את "גורמת" לי לחשוב.....
ואני בחופשששששש
אני זוכרת את עצמי כצעירה ומחפשת אתגרים, תמיד הלכתי "עם הראש בקיר" ותמיד עם אלה שלא בדיוק רצו אותי - אך אני אותם מאודדדד למה? אין לי תשובה חכמה לענות לך - ככה! אך העצוב מכל העניין - כשכבר השגתי /שידלתי וכדו..... הוא כבר לא עניין אותי האם הייתי ביצ'ית? - לא יודעת אך הייתי תמיד במרוץ תמידי והיום, ממרום גילי - אני חושבת שדי נרגעתי היום אני הולכת אחרי הלב, הולכת רק למקומות שטוב לי כן, הולכת עם רשימת המכולת שלי - זה אולי נשמע טפשי - אבל זה עושה את כל החיים פשוטים מאוד ואסביר "מצאתי" אחד שעניין אותי מאוד התחילה שיחה, עברנו למסרים עברנו לשירים ובפגישה פנים אל פנים - זה עבר לפגישות מעניינות, מרגשות הייתי במקום שהיה לי טוב, במקום של חיוכים, של הבנה, של השמיים הם הגבול............... ואחרי תקופה זה השתנה
ברגע שהבנתי שאני היא היחידה המושכת בחוטים פשוט נעלמתי!!!!!! סגרתי את הדלת - בלי לחשוב פעמיים ברגע שנעלם מהשיחות הפאן האישי ועברתי להיות "כמו אחרות"..... לא רציתי להיות שם גם כשידעתי שהוא בסביבה, גם כשידעתי שבטלפון אחד - הוא יופיע הלכתי לכוון אחר האם זה היה קשה? - כן, מאוד אבל לא חשבתי לרגע, הייתי חייבת את זה לעצמי אני חושבת שעם השנים אנחנו לומדים להכיר את עצמנו להבין את הטוב שבנו - וגם את הלא טוב לדעת איפה העוצמה שלנו ואיפה אנחנו בעצם נגררים לפעמים קשה לקבל החלטה - ואפילו לפעמים זה כואב אך היום אני יודעת שהרבה יותר קל לי להחליט אני עושה רק מה שעושה לי טוב!