../images/Emo126.gifחלק || ../images/Emo126.gif
"כן, למען האמת. את יודעת, בעולם הגברים יש דבר שנקרא "אל תלך אחר ליבך, זה בולשיט, תלך אחר מצפונך ותמות, אז עדיף שתפנה אל יצרייך". זה משפט שעוזר לי בכול פעם שאני עובד עצות" אמר ג'ורג' בשקט, וחייך אל עבר טל חיוך שטני. "היצרים המטומטמים שלך לא מעניינם אותי. תעזוב אותי כבר!" היא אמרה במהירות. גורג' הפנה אליה את אצבעו ונגע באפה הסולד. הוא העביר את עיניו על עבר עניה ואמר "יש לך עור חלק, את עודנך צעירה. מה את כבר מבינה באהבה? את צריכה מישהו שיוכל להסביר לך". "יותר ממך!" זעקה טל והביטה אליו. היא רצתה לנשוך את אצבעו, אך הוא מיד סילק אותה. היא רצתה למרוט את שיערות ראשו, ולגדוע את ידיו, אך דבר זה לא היה באפשרותה כעת. היא החליטה לא להילחץ, היא יצאה מזה בגיל שש כשהייתה חסרת אונים. ותצליח גם לצאת מזה עכשיו, בעזרת מחשבתה. טל נזכרה בדבריו של דני, הוא תמיד הזכיר לה שהיא צריכה להילחם למען עצמה, כשאין מישהו לידה. הוא הבטיח שהוא יהיה בערב הזה לידה, והא חייב לקיים את ההבטחה שלו. והנה עכשיו היא עומדת בזרועותיו של גבר זר, ומנסה להיחלץ מהם. אך היכן דני? היכן הוא בזמן שהיא צריכה אותו כול כך? "את לא מבינה באהבה, את מבינה בסך הכול באיפור, ובבגדים. חוץ מזה את סתם נערה, עוד ילדה בחיתולים" אמר ג'ורג' אליה, וכיווץ את לחייו. "ומה אתה מחפש בילדה? אם אני כול כך קטנה, מדוע אתה מציק לי?" שאלה טל במהירות ופתחה את פיה כנגדו. ג'ורג' נראה מהורהר, הוא הביט אל עבר שעונו ואמר "את מה שאני לא מחפש בנשים מבוגרות. הן משעממות אותי". "אתה פטתי" פלטה טל והעבירה את מבטה אל עבר הנוף שהיה מאחוריהם, העיקר לא להביט אל תוך עיניו. הוא קירב אותה אליו ואמר "אני לא פדופיל ילדה, תפסיקי להתבלבל בין הדברים. יש בנינו הבדל של חמש עשרה שנה אומנם. ובכול זאת, אולי זה יוכל להצליח". "מטומטם, תעזוב אותי!" קראה טל בפחד. "את מענינת אותי, על אף גילך הצעיר, טל אביב" הוא אמר במהירות "בתקופת התיכון הייתי הכי לוהט, כול הנקבות רצו אותי—" "היום אתה מכוער! אתה שמן! אתה זקן, תשלים עם זה" זעקה טל בכאב. גורג' הרים את ידו, וחפן את פניה של טל באצבעותיו. הוא הביט בה במבט מטורף ואמר "תאמרי את זה שוב, אני אוהבת את הצליל שזה נשמע". "פדופיל! תתרחק ממני" צעקה טל בקולי קולות ופתחה את עיניה לרווחה בפחד. היא לא רצתה שההיסטוריה שלה תחזור על עצמה, לא כאן, ולא עכשיו. היא העיפה את ידו, והטיחה את ידיה בחזהו החזק. הדבר לא השפיע עליו, ואפילו אל הרטיע אותו. הוא נעמד איתן במקומו, ולא זז. "תשתקי" אמר ג'ורג' בשקט וסובב את פניו. "לא!" זעקה טל. ג'ורג' הרים את ידו ואמר "אל תגרמי לי להכאיב לך, ולי. אני לא רוצה דבר אחר מלבד לדבר איתך". אך טל לא פסקה, היא הרימה את רגלה ובעטה בו, אך לא היה נראה שזה משפיע עליו. "תעזוב אותי, מטומטם" היא קראה בקול, וגרמה לזוג שהיה מרוחק מהם להפסיק מעיסוקיהם, ולהביט לעברם. ג'ורג' משך את טל והדביק לה נשיקה על שפתיה העדינות, הרוח