../images/Emo220.gifפאק פאק פאק,בוט תכנסי תקראי ותפנימי(?)(
אוקי, את כותבת מדהים,את יודעת להביא סיפור ממבט ראיה שונה,אבל נכון.. הסיפור עצוב,שמח,מאושר,כואב,כל רגש אפשרי עובר בתוכו.. אני בוכה מעט, ירדו לי דמעות ברגע ששרלוט ווויל מתו, ואחרי זה גם כשדני טום ג'יו .ובן. וגם ברגע שטליה הלכה לאיש הבלונים... שם בכלל.. לטל נשארו חברים בחיים.. והיא הותירה אותם לבד.. זה מדהים.. והפעם לשם שינוי לא אדרוש המשך עכשיו,כי אין. אמא שלי קראה את זה גם,ואפילו לה היתה דמעה, לאמא שלי זאת שלא בכתה בלוויה של דודה של אמא שלה,מישהי שאני בכיתי בלי סוף.. וגם לא בקבר של אמא שלה,או סבא החורג שלה וסבתא שלה.. בכתה מזה,מה שאומר מדהים מרגש,עצוב.
