שרשור פאנפיקים חדש
- פותח הנושא X Slider
- פורסם בתאריך
TaaaaaaaaaaL
New member
../images/Emo103.gif../images/Emo7.gif יאוו איזה עצווב ..! את כותבת מדהי
ם, סיפור מדהים ! המשיכי נא ...
ם, סיפור מדהים ! המשיכי נא ...
dirty look
New member
אומג X:
טום כזה חרא! מה נהיה?
גם גיאורג גם טום...
טום כזה חרא! מה נהיה?
0oSharoNo0
New member
ווואי!! טום ??../images/Emo6.gif
חחחח זה מצחיק אותי למרות שזה עצוב.. XDD מסכנה חנה... וזה פשוט הולך ומשתפר מחכה לפרק הבא.....
חחחח זה מצחיק אותי למרות שזה עצוב.. XDD מסכנה חנה... וזה פשוט הולך ומשתפר מחכה לפרק הבא.....
0oSharoNo0
New member
חח מה?? XD
SpongBobit
New member
המשך ! המשך ! המשך ! המשך !
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gifוואו תמר זה פשוט מדהים. אין לי מילים.
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gifוואו תמר זה פשוט מדהים. אין לי מילים.,
תמר קאוליץ
New member
../images/Emo191.gif ../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif הפרק השמיני!! ../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif
"את תהיי בסדר, אני יודע." "אני לא, אני לא אהיה, אני יודעת." אמרה בקול שבור. "אני כל כך מצטער... זה כל כך לא מגיע לך..." "אני יודעת..." בכתה. הוא נישק אותה על שפתיה קלות וליטף את שיערה. "א-אני... אני לא יכולה..." אמרה בתגובה לנשיקה. "אה... אני מבין..." "אני מצטערת, גוסטב." "לא, זה בסדר... את עברת דברים נוראיים." אמר וחיבק אותה. "אני כל כך שמחה שאתה מבין אותי." אמרה והתנחמה בזרועותיו. אחרי האונס היא יצאה מהמקלחת, הוא לא היה שם. היא הלכה ישר לגוסטב, היא פשוט ידעה שאם יש מישהו שיכול לעזור לה? זה הוא. -- "נשיקה?" צחקה ערבה. "כן, אבל! אני רוצה נשיקה במצח!" "במצח? אתה מפגר לגמרי!" צחקה. "מפגר שמעוניין בנשיקה במצח." צחק. "נו טוב." אמרה ונשקה לו במצח. "עכשיו, אני רוצה-" "שתסתמו את הפה כבר! אתם יותר מידי קוצ'י-מוצ'י! תגיעו כבר לקטע של הנשיקה וזהו." אמרה קרולינה, רק עכשיו הם שמו לב שהיא ועוד כמה אנשים ישבו והסתכלו עליהם. "קרולינה!" צעקה ערבה. "מה? זה אחלה בידור!" צחקה קרולינה וכולם בעקבותיה. "נו?" אמר באד, אחד הידידים המשותפים שלהן. "מה נו?" "מתי מגיע הקטע של הנשיקה?" "תסתום אתה!" צחקה ערבה, "תעופו מפה, עכשיו!" "טוב, טוב!" אמרו כולם ויצאו משם בהפגנתיות. "תסלח להם, הם ממש מטורפים." צחקה ערבה. "זה בסדר." חייך. "מה עכשיו?" "לא יודע, מה בא לך לעשות?" "שוב אתה?!" אמרה ערבה ושניהם צחקו. -- כל החבורה וקרולינה יצאו לרחוב. "חבל, היה ממש מגניב." אמר באד. "כן, אבל הם ממש מורחים את הקטע הזה, רואים עליהם שהם מתים לטרוף אחד את השני." צחקה קרולינה. "מי?" הגיעה לפתע מישהי. "רותם?!" צעקה קרולינה. "אכן, זאת אני." צחקה. "מה את עושה בגרמניה?!" צעקה קרולינה שוב וקפצה עליה בחיבוק אוהב. "באתי לבקר אתכן, אסור?" צחקה. "האמ." אמר ג'ו, אחד הידידים