שרשור פאנפיקים חדש

[lid15]

תודה אני מצטערת שלוקח לי זמן לעשות המשך זה

פשוט לוקח זמן! צריך לחשוב על דברים =]

 

[UnReAcHaBle 12]

../images/Emo15.gifטוב מדי מכדי להיות אמיתי../images/Emo15.gif

שם: Too good to be true דירוג: Pg13. [אלימות קלה, וניסיון לאונס. ] שיפ: טום/oc , ביל/oc [OC= דמות מקורית של היוצר. אוריג'ינל קריקטר.] ז'אנר: רומנטיקה בעיקר, קצת דרמה, כי אין רומנטיקה בלי דרמה, הומור, והפעם יש אנגסט, זה יעבור בפרקים הקרובים. פאנדום: טוקיו הוטל ^__________^ נקודת מבט: כללי. הערות: כל מה שקרה כאן הוא דמיוני. הגילאים של הדמויות שונים, ביל וטום עדיין לא בני 17, הגילאים יוזכרו באחד הפרקים הבאים. "---" : דיבור. '-----': מחשבות -בלהבלה- : אסמס. שעת לילה מאוחרת, באחד הרחובות היותר שקטים של תל אביב, מונית נפתחה בחבטה, וממנה יצאה נערה, נמוכה, לא שמנה,אבל לא רזה,כבת ,16רצה. "לעזאזל!" הנערה צרחה, רצה מהר ככל שרגליה נשאו אותה, מאחוריה, הסיבה לריצה שלה, היה אדם גבוה, רחב כתפיים, שרדף אחריה. "תפסתי אותך." הוא אחז בכתפה, לאחר שהשלים את קצב הריצה שלה, שלצערה של הנערה, לא היה מספיק מהיר. הנערה ניסתה לפגוע בבטנו של האיש בעזרת הבעיטה הכי חזקה שגופה יכל לגייס, אך ללא תועלת, האיש תפס את רגלה. "נו,נו,נו. אני לא אוהב כשנשים מנסות להתחצף." אמר ודחף אותה אל הקיר, מצמיד אותה בעזרת הרגל שלה. היא ניסתה לבעוט בעזרת הרגל השניה, ולפרק זמן קצר חשבה שזה הצליח, ורצה מחוץ לסמטה שאליה נגררה על ידי האיש צורחת "הצילו! מישהו!" בכל גרונה. "לא אמרתי כבר כמה אני שונא התחצפויות?" האיש תפס בכתפה, גרר אותה חזרה לסמטה, ושיפד אותה לרצפה, ידיו מתחילות לגשש מתחת לחולצה התכלת הרחבה שלבשה, עד לפס הצמוד ממש מתחת לחזרה שהצמיד את אותו אזור לגוף ומשם התרחב. ידיו עברו על הקשר שסגר את החולצה מאחורי הצוואר, בקושי מסוים, בגלל התנגדותה של הנערה. , מושך את הבד התכול הצמוד שכיסה את החזה שלה, חושף את החזיה הלבנה שלה. [מצטערת על הפירוט, זו פשוט הסצנה שהיא הבסיס לכל הסיפור,גמלי לא כיף לכתוב את זה, אבל בסוף הפרק אני אסביר למה זה ככה.] , מרוויח יבבה חנוקה ממנה, שבירור ניסתה להסתיר. הוא התחיל לפתוח את מכנסי הג'ינס הבהירות שלבשה, ונאבק לשחרר אותן מהירכיים, האזור שבו היו צמודות, אך מהברך, הוקל לו באזור שבו הג'ינס התרחב. [מכירות? ג'ינס שנצמד עד הברך ומשם מתרחב שכזה?] הדבר הבא שהנערה הרגישה היה ידיים. ידיים בשיער החום בקבוקים שלה, ידיים על החולצה התכולה שסיימה לתפור לפני שבוע בכזה אושר, ידיים שחדרו דרך העור וקרעו אותה מבפנים, מעלות דמעות לעיניים הירוקות-חומות שלה. ואז זה קרה. קול מוכר. למה הוא מוכר? הוא לא של אחד החברים שלה.. ונהמה כועסת באנגלית. "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" *---------------------------------*--------------------------------*--------------------------------* "הופעה מעולה כולם!" ביל חייך, נכנס למכונית שלקחה אותם מאולם ההופעות. "ידעתי שיהיה שווה לבוא לישראל!" חיוך גדול נמרח על פני של גאורג. "בהחלט. קהל אוהב, בחיים לא הייתי מאמין לכמות המעריצות שיש לנו בישראל אם לא הייתי רואה את זה בעצמי!" גוסטב נאנח. "ראיתם שזרקו לנו אזיקי פרווה? את האחד הזה לא ראיתי עדיין,מקוריות,הישראליות האלה. גם יפות.." טום חייך חיוך שטני קטן. "טום,אל תתחיל עם זה אפילו.." זו הייתה נזיפה,אבל העובדה שביל לא יכל להיפטר מהחיוך הרחב שעיטר את פניו די הרסה את כל הכוונה. המכונית בדיוק עברה פניה לרחוב יחסית שקט, והצחוק שבא בעקבות ההערה של ביל גווע. ואז הוא שמע את זה. קול מרוחק, צעקה שהוא לא הבין, אבל הקול נשמע כל-כך נואש. "הצילו! מישהו!" הוא הסתכל לכיוון ממנו שמע את זה, וראה בחורה נגררת לסמטה על ידי בחור שהיה פי 2 מגודלה. "עצור!" טום הורה לנהג וקפץ מהמכונית, רץ בכל המהירות לכיוונה של הנערה, דמו רותח. אם היה דבר אחד שעצבן