אנסה להשיבך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון
א.
אין תורה שבעל פה אלא מחלוקות, דעות והסתייגויות. דעות ומחלוקות אלו לא היו במסגרתה של ההלכה, שטרם "מוסגרה", אלא מחלוקות פונדמנטליות ב-כינונה של ההלכה. לאחר שזו נחתמה, והיא נחתמה, וכללים ברורים נקבעו בה ואודותיה, התקבעה מסגרתה. ואדם המאמין אין לו רשות לערער אחריה, אך רשאי הוא להרהר כל אימת שיחפוץ. ואדם הלא מאמין, יכול לעשות בה שפטים כרצונו, לבטלה עד עפר ולקוממה עד מרום, אך לעולם לא יהיה תוקף סביר לטענותיו, כי תורה זו שאנו רואים, ושחז"ל פירשוה מדעתם, אינה אמת. שהרי הם אלו אשר נתנו לה את תוקפה - ובלשון "מוחשית" - זו "יצירתם". וליצירה זו יש זכויות.. לוגיות זה ברור - והייתי משתמש אפילו בביטוי חסר המשמעות הקונקרטית - זכויות משפטיות.
הבן: היהדות החז"לית אמפירית (וממש אינני נכנס כאן לדיונים אפוריסטים) היא "יש" מטאפיזי, ללא קשר למרכיביה. לכן, המהר"יל הביע חששו, חשש שמובע עוד אצל החת"ם סופר לפני כמאתיים שנים, על גורלה של היהדות "הישית" הזו, שהרי רוב מרכיביה של היהדות - היהודים, פסקו מלהגדיר את זהותם לאורה. והם והיא הפכו זרים זה לזו. אך גם אם יהדות זו - אותה "יש מטאפיזי" - תחדל מלהוות פקטור במציאות, היא לא תחדל מלהתקיים כ"יש" - אומנם היסטורי, אבל עדיין "יש". כשם שהיוונים של היום, המדברים באותה שפה הלנית, וכותבים באותה שפה הלנית - לא יעלה על דעת בן אנוש, וודאי לא על דעתם - שהם הם הלנים. אבל נאמר שהלניזם לא קיים?
שמת לב היטב, כיצד דיון על מילה "ידיעה" שאותה פירשו חז"ל, הופכת במהרה בשרשור זה לגורלה של היהדות? אתה יודע מדוע - משום שהא בהא תליא - ולכן יצא קצפי נגד אותן דעות הרסניות.
גע בעצמך - "וספרתם לכם ממחרת השבת".. איזו מחלוקת אדירה ומכוננת זו בין הצדוקים לחז"ל. הרי הצדוקים טוענים טענה הגיונית על פירוש מילה בסך הכול: "שבת" היא שבת בראשית זוהי האטימולוגיה, ממתי שבת היא מועד - או פסח? הם בטח הביאו ראיות מאכדית, משומרית או השד יודע מאיין - הם צדקו, הם לא היו צריכים להביא ראיות - המקרא עצמו כותב שבת ובכל הפעמים הוא מתכוון לשבת - או למספרו - שבע. עזוב את זה, הרי לפי חז"ל, אם אכן "ממחרת השבת " היא פסח, משמע שקיימת אפשרות ריאלית (בזמנם קידשו את החודש ולא היה לוח שקבע לא א.ד.ו ראש, ולא ב.ד.ו פסח) שקצירת העומר תהיה בשבת - זה חילול שבת מדאורייתא שחז"ל גורמים לו על סמך פירוש מילה שודאי שאטימולוגית היא אינה נכונה. מה היה הרמב"ם אומר על זה במורה נבוכים? אני אגיד לך מה הוא אומר על זה במשנה תורה: "..אם היה שבת אומר להן: שבת היום, אומרים לו: הין. שבת היום, אומרין לו: הין. שבת היום, אומרין לו הין ואחר כך אומר להן: אקצור? והן אומרים לו קצור! אקצור? והם אומרים לו,קצור! אקצור? והם אומרים לו, קצור! שלש פעמים על כל דבר ודבר: וכל כך למה? מפני אלו הטועים שיצאו מכלל ישראל בבית שני שהן אומרין שזה שנאמר בתורה ממחרת השבת הוא שבת בראשית ומפי השמועה למדו שאינה שבת אלא יום טוב".
ב. כאל"ף.
ג. מכאן שאין היהדות החז"לית - כיש מטאפיזי - אלא מסגרת אחת מגובשת.
ד. זהו לא "רעיונו המהפכני של לייבוביץ" אלא קדום מאוד, עוד מתקופת הגאונים, ומי שנתן לו ביטוי קוהרנטי מוחשי הוא הרש"ר הירש, ולייבוביץ ינק זאת מאצלו.
ה'.
לא הבנתי כל כך.
ו.
יכול להיות שזה ההסבר הסביר מדוע הוא קיבל את התיזה הזו - אני אינני יודע, אבל שוב כך זה נראה.
