Thunderbirds אוקטובר 2024 – סיכום חודש 💝🧺🪐🐩🧼🍍🛤️

[didalf]

גיל ב2006? 9 , 19. טעות מפגרת בחישוב, קלטתי את הטעות רק שראיתי את התשובה של אור לשאלה ואז ישר חשבתי, טוב לא יכול להיות שהייתי בת 9

או שאת לא יודעת חשבון או שאת שקרנית

אז זה הראשון

 

[טוני החתול]

סרטי החודש: הקול בראש 2 - סרט מעולה שלא מבייש את הראשון (והיה לו רף גבוהה מאוד לעשות את זה), אני חושבת שהדבר היחיד שקצת גרם לי להיות לסיים אותו בפחות התרגשות מאשר כמו שסיימתי את הראשון, זה שלא יכלתי לא לבוא עם ציפיות כלשהן למרות שניסיתי לבוא בכלל בלי, אבל הראשון בשבילי הוא פשוט יותר מדי יצירת מופת בשביל שלא יהיו לי ציפיות, אז זה היה מעולה, אבל גם יצאתי ממנו מופתעת על כמה שזה היה טוב כי ממש לא ציפיתי שהוא יטפל בנושאים שהוא טיפל בהם. אבל בגיגוד לראשון שבאתי אליו בלי ציפיות כי בקושי הכרתי את העולם והעלילה, ויצאתי נפעמת, ופה פשוט ציפיתי שזה יהיה עשוי כ"כ טוב אז אפקט ההפתעה היה פחות גדול מאשר בראשון. אני כ"כ שמחה שהסרט הצליח כ"כ בקופות. נראה לי שפעם ראשונה בהרבה זמן שאני לא פוחדת שיעשו המשכים, אני אפילו רוצה שיעשו לזה המשכונים, אני חושבת שלא כ"כ התרגשתי ואהבתי פרנצ'ייז כזה מאז צעצוע של סיפור, שכל סרט חדש תמיד היה בשבילי הדבר הכי מצופה בסדרה.
אני פשוט מרגישה שמי שעשה את שני הסרטים האלה קרא את היומן שלא כתבתי כשהייתי ילדה בגיל הזה ופשוט עשה סרט על החיים שלי, כולל סיטואציות כ"כ ספצייות שאני ממש מרגישה כאילו נלקחו מהילדות שלי אחד לאחד.

זה כבר ברשימה שלי.
*חוצפה שהתסריטאים גנבו סיטואציות מהחיים שלך

אגב אם מדברים על סרטים, אז זוכרים שמזמן אני ועדי המלצנו על החתול של שרק 2, אז עכשיו שראיתי שהוא עלה לנטפליקס ואני זוכרת שאז כמה אנשים פה אמרו שהם רוצים לבדוק, אז אולי זה הזדמנות טובה בשבילם, כי זה באמת סרט כ"כ חכם וטוב, משהו שאף אחד לא ציפה ממנו להיות.

וואלה נכון. צריך להוסיף גם אותו לרשימת הסרטים שאני רוצה לראות (ומי שעוקב בוויקאנווצ'ים יראה שהיא כל הזמן גדלה)

שירי החודש:
רק עכשיו למדתי את הסיפור רקע לשיר הזה, ג'ורג' כתב את זה כמחווה לאהוב הראשון שלו שהיה חבר שלו לשנתיים לפני שמת מאיידס מה שהכניס את מייקל לדיכאון עמוק, אבל חיפשתי ראיונות שלו מדבר על זה והוא אמר דברים כ"כ חמודים ועצובים, כמו שהבחור הזה גרם לו בפעם הראשונה לשמוח שהוא גיי אחרי שהוא שנא שהוא כזה עד לאותה נקודה, בגלל שזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא התאהב במישהו ופתאום הזהות המינית שלו התחברה לו למשהו חיובי, במקום רק לדברים שליליים כמו שהוא הרגיש עד אז, ושהזמן שהם בילו ביחד, אפילו שהיה קצר הייתה התקופה שהוא היה הכי מאושרת בחייו. כ"כ עצוב וקורע לב | המילים בשיר קורעות את הלב

אוי זה עצוב באמת. אני אקשיב לשיר שוב (אני הולך לישון עכשיו)
אבל האמת שבעיקר גרמת לי לרצות להקשיב לשיר הכיפי freedom שהייתי מאוהב בו לפני שנים רבות

למה אתם מצפים בחודש אוקטובר: אני מקווה שאני אצליח לצאת מהבית כי המצב הנפשי שלי הורע מאוד שיותר קשה לי לצאת מבעבר, אני מקווה אולי להצליח לפחות לבקר את אחותי ואחיינים שלי כי לא ראיתי אותם הרבה זמן ואני מתגעגעת! אחיין שלי בדיוק סיים טירונות והוא הול להתחיל לשרת בגל"ץ, זה מופרע בעיני, אני מרגישה שרק אתמול הוא היה ילד בן שנתיים שהחלפתי לו חיתולים עוד.