אותו [ביל לא נחשב, הוא אהב אותו יותר מדי מכדי באמת להתעצבן] זה היה ניצול של בנות, הוא לא יכל לראות בנות בוכות, או נפגעות. ובחורים שהזיקו לבחורות בשביל טובה אישית, טוב, הוא רק ידע שאם זה היה תלוי בו, את הלילה הם יבלו בבית חולים. הוא הגיע לסמטה, והדבר הראשון שהוא עשה היה לשאול באנגלית "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" לא מנסה אפילו לעצור את הכעס מלהישמע בקולו. הוא ניצל את העובדה שהבחור היה על הרצפה [הסיבה שהוא היה על הרצפה גרמה למעיים שלו להתהפך מרוב זעם וסלידה] כדי לבעוט בעורף שלו, דבר שהימם אותו, ואז לתפוס את צווארונו, ולתת את האגרוף הכי חזק שהיה לו, אל תוך אפו של הבחור, מוציאו אותו סופית מהכרה. לאחר שסיים לטפל בבחור, הוא פנה לנערה. היא ישבה שם, רועדת. ידיה כרוכות סביב ברכיה, מכורבלת בעצמה, לא נעה מלבד קפיצות קטנות, שטום חשד שנגרמו מבכי. שערה החום הארוך והמתולתל כיסה את פניה, כך שאי אפשר היה לראות. "את בסדר?" שאל באנגלית [וול, אין לי כח להזכיר מעכשיו, אז תדעו שהם מדברים באנגלית.] , מניח ידו על כתפה. היא קפצה, מבוהלת, ולאחר מכן נרגעה קצת,אבל לא ענתה, ולא טרחה להסתכל למעלה, למושיע שלה. "בואי, זה בסדר." הוא הניח את ידו השניה על הכתף השניה של הנערה, זוכה לעוד קפיצה מבוהלת, והפעם גם למבט מפוחד,שהשתנה למבט המום. "טום..קאוליץ..." הנערה לחשה, וטום חייך חיוך קטן ומנחם, מסיר את ידיו מהכתפיים של הנערה, מושיט אחת קדימה "אז את יודעת את השם שלי,מה? אני מקווה שהעובדה שאת יודעת מראש מי אני תעזור לך להאמין לי שאני פה כדי לעזור לך, אל תפחדי." היא הנהנה ולקחה את היד שהושטה לה, מתרוממת באיטיות. ככל שקמה, טום יכל לספור את כמות הסימנים הכחולים שראה על גופה. על מותניה החשופות, על הירכיים החבולות, אפילו [וטום ידע שכאב לו לחשוב על כך] על החזה החצי חשוף שלה. "ממזר." מלמל. היא החלה להרים חזרה את בגדיה, חסרת כוחות, אך כמעט התמוטטה,צונחת אל תוך ידיו של טום. "רוצה עזרה?" הוא שאל, והיא הסמיקה, אך הנהנה, היא ידעה שאין לה ברירה. הוא הרים את החוטים שנועדו לקשור את החולצה שלה, וניגש לקשור אותה מאחורי גבה, עת שהיא הרימה את החלק שנועד לכסות את החזה בחולצה, ובזמן שטום קשר את החולצה, הרימה את הג'ינס המשופשפים שלה, סוגרת באיטיות את הכפתורים. לאחר מכן, משכה את החלק התחתון של החולצה כלפי מטה, והחליקה אותי, מנסה להיפטר לא רק מהקמטים, אלא גם ממגעו של האיש. "אני לא חושב שקיבלתי את השם שלך," לחש לה, כאשר התחילו לצעוד לכיוון הואן, שעוד חיכתה במקום בו טום עצר אותה. "ריין, זאת אומרת, צוף,אבל.." נאנחה בעייפות, טום החליט שזה חכם יותר לא ללחוץ עליה. "בסדר, צוף, עכשיו את תבואי איתנו למכונית,ותספרי לנו לאן לקחת אותך." הוא לקח את ידה בשלו, והוביל אותה אל הואן. "מה קרה?" עיניו של ביל היו פעורות לרווחה למראה הנערה החבולה שהלכה עם טום. הוא סרק אותה מלמטה למעלה. נעלי ואנס אפורות עם נקודות לבנות, ג'ינס משופשפים, חולצת קשירה תכולה,למעלה צמודה,למטה פחות, שרשרת בצורת סהר, ביל הסתכל על פניה, חיוורות, פנים חתומות, עיניים ירוקות-חומות, מימיות,של אדם שכרגע בכה, חסרות ניצוץ. 'הם יכלו להיות מדהימות.' חשב. מסגרת הפנים של הנערה הוקפה בשיער חום כהה ומתולתל, בקבוקים בקבוקים, חלקם היו מחוצים כרגע, אך ביל ראה שבמקור היה לה שיער יפיפה [לול, בדוגרי השיער שלי לא משו, סתם נורמלי, אבל אני אחמיא לעצמי קצת P: ] "נסיון לאונס. ממזר טיפש." מלמל טום בגרמנית. פיו של ביל צנח, והוא מיהר לזוז, מפנה מקום לנערה החבולה. היא ישבה בשקט, מכונסת בעצמה, ליד טום. "אז, לאן?" שאל אותה באנגלית, ורק אז שם לב, היא נרדמה. [סצנת הניסיון לאונס כוכך מפורטת, כי דבר ראשון, אי אפשר לא לעשות סצנת אונס מפורטת. זה עוד נחשב לא מפורט, וכי רציתי להדגיש באיזה מצב טום מצא אותה.] -אל תכתבו בחיים סצנות כמעט אונס, קריעת תחת, וגם קורע את הלב רק לחשוב על זה.-