הקרירה הגיעה משום מקום וגרמה לשיערה להתבדר, ולפניה להתקרר. היא פתחה את עיניה, הרימה את רגלה, ובעטה בו במקום הנכון הפעם, במקום שיגרום לו לסבל. הגועל שחלף בה לכול אורך גופה היה הנורא מכול. היא הרגישה את דמעותיה מתחילות לעלות, אך היא לא תיתן להן לצאת, לא כאן על יד השרץ שעמד לידה. הוא עזב אותה והתנתק ממנה, אך לא הרפה מידה. "חכי" הוא זעק. טל הביטה עליו במבט רצחני, הרימה את ידה ודמיינה בראשה את המהלך המתכונן הבא שהיא חלמה לעשות מאז שהכירה אותו. היא סטרה לו על פניו, סטירה מצלצלת שנשמעה למרחקים. היא גרמה לו להחזיק את לחיו בכאב, ולהביט בה במבט נתעב. "תעזוב אותי כבר, פדופיל מטומטם! אני יותר קטנה ממך, ולא אכפת לי עד כמה אתה מפורסם. תולעת מגודלת!" צרחה טל ובעתה בו שוב. היא הביטה עליו כשהוא נפל לרגליה בכאב, והחזיק את איבריו הכואבים. היא הביטה עליו בשינאה וירקה לעברו כאשר הרים את פניו. הוא אחז ברגלה, והתרומם בשנייה. אבל טל לא וויתרה, היא בעטה את ידו ואמרה "איך אתה מעז". הדמעות שלה החלו להציף את עיניה, היא הביטה אל עבר ההתקהלות שהייתה סביבם, ומיד השפילה את עיניה בכעס. היא רצה משם, לא מביטה אל עבר הנשאים שצעקו אליה או ששאלו למעשיו של ג'ורג'. היא הרגישה חלחלה עוברת בה לכול אורך גופה. היא נזכרה בשפתיו המחוספסות ורצתה להקיא את נשמתה בזה הרגע. לפתע הגיע מישו משום מקום, וליפף אותה בכדי לעצור את הליכתה במהירה. היא מידה עיפה אותו מעליה, אך האיש לא עזב אותה וגרם לה להסתובב אליו. הדמעות כבר הציפו את עיניה וזרמו בזו אחר זו במורד לחיה החלקה. הן היו חמות לעומת מזג האוויר הקפוא שהיה סביבם. טל כיווצה את כבותיה, והסתובבה בסיבוב שגרם לה האיש לעשות. אם זה היה ג'ורג' , או-או, היא הייתה מוכנה כעט לכול. גם לזרוק אותו מן המרפסת אם היה צורך בכך. "חכי!" נשמע קול חנוק ומהיר. "תעזוב אותי" צעקה טל, ומיהרה להסתובב מבלי להביט בפניו של האיש. "טל, זה אני" אמר קול מוכר ומחוספס מאחוריה. היא הסתובבה במהירות שנית, היא הרימה את עיניה והביטה בפניו של הדמות ונשמה נשימות עמוקות. "דני" היא לחשה בשקט, ופתחה את עיניה בתדהמה. במהירות היא כרכה את זרועותיה סביבו בחוזקה, והחלה לבכות בחזהו. הדמעות שנזלו מעיניה לא פסקו, והפחד שלה לא עזב אותה ואחז בה עד לאותו הרגע. "איפה הייתַ? לאן הלכתַ? לַמה עזבְת אותי לֵבד?" היא שאלה בנימה קורעת לב. "אני מצטער, הייתי ממש כאן, אבל השומרים חסמו את הכניסה. הייתי צריך לטפס דרך החלון כששמעתי שבך מדובר העניין" אמר דני במהירות וכרך את זרועותיו החזקות סביבה. הוא חיבק אותה בחזוקה וחש ברעדים שעברו בגופה. "אני פחדתי, כמו שלא פחדתי בחיי" אמרה טל בשקט וגרמה לשפתייה לנוע במהירות. היא הרימה את פניה אל עבר דני כשעיניה מוצפות בדמעות חמות. "הוא נישק אותי! הוא נגע בי, הוא כמעט אנס אותי, הוא ניסה לשכנע אותי להיות איתו!" היא זעקה וסגרה את פיה במהירות. שפתיה רטטו, וגופה רעד. לא מן הקור שהציף אותה, אלא מן הגועל שעבר ושטף את כול אורך גופה.
יש המשך~~>