יש פה שלל הנחות יסוד שלא בטוח שהן נכונות.
ראשית, ההנחה (האבולוציונית) שאשה אמורה לסבול נפשית מאונס. שנית, גם הטענה שאשה תשאף לבחור בעצמה את בן הזוג שלה מוטלת בספק, ואפילו זה היה נכון, למה היא צריכה לסבול כל כך אם הדבר לא ניתן בידיה? הרי כבני אדם אנחנו נאלצים לעשות אינספור דברים נגד רצוננו ומחוץ לאפשרות הבחירה שלנו, והדבר אינו מייצר אצלנו טראומה. שלישית, למה אובדן אפשרות הבחירה בבן זוג צריכה להוביל דוקא להפסד? האין זה תלוי בזהותו של האנס? אולי הוא אחלה גבר, ואולי בכלל עצם תעוזתו מהווה סימן לאיכותו כזכר? רביעית, אפילו נקבל שהאשה מעוניינת בשליטה, ואפילו נקבל שחוסר השליטה יכול להוביל להפסד, ואפילו נקבל שההפסד יוביל לסבל נפשי אדיר, האין האשה אמורה לחכות עם הסבל שלה עד שאכן מסתבר לה שהפסידה, כלומר שהיא בהריון? שהרי אם איננה בהריון, מה הפסידה בדיוק? (כמובן, מבחינה אבולוציונית). לדעתי דווקא ההסבר החברתי טוב כאן יותר. ההסבר החברתי יאמר שהחברה שואפת לשלוט במיניות של בניה, כדי לבקר את הקשרים שהם יוצרים (כך שיצרו קשרים פוריים רבייתית וכלכלית), ואת המשפחות שהם מקימים (שלא תהוונה עול על צואר החברה). מכיון שכך, החברה תגנה קשרים מיניים שבהם לא נוצר זוג קבוע, ושלגביהם היא לא סיפקה אישור. אונס הוא קשר בוטה במיוחד כזה, שהרי באונס לא רק שלא מתקבל אישור החברה, אפילו לא מתקבל אישור האשה, שיכולה להוות סוכנת של החברה. לכן החברה תגנה במיוחד אונס, והגינוי החריף הזה יוביל לסבל נפשי של הנאנסת, בלי תלות בהפסד שיש לה או אין לה. בהמשך למעמדן של נשים פוריות כסוכנות הרביה בחברה, ומשום שענין השליטה ברביה נוגע להן, הגינוי של אונס שלהן יהיה עוד יותר חריף, ולכן ייצור סבל נפשי גדול יותר אצלן.