כדי להזכיר את נוכחותם. "אוי, נכון," התנתקה קרולינה מרותם, "כולם, תכירו, זאת רותם, חברה של ערבה, חנה ושלי מישראל." "היי." אמרו כולם וחיבקו אותה. "מתי הספקת להגיע?" "לפני כמה דקות, גם קניתי לכן משהו... רגע..." אמרה רותם וחיטטה בארנקה, "אוי, שכחתי את זה בבית קפה בקצה הרחוב! אני כבר באה!" "אמ, אוקיי?" צחקה קרולינה ורותם חזרה לבית הקפה. היא נכנסה לבית קפה והלכה לשולחן שבו ישבה. "אמ? את מחפשת משהו?" "סליחה?" אמרה והרימה את ראשה, ליד השולחן ישב אדם. "שאלתי אם את מחפשת משהו." חזר האדם שנית. "אוי, אני כל כך מצטערת, פשוט איבדתי את התיק שלי..." "הו, אני גיאורג, דרך אגב." אמר והושיט את ידו. "אני רותם, נעים להכיר." לחצה את ידו בחזרה. -- "אני לא מצליח להבין איך טום יכל לעשות את זה." אמר גוסטב, משחק בשיערה של חנה. "אני לא יודעת... הוא היה כל כך נחמד אליי..." אמרה חנה בעצב. "משהו לא טוב הולך כאן." אמר גוסטב, ראשה של חנה נח על ברכיו. "אני לא מבינה, למה אני?" "את צודקת, זה באמת לא מגיע לך." אמר בקול שבור. "אני פשוט... רק רציתי לעזור... רק רציתי לעזור לביל ולטום, תסתכל מה קרה." "אגב, ביל! מה שלומו?" אמר גוסטב. "הוא בסדר, אני מניחה." "איפה הוא?" "הוא אצלי בבית, עם אחותי ערבה וחברה שלנו קרולינה... הן בטח מתות מדאגה!" "תתקשרי אליהן אחר כך, הן יסתדרו." אמר גוסטב. "בסדר," אמרה חנה, "תודה, גוסטב." "על מה?" "על הכל... אני מרגישה שאתה המקום מפלט שלי, תודה." "אין על מה, באמת." אמר וחייך אליה. -- "אז איך זה שקוראים לך רותם?" שאל גיאורג. "סליחה?" "אני מתכוון, איך זה שיש לך שם כל כך לא גרמני." "אה, זה כי אני מישראל." "הייתי שם פעם." "באמת? איפה?" "בגני התערוכה, הופעתי עם הלהקה." "יש לך להקה?! ואו מגניב!!" "כן." חייך. "רוצה לבוא לשמוע אותי מנגן?" "אמ... אני צריכה עוד להגיד שלום לכמה אנשים, אבל תרשום לי את המספר שלך ואני אתקשר מחר?" "בסדר, תרשמי." אמר ודקלם את המספר. "אפשר להזמין אותך לכוס קפה?" "בטח, אני תמיד שמחה לקפה." "מעולה, אמ? מלצרית?" אמר גיאורג, "אנחנו רוצים שתי כוסות קפה, חלש, 2 סוכר לי ו...?" "שלוש כפיות." חייכה. "ושלוש כפיות לעלמה." חייך. "וגם מאפה קינמון!" הוסיפה רותם. גיאורג הביט בה בפליאה, "אף פעם לא הכרתי בת שאוכלת מאפה קינמון!" "מה? אני רעבה!" צחקה וגיאורג הצטרף אליה. -- "עכשיו ברצינות, מה עכשיו?" "אמ... אני רוצה נשיקה!" "ואו, זה מפתיע." אמרה בציניות. "אכן, מפתיע במיוחד." "איפה הפעם, ביל-סחטן-נשיקות-קאוליץ?" "ביל-סחטן-נשיקות רוצה נשיקה." "איפה?" "בדיוק כאן!" אמר והצביע על השפתיים שלו. "בסדר." אמרה ונשקה אותו נשיקה קצרה על השפתיים. "לא, לא ככה!" אמר, "ככה." ונישק אותה על שפתיה. ערבה הופתעה אך לא התנגדה, ההפך, היא העמיקה את הנשיקה. ביל חיכה בצייתנות, ערבה פתחה את פיה ולשונו נכנסה לפיה. "הם מתנשקים!!" צרח באד שהציץ מהחלון. כולם רצו להסתכל בחלון, שוכחים את רותם. "הו! איזה חמודים!" צחקה אלין. "ממש ממש חמודים!" אמרה