אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
משה רבנו ורבנו משה - על התארים
- פותח הנושא בר אiריין
- פורסם בתאריך
אז תקן את זה בוויקיפדיה
4. קטגוריות של האופניות אפשרות - אי אפשרות
מציאות - העדר
הכרחיות - מקריות
http://he.wikipedia.org/wiki/קטגוריה_(%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94)
4. קטגוריות של האופניות אפשרות - אי אפשרות
מציאות - העדר
הכרחיות - מקריות
http://he.wikipedia.org/wiki/קטגוריה_(%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94)
חיים פרידמן1
New member
האם היה הרמב"ם תאיסט?
"הממצה את כל עומק משמעותן של שלוש השלילות האלה חייב לשאול: האם היה הרמב"ם תיאיסט? בפילוסופיה-של-הדת נוהגים להגדיר כתיאיזם את האמונה ב"אל שהוא אישיות" (אל "פרסונאלי"), להבדיל מאל שהוא מושג מופשט, ומקובל שהאל שהוא אישיות הוא-הוא אלוהיה של האמונה הדתית, ואיל האל שהוא מושג מופשט שייך לעולמה של ההגות הפילוסופית החילונית, ושהאמונה באל זה היא למעשה א-תיאיזם. לאור הבחנה זו מציגם את השאלה: אם השי"ת, לפי הרמב"ם, אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל – האם יש לאלוהיו של הרמב"ם אופי של אישיות? מהי המשמעות הדתית של האמונה באל זה? יתכן לטעון ששאלות אלו – יותר משהן שאלות דתיות הן שאלות סמאנטיות, שאלות על משמעות של מושגים, אבל תיתכן גם גישה לשאלות אלו מבחינת הדתיות החיה, ואז הופכת שאלת ה"תיאיזם" לשאלה: האם היתה אמונתו של הרמב"ם אמונה דתית?
אין ספק שעצם שנתפס כנטול כל תארים שאפשר לייחס לו, אינו "אישיות" בשום מובן מן המובנים שיש למונח זה בקטיגוריות של חשיבת האדם על המציאות שאותה הוא מכיר. אם נשתחרר מן החיטוט בסמאנטיקה של "אישיות ותיאיזם" ונפנה לדת כעובדה חיה, נוכל להגיע להגדרת התיאיזם, ז.א. האמונה הדתית, לא מבחינה פורמאלית-לוגית אלא מבחינה "אופראציונלית", מבחינת התגלמותה במציאותו של האדם: אנו רשאים, ואפילו חייבים, להגדיר כתיאיזם לא אמונה ב"אל אישי" או ב"אישיות אלוהית" אלא אמונה המכירה אל שיש ואפשר לעבוד אותו - וזהו ההבדל שבין אלוהיו של הרמב"ם ובין אלוהי אריסטו או אלוהי שפינוזה. שלושת האישים האלה הוגים הגות פילוסופית במושג האלוהות. הרמב"ם מרבה להביא את המלים המושמות בפי דוד המלך בצוואתו לשלמה בנו: "דע את אלוהי אביך – ועבדהו", שלושת ההוגים מאוחדים ברישא של מאמר זה – הדרישה לדעת את אלוהים –, והם חלוקים בסיפא. בה בשעה שאלוהי אריסטו ואלוהי שפינוזה הם אלוהים אשר עצם המושג של עבודתם אינו תופס לגביהם ונעשה חסר כל מובן, אלוהיו של הרמב"ם הוא דווקא העצם אשר אותו, ורק אותו, יש לעבוד. מבחינה זו אמונתו של הרמב"ם מקופלת כולה במאמר השלם: "דע את אלוהי אביך ועבדהו "
זהו התיאיזם הצרוף המובהק – הביטוי העליון שנתן הרמב"ם להכרת האל היהודית, המתגלמת בתורה ובמצוות."