 

[dorkiflitz]

ג'יזס. זה מדהים.

תמשיכי!!!

 

[UnReAcHaBle 12]

../images/Emo15.gifתודה :]

המשך מאוחר יותר, כשאני אסיים לכתוב את פרק 6. :] אני אוהבת שיש לי מאגר פרקים xD

 

[Bill Kaulitz 89]

ג'יזס זה לא רק מדהים אלה מוזר >< .. המשך !!

אני חייבת להבין מה בדיוק קרה לה פה .. כי ממש לא הבנתי, ואיך ט"ה נכנסים לסיפור XDD ה מ ש ך

 

[TaaaaaaaaaaL]

../images/Emo103.gif מקסיים !

וואי יפה !

המשך ^^ =]

 

[0oSharoNo0]

זה פשוט יפה !!!

"טוב מדי מכדי להיות אמיתי"... הניסיון לאונס לא כזה טוב... תמשיכי...

 

[Lilo093]

../images/Emo121.gif../images/Emo121.gifזה פשוט מקסים../images/Emo70.gif../images/Emo121.gif../images/Emo121.gif

תמשיכיב בקשה

 

[baril]

../images/Emo119.gif../images/Emo125.gifזה מושלם!

מחכה להמשך :]

 

[UnReAcHaBle 12]

../images/Emo15.gif../images/Emo79.gifToo good to be true -2 ../images/Emo79.gif../images/Emo15.gif