א.
אין תורה שבעל פה אלא מחלוקות, דעות והסתייגויות. דעות ומחלוקות אלו לא היו במסגרתה של ההלכה, שטרם "מוסגרה", אלא מחלוקות פונדמנטליות ב-כינונה של ההלכה. לאחר שזו נחתמה, והיא נחתמה, וכללים ברורים נקבעו בה ואודותיה, התקבעה מסגרתה. ואדם המאמין אין לו רשות לערער אחריה, אך רשאי הוא להרהר כל אימת שיחפוץ. ואדם הלא מאמין, יכול לעשות בה שפטים כרצונו, לבטלה עד עפר ולקוממה עד מרום, אך לעולם לא יהיה תוקף סביר לטענותיו, כי תורה זו שאנו רואים, ושחז"ל פירשוה מדעתם, אינה אמת. שהרי הם אלו אשר נתנו לה את תוקפה - ובלשון "מוחשית" - זו "יצירתם". וליצירה זו יש זכויות.. לוגיות זה ברור - והייתי משתמש אפילו בביטוי חסר המשמעות הקונקרטית - זכויות משפטיות.
הבן: היהדות החז"לית אמפירית (וממש אינני נכנס כאן לדיונים אפוריסטים) היא "יש" מטאפיזי, ללא קשר למרכיביה. לכן, המהר"יל הביע חששו, חשש שמובע עוד אצל החת"ם סופר לפני כמאתיים שנים, על גורלה של היהדות "הישית" הזו, שהרי רוב מרכיביה של היהדות - היהודים, פסקו מלהגדיר את זהותם לאורה. והם והיא הפכו זרים זה לזו. אך גם אם יהדות זו - אותה "יש מטאפיזי" - תחדל מלהוות פקטור במציאות, היא לא תחדל מלהתקיים כ"יש" - אומנם היסטורי, אבל עדיין "יש". כשם שהיוונים של היום, המדברים באותה שפה הלנית, וכותבים באותה שפה הלנית - לא יעלה על דעת בן אנוש, וודאי לא על דעתם - שהם הם הלנים. אבל נאמר שהלניזם לא קיים?
שמת לב היטב, כיצד דיון על מילה "ידיעה" שאותה פירשו חז"ל, הופכת במהרה בשרשור זה לגורלה של היהדות? אתה יודע מדוע - משום שהא בהא תליא - ולכן יצא קצפי נגד אותן דעות הרסניות.
גע בעצמך - "וספרתם לכם ממחרת השבת".. איזו מחלוקת אדירה ומכוננת זו בין הצדוקים לחז"ל. הרי הצדוקים טוענים טענה הגיונית על פירוש מילה בסך הכול: "שבת" היא שבת בראשית זוהי האטימולוגיה, ממתי שבת היא מועד - או פסח? הם בטח הביאו ראיות מאכדית, משומרית או השד יודע מאיין - הם צדקו, הם לא היו צריכים להביא ראיות - המקרא עצמו כותב שבת ובכל הפעמים הוא מתכוון לשבת - או למספרו - שבע. עזוב את זה, הרי לפי חז"ל, אם אכן "ממחרת השבת " היא פסח, משמע שקיימת אפשרות ריאלית (בזמנם קידשו את החודש ולא היה לוח שקבע לא א.ד.ו ראש, ולא ב.ד.ו פסח) שקצירת העומר תהיה בשבת - זה חילול שבת מדאורייתא שחז"ל גורמים לו על סמך פירוש מילה שודאי שאטימולוגית היא אינה נכונה. מה היה הרמב"ם אומר על זה במורה נבוכים? אני אגיד לך מה הוא אומר על זה במשנה תורה: "..אם היה שבת אומר להן: שבת היום, אומרים לו: הין. שבת היום, אומרין לו: הין. שבת היום, אומרין לו הין ואחר כך אומר להן: אקצור? והן אומרים לו קצור! אקצור? והם אומרים לו,קצור! אקצור? והם אומרים לו, קצור! שלש פעמים על כל דבר ודבר: וכל כך למה? מפני אלו הטועים שיצאו מכלל ישראל בבית שני שהן אומרין שזה שנאמר בתורה ממחרת השבת הוא שבת בראשית ומפי השמועה למדו שאינה שבת אלא יום טוב".
ב. כאל"ף.
ג. מכאן שאין היהדות החז"לית - כיש מטאפיזי - אלא מסגרת אחת מגובשת.
ד. זהו לא "רעיונו המהפכני של לייבוביץ" אלא קדום מאוד, עוד מתקופת הגאונים, ומי שנתן לו ביטוי קוהרנטי מוחשי הוא הרש"ר הירש, ולייבוביץ ינק זאת מאצלו.
ה'.
לא הבנתי כל כך.
ו.
יכול להיות שזה ההסבר הסביר מדוע הוא קיבל את התיזה הזו - אני אינני יודע, אבל שוב כך זה נראה.