס לבן. ביל חשב לעצמו: דיי מכוערת אבל.. הפלייה מתקנת.. אתם יודעים.. את כל הכוסיות טום יזיין אחר כך אז צריך לתת קצת אושר לשמנות גם.. חח.. בכל מקרה.. אני נחמד.. הן מאושרות, אז למי איכפת?. בסוף השיר היא עמדה לרדת מהבמה. שומר הראש של ביל עזר לה לרדת אך שנייה לפני שידה השתחררה ממנו היא דפקה ריצה מטורפת לעבר ביל ואחזה לו בתחת. ביל ההמום ניסה לנתק אותה ממנו אך ללא הצלחה. בלית ברירה הוא המשיך לשיר הבא ואז, המעריצה קפצה עליו, שילבה את רגליה על מותניו ונישקה אותו. סוף פרק 3. המעריצה לא נרגעה. ביל לא נישק אותה חזרה אך היא לא ניתקה את פיה ממנו. היא ניסתה לגרום לו לפתוח את פיו והוא ניסה להדוף אותה אך ללא הצלחה. גיאורג הפסיק לנגן ומשך אותה בכוח. המעריצה רצה לקצה הבמה, קפצה בין כל המעריצים ונעלמה. ביל ההמום ביקש הפסקה, דיויד ההמום עוד יותר החליט שיש לחיים את ההופעה מיד. ביל ישב על המגבר של גיאורג וניגב את הזיעה שלו. לצידו היה בקבוק חצי ריק של ודקה. "כל הכבוד אחי! סוף סוף השגת מעריצה כמו שצריך הא?" אמר טום המשועשע. "כן הא?" אמר ביל כשהוא מנסה להתנער מהחוויה ומחליף את המבט הריקני בחיוך ילדותי. טום לקח את בקבוק הודקה ופתח אותו. "אתה רואה כמה טוב להיות אח שלי? בזכותי כולן רוצות אותך. זה כי אתה אח שלי" אמר טום בחיוך זדוני ולגם לגימה גדולה מהודקה. "ביל תראה.. אני מבין כמה שזה נח.." התחיל גוסטב לדבר ופרץ בצחוק "שזה נחמד מצידך לקחת את המעריצות המכוערות לבמה.. אבל במקרים כאלה זה לא מי יודע מה רעיון טוב אתה יודע.." הוא אמר כשהתגלגל מצחוק. הוא חטף מטום את הודקה והכניס אותה במקרר. כולם צחקו והתחילו לפרוק את הציוד של ההגברה (הערת עריכה: כן.. רציתי שטוקיו הוטל יפרקו ציוד הגברה, מה תעשו לי? חח). אחרי ההופעה הבנים התכנסו בחדר של גיאורג על בירות ופיצות. "אתם יודעים שטום שם צלליות סגולות?" אמר ביל והתגלגל מצחוק עד שנפל מהמיטה על התחת ובקבוק הבירה בין רגליו. גיאורג וגוסטב הסתכלו על ביל וטום והתחילו לצחוק. "הא כן? את ביל אנסה מעריצה!" אמר טום ושילב את ידיו בניסיון לא להתפוצץ מצחוק. "ראינו" אמרו גיאורג וגוסטב וכולם נקרעו מצחוק. "בואו נשחק אמת או חובה" הציע ביל והביט בהם בתחמניות. "בוא נוריד את המכנסיים בלובי" הציע טום וניסה לרסן את הצחוק מהול באלכוהול שהתפרץ ממנו באותו הרגע. "כואב לי התחת" גוסטב אמר ושפשף את סנטרו בתמיהה. "וואו.. אתם שיכורים לגמרי!" אמר ביל בצחוק של ילדה. "אולי אני פשוט אשכיב אתם לישון?" אמר גיאורג בחיוך. ביל קם ובהליכה מתנדנדת הלך לכיוון גיאורג והדביק לו נשיקה צרפתית מדהימה.