שימו לב, מעכשיו האייקון של הסיפור יהיה

והוא יבוא עם

כי

הוא המאומץ הרגיל שלי, אז שלא יבלבל בעיניים ^___^ וובכן, הנה פרק 2 D: שם: Too good to be true [2] דירוג: Pg13. [שפה, רמיזות ודומה ^__^ ] שיפ: טום/oc , ביל/oc [OC= דמות מקורית של היוצר. אוריג'ינל קריקטר.] ז'אנר: רומנטיקה בעיקר, קצת דרמה, כי אין רומנטיקה בלי דרמה, הומור. פאנדום: טוקיו הוטל ^__________^ נקודת מבט: כללי. הערות: כל מה שקרה כאן הוא דמיוני. בפיק הגילאים שונו, טום וביל עדיין לא בני 17 ופירוט הגילאים יעשה באחד מ2 הפרקים הבאים [הם כבר כתובים.] אה, וכל פעם שאנשים ידברו עם הבנים, זה באנגלית אלא אם אני מזכירה אחרת, כי אין לי כח לכתוב כל פעם "בלהבלהבלה" אמר מישהו באנגלית. "---" : דיבור. '-----': מחשבות -בלהבלה- :אסמס. "מה נעשה איתה?" גאורג פתח את פיו, אמנם לפני שהייתה למישהו הזדמנות לענות, המכשיר בכיס של הנערה החל לרטוט, משמיע קריאה קצרה של "Somebody loves me!" וחוזר לנורמה לאחר מכן. טום שלף את המכשיר מהכיס של הנערה, נזהר לא להעיר אותה. 'אולי זה יתן תשובה'. "טום, מה אתה עושה?!" גוסטב היה מזועזע. "תרגע, הוא מנסה לברר עליה פרטים, או למצוא למי להתקשר כדי לברר עליה." ביל אמר, מוכיח שקשר בין תאומים הוא באמת דבר מיוחד. -מה נסגר איתך? אנחנו בהאט, אמרת שתחזרי עד לשעה כזאת!- טום עיקם את אפו. עברית,הוא לא יוכל לקרוא את זה, אמנם הוא ראה ששם השולח היה רשום באנגלית. "ג'ואנה,מה? ביל, חייג למספר הזה ותשאל אותה פרטים." הוא העביר לו את הסלולרי של הנערה. "הלו?" שאל ביל מהוסס "הלו?צוקע?" הקול ענה, "לא, אמ, קשה להסביר, אבל תוכלי לתת לי פרטים על הנערה שהפלאפון שייך לה? ולאן היא צריכה לחזור?" שאל באנגלית. "מה קרה לה?!" הקול שאל מעבר לקו, מודאג. "ניסו לאנוס אותה, ואחי מצא אותה בשניה האחרונה לפני שזה קרה, היא ישנה, איך קוראים לה ולאן לקחת אותה?" שאל ביל. "קוראים לה צוף, ותוכלו להגיע למלון פאראדייס האט בת"א?" שאלה הנערה באנגלית,בקול סדוק. "לאן אנחנו נוסעים?" שאל ביל בגרמנית, חוסם את הדיבורית של הפלאפון עם ידו, "מלון פאראדייס האט." ענה לו הנהג בגרמנית, "כן, אין בעיה, אנחנו בדרך, תחכי בלובי בעוד," הוא שאל עוד כמה זמן הם יגיעו ולאחר המשיך את תשובתו "בעוד 10 דקות." סיים. "כן,אין בעיה." לחשה עמומות באנגלית וניתקה את הפלאפון. "היא צריכה להיות באותו מלון כמונו, צירוף מקרים מזעזע בהתחשב בסיטואציה. " מלמל ביל. טום היה שקט, דבר שלא התאים לאופי השמח והקופצני שלו. "השינה שלה לא שקטה. " הוא מלמל. "טום, תנשום. גם לי קשה להאמין שיש אנשים שעושים דברים כאלה, אבל תחשוב על חצי הכוס המלאה- הגעת לפני שהוא סיים את התכניות שלו, הצלת אותה. " ביל הניח את ידו המקועקעת על כתפו של אחיו. "אני יודע, בילי, אני יודע." הוא הרים את ידו של ביל והחזיק אותה בשלו, נותן לחיצה עדינה, הוא תמיד ידע שלביל היו יותר בעיות עם בנות פגועות, בוכות, או סתם מדוכאות, זה חייב היה להיות קשה לו לראות נערה במצב כזה. שאר הנסיעה עברה בדממה, מלבד שיעול עצבני של אחד הבנים, או המהום מפוחד של צוף, שהתעוררה בבהלה 2 דקות לפני שהואן הגיעה לעצירה. "אנחנו פה." הכריז הנהג, לאחר שהם עצרו סופית אל מול הכניסה לבניין הגבוה והרחב שהיה במרכז רחבת דשא גדולה – פאראדייס האט. "בואי." טום לחש לצוף, יורד מהואן ראשון, ומושיט לה את ידו לעזרה. "תודה." מלמלה חלושות וקפצה מהואן אחריו, שניהם מתחילים ללכת לכיוון הכניסה ללובי של המקום. "וולקאם,טוקיו הוטל!" אישה נמוכה וחייכנית חיכתה להם כנכנסו ללובי מהכניסה האחורית, טריק שנועד למנוע ממעריצות להתנפל עליהם., ולאחר שסיימה עם דברי 'ברוכים הבאים' הרגילים, הושיטה להם 2 סטים של מפתחות [מהסוג שזה כרטיס שכזה,כן?] שנשאו את המספרים 