תשובה ארוכה -
ראשית, כמו שפלפל אנגלי הדגישה: העמדה שאני מנסה להגן איננה שחובה על כולנו לקבל בכל רגע בזרועות פתוחות כל תינוק מפריע או לא מפריע בכל שיעור. העמדה שאני מנסה להציג אומרת שהמערכת צריכה להיות סבלנית ורגישה כלפי אמהות לתינוקות, וזה אומר, לעתים, לקבל אמא מלווה בתינוק לשיעור, תחת ההתניה שהרגישות תהיה דו כיוונית - כלומר שגם האם תהיה מודעת לסיטואציה וכמו שהמערכת הולכת לקראתה היא תהיה מוכנה לצאת במידה והתינוק ייבכה. ועכשיו לתגובה שלי לדברי ניצת: לגבי האפליה והמשפט "מקום של לימודים... אמורים להיות בו הלומדים והמלמדים". נקבל לרגע את העקרון המסתתר מאחורי הציטוט שלך. הוא נשמע הגיוני ונכון. ברמת ה"מיקרו" אין לי שום נימוק נגד. אני רוצה רגע לעבור לרמת המאקרו - כלומר להשלכות של אמירה כזו ברמת החברה (נדמה לי שקודם נאמר שהאם צריכה להתחשב ברבים, אני מניח שגם הכללים והעקרונות צריכים להתחשב גם הם ברבים - וזה מה שאני מנסה לעשות כרגע): אם לא מוכנים לגלות סבלנות ולאפשר לאמהות להגיע אפילו במקרים בודדים עם תינוק לכיתה. הדבר מגדיל את ה"מחיר" שאותה אם צריכה לשלם עבור לימודיה. המחיר הזה הוא גם פסיכולוגי וגם כלכלי: בצד הכלכלי - חייבים לקחת מטפלת לזמן יותר ארוך (כדי ליצור מרווחי בטחון, שכן האוניברסיטה לא מאפשרת גמישות), כולל בלת"מים. או לחילופין צריך לקבל את העובדה שמפעם לפעם האם תפסיד שיעור - מה שאומר שהיא תשלים אותו בזמן אחר - זמן שבד"כ אין לה. כלומר הדבר עשוי ליצור עומס רב ולחץ רב הרבה מעבר לאלה שהם סטודנטים רגילים. אפשר כמובן להתווכח סעיף סעיף ולהראות שלכל דבר יש פתרון - אבל בסה"כ בסופו של דבר, אם האוניברסיטה לא מתגמשת פה ושם לטובת האם, המחיר שעל האם לשלם גבוה יותר. מה המשמעות של המחיר הגבוה יותר? המשמעות היא (כפי שההגיון הפשוט וכל מודל כלכלי סביר יגידו) - אומר שפחות אמהות יהיו מוכנות לקחת את "ההתחייבות" הזו ללימודים (וזו התחייבות כלכלית - כי שכר לימוד משלמים מראש, אבל זו גם התחייבות פסיכולוגית). זה אומר שפחות אמהות ילכו ללמוד. או באופן כמותי, שאחוז האמהות הלומדות יהיה קטן בהרבה משיעורן באוכלוסיה. יוצא - שכלל שנשמע מאד מאד הגיוני, יוצר תופעה בעלת השלכה חברתית שיוצרת הטיה בנגישות להשכלה גבוהה לאמהות. אותן נשים שהשכלתן התעכבה או השתבשה ימשיכו, מן הסתם, לשלם את מחיר העיכוב - בהכנסה נמוכה יותר, בפגיעה במוביליות התעסוקתית שלהן ועוד ועוד. חוסר הגמישות של המערכת יצר בעקיפין, ובאופן רציונלי לגמרי מצב של אפליה. אפשר למצוא לזה אנלוגיות רבות. למשל נגישות לנכים. אם אוניברסיטה לא משקיעה כספים (די רבים) בהנגשת האוניברסיטה לנכים, כספים שמכל סיבה אחרת (פרט לרצון להתחשב וללכת לקראת האוכלוסיה המאד קטנה הזו) איננה כדאית וגורמת למניעת