../images/Emo217.gif פרקים 1 ו2 לבקשתך ../images/Emo13.gif
" באמת שהסיבוב הופעות הולך הרבה יותר טוב ממה שציפיתי!!" אמר ביל בצהלה לטום כשריסס את הספרי שלו לכל אורך, רוחב, היקף ונפח שיערו. שיניהם ישבו בחדרו של ביל במלון, כשלצידם 2 בקבוקי קולה ומגש פיצה ריק. ביל המשיך לדבר ולדבר עד שבשלב מסוים הוא שם לב שכרגיל, טום לא מקשיב לו. ביל התעצבן ונתן לו כאפה.. כהרגלו. "למה זה היה?" אמר טום ההמום אך משועשע ושפשף את לחייו הכאובות. ביל הלך למראה לבחון את עצמו קצת במראה ועשה קצת פוזות.. טום הסתכל עליו והרהר... הוא חשב על משהו אחר.. תחילת פלאשבק : טום יושב על ספה אדומה מעור ואצבעות חזקות אך עדינות מרימות לו את החולצה ספק סמרטוט לאט לאט. אחרי כן פותחות לו כפתור בג'ינס הענק שלו ודוחפות את עצמן במהירות ובהחלטיות פנימה. הנשימות החמות עוברות דרך הראסטות שלו לצוואר ומדגדגות אותו בכל הגוף. טום נישק שם מישהו.. אבל זה היה מעורפל מידי.. הוא לא הצליח להתרכז. "אתה מבין למה אני מתכוון?" שאל ביל את טום והושיט את ידו בפקאציות יתרה לתוך שיערו הקופצני- המקופד- הסבוך ובואשי. "לא ממש איכפת לי מה אמרת" מלמל לעצמו טום בבלבול ומיהר לתקן את עצמו ב"ביל שתוק" טיפוסי עם חיוך ממזרי על פניו הילדותיות. "סתם ביל.. אני צוחק.. הכל יסתדר אל תדאג.. " אמר טום בחיוך והתרומם והמיטה. "הו טום.." ביל נאנח תוך כדי ציחקוק ונכנס לשירותים. אחרי שטום יצא מהחדר ביל נכנס למקלחת עם בגדים ופתח את הברז.. הוא עמד שם, תחת הזרם הלוהט ופינטז. תחילת פנטזיה:ידיו בעלות הציפורניים המטופחות אוחזות בישבן חטוב שהונח היטב בתוך ג'ינס כהה מחמיא. הוא הרים את החולצה ההדוקה מהגוף המעוצב שעמד מולו והתפעל במשך דקות ארוכות. הוא חקר בידיו כל סנטימטר בגוף שניצב מולו וגניחות רכות נשמעו ברקע. נשמעה צעקה חנוקה וביל פקח את עיניו. ביל התעורר כשהיה ישוב עירום במקלחת. המים עוד זרמו אך הם היו קרים כעט. דלת השירותים הייתה פתוחה לרווחה ולפני הדלת הונחו 2 מגבות נקיות ובקבוק רד בול. דלת החדר בדיוק נסגרה ודמות מטושטשת יצאה מהחדר. סוף פרק 1 ביל קם לאט וסגר את המים. הוא עטף את עצמו במגבת שהייתה מונחת על הרצפה והסתכל במראה. האיפור שלו נמרח לכל אורך הפנים ונטף עד השפתיים שהיו באותו רגע אדומות יותר מבדרך כלל . זה היה נראה כאילו מישהו פשוט נשך לו את השפתיים.. השיער שלו היה ספוג מים ומבולגן לחלוטין מן הסתם וכשהזיז אותו הצידה נגלה לו סימן היקי עצום שלא היה מבזה שום שרמוטה עם יזיז בעלי שפתיים מסיליקון. ביל הרגיש מותש וכל איבריו