בתמימותך אתה חושב
שהילד נולד, מיד מועבר להורים מאמצים שמצפים לו בפתח בית החולים בחום ואהבה. זה לא המצב, אפילו במקרים האופטימיים ביותר. אימוץ היא פרוצדורה סבוכה נפשית ומשפטית, שעשויה להימשך זמן רב. לאף ילד לא מובטח שהוא יאומץ, לא מיד עם לידתו וגם לא מאוחר יותר. אפילו בישראל, שבה המצב יחסית טוב, יש מספיק יתומים שאיש אינו רוצה בהם ואף פעם לא ניתן לדעת אם הילד הלא רצוי הבא שיוולד יצטרף לשורותיהם. יש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים על סיכויי הילד: מצבו הבריאותי, הרקע שלו (מוצא, בריאות הביולוגיים, דת וכו'), גחמות ההורים הביולוגיים, סוגיות משפטיות וכו'. זה כל כך, כל כך, כל כך לא פשוט. כדי לא לכתוב שוב את מה שכבר כתבתי פעם, אביא כאן קטע מצוטט ממשהו שכתבתי פעם בפורום אחר ששייך "אני ראיתי מה קורה לחלק מהילדים האלה, שנולדו לא רצויים... המצב האופטימלי הוא שלא יהיו ילדים לאימוץ, אפילו אם יש הורים שרוצים להרחיב את משפחתם בצורה כזאת. הסבל של הילדים האלה הוא בל יתואר וחלקם גומרים רע מאוד. אני חוזרת - אל תשכח שלא כולם מאומצים מיד וחלק מתגלגלים ברחובות עד סוף חייהם. יש כאלה שמולידיהם משתמשים בסמים בזמן ההריון וגורמים מומים לילדים, יש כאלה שרוצחים את ילדיהם אחרי הלידה או סתם זורקים אותם לפח, ויש כאלה שמשאירים אותם ומתעללים בהם. ברוסיה לבדה יש כמיליון ילדים יתומים שרק אלפים בודדים מהם נמסרים לאימוץ, וגם זה כבר אחרי גיל שנה, אחרי שכבר הספיקו להתגלגל בבתי ילדים ולסבול מרעב, הזנחה וחוסר אהבה. ואלה עוד בני המזל בהשוואה למאות האלפים שנשארים במצב הזה שנים ובסוף נזרקים לרחובות, מתים או הופכים לפושעים, זונות וכו'. לאף ילד ולאף אדם לא מגיע גורל כזה. אני בהחלט מאמינה שלהפיל זה יותר הומני... ושוב - אין לזה כל קשר לזה שכבר אימצתי ילדה שממילא כבר נולדה ונזרקה מיד עם לידתה. לא אני גרמתי לה לעוול הזה ואני מקווה שלפחות עשיתי משהו כדי לתקנו, גם אם היא כבר הספיקה לסבול שנה לפני כן. אימצתי אותה ממניעים אגואיסטיים לחלוטין (כי רציתי אותה בשבילי) ואין לי כל גאווה על כך. היא הביאה המון אושר לחיי וגרמה לי עוד יותר להאמין בכך שזה אכזרי להביא ילדים לא רצויים, שגורלם לא מובטח מהיום הראשון לחייהם, לעולם."