משאבים מדברים אחרים. אם כך היו נוהגות האוניברסיטאות - אזי זה היה יוצר אפליה כנגד נכים. לא שאני משווה אמהות לנכים - אבל הרעיון הוא אותו רעיון. אם יש אוכלוסיה שמסיבות כאלו ואחרות, שאינן קשורות ללימודים (!), מחיר הלימודים גדול עבורם יותר מאשר שאר האוכלוסיה - אי התחשבות בצרכים המיוחדים שלה יוביל בסופו של דבר למצב של אפליה. (כמובן שיבוא מישהו, אולי נועה, ויתחכם ויאמר שנכים לא בחרו בנכות ואמהות כן בחרו באמהות...אבל זה נימוק ממש לא רלוונטי לטענה שאני טוען. התנאי שצריך להתקיים בטיעון שלי הוא לא אלמנט הבחירה אלא אלמנט אי התלות בין הגורם "המגביל" לבין הגורם שלשמו התכנסנו). כמובן, שאוכלוסיית האמהות לתינוקות היא אוכלוסיה לא מאד גדולה בכל רגע נתון, אבל כיוון שחלק גדול של הנשים יהיו בסופו של דבר אמהות - להיבט האפלייתי של אי ההתחשבות המוסדית יש השלכה על כלל אוכלוסיית הנשים, גם אם השפעתו בשטח קטנה יחסית. גמרתי את החלק הראשון בתגובה שלי בו טענתי טניסיתי להדגים מדוע כלל מקומי שנראה הגיוני וסביר, אם הוא נאכף בלי רגישות ובלי התחשבות - עשוי לגרום לאפליה ברמת המאקרו. לא טענתי שהאם הספציפית שמגיעה ללימודים מופלה לרעה. אלא טענתי שבסופו של דבר, ברמה החברתית ישנו מצב שיש אוכלוסיה שנמנעת ממנה (באופן חלקי ויחסי) השכלה גבוהה. נמשיך הלאה: (אני עושה זאת בתגובה נפרדת כדי להקל על המשך הדיון)
ראשית, כמו שפלפל אנגלי הדגישה: העמדה שאני מנסה להגן איננה שחובה על כולנו לקבל בכל רגע בזרועות פתוחות כל תינוק מפריע או לא מפריע בכל שיעור. העמדה שאני מנסה להציג אומרת שהמערכת צריכה להיות סבלנית ורגישה כלפי אמהות לתינוקות, וזה אומר, לעתים, לקבל אמא מלווה בתינוק לשיעור, תחת ההתניה שהרגישות תהיה דו כיוונית - כלומר שגם האם תהיה מודעת לסיטואציה וכמו שהמערכת הולכת לקראתה היא תהיה מוכנה לצאת במידה והתינוק ייבכה. ועכשיו לתגובה שלי לדברי ניצת: לגבי האפליה והמשפט "מקום של לימודים... אמורים להיות בו הלומדים והמלמדים". נקבל לרגע את העקרון המסתתר מאחורי הציטוט שלך. הוא נשמע הגיוני ונכון. ברמת ה"מיקרו" אין לי שום נימוק נגד. אני רוצה רגע לעבור לרמת המאקרו - כלומר להשלכות של אמירה כזו ברמת החברה (נדמה לי שקודם נאמר שהאם צריכה להתחשב ברבים, אני מניח שגם הכללים והעקרונות צריכים להתחשב גם הם ברבים - וזה מה שאני מנסה לעשות כרגע): אם לא מוכנים לגלות סבלנות ולאפשר לאמהות להגיע אפילו במקרים בודדים עם תינוק לכיתה. הדבר מגדיל את ה"מחיר" שאותה אם צריכה לשלם עבור לימודיה. המחיר הזה הוא גם פסיכולוגי וגם כלכלי: בצד הכלכלי - חייבים לקחת מטפלת לזמן יותר ארוך (כדי ליצור מרווחי בטחון, שכן האוניברסיטה לא מאפשרת גמישות), כולל בלת"מים. או לחילופין צריך לקבל את העובדה שמפעם לפעם האם