קרולינה. "ממ? מה?" שאלה ערבה והתנתקה בחוסר רצון משפתיו של ביל. "קרולינה! לכו מכאן!" צעקה ערבה דרך החלון וקרולינה וכולם מיהרו לברוח משם. "סליחה." אמרה ונישקה אותו קצרות על שפתיו. "זה בסדר, לפחות זכיתי ממך לנשיקה." "יאמי." צחקה ערבה וביל חייך. -- "גוסטב, אתה יודע איפה חנה?" שאל טום ונכנס לחדר. "הו, הנה את! איפה היית? חיפשתי אותך בכל מקום!" אמר טום לחנה. חנה הביטה בו בפחד, "ת-תלך מפה!" "מה? מה עובר עלייך?" "טום, תעוף מפה!" צעק גוסטב בנחישות. "מה עובר עליכם היום? הכל בסדר?" שאל טום בתדהמה. "מה עובר עלינו? מה עובר עלייך! אתה אונס אותה ואחר כך עוד מתפלא מה עובר עליה?" "אני? א-אני א-אנסתי את חנה?" שאל בתדהמה. "אתה מחליא אותי, טום." אמר גוסטב וסימן לו לצאת מהחדר. "א-אני... א-אני לא זוכר שום דבר..." אמר טום. "תצא מפה!" צעק גוסטב וטום יצא בבושת פנים.
"את תהיי בסדר, אני יודע." "אני לא, אני לא אהיה, אני יודעת." אמרה בקול שבור. "אני כל כך מצטער... זה כל כך לא מגיע לך..." "אני יודעת..." בכתה. הוא נישק אותה על שפתיה קלות וליטף את שיערה. "א-אני... אני לא יכולה..." אמרה בתגובה לנשיקה. "אה... אני מבין..." "אני מצטערת, גוסטב." "לא, זה בסדר... את עברת דברים נוראיים." אמר וחיבק אותה. "אני כל כך שמחה שאתה מבין אותי." אמרה והתנחמה בזרועותיו. אחרי האונס היא יצאה מהמקלחת, הוא לא היה שם. היא הלכה ישר לגוסטב, היא פשוט ידעה שאם יש מישהו שיכול לעזור לה? זה הוא. -- "נשיקה?" צחקה ערבה. "כן, אבל! אני רוצה נשיקה במצח!" "במצח? אתה מפגר לגמרי!" צחקה. "מפגר שמעוניין בנשיקה במצח." צחק. "נו טוב." אמרה ונשקה לו במצח. "עכשיו, אני רוצה-" "שתסתמו את הפה כבר! אתם יותר מידי קוצ'י-מוצ'י! תגיעו כבר לקטע של הנשיקה וזהו." אמרה קרולינה, רק עכשיו הם שמו לב שהיא ועוד כמה אנשים ישבו והסתכלו עליהם. "קרולינה!" צעקה ערבה. "מה? זה אחלה בידור!" צחקה קרולינה וכולם בעקבותיה. "נו?" אמר באד, אחד הידידים המשותפים שלהן. "מה נו?" "מתי מגיע הקטע של הנשיקה?" "תסתום אתה!" צחקה ערבה, "תעופו מפה, עכשיו!" "טוב, טוב!" אמרו כולם ויצאו משם בהפגנתיות. "תסלח להם, הם ממש מטורפים." צחקה ערבה. "זה בסדר." חייך. "מה עכשיו?" "לא יודע, מה בא לך לעשות?" "שוב אתה?!" אמרה ערבה ושניהם צחקו. -- כל החבורה וקרולינה יצאו לרחוב. "חבל, היה ממש מגניב." אמר באד. "כן, אבל הם ממש מורחים את הקטע הזה, רואים עליהם שהם מתים לטרוף אחד את השני." צחקה קרולינה. "מי?" הגיעה לפתע מישהי. "רותם?!" צעקה קרולינה. "אכן, זאת אני." צחקה. "מה את עושה בגרמניה?!" צעקה קרולינה שוב וקפצה עליה בחיבוק אוהב. "באתי לבקר אתכן, אסור?" צחקה. "האמ." אמר ג'ו, אחד הידידים כדי להזכיר את נוכחותם. "אוי, נכון," התנתקה קרולינה מרותם, "כולם, תכירו, זאת רותם, חברה של ערבה, חנה ושלי מישראל." "היי." אמרו כולם וחיבקו אותה. "מתי הספקת להגיע?" "לפני כמה דקות, גם קניתי לכן משהו... רגע..." אמרה רותם וחיטטה בארנקה, "אוי, שכחתי