הרגישו כבדים. הוא הרגיש תחושה מוזרה בפה שלו. הוא הוציא לשון מול המראה וכמעט התמוטט מתדהמה. את הפירס הכסוף שהיה לו תמיד, החליף פירס שחור עם גולגולת כסופה. ביל החליף בגדים במהירות ותיקן את האיפור שלו ורץ לחדר של טום. הוא דפק על הדלת בהיסטריה מוחלטת עד שהוא שמע את קולו של טום מתקרב. טום פתח את הדלת וניצב מול ביל עם בוקסר ורוד של בראץ. העיניים שלו היו מאופרות בסגול בוהק ועל החזה שלו היו עשרות סימני שפתיים בגווני אודם שונים. "מה?!" אמר טום במבוכה והסתתר מאחורי הדלת בניסיון להסתיר את הלק האדום הזנותי שנמרח בקפידה על אצבעות רגליו. "נראה לי שאנסו אותי" אמר ביל תוך כדי שהחזיק את בטנו כדי לא להתגלגל מצחוק מול אחיו. טום טרק את הדלת בחוזקה ומתוך החדר נשמעו גניחות וצחקוקים של בנות. ביל נותר לעמוד שם לכמה רגעים ואחרי כן הסתובב וראה שגוסטב מביט בו ומגחך ליד הכניסה לחדר שלו. "ואתה לא זוכר כלום?" גוסטב שאל בדאגה והחל קונצרט קליקים קצר של כל מפרק קיים בידיו. "כלום כלום" אמר ביל בייאוש ושיחק עם קצה לשונו בפירסינג החדש של הגולגולת. גוסטב התקרב אליו עם בקבוק קולה והחל להעלות השערות. תוך כדי דיבור גוסטב חשב על משהו.. הוא נישק מישהו.. בעל שפתיים רכות ביותר. היה משהו נוצץ בשפתיים האלה. השיער שלו היה סבוך.. הוא אהב לשחק בשיער שלו.. מי זה היה? אחרי שביל יצא מהחדר גוסטב נשכב על המיטה והחל לפשפש מתחת לכריתו בחיפוש אחר המצלמה שלו. אחרי שמצא אותה לצד השעון המעורר שהיה מכוון ל5 לפנות בוקר, יצא למרפסת לצלם קצת ציפורים. כמה שעות אחרי זה גוסטב מצא את עצמו עירום במרפסת, עם המצלמה על צווארו. הוא שמע דפיקה חזרה בדלת ויצא מהמרפסת בקושי. סוף פרק 2. את ההמשך אני כותבת ברגעים אלו
" באמת שהסיבוב הופעות הולך הרבה יותר טוב ממה שציפיתי!!" אמר ביל בצהלה לטום כשריסס את הספרי שלו לכל אורך, רוחב, היקף ונפח שיערו. שיניהם ישבו בחדרו של ביל במלון, כשלצידם 2 בקבוקי קולה ומגש פיצה ריק. ביל המשיך לדבר ולדבר עד שבשלב מסוים הוא שם לב שכרגיל, טום לא מקשיב לו. ביל התעצבן ונתן לו כאפה.. כהרגלו. "למה זה היה?" אמר טום ההמום אך משועשע ושפשף את לחייו הכאובות. ביל הלך למראה לבחון את עצמו קצת במראה ועשה קצת פוזות.. טום הסתכל עליו והרהר... הוא חשב על משהו אחר.. תחילת פלאשבק : טום יושב על ספה אדומה מעור ואצבעות חזקות אך עדינות מרימות לו את החולצה ספק סמרטוט לאט לאט. אחרי כן פותחות לו כפתור בג'ינס הענק שלו ודוחפות את עצמן במהירות ובהחלטיות פנימה. הנשימות החמות עוברות דרך הראסטות שלו לצוואר