820, 821 "קומה 8 היא קומת האח"מים שלנו, הכניסה לשם היא רק בעזרת כרטיס חדר שנמצא בקומה." היא חייכה, ולאחר מכן הצביעה לכיוון המעליות. "דאנקה." מלמל ביל , ולפני שהתחילו ללכת , נזכר במשהו וקפא במקומו. "ג'ואנה." אמר. "ג'ואנה? מי זו ג'ואנה?" שאל גוסטב "הבחורה שהייתה אמורה לחכות כאן בשבילה. " אמר ביל. בדיוק אז, כמו מקסם, נכנסה אל הלובי נערה גבוהה, רזה, בעלת שיער חום חלק-גלי, לבושה בג'ינס,גופיה ירוקה עם הדפס "Our planet is GREEN, let it stay like it." ומחזיקה מכשיר סלולרי בידה, כנראה מחייגת למספר של צוף, מאחר והמכשיר בכיס שלה החל לרטוט ומנגינת הפתיחה של שיר כלשהו, שלא היה מוכר לבנים החלה להתנגן, ואז ג'ואנה הפנתה את מבטה למשמע המוזיקה המוכרת, ורצה בלובי הריק [שעת לילה מאוחרת,יקריי, דמיינו שריק.] למראה חברתה. "צוקע!" צעקה, עיניה מתרחבות באימה, סורקות את הסימנים הכחולים שעיטרו את גופה. "ממזר." דמעות נקוו בעיניה, ואגרופיה נקמצו , אמנם הם רפו שניות לאחר מכן, כאשר אימצה את צוף בחיבוק. לאחר שהחיבוק נשבר, ג'ואנה פנתה להביט במושיעים שלה, ועיניה התרחבו שנית. "טוקיו הוטל?" לחשה, המומה. "נעים להכיר." ביל שלח אליה חיוך ממיס, מסתכל על ידיה בתהליך. 'ידיים יפות בהחלט.' הוא סרק אותה תוך שניות, היא נראתה אמיתית , פעילה למען כדור הארץ,הוא הסיק ממבט קצר אל חולצתה, ובהחלט יפיפייה. "אין לי מושג איך אני יכולה להודות לכם על כך שהבאתם אותה לפה." כולם יכלו לקרוא בעיניה את המשך המשפט 'ותודה שהצלתם אותה.' אך היא לא העזה להגיד זאת בקול רם. "שמחנו לעזור," ביל חייך אל ג'ואנה, ואז אל צוף, שנראתה רדופה. "אני חושבת שנעלה לחדר כרגע, תודה שוב." ג'ואנה מלמלה והחלה לצעוד לכיוון המעלית, לא לפני שצוף לחשה משהו באוזנה וקיבלה הנהון אישור ממנה. "תודה לכולכם. במיוחד לך, טום. אני לא יודעת מה היה קורה אם לא היית מגיע, יכול להיות שהייתה מתה אפילו. " היא הרכינה את ראשה בתודה, ולאחר הסתובבה וצעדה אל כיוון המעליות. "צוקע, בעיה." ג'ואנה לחשה לה "אנחנו בקומת אחמי"ם, קומה 8. אפשר להיכנס לקומה עצמה רק עם כרטיס חדר, ושכחתי את שלנו. וידע עוד בחדר, אבל הסלולרי שלה כבוי, אי אפשר להתקשר אליה כדי שתרד ותכניס אותנו." "בעיה?" שאל ביל, שהגיע ראשון אל המעליות. "אנחנו בקומה 8, אי אפשר להיכנס אליה בלי כרטיס של החדר, ושכחתי את שלנו למעלה." ג'ואנה חייכה חיוך נבוך. "אין בעיה, אנחנו נכניס אתכן." חייך את החיוך השובה שלו "תודה, זה יהיה מעולה." ג'ואנה חייכה אליו חזרה והזמינה מעלית, שהגיעה תוך שניות ספורות הודות לעובדה שהמלון היה שומם בשעה כזאת, כל האנשים או ישנו, או בחוץ,בילו. 6 האנשים צעדו אל תוך המעלית, ביל הסתכל על לוח הכפתורים, הוא ראה שלא היה שם כפתור לקומה 8, אלא חריץ לדחוף אליו כרטיס חדר, וכך עשה. עד מהרה המעלית הגיעה לקומה 8, וששת האנשים צעדו במסדרון לכיוון החדרים הגדולים של קומה 8, כשהגיעו למפתן דלתות 820 ו821, שהיו זו ממול לשניה, ג'ואנה וצוף עצרו שוב עם הבנים, מלמלו תודה אחרונה, ולפני שהספיקה ללכת, טום תפס בפרק ידה של ג'ואנה ומלמל במהירות אל תוך אוזנה "הייתי רוצה שתודיעי לי מה קורה לה,אם תוכלי." היא הנהנה, והמשיכה ללכת. לפני שהיא ידעה, דלת החדר הפינתי והאחרון במסדרון, 830 נפתחה בחבטה, והיא נמשכה לתוך חיבוק בידיים המנחמות של רביד. צוף מיהרה להשתחרר מהחיבוק ולרוץ אל תוך המקלחת, מתפשטת במהרה ונכנסת לתוך זרם המים החמים, מנסה לשטוף את הבחילה ממנה. זה היה סוף יוני, והיא בכל זאת השתמשה במים הכי חמים שהיו, עד שאדים כיסו את כל חלל האמבט, אבל היא לא הרגישה את זרם המים החזק והלוהט, כל מה שהיא הרגישה היו ידיים,ידיים,ידיים, הידיים שטימאו את גופה, ואת נשמתה. תג"ב, או סתם תגובות יהיו נחמדת ^___________^