את זה בבית קפה בקצה הרחוב! אני כבר באה!" "אמ, אוקיי?" צחקה קרולינה ורותם חזרה לבית הקפה. היא נכנסה לבית קפה והלכה לשולחן שבו ישבה. "אמ? את מחפשת משהו?" "סליחה?" אמרה והרימה את ראשה, ליד השולחן ישב אדם. "שאלתי אם את מחפשת משהו." חזר האדם שנית. "אוי, אני כל כך מצטערת, פשוט איבדתי את התיק שלי..." "הו, אני גיאורג, דרך אגב." אמר והושיט את ידו. "אני רותם, נעים להכיר." לחצה את ידו בחזרה. -- "אני לא מצליח להבין איך טום יכל לעשות את זה." אמר גוסטב, משחק בשיערה של חנה. "אני לא יודעת... הוא היה כל כך נחמד אליי..." אמרה חנה בעצב. "משהו לא טוב הולך כאן." אמר גוסטב, ראשה של חנה נח על ברכיו. "אני לא מבינה, למה אני?" "את צודקת, זה באמת לא מגיע לך." אמר בקול שבור. "אני פשוט... רק רציתי לעזור... רק רציתי לעזור לביל ולטום, תסתכל מה קרה." "אגב, ביל! מה שלומו?" אמר גוסטב. "הוא בסדר, אני מניחה." "איפה הוא?" "הוא אצלי בבית, עם אחותי ערבה וחברה שלנו קרולינה... הן בטח מתות מדאגה!" "תתקשרי אליהן אחר כך, הן יסתדרו." אמר גוסטב. "בסדר," אמרה חנה, "תודה, גוסטב." "על מה?" "על הכל... אני מרגישה שאתה המקום מפלט שלי, תודה." "אין על מה, באמת." אמר וחייך אליה. -- "אז איך זה שקוראים לך רותם?" שאל גיאורג. "סליחה?" "אני מתכוון, איך זה שיש לך שם כל כך לא גרמני." "אה, זה כי אני מישראל." "הייתי שם פעם." "באמת? איפה?" "בגני התערוכה, הופעתי עם הלהקה." "יש לך להקה?! ואו מגניב!!" "כן." חייך. "רוצה לבוא לשמוע אותי מנגן?" "אמ... אני צריכה עוד להגיד שלום לכמה אנשים, אבל תרשום לי את המספר שלך ואני אתקשר מחר?" "בסדר, תרשמי." אמר ודקלם את המספר. "אפשר להזמין אותך לכוס קפה?" "בטח, אני תמיד שמחה לקפה." "מעולה, אמ? מלצרית?" אמר גיאורג, "אנחנו רוצים שתי כוסות קפה, חלש, 2 סוכר לי ו...?" "שלוש כפיות." חייכה. "ושלוש כפיות לעלמה." חייך. "וגם מאפה קינמון!" הוסיפה רותם. גיאורג הביט בה בפליאה, "אף פעם לא הכרתי בת שאוכלת מאפה קינמון!" "מה? אני רעבה!" צחקה וגיאורג הצטרף אליה. -- "עכשיו ברצינות, מה עכשיו?" "אמ... אני רוצה נשיקה!" "ואו, זה מפתיע." אמרה בציניות. "אכן, מפתיע במיוחד." "איפה הפעם, ביל-סחטן-נשיקות-קאוליץ?" "ביל-סחטן-נשיקות רוצה נשיקה." "איפה?" "בדיוק כאן!" אמר והצביע על השפתיים שלו. "בסדר." אמרה ונשקה אותו נשיקה קצרה על השפתיים. "לא, לא ככה!" אמר, "ככה." ונישק אותה על שפתיה. ערבה הופתעה אך לא התנגדה, ההפך, היא העמיקה את הנשיקה. ביל חיכה בצייתנות, ערבה פתחה את פיה ולשונו נכנסה לפיה. "הם מתנשקים!!" צרח באד שהציץ מהחלון. כולם רצו להסתכל בחלון, שוכחים את רותם. "הו! איזה חמודים!" צחקה אלין. "ממש ממש חמודים!" אמרה קרולינה. "ממ? מה?" שאלה ערבה והתנתקה בחוסר רצון משפתיו של ביל. "קרולינה! לכו מכאן!" צעקה ערבה דרך החלון וקרולינה וכולם מיהרו לברוח משם. "סליחה." אמרה ונישקה אותו קצרות על שפתיו. "זה בסדר, לפחות זכיתי ממך לנשיקה." "יאמי." צחקה ערבה וביל