ומדגדגות אותו בכל הגוף. טום נישק שם מישהו.. אבל זה היה מעורפל מידי.. הוא לא הצליח להתרכז. "אתה מבין למה אני מתכוון?" שאל ביל את טום והושיט את ידו בפקאציות יתרה לתוך שיערו הקופצני- המקופד- הסבוך ובואשי. "לא ממש איכפת לי מה אמרת" מלמל לעצמו טום בבלבול ומיהר לתקן את עצמו ב"ביל שתוק" טיפוסי עם חיוך ממזרי על פניו הילדותיות. "סתם ביל.. אני צוחק.. הכל יסתדר אל תדאג.. " אמר טום בחיוך והתרומם והמיטה. "הו טום.." ביל נאנח תוך כדי ציחקוק ונכנס לשירותים. אחרי שטום יצא מהחדר ביל נכנס למקלחת עם בגדים ופתח את הברז.. הוא עמד שם, תחת הזרם הלוהט ופינטז. תחילת פנטזיה:ידיו בעלות הציפורניים המטופחות אוחזות בישבן חטוב שהונח היטב בתוך ג'ינס כהה מחמיא. הוא הרים את החולצה ההדוקה מהגוף המעוצב שעמד מולו והתפעל במשך דקות ארוכות. הוא חקר בידיו כל סנטימטר בגוף שניצב מולו וגניחות רכות נשמעו ברקע. נשמעה צעקה חנוקה וביל פקח את עיניו. ביל התעורר כשהיה ישוב עירום במקלחת. המים עוד זרמו אך הם היו קרים כעט. דלת השירותים הייתה פתוחה לרווחה ולפני הדלת הונחו 2 מגבות נקיות ובקבוק רד בול. דלת החדר בדיוק נסגרה ודמות מטושטשת יצאה מהחדר. סוף פרק 1 ביל קם לאט וסגר את המים. הוא עטף את עצמו במגבת שהייתה מונחת על הרצפה והסתכל במראה. האיפור שלו נמרח לכל אורך הפנים ונטף עד השפתיים שהיו באותו רגע אדומות יותר מבדרך כלל . זה היה נראה כאילו מישהו פשוט נשך לו את השפתיים.. השיער שלו היה ספוג מים ומבולגן לחלוטין מן הסתם וכשהזיז אותו הצידה נגלה לו סימן היקי עצום שלא היה מבזה שום שרמוטה עם יזיז בעלי שפתיים מסיליקון. ביל הרגיש מותש וכל איבריו הרגישו כבדים. הוא הרגיש תחושה מוזרה בפה שלו. הוא הוציא לשון מול המראה וכמעט התמוטט מתדהמה. את הפירס הכסוף שהיה לו תמיד, החליף פירס שחור עם גולגולת כסופה. ביל החליף בגדים במהירות ותיקן את האיפור שלו ורץ לחדר של טום. הוא דפק על הדלת בהיסטריה מוחלטת עד שהוא שמע את קולו של טום מתקרב. טום פתח את הדלת וניצב מול ביל עם בוקסר ורוד של בראץ. העיניים שלו היו מאופרות בסגול בוהק ועל החזה שלו היו עשרות סימני שפתיים בגווני אודם שונים. "מה?!" אמר טום במבוכה והסתתר מאחורי הדלת בניסיון להסתיר את הלק האדום הזנותי שנמרח בקפידה על אצבעות רגליו. "נראה לי שאנסו אותי" אמר ביל תוך כדי שהחזיק את בטנו כדי לא להתגלגל מצחוק מול אחיו. טום טרק את הדלת בחוזקה ומתוך החדר נשמעו גניחות וצחקוקים של בנות. ביל נותר לעמוד שם לכמה רגעים ואחרי כן הסתובב וראה שגוסטב מביט בו ומגחך ליד הכניסה