 

[Bill Kaulitz 89]

אהבתי ../images/Emo45.gif

חחחח גיאורג ביקר גם בסיפור הזה בתור האנס הסידרתי ...

( מתוך הסיפור של תממר XDD )

 

[UnReAcHaBle 12]

../images/Emo15.gifxDD

ראיתי, אונס זה פשוט דבר מתבקש... רק שפה זה לא גאורג, אני די מעפנה, קשה לי להוציא דמויות קיימות [במיוחד אם אלה חברי להקה אמיתית xD ] מנייאקים ממש ברמות של אונס ורצח, או להרוג דמויות אני גם שונאת. תודה 3>

 

[dorkiflitz]

באמת יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי ../images/Emo6.gif

מי היה מאמין שהם באותו מלון שלהם ועוד באותה קומה.. רגע. ג'ואנה וצוף גם מפורסמות כאלה? כי אמרת שזה לאחמים. :X וואי, התבלבלתי לרגע בין הסיפור שלך לשל תאמר.. שהיא נכנסה להתקלח אז שאלתי את עצמי "רגע אבל היא לא התקלחה כבר?" ואז הבנתי שזאת בכלל חנה שכבר התקלחה..מצחיק שיש פה שני סיפורים עם אונס..

אהבתי מאוד!! תמשיייייכי

 

[UnReAcHaBle 12]

../images/Emo15.gifכן, יחי צירופי המקרים הנדושים!../images/Emo47.gif

XDD ממ, אני שמחה ששמת לב לזה עם הקומה, כל השאלות הלא פתורות יפתרו עד סוף פרק 6. [כי רק עד שם זה כתוב, אני ציכה לכתוב את 7, ואחרי שאני אכתוב את 7 אני אפרסם את 3- שהוא הפרק האהוב עליי עד עכשיו ^0^ ] חח, זה באמת מבלבל, אבל אונס זה פשוט מתבקש מדי בדרמות.. אעאעאע, אגב, אני ממש ממש אוהבת את הסיפור שלך [זו את שכותבת את הסיפור עם טום ואיימי, נכון? או שהתבלבלתי? ] המשך בקרוב, אולי עוד היום, אם אני לא אתעצל xDD 3>

 

[dorkiflitz]

חחחח

כן, זה הסיפור השלי.. חח תודה

ותמשיכי כברר אני מתה על הסיפור שלך! אני! רוצה! המשך! עכשיו!!! -עזבי הרגע קמתי ואני לא במיטבי ממש. בקיצור תמשיכי.. XD-

 

[baril]

../images/Emo119.gif../images/Emo125.gifממש אהבתי! מחכה להמשך [:

 

[שנינושהמותק]

מהממםם!!!!!!!!

יואוו סיפור מהמם!! המשךך עכשיוווווו(חחחח)

 

[UnReAcHaBle 12]

../images/Emo15.gif../images/Emo79.gifToo good to be true 3 ../images/Emo79.gif../images/Emo15.gif