http://tpeople.co.il/leibowitz/ebook.asp?id=10
"הממצה את כל עומק משמעותן של שלוש השלילות האלה חייב לשאול: האם היה הרמב"ם תיאיסט? בפילוסופיה-של-הדת נוהגים להגדיר כתיאיזם את האמונה ב"אל שהוא אישיות" (אל "פרסונאלי"), להבדיל מאל שהוא מושג מופשט, ומקובל שהאל שהוא אישיות הוא-הוא אלוהיה של האמונה הדתית, ואיל האל שהוא מושג מופשט שייך לעולמה של ההגות הפילוסופית החילונית, ושהאמונה באל זה היא למעשה א-תיאיזם. לאור הבחנה זו מציגם את השאלה: אם השי"ת, לפי הרמב"ם, אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל – האם יש לאלוהיו של הרמב"ם אופי של אישיות? מהי המשמעות הדתית של האמונה באל זה? יתכן לטעון ששאלות אלו – יותר משהן שאלות דתיות הן שאלות סמאנטיות, שאלות על משמעות של מושגים, אבל תיתכן גם גישה לשאלות אלו מבחינת הדתיות החיה, ואז הופכת שאלת ה"תיאיזם" לשאלה: האם היתה אמונתו של הרמב"ם אמונה דתית?
אין ספק שעצם שנתפס כנטול כל תארים שאפשר לייחס לו, אינו "אישיות" בשום מובן מן המובנים שיש למונח זה בקטיגוריות של חשיבת האדם על המציאות שאותה הוא מכיר. אם נשתחרר מן החיטוט בסמאנטיקה של "אישיות ותיאיזם" ונפנה לדת כעובדה חיה, נוכל להגיע להגדרת התיאיזם, ז.א. האמונה הדתית, לא מבחינה פורמאלית-לוגית אלא מבחינה "אופראציונלית", מבחינת התגלמותה במציאותו של האדם: אנו רשאים, ואפילו חייבים, להגדיר כתיאיזם לא אמונה ב"אל אישי" או ב"אישיות אלוהית" אלא אמונה המכירה אל שיש ואפשר לעבוד אותו - וזהו ההבדל שבין אלוהיו של הרמב"ם ובין אלוהי אריסטו או אלוהי שפינוזה. שלושת האישים האלה הוגים הגות פילוסופית במושג האלוהות. הרמב"ם מרבה להביא את המלים המושמות בפי דוד המלך בצוואתו לשלמה בנו: "דע את אלוהי אביך – ועבדהו", שלושת ההוגים מאוחדים ברישא של מאמר זה – הדרישה לדעת את אלוהים –, והם חלוקים בסיפא. בה בשעה שאלוהי אריסטו ואלוהי שפינוזה הם אלוהים אשר עצם המושג של עבודתם אינו תופס לגביהם ונעשה חסר כל מובן, אלוהיו של הרמב"ם הוא דווקא העצם אשר אותו, ורק אותו, יש לעבוד. מבחינה זו אמונתו של הרמב"ם מקופלת כולה במאמר השלם: "דע את אלוהי אביך ועבדהו "
זהו התיאיזם הצרוף המובהק – הביטוי העליון שנתן הרמב"ם להכרת האל היהודית, המתגלמת בתורה ובמצוות."
http://tpeople.co.il/leibowitz/ebook.asp?id=10
הבהרות..
ראשית מוסכם על שנינו, לפחות לנושא דיון זה, כי שימושנו במילים "מאנישות ואנושיות" על נושאים , אשר מלכתחילה אין השפה יכולה לבטאן, הוא לצורך מסבר עין ותו לא מידי..
לעניין גישתי היהירה כלפי האקדמיה.. זה אינו, אלא גישתי הביקורתית כלפי האקדמיה, תתאם יותר. ביקורת אינה יהירות, אלא היפוכה המובהק.
הבהרה, שהייתה צריכה להיות בתחילת כניסתי לפורום: אין כניסתי לפורום זה באה, אלא כדי לשמוע ולא להשמיע. אני באמת בא ללמוד, על ידי כך שאני מחווה את דעתי, ואתה את שלך, ובהאבקות זו, ומתוכה, תצא תורה (לא במשמעה התורני). על אף שמשפטיי החלטיים, מפני שהם החלטיים אצלי, הם לא נאמרים מתוך כוונה כי שכינה יוצאת מגרוני, או בוא ו"נראה אותך", או אחרים, מפריכים אותה, אלא מתוך הכוונה (בכנות!) "ולוואי ותפריכוה", שכן כך היא דרכה של תורה (שוב באותו מובן סוגריימי).
בעניין מובאתך מדיליה: "תודעת קיומו..וכו", היה צ"ל: תודעת "קיומו" או אי "קיומו" וכו', ושגיאת ניסוח שלי היא זו.