חייך. -- "גוסטב, אתה יודע איפה חנה?" שאל טום ונכנס לחדר. "הו, הנה את! איפה היית? חיפשתי אותך בכל מקום!" אמר טום לחנה. חנה הביטה בו בפחד, "ת-תלך מפה!" "מה? מה עובר עלייך?" "טום, תעוף מפה!" צעק גוסטב בנחישות. "מה עובר עליכם היום? הכל בסדר?" שאל טום בתדהמה. "מה עובר עלינו? מה עובר עלייך! אתה אונס אותה ואחר כך עוד מתפלא מה עובר עליה?" "אני? א-אני א-אנסתי את חנה?" שאל בתדהמה. "אתה מחליא אותי, טום." אמר גוסטב וסימן לו לצאת מהחדר. "א-אני... א-אני לא זוכר שום דבר..." אמר טום. "תצא מפה!" צעק גוסטב וטום יצא בבושת פנים.
תמר קאוליץ
New member
../images/Emo191.gif../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif המשך לפרק השמיני! ../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif
-- טום ישב בחדרו וניסה להיזכר מה קרה אמש ללא הצלחה. "טוק טוק טוק!" אמר לילי ונכנסה. לטום לא היה אפילו כוח לגרש אותה, "מה עכשיו?" "רק רציתי לדעת מה קורה." "למה שיקרה משהו?" שאל בפנים חמוצות. "אולי כי אתה מדוכא?" "אני לא מבין," אמר לפתע טום, "אני לא זוכר בכלל שאנסתי אותה!" "אנסת? את מי?" "את חנה! אני לא זוכר את זה בכלל!" "אז אולי זה לא קרה." אמר לילי וחייכה חיוך קטן. "אתמול... היא נכנסה להתקלח ואז... ואז התיישבתי על המיטה ואת נכנסת והבאת לי כוס מים... את הרעלת אותי?!" "חס וחלילה!" "אז מה קרה שם?" "הבאתי לך כוס מים והלכתי, משם זה כבר עניין שלך." "את... את משוגעת! את מטורפת! את סיממת אותי!! את סיממת אותי ובגללך אנסתי את חנה!!!" "אני לא! אתה סתם מאשים." "אני לא סתם מאשים! את משוגעת לגמרי!" אמר טום. "טוב, תקשיב," אמרה, "אני הולכת, אני מקווה שתפסיק להשתגע." "את לא הולכת לשום מקום!" אמר והעיף אותה למיטה. -- "תודה רבה." אמרה רותם. "על לא דבר, לעונג הוא לי." אמר גיאורג וחייך. "רוצה ללוות אותי?" "בשמחה." אמר ושניהם הלכו לכיוון איפה שעמדו לפני כן החבורה וקרולינה. "הם לא כאן." אמרה רותם בעצב. "לא נורא, את יכולה לבוא אליי במקום זה." "בסדר." אמרה רותם ושניהם הלכו לכיוון המלון. "רגע אני מתקשרת לערבה." "הלו?" אמרה רותם. "רותם!!!" צעקה ערבה. "מה קורה, בובי?" "בסדר! מה איתך?" אמרה ערבה וברקע נשמע קולה הצוחק- 'דיי ביל!!' "ומי זה ביל?" "ביל זה-" "ביל זה החבר שלה," נשמע קול גברי, "ומי את?" "שלום, ביל, אני רותם." 'ביל! תן לי את הטלפון! ודיי לנשק אותי שם זה מדגדג!' "שם?" צחקה רותם. "כן. זאת אומרת, לא! ראש כחול שכמותך! בצוואר!" "אה, אוקיי." צחקה. "מה קורה? מה חדש?" "בסדר גמור, אני בגרמניה!" "את רצינית?!!? איפה את? משוגעת, בואי הנה!" "באתי אבל קרולינה וכולם הלכו פתאום אז אני בדרך לאיזה מלון עם מישהו." "את לא מבזבזת רגע, הא?" צחקה ערבה. "סליחה? גברת-אל-תנשק-אותי-שם!" "תשתקי! מי זה?" "קוראים לו גיאורג." "מגניב!" אמרה ערבה. "רגע, אמ... גיאורג רוצה את ביל." אמרה רותם בקול מבולבל. "הלו?" נשמע קולו של ביל. "הלו, ביל-" התחיל גיאורג לומר. בום!
