המתות החסד באגודה
ראשית אני מצטער שלא הייתי איתכם כאן אתמול בערב. היו לנו שני מקרי חירום קשים מאוד של עז, שנפלה מגשר ההלכה אל נתיבי אילון והשני של חתולה תקועה בתוך מנוע שחצי גופה כבר היה מרוסק ושרוף. אני אכתוב לכם על דרכי הפיולה של האגודה בכל הנוגע לעניין המתות החסד. בפתח דברי אני רוצה לציין וחשוב לציין זאת, כי אגודת צער בעלי חיים בישראל, תל-אביב אינה יוזמת איסוף כלבים וחתולים מהרחובות. אנו יוצאים לאסוף בעלי חיים במצוקה רק כשמתקשרים עם המוקד שלנו ושהמתקשר מחכה ליד בעל החי עד שרכב החילוץ מגיע. נתחיל בנתונים: אגודת צער בעלי חיים בישראל, תל-אביב קולטת מידי חודש בין 1,000 ל 1,4000 כלבים וחתולים. מספר שנראה ממש לא נורמלי נכון? זו המציאות הכואבת במדינת ישראל במאה העשרים ואחת. אנשים לא מפסיקים לייצר בעלי חיים, אנשים לא דואגים לעקר ולסרס את בעלי החיים שלהם והתוצאה היא שבמדינת ישראל ננטשים בכל שנה כ- 100,000 כלבים וההערכות מדברות על כ- 2,000,000 חתולים חסרי בית שמסתובבים ברחובות. מדיניות האגודה החל משנת 1927 מימי המנדט הבריטי בישראל, היא, שלעולם לא סוגרים את הדלת בפני חייה במצוקה. עד הים כבר 75 שנות פעילות שאנו דוגלים במדיניות זו. אגודת צער בעלי חיים בישראל, קמה במטרה למנוע צער וסבל מבעלי חיים נטושים ולא רצויים. שבעל חיים מגיע לשערי האגודה עם בעליו או עם מי שמצאו אותו ברחוב, נימסר לאדם טופס שבו הוא חותם על העברת בעל החיים לרשות האגודה ומכאן הצוות של המקום אחראי לאותו בעל חיים שהתקבל. בטפס מצויין ולא באותיות קטנות כפי שכתבתם אלה באותו גודל הפונט כל הטופס שגם המתת חסד יכולה להתקיים לפי שיקולי הוטרינר במקום. חוץ מטופס זה, בפתח האגודה ממש בכניסה ללובי ישנו את אותו הטפס מוגדל פי 5 וממוסגר כדי שכל אדם יוכל לקרא בבירור על מה הוא חותם. אל תעליבו את הציבור הרחב, הציבור לא טיפש. הם מגיעים אלינו אחרי שכל הארגונים לרווחת בעלי חיים סגרו בפניהם את הדלתות. והם אלה היודעים שעדיף המתת חסד מאשר שוטטות ברחובות האכזריים של ארצנו. אנו פתוחים לקהל 7 ימים בשבוע, ממוקמים במרכז הארץ, רוב הציבור יודע על קיומנו ולמרות זאת אין מספיק בתים מאמצים. רק כ-20% מכלל בעלי החיים שמגיעים לאגודה הם ברי אימוץ וניתנים לאימוץ. מגיעים אלינו כלבים מבוגרים מאוד, חולים במחלות קשות, מאות גורים בני יומם,דרוסים ונכים שאין אף בית בישראל שיוכל להושיע אותם. נכון שפתרון של עיקור וסירוס הוא הפתרון הנכון ביותר, אבל נוכל לראות תוצאות רק בעוד 20 שנה אולי!!!. הבעיה היא כאן ועכשיו. אנו לא מוצאים מפתח האגודה לאימוץ שום בעלי חי שלא עבר עיקור וסירוס. אנו בין האגודות היחידות שמקפידות על כך וגם על סירוס. נכון שלא כל אלה שממיתים בהמתת חסד הם חולים, או פצועים לפעמים אנו עומדים אל מול בעלי חיים בריאים וזה נורא עצוב וקשה, אבל זה הפתרון ההומני ביותר שאנו מסוגלים להעניק כי אין מספיק בתים מאמצים. ביצוע המתות החסד באגודה מתבצעות השיא ההומניות וללא כאבים כלל. זה עצוב, זה קשה וכאן אני שואל אתכם איך אנו יכולים לצמצם את ההמתות? אני אהיה איתכם מתי שרק תרצו. יום מקסים לכולכם וללא צער. גדי ויטנר- דובר האגודה.