לגבי "האני" וטרנסצנדניוטו הקנאטיאני, שוחחנו על זה בעבר, ואין צורך לשוב על דעתי ככלב השב על קיאו.
קאנט מוכן לומר קיים רק על הפנומנה, זו אמת. ועל "הקיים" או ה"לא קיים" במרכאות שלי, שוב מפאת אותה דלות שפה שאין אנו יכולים לבטאה, אין הוא אומר דבר, אלא טוען שהוא מעבר להבנתנו, אבל בהחלט לא לתודעתנו. וזו זו היא טענתי.
אשר לדעתי, אוציאך בתקווה מאפילה (ובתקווה גדולה יותר שתפריכה כאמור) תודעת המושג טרנסצנדנטיות, שאיננה קשורה לאל, היא זו המוטבעת בתודעתנו א-פריורית, ואינה קשורה להבנתנו אותה, אלא היא זו שעומדת וקיימת לכשעצמה. בהיות כך, היא כפויה עלינו. יחד עם זאת העובדה שאני בתודעתי מכיר את המושג הזה, היא אינדפרנטית לגביי משתי סיבות עיקריות: האחת שאינני יכול להבין אותה, אלא היא תודעתי, ללא שום קוגניקציה. ושנית, אין היא יכולה "להוכיח דבר". ועל אף ששתי סיבות אלו הן טאוטולוגיות, מכל מקום חשובה האבחנה בין שתיהן, לצורך מסבר עין.
ראשית מוסכם על שנינו, לפחות לנושא דיון זה, כי שימושנו במילים "מאנישות ואנושיות" על נושאים , אשר מלכתחילה אין השפה יכולה לבטאן, הוא לצורך מסבר עין ותו לא מידי..
לעניין גישתי היהירה כלפי האקדמיה.. זה אינו, אלא גישתי הביקורתית כלפי האקדמיה, תתאם יותר. ביקורת אינה יהירות, אלא היפוכה המובהק.
הבהרה, שהייתה צריכה להיות בתחילת כניסתי לפורום: אין כניסתי לפורום זה באה, אלא כדי לשמוע ולא להשמיע. אני באמת בא ללמוד, על ידי כך שאני מחווה את דעתי, ואתה את שלך, ובהאבקות זו, ומתוכה, תצא תורה (לא במשמעה התורני). על אף שמשפטיי החלטיים, מפני שהם החלטיים אצלי, הם לא נאמרים מתוך כוונה כי שכינה יוצאת מגרוני, או בוא ו"נראה אותך", או אחרים, מפריכים אותה, אלא מתוך הכוונה (בכנות!) "ולוואי ותפריכוה", שכן כך היא דרכה של תורה (שוב באותו מובן סוגריימי).
בעניין מובאתך מדיליה: "תודעת קיומו..וכו", היה צ"ל: תודעת "קיומו" או אי "קיומו" וכו', ושגיאת ניסוח שלי היא זו.
לגבי "האני" וטרנסצנדניוטו הקנאטיאני, שוחחנו על זה בעבר, ואין צורך לשוב על דעתי ככלב השב על קיאו.
קאנט מוכן לומר קיים רק על הפנומנה, זו אמת. ועל "הקיים" או ה"לא קיים" במרכאות שלי, שוב מפאת אותה דלות שפה שאין אנו יכולים לבטאה, אין הוא אומר דבר, אלא טוען שהוא מעבר להבנתנו, אבל בהחלט לא לתודעתנו. וזו זו היא טענתי.
אשר לדעתי, אוציאך בתקווה מאפילה (ובתקווה גדולה יותר שתפריכה כאמור) תודעת המושג טרנסצנדנטיות, שאיננה קשורה לאל, היא זו המוטבעת בתודעתנו א-פריורית, ואינה קשורה להבנתנו אותה, אלא היא זו שעומדת וקיימת לכשעצמה. בהיות כך, היא כפויה עלינו. יחד עם זאת העובדה שאני בתודעתי מכיר את המושג הזה, היא אינדפרנטית לגביי משתי סיבות עיקריות: האחת שאינני יכול להבין אותה, אלא היא תודעתי, ללא שום קוגניקציה. ושנית, אין היא יכולה "להוכיח דבר". ועל אף ששתי סיבות אלו הן טאוטולוגיות, מכל מקום חשובה האבחנה בין שתיהן, לצורך מסבר עין.