-- טום ישב בחדרו וניסה להיזכר מה קרה אמש ללא הצלחה. "טוק טוק טוק!" אמר לילי ונכנסה. לטום לא היה אפילו כוח לגרש אותה, "מה עכשיו?" "רק רציתי לדעת מה קורה." "למה שיקרה משהו?" שאל בפנים חמוצות. "אולי כי אתה מדוכא?" "אני לא מבין," אמר לפתע טום, "אני לא זוכר בכלל שאנסתי אותה!" "אנסת? את מי?" "את חנה! אני לא זוכר את זה בכלל!" "אז אולי זה לא קרה." אמר לילי וחייכה חיוך קטן. "אתמול... היא נכנסה להתקלח ואז... ואז התיישבתי על המיטה ואת נכנסת והבאת לי כוס מים... את הרעלת אותי?!" "חס וחלילה!" "אז מה קרה שם?" "הבאתי לך כוס מים והלכתי, משם זה כבר עניין שלך." "את... את משוגעת! את מטורפת! את סיממת אותי!! את סיממת אותי ובגללך אנסתי את חנה!!!" "אני לא! אתה סתם מאשים." "אני לא סתם מאשים! את משוגעת לגמרי!" אמר טום. "טוב, תקשיב," אמרה, "אני הולכת, אני מקווה שתפסיק להשתגע." "את לא הולכת לשום מקום!" אמר והעיף אותה למיטה. -- "תודה רבה." אמרה רותם. "על לא דבר, לעונג הוא לי." אמר גיאורג וחייך. "רוצה ללוות אותי?" "בשמחה." אמר ושניהם הלכו לכיוון איפה שעמדו לפני כן החבורה וקרולינה. "הם לא כאן." אמרה רותם בעצב. "לא נורא, את יכולה לבוא אליי במקום זה." "בסדר." אמרה רותם ושניהם הלכו לכיוון המלון. "רגע אני מתקשרת לערבה." "הלו?" אמרה רותם. "רותם!!!" צעקה ערבה. "מה קורה, בובי?" "בסדר! מה איתך?" אמרה ערבה וברקע נשמע קולה הצוחק- 'דיי ביל!!' "ומי זה ביל?" "ביל זה-" "ביל זה החבר שלה," נשמע קול גברי, "ומי את?" "שלום, ביל, אני רותם." 'ביל! תן לי את הטלפון! ודיי לנשק אותי שם זה מדגדג!' "שם?" צחקה רותם. "כן. זאת אומרת, לא! ראש כחול שכמותך! בצוואר!" "אה, אוקיי." צחקה. "מה קורה? מה חדש?" "בסדר גמור, אני בגרמניה!" "את רצינית?!!? איפה את? משוגעת, בואי הנה!" "באתי אבל קרולינה וכולם הלכו פתאום אז אני בדרך לאיזה מלון עם מישהו." "את לא מבזבזת רגע, הא?" צחקה ערבה. "סליחה? גברת-אל-תנשק-אותי-שם!" "תשתקי! מי זה?" "קוראים לו גיאורג." "מגניב!" אמרה ערבה. "רגע, אמ... גיאורג רוצה את ביל." אמרה רותם בקול מבולבל. "הלו?" נשמע קולו של ביל. "הלו, ביל-" התחיל גיאורג לומר. בום!
SpongBobit
New member
המשך מיד !../images/Emo7.gif
שלילי תיחנק, וגם ערבה
שלילי תיחנק, וגם ערבה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.