פרק 3 יקירות ^____________^ הוא האהוב עליי, כי יש בו פלאף. D: שם: Too good to be true 3 דירוג: Pg13. [שפה, רמיזות ודומה ^__^ ] שיפ: טום/oc , ביל/oc [OC= דמות מקורית של היוצר. אוריג'ינל קריקטר.] ז'אנר: רומנטיקה בעיקר, קצת דרמה, כי אין רומנטיקה בלי דרמה, הומור. פאנדום: טוקיו הוטל ^__________^ נקודת מבט: כללי. הערות: כל מה שקרה כאן הוא דמיוני. בפיק טום וביל עדיין לא בני 17. אה, וכל פעם שאנשים ידברו עם הבנים, זה באנגלית אלא אם אני מזכירה אחרת, כי אין לי כח לכתוב כל פעם "בלהבלהבלה" אמר מישהו באנגלית. "---" : דיבור. '-----': מחשבות -בלהבלה- :אסמס. "איזה יום.." נאנח גאורג ונשכב על מיטתו של טום בחדר 821, ארבעת הבנים התכנסו בחדר של ביל וטום לפני שהלכו לישון כדי לדבר קצת על היום שעבר. "סיפרת לי? אני לא חושב שאי פעם ראיתי בנאדם חי נראה כל-כך מת מאז שנשבר לביל העיפרון השחור ההוא שהוא קנה בצרפת.." אמר טום, מנסה לחייך בחלק ה2 של המשפט, ונכשל בצורה אומללה. "אתה צודק. זו הפעם הראשונה שראיתי בעיניים שלי בחורה במצב כזה, ברור שפגשתי בנות שבטח נאנסו, או הוטרדו מינית, אבל זה היה אחרי הרבה זמן ממה שקרה, פה אתה הצלת אותה מהידיים של הממזר וישר אל הואן. מזל שראית אותה,טום. היא באמת הייתה בסכנה עצומה אם לא היית מגיע." ביל אמר בטון החלטי, סימן לפזר את האספה. גאורג וגוסטב הבינו את הרמז, והלכו לחדרם, 820, ממלמלים "לילה טוב" תוך כדי סגירת הדלת. טום נשכב על מיטתו, במקום בו עוד ראו את צורת הגוף של גאורג, ובהה בתקרה, נותן למחשבות שמציפות את ראשו להשתלט. "טום." ביל הסיב את צומת ליבו. "תזכור שלא היית יכול לעשות כלום כדי לשנות מה שקרה, יותר ממה שעשית, ומה שעשית היה גדול. גם אני לא יכול לסבול לראות נערות פגועות, אבל אין מה לעשות, ותאמין לי שזה מכאיב לי יותר ממה שאתה חושב להגיד את זה, מה שהיה, היה. עכשיו רק הזמן יוכל להחזיר לה מה שנלקח ממנה." ביל נשכב על מיטתו שלו, לבוש רק בבוקסר, הזדחל מתחת לסדינים [נסו לדמיין את זה, כמו ילד קטן ומפהק xD ] מלמל לטום "תחשוב על מה שאמרתי." ונרדם. "אני יודע שאתה צודק,בילי, אבל קשה להבין את האנשים שעושים את זה." טום התפשט באיטיות, וזחל למיטתו, מנסה לישון את מה שנשאר מהלילה. *---------------------------------------------*----------------------------------------------* והנה זה קרה שוב. צוף התעוררה מכוסה זיעה קרה, נשימתה כבדה, ומגע הידיים עוטף אותה. "היום אני כבר לא אשן.." לחשה לעצמה, ונכנסה להתקלח, לשטוף מעצמה את הזיעה הקרה, ולנסות להעביר את מגעו של האיש, לפני ש,כמו שהיא ידע ה שיקרה, היא תצא למרפסת הגדולה של הקומה, לנשום את אוויר הלילה הקר. היא יצאה תוך דקות ספורות, בניגוד להרגלה-להישאר חצי שעה לפחות במקלחת, וחטפה ג'ינס ארוך, כ3 מידות מעבר למידתה הרגילה, חגורה, וחולצה כתומה גזורה, שהייתה לה עוד מימי כיתה ז' המרוחקים. ממש לפני שעזבה את החדר, היא לקחה מהשידה את הנגן שלה, מחברת השירים ועט, וחטפה סווטצ'רט אדום גדול מהארון, לובשת אותו בתהליך של צעידה אל הדלת. היא יצאה וסגרה את הדלת חרישית מאחוריה, צועדת לכיוון המרפסת הגדולה שבסוף המסדרות, פונה לת"א ממקום שבו אף אחד לא יכול לראות אותה, אבל היא יכולה לראות את כולם, זו הייתה הסיבה העיקרית שגרמה לצוף לאהוב את המרפסת ההיא כל-כך. היא הניחה את המחברת והעט על השולחן , תחבה את האוזניות אל תוך אוזניה, והדליקה את הנגן על השיר 'Beautifully Broken' של אשלי סימפסון- השיר שתאם את מצב רוחה הכי הרבה. היא הסתכלה מטה, אל האורות של תל אביב. העולם שלה עצר, איך זה יכול להיות שהכול ממשיך כאילו כלום? היא מתה מבפנים. מתה. אבל כולם, למטה יש אנשים צוחקים, מאושרים. למה זה קרה? למה היא לא יכלה להיות אחד מהאנשים המאושרים ההם? רק זמן יגרום לפצעים להחלים, והיא ידעה את זה. והיא תהיה חזקה. כמו שהיא תמיד חזקה, לא נותנת לשום דבר להגיע אליה. 