התודעה שאני מדבר עליה - תודעתנו
היא אינדפרנטית לקיום האל או לאי קיומו, אלא למושג האמורפי לחלוטין שיש אפשרות לקיומו או לאי קיומו.. כלומר - היא "ערה" למושג זה, הכפוי עליה אגב, ללא קשר להבנתה אותו. ובהיותה אינדפרנטית היא לא לא מאפשרת ולא כן מאפשרת, אלא לא מפריעה "לך" להכריע (לרצות) להאמין בו יתעלה.
היא אינדפרנטית לקיום האל או לאי קיומו, אלא למושג האמורפי לחלוטין שיש אפשרות לקיומו או לאי קיומו.. כלומר - היא "ערה" למושג זה, הכפוי עליה אגב, ללא קשר להבנתה אותו. ובהיותה אינדפרנטית היא לא לא מאפשרת ולא כן מאפשרת, אלא לא מפריעה "לך" להכריע (לרצות) להאמין בו יתעלה.
גילית את חרפתי..
הן אינן מובנות לי, אלא אני משתמש בהן כמצוות אנשים מלומדה ותו לא..
על אף, שמבחינת אותה תורת שלילת התארים שפתחה את האשכול הזה, זה אחד מהביטויים שעוד ניתן לומר אותו, מבלי להכנס לתסביך תיאולוגי. הוא יתעלה, על ידינו.. לא מבחינה תיאורגית כמובן, אלא על ידי זה שאנחנו מקבלים את מצוותיו, מתעלה הוא על ידינו לכדי ערך.. (להגיד לך שאני שלם עם זה, לא, אבל ככה זה)
אגב, וכאן אני נתלה באילנות גבוהים ורמים על כל רם, המהרי"ל (מורנו הרב ישיעהו לייבוביץ') היה משתמש בביטויים יותר סבוכים כמו- אלוהים, שזה מושג "מואנש" פר אקסלנס, ויש קטע מצולם מאוד משעשע לטעמי שבו פרופ' כשר סונט בו על כך, ופרופ' לייבוביץ' שתק.
סביבון: בלשון בני אדם אנו סחים, וההיפך מכך הוא דממה. דממה. דממה.
הן אינן מובנות לי, אלא אני משתמש בהן כמצוות אנשים מלומדה ותו לא..
על אף, שמבחינת אותה תורת שלילת התארים שפתחה את האשכול הזה, זה אחד מהביטויים שעוד ניתן לומר אותו, מבלי להכנס לתסביך תיאולוגי. הוא יתעלה, על ידינו.. לא מבחינה תיאורגית כמובן, אלא על ידי זה שאנחנו מקבלים את מצוותיו, מתעלה הוא על ידינו לכדי ערך.. (להגיד לך שאני שלם עם זה, לא, אבל ככה זה)
אגב, וכאן אני נתלה באילנות גבוהים ורמים על כל רם, המהרי"ל (מורנו הרב ישיעהו לייבוביץ') היה משתמש בביטויים יותר סבוכים כמו- אלוהים, שזה מושג "מואנש" פר אקסלנס, ויש קטע מצולם מאוד משעשע לטעמי שבו פרופ' כשר סונט בו על כך, ופרופ' לייבוביץ' שתק.
סביבון: בלשון בני אדם אנו סחים, וההיפך מכך הוא דממה. דממה. דממה.
אם אנו מתכונים לאותו קטע
תסתכל טוב על העיניים של ל' שם. הן זזות מהר מהר מצד לצד ונדמה לי שזה מעיד שהוא שקל טוב טוב את מעשיו. לא חושב שהוא נותר בלי מענה אלא שבחר לא לענות. הרי ל' בעצמו אמר כמה וכמה פעמים שעל האל הוא לא יוכל לומר דבר. והתוספת "מלבד אלהותו" צריך להסביר. בלשון בני אדם אנו מדברים, ואנו חיים בעולם של בני אדם. ואין לנו מנוס משאלות שכפויות עלינו בלשון בני אדם שדוממות רק כשעונים להן בלשון בני אדם. כשאתה קם בבוקר וצריך לבחור אם לקום להשתין או לקום להשתין או אפשרות אחרת, זו שאלה בלשון בני אדם. ואין מה לעשות אתה תצטרך לבחור. איך דממה תענה לך על השאלה הזו ?