לחדר שלו. "ואתה לא זוכר כלום?" גוסטב שאל בדאגה והחל קונצרט קליקים קצר של כל מפרק קיים בידיו. "כלום כלום" אמר ביל בייאוש ושיחק עם קצה לשונו בפירסינג החדש של הגולגולת. גוסטב התקרב אליו עם בקבוק קולה והחל להעלות השערות. תוך כדי דיבור גוסטב חשב על משהו.. הוא נישק מישהו.. בעל שפתיים רכות ביותר. היה משהו נוצץ בשפתיים האלה. השיער שלו היה סבוך.. הוא אהב לשחק בשיער שלו.. מי זה היה? אחרי שביל יצא מהחדר גוסטב נשכב על המיטה והחל לפשפש מתחת לכריתו בחיפוש אחר המצלמה שלו. אחרי שמצא אותה לצד השעון המעורר שהיה מכוון ל5 לפנות בוקר, יצא למרפסת לצלם קצת ציפורים. כמה שעות אחרי זה גוסטב מצא את עצמו עירום במרפסת, עם המצלמה על צווארו. הוא שמע דפיקה חזרה בדלת ויצא מהמרפסת בקושי. סוף פרק 2. את ההמשך אני כותבת ברגעים אלו
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gif:-O לא רוצה! שינשק אותי!@ בוהו
טוקיו פוטר.. כן כן.. ../images/Emo22.gif XD
אז אמ... כולכן שמעתם את המילים טוקיו פוטר, לא... אז זהו, זה פאנפיק שאני ומריה כותבות בקאבר הארי פוטר. כבר יש שני פרקים, ותוכלו לקרוא אותם כאן: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482769 תהנו.. ^_^
אז אמ... כולכן שמעתם את המילים טוקיו פוטר, לא... אז זהו, זה פאנפיק שאני ומריה כותבות בקאבר הארי פוטר. כבר יש שני פרקים, ותוכלו לקרוא אותם כאן: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=482769 תהנו.. ^_^
0oSharoNo0
New member
חחח מגניב...!! ../images/Emo6.gif
אהבתי ת'רעיון....
ואני גם אוהבת הארי פוטר קראתי את כולם..(חוץ מה-7)
תמשיכו......!
אהבתי ת'רעיון....
תמשיכו......!0oSharoNo0
New member
חח עצלנים...
אני בעצמי עצלנית...
אבל יותר נח לקרוא את זה בבלוג
אני בעצמי עצלנית...
הפרקים... 1
טוקיו פוטר פרק 1 "היה כ"כ כיף, אנדרס. אתה פשוט לא מאמין!" צעק ביל בהתלהבות לתוך הפלאפון. "אני שמח...." צחק אנדרס. "אני כבר מת שתגיעו...." "תאמין לי שגם אנחנו מתגעגעים לגרמניה. אל תדאג, מחרתיים נטוס לארץ..." "הוהו!" צהל הקול מהצד השני של הקו. "איזו שמחה..." צחק ביל. "אז תגיד, מה שלום ורוניקה?" "הכל בסדר... למה?" "סתם, לוודא שעוד לא הברחת אותה...." "מצחיק מאוד, ביל!" "אני יודע.." גיחך ביל. "תו...." -"אעאעאע! ביל!!!!!!!!!!!!" "שנייה, אנדרס, טום צורח לי." מיהר ביל להתנצל. "מה, טום?!" -"בוא לפה ותעיף ת'דבר הענק הזה!!!!" "מצטער, אנדרס. אני חושב שטום הסניף יותר מדי שמפו. הוא קורא לי להעיף ממנו דברים ענקיים, ואני