'לקחת את עצמי בידיים.' חשבה, ובזמן שהשיר התחלף ל'Rewrite" היא נשענה אל שולחן הזכוכית שהיה שם, ופתחה את המחברת בעמוד ריק, מתחילה לרשום. "I'm frozen up inside But the world keeps on spinning It was a visit from the angel of death And the wounds doesn’t seem to be healing How come, I can't feel no love nor hate? How come, it's not getting early or late? How come, I'm screaming and no one can hear? How come I was happy, and now I live in fear?" [הזכויות על השיר הזה שייכות לי, תודה ] היא נאנחה. היא מחוקה, היא אף אחד, ובפנים היא ריקה. ואף אחד לא יודע. והם גם לא ידעו. כי ככה היא, שומרת הכל לעצמה, ולכולם אסור לדעת. היא לקחה שלוש נשימות ארוכות, ופתאום הרגישה משב רוח חמים מפזר את שערה. 'לא שמתי לב עד כמה חם. לא אמור להיות קר בשעות כאלה..?' חשבה, והחלה לפשוט את הסווצ'רט. *-----------------------------------------------*--------------------------------------------* טום התעורר מסיוט, מתיישב במיטתו, מתנשף עמוקות. 'אני צריך אוויר' החליט, ויצא במהירות מהמיטה, שולף זוג נקי של ג'ינס וגופיה צמודה, בניגוד לחולצות הרחבות שתמיד לבש [חייב להיות לו בגד צמוד כלשהו. O0 ] , אוסף את שיערו לקוקו, לא מקפיד על הכובע, לשם שינוי, ויצא החוצה. 'מה לעזאזל..?' חשב כאשר ראה סווצ'רט מונף באוויר במרפסת שבקצה המסדרון, לא רואה את בעליו. [וול, הoc שהיא צוף- זו אני,עם מעט שינוים. ועובדות –תודה לאל, אותי לא אנסו, וגם לא כמעט אנסו- ואני נמוכה . ודמיינו שצוף יושבת על כיסא גבוהה משו. ] והחליט להתקדם לכיוון ההוא, ממילא רצה לצאת לשאוף אוויר. הוא הגיע, רק כדי לגלות את צוף, מכונסת בעצמה בכיסא הגבוהה. "היי." חייך אליה וצנח אל הכיסא שלידה. היא לחשה לו "היי." שקט כתגובה. שתיקה מביכה שררה בין השניים,עד שטום דיבר. "איך את מרגישה?" שאל, שובר את השתיקה. "היה יכול להיות יותר טוב." היא חייכה אליו חיוך קלוש, מזויף, ועייף. הוא שם לב אל המחברת ששכבה על השולחן פתוחה. "אני יכול..?" הוא שאל, מפנה את ראשו לכיוון המחברת. היא הנהנה כתשובה, מסמנת לו 'כן', לא מבינה בעצמה מדוע, היא מכניסה אדם שעד לפני שעות ספורות ראתה רק במגזינים, והיה לה כזר מוחלט, אל המחשבות הכמוסות ביותר שלה, ואל הרגשות הכי כואבים. תוך מספר שניות, הוא הניח את המחברת על השולחן, סגורה כעת, ועמד מול צוף. "את כתבת את זה?" שאל, מוודא, היא ענתה לו ב"כן," חנוק מדמעות שעלו בעיניה, במחשבה על השיר ועל היום שעבר. ואז הוא עשה את הדבר שנראה לה כהכי פחות צפוי. הוא חיבק אותה. טום קאוליץ עטף את זרועותיו סביב צוף, והיא קמה, משתפת פעולה עם החיבוק, תוך כדי שהוא לחש באוזנה "זה יפיפה..את יפיפיה..ואת מדהימה. הכל יהיה בסדר, את תראי." הוא ליטף את גבה ליטופים עדינים, והיא פרצה בבכי, ידיה על חזו , ועליהן נח ראשה. עיניה נראו כאבנים יקרו בגלל הדמעות שהציפו אותן, והיא לחשה לו כתגובה "אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת מה יכול להעביר את התחושה הזאת, המגע שלו, התחושה שאני לא שלי יותר,שאני לבד בעולם הקפוא שלי, ושאני כלום.." הדמעות לא הפסיקו לזרום, אבל טום רק התיישב, מושיב אותה בחיקו בתהליך, והמשיך ללטף את גבה, כמו לילד קטן ולחש "את הרבה , ואת של עצמך, ורואים שאת חזקה. אל תתני לממזר ההוא לפגוע בך, ואל תשאירי הכל בפנים. אני פה בשבילך. אני פה." טום לא ידע מאיפה המילים האלו באו, או למה הוא הרגיש כל-כך קשור לנערה הזו שכמעט ולא הכיר, כל מה שהוא ידע זה שהוא התכוון לכל מילה. תג"ב, או סתם תגובות יהיה כיף DD:

 

[שנינושהמותק]

יואוו הסיופר שלך מהממם

והכישרון נשפךך פה בלי סוף!!!!!! ואני רוצה המששךךך עכשיו זה כל כך יפההה

 

[0oSharoNo0]

הסיפור שלך מדהים!!

תמשיכי.. את כותבת ממש יפה

מה זה תג"ב?