תפסיד שיעור - מה שאומר שהיא תשלים אותו בזמן אחר - זמן שבד"כ אין לה. כלומר הדבר עשוי ליצור עומס רב ולחץ רב הרבה מעבר לאלה שהם סטודנטים רגילים. אפשר כמובן להתווכח סעיף סעיף ולהראות שלכל דבר יש פתרון - אבל בסה"כ בסופו של דבר, אם האוניברסיטה לא מתגמשת פה ושם לטובת האם, המחיר שעל האם לשלם גבוה יותר. מה המשמעות של המחיר הגבוה יותר? המשמעות היא (כפי שההגיון הפשוט וכל מודל כלכלי סביר יגידו) - אומר שפחות אמהות יהיו מוכנות לקחת את "ההתחייבות" הזו ללימודים (וזו התחייבות כלכלית - כי שכר לימוד משלמים מראש, אבל זו גם התחייבות פסיכולוגית). זה אומר שפחות אמהות ילכו ללמוד. או באופן כמותי, שאחוז האמהות הלומדות יהיה קטן בהרבה משיעורן באוכלוסיה. יוצא - שכלל שנשמע מאד מאד הגיוני, יוצר תופעה בעלת השלכה חברתית שיוצרת הטיה בנגישות להשכלה גבוהה לאמהות. אותן נשים שהשכלתן התעכבה או השתבשה ימשיכו, מן הסתם, לשלם את מחיר העיכוב - בהכנסה נמוכה יותר, בפגיעה במוביליות התעסוקתית שלהן ועוד ועוד. חוסר הגמישות של המערכת יצר בעקיפין, ובאופן רציונלי לגמרי מצב של אפליה. אפשר למצוא לזה אנלוגיות רבות. למשל נגישות לנכים. אם אוניברסיטה לא משקיעה כספים (די רבים) בהנגשת האוניברסיטה לנכים, כספים שמכל סיבה אחרת (פרט לרצון להתחשב וללכת לקראת האוכלוסיה המאד קטנה הזו) איננה כדאית וגורמת למניעת משאבים מדברים אחרים. אם כך היו נוהגות האוניברסיטאות - אזי זה היה יוצר אפליה כנגד נכים. לא שאני משווה אמהות לנכים - אבל הרעיון הוא אותו רעיון. אם יש אוכלוסיה שמסיבות כאלו ואחרות, שאינן קשורות ללימודים (!), מחיר הלימודים גדול עבורם יותר מאשר שאר האוכלוסיה - אי התחשבות בצרכים המיוחדים שלה יוביל בסופו של דבר למצב של אפליה. (כמובן שיבוא מישהו, אולי נועה, ויתחכם ויאמר שנכים לא בחרו בנכות ואמהות כן בחרו באמהות...אבל זה נימוק ממש לא רלוונטי לטענה שאני טוען. התנאי שצריך להתקיים בטיעון שלי הוא לא אלמנט הבחירה אלא אלמנט אי התלות בין הגורם "המגביל" לבין הגורם שלשמו התכנסנו). כמובן, שאוכלוסיית האמהות לתינוקות היא אוכלוסיה לא מאד גדולה בכל רגע נתון, אבל כיוון שחלק גדול של הנשים יהיו בסופו של דבר אמהות - להיבט האפלייתי של אי ההתחשבות המוסדית יש השלכה על כלל אוכלוסיית הנשים, גם אם השפעתו בשטח קטנה יחסית. גמרתי את החלק הראשון בתגובה שלי בו טענתי טניסיתי להדגים מדוע כלל מקומי שנראה הגיוני וסביר, אם הוא נאכף בלי רגישות ובלי התחשבות - עשוי לגרום לאפליה ברמת המאקרו. לא טענתי שהאם הספציפית שמגיעה ללימודים מופלה לרעה. אלא טענתי שבסופו של דבר, ברמה החברתית ישנו מצב שיש אוכלוסיה שנמנעת ממנה (באופן חלקי ויחסי) השכלה גבוהה. נמשיך הלאה: (אני עושה זאת בתגובה נפרדת כדי להקל על המשך הדיון)