חושבת שהוא הוזה." "חהחה..." צחק אנדרס "ביי ביל." ביל ניתק, ומיהר לטום. "מה יש?! גרמת לי לנתק שיחה עם אנדרס!" "תסתכל על זה!!!!!" הצביע טום בבעתה לכיוון המרפסת המפוארת שבבית המלון. ביל העיף מבט, וכמעט ולא נפל מרוב תדהמה; על מעקה המרפסת, ישבה תנשמת אפורה ענקית והחזיקה מכתב בפיה. "שאני אמות.. מישהו חיי כאן בימיי הביניים!" פלט ביל בטמטום. "זה לא מה שחשוב כאן, ביל! מה שחשוב זה איך אנחנו מסלקים ת'דבר הזה!" "אבל טום, יש לה מכתב!" "לא מעניין אותי!" ביל נחר בבוז. הוא התקרב אל עבר התנשמת ולקח ממנה בזהירות את המכתב. לתדהמתו, ברגע שהמכתב המפואר היה בידו, הסתלקה לה התנשמת בעצמה. ביל סקר את המכתב בעניין. "ביל, אני חושב שמכתב נועד כדי שתפתח אותו, ולא תבהה בו כמו דיסלקט." "כן טום, ואתה זה שלא מעניין אותו, הא?" אמר ביל בזלזול ופתח את המכתב בעדינות. "חכה רגע, ביל! יש עוד אחת!" אמר טום והביט במבט מלא שנאה על עוד תנשמת, הפעם לבנה, שישבה על המרפסת. ביל לקח גם ממנה את המכתב, פתח אותו, והחל לקרוא: "ביל קאוליץ היקר, אנו שמחים להודיע שהתקבלת לבית הספר הוגוורטס. אנו מצטערים שפנינו אלייך רק עתה, אך יכולותייך התעצמו מאוד, ואנו בטוחים ששמת לב אליהם עד עכשיו. הלימודים יתחילו בראשון לספטמבר. תחכה ב1.7, בשעה שתיים עשרה בתחנת הרכבת, ברציף תשע ושלושה רבעים. בתודה,אלבוס דמבלדור." "פחחח..." גיחך טום, "אתה מזה תילך לשם." "כן הא?" "מה כתוב במכתב הזה?" "אותו הדבר, רק שזה נועד לך." "אני כבר הלכתי לארוז..." לגלג טום. הם ללא ספק לא רוצים לחזור ללמוד. _____~*~*~______ כאשר חזרו גיאורג וגוסטב, ירדו הארבעה לאכול ארוחת צהריים בחדר האוכל במלון. "אתם לא תאמינו מה קיבלנו!" אמרו הארבעה פה אחד. "מה קיבלתם?" התעניין טום. "מכתבים לאיזה הוגוורטס, שמוגוורטס. איזה בית ספר. והוא הגיע עם תנשמת!" צחק גיאורג. "גם אנחנו קיבלנו את המכתבים האלה..." צחק ביל. גוסטב, בניגוד לשלושה שהתגלגלו מצחוק, היה רציני. "חבר'ה... זה לא קצת מוזר? מישהו שמע על הבית ספר הזה בכלל?" "לא, ואני גם לא רוצה לשמוע עליו בזמן הקרוב." פלט טום, גורם לגוסטב להניד את הראש בייאוש. הארבעה בחרו להתעלם מהמכתבים, ועד סוף היום אף שחכו מהם לגמרי. למחרת: "ביל!!!!!!!! התנשמות מפלוצ-גוורטס חזרו! והביאו חברים!!!!" הדהד קולו של טום ברחבי הסוויטה. ביל, גוסטב וגיאורג מיהרו אל טום, וכאשר הגיעו כמעט ולא התעלפו: כל המרפסת+ חצי מהסלון היה מלא בתנשמות ענקיות בשלל צבעים. וכולן אחזו במקורן מכתב. בדיוק כמו אותו מכתב שקיבלו הבנים יום קודם.