בהצלחה עם לצאת מהבית.
זה באמת הזוי איך זמן עובר. יש לי אחיין שאני עדיין קורא לו "ילד" תמיד וזה הזוי לי שהוא בן 24.

 

[keren or5]

את באמת בעייתית!
גם כשהיה עכשיו את הטילים האיראנים יצאת ישר?
את באזור מטווח עכשיו לא? איך את באמת?

איך את תמיד עונה כ"כ מהר? תמיד אחרי שאני כותבת הודעה שניה אחרי זה את עונה! את הפלאש של לענות על הודעות!
את מתכוונת ליום ההוא שהיו אזעקות בכל הארץ? נראה לי שביום ההוא אפילו לא נכנסתי לממ"ד אבל זה כי באמת אני לא חושבת שהשמיעו אזעקה אחת בחיפה, כמעט כולם היו לאיזור המרכז בארץ, ישבתי עם הטלוויזיה פתוחה על חדשות 12 וכל פעם שהראו את רשימת הישובים תחת מתקפה חיפה לא הייתה שם (ביום ההוא של התקפה האירנית). למרות שנראה לי שהייתי אמורה להיכנס בכל מקרה, וזה קצת חצוף ומפונק מצידי לא לעשות את זה כשיש לי ממ"ד ממש בחדר הסמוך וזה כלום להיכנס אליו, כשאני יודעת שיש כ"כ הרבה אנשים שצריכים לרוץ למקלטים מחוץ לבית שלהם וחס וחלילה להתמודד עם בני אנוש אחרים, ועדיין אני פשוט נוראית ולא ממושמעת.
אבל כן יש אזעקות מדי פעם בחיפה מאז שהתחילה החזית בצפון, וכשיש אזעקה כמו היום אני כן נכנסת (למרות שאני כנראה יוצאת יותר מוקדם ממה שצריך, נראה לי שצריכים לחכות 10 דקות ואני ממש לא עושה את זה. אבל עוד משהו שקורה דווקא יותר פעמים זה שאני לא שומעת אזעקה בכלל, רק בומים מבחוץ, ואז אני אומרת לעצמי- אה זה בטח יירוטים או נפילות, אבל זה נגמר כבר אז מה יש לי להיכנס לממ"ד? כן אני נוראית כ"כ, ממש לא ממושמעת בנוגע להנחיות. (אבל גם זה מוזר לי שיש הרבה מקרים שאין אזעקה רק שומעת בומים מבחוץ כנראה שזה מקרים שזה עדיין רחוק מספיק מחיפה כדי שלא יפעילו אזעקה (אבל מספיק קרוב כדי שאני אשמע את הבומים)

אני שמחה שאהבת כי אני זוכרת שמתישהו אמרת שככ אהבת את הראשון שאת מפחדת שהשני יהרוס.
חרדה עשתה לי חרדה בעצמי. הראו יפה איך לפעמים היא פשוט משתלטת על הכל וההמחשה הויזואלית של ספיירלינג.

נכון! חמודה שזכרת הסרטים האלה באמת עשויים בצורה כ"כ טובה שהיא גם מראה איך קוראים תהליכים נפשיים כמו דיכאון בראשון, וחרדה בשני בצורה מספיק פשוטה, אבל מספיק גם מדויקת כדי שמי שעבר את הדברים האלה ממש יזדהה, וגם פשוט אני אוהבת את כל הקונספט של הסדרה הזאת של הסרטים, הכל עשוי כ"כ טוב (ובאמת מעניין אותי לחשוב אם הסרטים האלה היו עוזרים לי אם היו יוצאים כשהייתי קטנה יותר). אני כ"כ שונאת ניטפוקים מפגרים שנתקלתי בהם על הסרטים האלה מאנשים כי באמת שזה קו כ"כ קשה ללכת עליו בין לא לסבך דברים עם יותר מדי רגשות, לבין להשאיר את הכל מספיק ניואנסי ומורכב ולא להפוך אף דמות לנבל, אלא להסביר מה התפקיד של כל דמות, וזה לא הרגשות שבעייתיות אלא רק כשיש הגזמה מרגש אחד, זה מוציא את המערכת משיווי משקל). טוב, אני צריכה לשמוח לפחות שרוב האנשים כן מסכימים על הגאונות של שני הסרטים האלה, ונראה לי שזה הסרט הכי מצליח של דיסני השנה, אחרי שנה נוראה שהם עברו עם כ"כ הרבה פרוייקטים שנקטלו גם בביקורות, זה כנראה לא רק הסרט הכי מצליח שלהם השנה, אלא גם כרגע סרטי האנימציה הכי מצליח של כל הזמנים, וזה ממש כייף לי שזה קורה לסרט שאני חושבת שמגיע לו את זה!