תסתכל טוב על העיניים של ל' שם. הן זזות מהר מהר מצד לצד ונדמה לי שזה מעיד שהוא שקל טוב טוב את מעשיו. לא חושב שהוא נותר בלי מענה אלא שבחר לא לענות. הרי ל' בעצמו אמר כמה וכמה פעמים שעל האל הוא לא יוכל לומר דבר. והתוספת "מלבד אלהותו" צריך להסביר. בלשון בני אדם אנו מדברים, ואנו חיים בעולם של בני אדם. ואין לנו מנוס משאלות שכפויות עלינו בלשון בני אדם שדוממות רק כשעונים להן בלשון בני אדם. כשאתה קם בבוקר וצריך לבחור אם לקום להשתין או לקום להשתין או אפשרות אחרת, זו שאלה בלשון בני אדם. ואין מה לעשות אתה תצטרך לבחור. איך דממה תענה לך על השאלה הזו ?
ג שאלות
א) שאתה אומר לא ניתן לענות בשפת אדם, האם יש אצלך איזשהו תוכן או תודעה שפשוט אינך יכול לתאר בשפת אדם ? אם כן אני חולק מכל וכל. בשבילי שתיקה בקשר הזה, היא לא רק אי-דיבור אלא חוסר יכולת להעלות במחשבה או בכלל חוסר זיקה מכל וכל. אפילו לומר אני שותק אודות זה - הוא האנשה.
ב) שאתה אומר לכן מדברים - כיצד הדיבור פותר לך את הבעיה שכאמור כפויה עלינו. אני מדבר על הבעיה שאדם ניצב בפני בחירה ואין לו דרך להעדיף את אחת מהאפשרויות.
ג) הזכרת פה "נאצלים" - כיצד ניתן להאניש אותם והלא זו סתירה גלויה. הלא כן ?
א) שאתה אומר לא ניתן לענות בשפת אדם, האם יש אצלך איזשהו תוכן או תודעה שפשוט אינך יכול לתאר בשפת אדם ? אם כן אני חולק מכל וכל. בשבילי שתיקה בקשר הזה, היא לא רק אי-דיבור אלא חוסר יכולת להעלות במחשבה או בכלל חוסר זיקה מכל וכל. אפילו לומר אני שותק אודות זה - הוא האנשה.
ב) שאתה אומר לכן מדברים - כיצד הדיבור פותר לך את הבעיה שכאמור כפויה עלינו. אני מדבר על הבעיה שאדם ניצב בפני בחירה ואין לו דרך להעדיף את אחת מהאפשרויות.
ג) הזכרת פה "נאצלים" - כיצד ניתן להאניש אותם והלא זו סתירה גלויה. הלא כן ?
אסביר את ב
הוא עוסק בבעיה מאוד פשוטה ונפוצה ונדמה לי גם ברורה. אנו צריכים לבחור לפעמים. עכשיו לא יודע אם תסכים איתי, אבל אין שום דבר בעולם שממנו נוכל להעדיף אפשרות אחת על רעותה. עכשיו כששאלתי אותך על הבעיה הזו - כיצד ההשגות שמנית עונות עליה, הגבת: "דממה לא עונה, ולכן מדברים, והדיבור האנושי מאליו מאניש את הנאצלים.". אם כן שאלתי
כיצד הדיבור פותר לך את הבעיה היומיומית הזו שהצגתי.
באשר ל-ג האם אתה מסכים שהטרנסצנדנט שזהה בעיניך לנאצל, אינו קשור ליהדות ?
וחן חן על הביאור למילה שנאן.
הוא עוסק בבעיה מאוד פשוטה ונפוצה ונדמה לי גם ברורה. אנו צריכים לבחור לפעמים. עכשיו לא יודע אם תסכים איתי, אבל אין שום דבר בעולם שממנו נוכל להעדיף אפשרות אחת על רעותה. עכשיו כששאלתי אותך על הבעיה הזו - כיצד ההשגות שמנית עונות עליה, הגבת: "דממה לא עונה, ולכן מדברים, והדיבור האנושי מאליו מאניש את הנאצלים.". אם כן שאלתי
כיצד הדיבור פותר לך את הבעיה היומיומית הזו שהצגתי.
באשר ל-ג האם אתה מסכים שהטרנסצנדנט שזהה בעיניך לנאצל, אינו קשור ליהדות ?
וחן חן על הביאור למילה שנאן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.