טוקיו פוטר פרק 1 "היה כ"כ כיף, אנדרס. אתה פשוט לא מאמין!" צעק ביל בהתלהבות לתוך הפלאפון. "אני שמח...." צחק אנדרס. "אני כבר מת שתגיעו...." "תאמין לי שגם אנחנו מתגעגעים לגרמניה. אל תדאג, מחרתיים נטוס לארץ..." "הוהו!" צהל הקול מהצד השני של הקו. "איזו שמחה..." צחק ביל. "אז תגיד, מה שלום ורוניקה?" "הכל בסדר... למה?" "סתם, לוודא שעוד לא הברחת אותה...." "מצחיק מאוד, ביל!" "אני יודע.." גיחך ביל. "תו...." -"אעאעאע! ביל!!!!!!!!!!!!" "שנייה, אנדרס, טום צורח לי." מיהר ביל להתנצל. "מה, טום?!" -"בוא לפה ותעיף ת'דבר הענק הזה!!!!" "מצטער, אנדרס. אני חושב שטום הסניף יותר מדי שמפו. הוא קורא לי להעיף ממנו דברים ענקיים, ואני חושבת שהוא הוזה." "חהחה..." צחק אנדרס "ביי ביל." ביל ניתק, ומיהר לטום. "מה יש?! גרמת לי לנתק שיחה עם אנדרס!" "תסתכל על זה!!!!!" הצביע טום בבעתה לכיוון המרפסת המפוארת שבבית המלון. ביל העיף מבט, וכמעט ולא נפל מרוב תדהמה; על מעקה המרפסת, ישבה תנשמת אפורה ענקית והחזיקה מכתב בפיה. "שאני אמות.. מישהו חיי כאן בימיי הביניים!" פלט ביל בטמטום. "זה לא מה שחשוב כאן, ביל! מה שחשוב זה איך אנחנו מסלקים ת'דבר הזה!" "אבל טום, יש לה מכתב!" "לא מעניין אותי!" ביל נחר בבוז. הוא התקרב אל עבר התנשמת ולקח ממנה בזהירות את המכתב. לתדהמתו, ברגע שהמכתב המפואר היה בידו, הסתלקה לה התנשמת בעצמה. ביל סקר את המכתב בעניין. "ביל, אני חושב שמכתב נועד כדי שתפתח אותו, ולא תבהה בו כמו דיסלקט." "כן טום, ואתה זה שלא מעניין אותו, הא?" אמר ביל בזלזול ופתח את המכתב בעדינות. "חכה רגע, ביל! יש עוד אחת!" אמר טום והביט במבט מלא שנאה על עוד תנשמת, הפעם לבנה, שישבה על המרפסת. ביל לקח גם ממנה את המכתב, פתח אותו, והחל לקרוא: "ביל קאוליץ היקר, אנו שמחים להודיע שהתקבלת לבית הספר הוגוורטס. אנו מצטערים שפנינו אלייך רק עתה, אך יכולותייך התעצמו מאוד, ואנו בטוחים ששמת לב אליהם עד עכשיו. הלימודים יתחילו בראשון לספטמבר. תחכה ב1.7, בשעה שתיים עשרה בתחנת הרכבת, ברציף תשע ושלושה רבעים. בתודה,אלבוס דמבלדור." "פחחח..." גיחך טום, "אתה מזה תילך לשם." "כן הא?" "מה כתוב במכתב הזה?" "אותו הדבר, רק שזה נועד לך." "אני כבר הלכתי לארוז..." לגלג טום. הם ללא ספק לא רוצים לחזור ללמוד. _____~*~*~______ כאשר חזרו גיאורג וגוסטב, ירדו הארבעה לאכול ארוחת צהריים בחדר האוכל במלון. "אתם לא תאמינו מה קיבלנו!" אמרו הארבעה פה אחד. "מה קיבלתם?" התעניין טום. "מכתבים לאיזה הוגוורטס, שמוגוורטס. איזה בית ספר. והוא הגיע עם תנשמת!" צחק גיאורג. "גם אנחנו קיבלנו את המכתבים האלה..." צחק ביל. גוסטב, בניגוד לשלושה שהתגלגלו מצחוק, היה רציני. "חבר'ה... זה לא קצת מוזר? מישהו שמע על הבית ספר הזה בכלל?" "לא, ואני גם לא רוצה לשמוע עליו בזמן הקרוב." פלט טום, גורם לגוסטב להניד את הראש בייאוש. הארבעה בחרו להתעלם מהמכתבים, ועד סוף היום אף שחכו מהם לגמרי. למחרת: "ביל!!!!!!!! התנשמות מפלוצ-גוורטס חזרו! והביאו חברים!!!!" הדהד קולו של טום ברחבי הסוויטה. ביל, גוסטב וגיאורג מיהרו אל טום, וכאשר הגיעו כמעט ולא התעלפו: כל המרפסת+ חצי מהסלון היה מלא בתנשמות ענקיות בשלל צבעים. וכולן אחזו במקורן מכתב. בדיוק כמו אותו מכתב שקיבלו הבנים יום קודם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.