מחזיקה לך אצבעות!!
אל תתני לכתמתמה הזאת לנצח!

תודה מותק אני אשתדל!

מי מרשה להם לגדול ככה?

ממש! איזה חוצפה מצידם לגדול!

טוב את אנחנו כבר יודעים שאת אוהבת להקשיב לדברים.

כמו שכתבתי, אני חושבת שבעברית זה לא ממש משנה לי כי אני קוראת עברית טוב, אבל באנגלית יש פער ממש גדול בין כמה שאני יכולה להבין שמע ממש ארוך באנגלית בלי להתאמץ, לבין זה שבקריאה וכתיבה הרמה שלי ממש נמוכה. ואני יודעת באופן פרדוקסלי שכדי להשתפר בזה אני פשוט צריכה לקרוא יותר דברים באנגלית, אבל בגלל שעכשיו זה ממש קשה לי, הרבה פעמים אני רואה כתבה באנגלית שאני רוצה לקרוא על משהו ושומרת אותה ולא מגיע אליה, כי זה פשוט סבל בשבילי לקרוא באנגלית, אבל שאם זה היה מוקרא בטח הייתי שומעת את זה מיד. ואני יודעת שאני דווקא צריכה להתמודד עם הסבל כי רק ככה זה יהיה לי יותר קל בעתיד לקרוא אנגלית, ועדיין קשה לי להביא את עצמי לעשות את זה.
אבל מה שאני הכי אוהבת זה מעין משהו שנקרא video essay, שזה לא בדיוק כמו פודקאסט, כאילו זה לא סתם אדם, או שניים מדברים ומצלמים אותם מדברים, אבל בעצם אין סיבה לא רק להקשיב להם, אלא סרטונים שלוקחים נגיד סצנה מסרט או סדרה ומנתחים ויזואלית דברים כמו עריכה, בימוי, זוויות צילום וכ'ו, כולל להראות דוגמאות תוך כדי שהם מסבירים, שזה דבר שלא ממש קיים בפודקאסט- ואת זה אני מעדיפה לא משנה באיזה שפה זה. זה אולי הדבר האהוב עלי שנוצר מהאינטרנט, כי זה מרגיש לי, במיוחד אם זה עשוי ממש טוב, כמו שיעור קטן בקולנוע, ויש כאלה כ"כ טובים שפשוט הרגשתי שדייקו לי למה אהבתי נגיד סצנה מסויימת מסרט או סדרה בצורה שאי היה אפשר אחרת.

אז זה הראשון

אני אף פעם לא משקרת בדברים שקשורים לגיל שלי אפילו שאני מזדקנת וזה מעציב אותי, אבל אני תמיד אומרת את האמת + בונוס, מי שרואה אותי פנים אל פנים כמעט תמיד נדהם כשאני אומרת לו בת כמה אני כי כמעט כולם אומרים לי שאני נראית צעירה הרבה יותר בפער גדול, וזה תמיד כייף לי לשמוע.

אבל האמת שבעיקר גרמת לי לרצות להקשיב לשיר הכיפי freedom שהייתי מאוהב בו לפני שנים רבות

באמת שיר כייפי. עדיין נראה לי לי שהאהוב עלי של ג'ורג' מייקל זה Careless Whisper , למרות כמה שהוא חרוש.

זה באמת הזוי איך זמן עובר. יש לי אחיין שאני עדיין קורא לו "ילד" תמיד וזה הזוי לי שהוא בן 24.

יש אנשים שבשביל אנשים מסויימים תמיד ישארו "ילדים" לא משנה באיזה גיל, ככה זה האחיינים שלי עבורי, אני תמיד כנראה אחשוב עליהם כילדים.